עבודת עבודה חלק א מא

דבר המאורע נראה כונתם דהנה בבריאת העולם היום הולך אחר הלילה וכן הוי בבריאת העולם כמ''ש ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד וזה הוי בגוף הבריאה הוי הלילה תחלה ואח"כ היום אבל לאדה"ר הוי להיפך שהוא נברא ביום ולא ראה הלילה לפניו רק הלילה שלאחריו ולאדה"ר הי' היום תחלה ואח"כ הלילה והוי נגדו היפך טבע הבריאה תמיד וז"ש המשורר אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך דהנה היום הוי אחור למעשה בראשית והוי קדם למעש' בראשית שהרי נאמר ויהי ערב ויהי בוקר אבל באדה"ר הוי יום תחלה ואח"כ הלילה:

לכך י"ל דלמה באמת ברא הקב"ה כן אך י"ל דהנה הקב"ה הי' צופה שעתיד לחטוא והי' ראוי שבאמת העולם יחזור לתהו ובוהו וכיון דמצינו בעלמא דעציבותי' מסתייע כן ה"נ באדה"ר כיון שנצטער והי' סבור שהעולם חשך בעדו לכך עלה לו לעונש כאלו באמת נחשך העולם. עבורו ובזה א"ש מה דלשנה קבע ימים הראשונים ליו"ט וקשה בשלמא אחריני שפיר דקבע יו"ט דנתבשר בשורות טובות אבל ימים הראשונים שהי' בהם בתעני' למה קבע אח"כ יו"ט ולפמ"ש א"ש דלכך קבע בהם יו"ט דהתענית שלו הוי לטובה דעציבותי' מסתייע ולולא כן באמת הי' חוזר לתוהו ובוהו ולכך כיון דעציבותי' מסתייע תינח אם נברא ביום בהגיע לילה עולם חשך בעדו וסבר דהעולם חרב ולכך הוי עציבותי' מסתייע אבל אם הוי נברא בלילה והי' רואה קודם החטא שהעולם מנהגו הוא נוהג ולא הי' סובר שהעולם חשך עבורו והוי העולם באמת חוזר לתוהו ובוהו לכך כיון דבאמת צפה הקב"ה שעתיד לחטוא ולכך בראו ביום וז"ש אדה"ר כיון דכבר דקודם הבריאה כבר הי' עתיד לפניך שעתיד אני לחטוא שהרי לכך אחור וקדם צרתני א"כ למה אח"כ כשחטאתי ותשת עלי כפיך וענשת אותי כיון דקודם שנבראתי הי' גלוי לפניך שאחטא א"כ למה כעסת עלי אח"כ כשחטאתי או הכונה ע"ד הנ"ל כיון דכל העולם נברא עבור האדם וממילא כשחטא הי' ראוי להיות נחרב העולם אד אם לא הי' נברא העולם עבור האדם לא הי' ראוי להיות כחרב בחטאו כיון דאינו קיים עבורו וז"ש דלכך אחור וקדם צרתני ביום תחלה מחמת שתשת עלי כפיך כל מעשיך שתה עלי ונברא כולם עבורי לכך הי' ראוי להיות נחרב בחטאי ולכך בראתני אחור תחלה ביום קודם להיות עציבותי' מסתייע ועכ"פ שאדה"ר ראה שנברא היפך סידור הבריאה שסדר הבריאה הוי לילה ואח"כ יום והוא נברא להיפך לכך הקריב קרבן כמי כזה שכל בהמה הוי פרסותיו קודמת לקרנותיו אבל שור שלו הוי היפך הבריאה ונברא קרנותיו קודם לפרסותיו וזה הוי תנחומים שלו שאמר עולם כמנהגו נוהג ולא תיקשי דא"כ הוי ראוי להקדים הלילה ליום ולמה הקדים היום ואח"כ הלילה לכך התנחם בהשור דהוי נמי קרנותיו קודמים לפרסותיו אף שבסדר הבריאה הי' להיפך מ"מ במעשה בראשית נשתנה מסדר הבריאה שלאח"כ כן נמי בריאתו אף שאח"כ הוי הלילה קודם מ"מ הוא נברא להיפך היום קודם ונראה לי עוד דקרנים מרומזים על מדת יום דקרן הוא מלשון כי קרן אור פניו וכן קרנים מידו לו (בחבקוק) ולכך קרן מרמז על יום והפרסות מרמזות על מדת הלילה דהפרסות הוי סימן טהרה והוי מדת לילה כמ"ש ובא השמש וטהר דכל הטהרה מטומאה הוי עם ביאת הלילה ולכך הוי הפרסות סדוקות כמדת לילה הנחלק לשנים כדמצינו כמה פעמים בתורה משא"כ ביום לא מצינו בו שיהי' נחלק לשנים ולכך הפרסות מורין על מדת לילה ולכך הקריב שור שקרנותיו קודמת לפרסותיו להראות שלאדה"ר הקדים היום ללילה כמדת הבריאות השור ההוא ממש ובזה יובן מ"ש שקרן אחת הי' לו במצחו היינו בעה"ז דהימים חלוקים זה מזה הוי מדת הלילה קודם ואח"כ היום אבל למעלה ביומו של הקב"ה הוי היום קודם ואח"כ מדת הלילה כמ"ש אמר שומר אתא בוקר וגם לילה לכך בקדשים הלילה הולך אחר היום ובקודש היום קודם וכיון דלמעלה הוי כולו רק יום אחד כמ"ש יוצרו ולא אחד בהם וקרינין לי' בוא"ו שלו ית' הוי רק אחד בהם ועיין במדרש בפסוק ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד זה יומו של הקב"ה ולכך על יום ההוא רומז קרן השור שהי' לו רק קרן אחת במצחו להראות שמדת אותו היום הוי קרנותיו קודמים לפרסותיו שמדת היום תחלה ואח"כ ולכך בו התנחם אדה"ר שנברא ביום להקדים לו היום להראות שהטעימו לו הקב"ה מעין עולם הבא וא"ש והבן ועמ"ש לקמן עוד מזה

