עבודת עבודה חלק א מ

משום ברי' דאדרבה משל נמלך שהי' לו של זהב ומקלסין אותו בשל כסף דגנאי הוא לו כמאמרם ז"ל רק שהקב"ה עשה עמנו רסד ועשה רשות להודות ולהלל לפניו ולכך הסידור השבח הוא יותר חסד ורחמים מבקשת הצרכיים וזה כוונת נוסח התפלה דהנה לשון קול שייך בבקשת צרכים שהצועק אינו מסדר דברי מליצות ותחנונים רק לפעמים מחמת צער וכאב רח"ל צועק בקול צעקה בעלמא ואנו אין מחזיקין עצמינו להיות נענין בסידור השבח רק בשאלת הצרכיים ממש ולזה אמר שמע קולינו וכו' חוס ורחם עלינו היינו מכח הרחמנות שלו ית' הוא שומע קול השאלת צרכים שלנו ואמר אח"כ וקבל ברחמים וברצון בשניהם ברחמים ובריצוי דברים הערבין לשומעם הנאמרים בסידור ובכונת הלב את תפלתינו היינו השבח כמ"ש לעיל