שם בגמרא רומי שעשתה קלנדא וכו' ריב"ל קלנדא אסורה לכל עיין פירש"י הטעם דהן מוכרין לאנשי רומי וכו' וקשה לי אם כן מאי מיבעיא לעיל אם הטעם משום הרווחה או משום דאזיל ומודה תיפשוט מכאן דהוי מכח אזיל ומודה דאי מכח דלפני עור הרי קי"ל דאלפני דלפני לא קפדינין עיין ביו"ד סי' קכ"א ובא"ע סימן ה' א"כ ה"כ למה יהי' עיירות המשועבדות להם אסורין הרי הוי לפני דלפני ואין לומר דלא מיירי ריב ל בלשאת ולתת רק בלהשאילן זה ודאי אינו חדא דמסתמא אסור אף לשאת ולתת משמע ועוד דא"כ מאי סייעתא מייתי הש"ס כר"י דילמא הברייתא מתיר רק בלשאת ולתת דהוי לפני דלפני אבל להשאילן מודה דאסורין ובע"כ דריב"ל אוסר בכ"ע ועוד דאדרבה השכל נותן להיפך דלהשאילן ראוי להתיר יותר דבזה כיון דהדר בעיני' ואי אפשר לזה ליתן לאנשי רומי א"כ ממ"נ לאנשי רומי ליכא בזה הנאה ועיירות הסמוכות אף דהוי להו הנאה לא שייך אזיל ומודה כיון דלהם אינם יום אידם והרי הש"ס לא אסר לי' רק משום שהם משועבדין ומוכרין לאנשי רומי ובלהשאילן לא שייך זה ובע"כ דעיקר איסורו הוי רק בלשאת ולתת ואגב זה אסור אף לשאול ולהשאיל וא"כ אם טעמא הוי בלשאת ולתת הוי מכח לפני עור מה חשש יש בזה הרי הוי לפני דלפני ואפשר דבעיות הש"ס הוי רק לר' יוחנן דקי"ל כותי' דעיירות הסמוכות מותרו' לדידי' י"ל דהטעם מכח לפני עור ולכך מותר עיירו' הסמוכות דהוי לפני דלפני או אף לדידי' הוי הטעם מכח אזיל ומודה מ"מ בסמיכות גם חשש אזיל ומודה ליכא אבל ריב"ל הוי ודאי הטעם מכח אזיל ומודה ולא מיבעיא לדידי' כלל הך בעיא ובזה נדחה עכ"פ דברי הב"ח ביו"ד סימן קמ"ח דמפרש דאף דלטעם אזיל ומודה הוי הטעם מכח לפני עור דא"כ קשה איך אסר ריב"ל עיירות הסמוכות הוי ליה לפני דלפני ולא קפדינין ובע"כ דהטעם אזיל ומודה אינו מכח לפ"ע רק מכח לא ישמע על פיך וק"ל

והנה באמת קשה לי לפירש"י דלכך אסורין גם בעיירות הסמוכו' מטעם דמוכרין לבני רומי א"כ אימא דריב"ל לא אסר רק למכור להם דבזה שייך הטעם דהם חוזרין ומוכרין לבני רומי ואזלי ומודי אבל לפורען ולפרוע מהן או להלותן ולהשאילן וכדומה דבזה ליכא הכאה לבני רומי רק לעיירות הסמוכות דהי' להם חשיבות והנאה והרי להם ליכא יום איד לכך אף ריב"ל מודה דמותר וא"כ נימא דאתיא הך ברייתא לענין להשאילן ולהלותן ולפורען בזה מותר בעיירות הסמוכות אבל לשאת ולתת עמהם אסור כריב"ל ומאי פריך והנה מזה מוכח כפירוש הת"ח בסוגיא ולא כפירש"י ייע"ש. והנה במ"ש י"ל שיטת הרי"ף והרא"ש שהשמיטו הך בעייא דלעיל דמיבעיא לי' הם הוי הטעם מכח אזיל ומודה או מכח לפ"ע די"ל דודאי ממה דס"ל לריב"ל כאן דאף עיירות הסמוכו' אסורו' מוכח דס"ל מכח אזיל ומודה ולא מכח לפ"ע וכיון דס"ל לריב"ל כן ממילא אף לר"י הוי כן דהרי קיל בפלוגתא עדיף ולכך אף ר"י דמתיר הוי רק בסמיכו' אבל בי' גופו אף באית ליה בהמה לדידי' אסורין ולמעט בפלוגתא עדיף והש"ס דמיבעיא לי' כן לעיל י"ל ע"ד מ"ש הר"ן בנדרים והתוס' שם בקידושין דף ד"ג בבעיא דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו אף דר"כ אמר בפשיטו' דשלוחי דרחמנא נינהו אעפ"כ רוצה לפשוט ממשנה או ברייתא כן ה"נ י"ל בזה דהש"ס רוצה למיפשוט ממשנה או ברייתא אם הטעם משום אזיל ומודה או משום לפ"ע אבל באמת לדידן ודאי קי"ל מכח אזיל ומודה כמו דמוכח מסוגיא זו ודוק היטב

שם בגמ' ריב"ל אמר קלנדא אסורה לכל הוא ר"י אמר אינה אסורה אלא לעובדי' קשה לי א"כ לעיל דפריך חכמים היינו ת"ק ומשני שם דשמואל א"ב למה לא משני דריב"ל ור"י א"ב דלת"ק דוקא אנשי אותה העיר אסורין אבל המשועבדין מותרין ולחכמים אף משועבדין אסורין דתנא בתרא לטפויי קאתי ושוב לא תקשי מהברייתא ומשנה דת"כ כר"י די"ל דאתיא כת"ק וצ"ע

שם גמ' אר"א אף אנן כמי תנינא וכו' קשה לי אדרבה מן המשנה מוכח להיפך מדקמ"ל כן בסיפא גבי של יחיד ולא קמ"ל כן גבי קלנדא דאין אסורין רק הם ולא אחרים מוכח דברישא דאף אחרים אסורין וא"כ מוכח להיפך. והנה שבתי וראיתי שהת"ח הרגיש בזה והוכיח מזה פירושו דלא בפירש"י מיהו אף לפי פירושו קשה לי דנהי דליכא הוכחה להיפך מן המשנה מ"מ אכתי מאי סייעתא הוי דילמא דוקא באיד של יחיד כמו דקי"ל אף לעצמו דאין אסור לפניהן והרי בכל אדם אסורין לפניהם ובשל יחיד קי"ל דאף עמו ממש מותר לפניהם לכך מה"ט קי"ל נמי דאף ביום אידו מותר משועבדי' אבל ביום אידם של אנשי רומי כמו דחמיר דאסרינין לפניהם כן חמיר דאף עם משועבדים שלהם אסורין ומאי סייעתא איכא מזה וצ"ע

שם לאו למעוטי משועבדים לה הנה הר"ן הביא בעיא בירושלמי דבעי אם הכונה רק אותו היום בלבד או הכונה בכל שנה אותו יום וכתב הר"ן דלא איפשטא ונראה דפוסק לחומרא ולפע"ד יש להוכיח מן הש"ס הנ"ל דפשיטא לי' להש"ס דאינו אסורין רק ביום אידו ממש דאם ס"ל דאסור בכל שנה אותו היום מנ"ל דמשועבדי' מותרין ביום אידם דילמא לעולם ביום אידם ממש אף משועבדי' אסורין ומה דנקט כאן אותו האיש היינו דקאי על אותו היום דקאי תחלה דאינו אסור אלא אותו יום דמשמע דאותו היום אסור בכל שנה אף דאינו יום אידו ממש וע"ז קאמר דאותו היום בכל שנה אינו אסור אלא אותו האיש בלבד ולא משועבדי' אבל בו ביום דהוי לו יום איד ממש אף משועבדי' אסור ומאי סייעתא איכא א"ו דס"ל להש"ס דאינו אסור רק אותו היום ממש ביום אידו ואעפ"כ אסרו אלא אותו האיש בלבד ומוכח דמשועבדי' מותרין ומוכח אדרבה מן הש"ס לקולא עיין בק"א מ"ש בבעיא זו סי' קנ"א שום גמ' ואימא עד דאכיל אמר קרא וקרא לך משעת קריאה הנה מכאן נראה סייעתא להרא"ש ז"ל והובאו דבריו ביו"ד סי' ב' שהשיג על הרמב"ם דמפרש מדכתיב ואכלת מזבחו אתה למד שזבחו אסור והרא"ש כתב שהפסוק מיירי ממה שהוא זובח בתוך ביתו וע"ש והנה כאן מפורש כדברי הרא"ש דהרי קאמר נכרי שעשה סעודה וכו' מעלה עליו כאילו אכל מזבחי מתים מפורש אומר דקרא ואכלת מזבחו מיירי ממה שהוא זובח לע"ז דאי מה דשחיט הנכרי לצורך ישראל נהי דאסורה מ"מ אינה זבחי מתים וע"כ דמפרש הך קרא בזובח לע"ז וע"ק מנ"ל באמת דמעלה עליו כאלו אכל מזבחי מתים וכונת ואכלת מזבחו היינו מה שזובח לע"ז דילמא כונת ואכלת מזבחו מה שהוא זובח לך ומעלה עליו הכתוב כאלו אכל נבילה דלכ"ע לפי האמת שחיטת נכרי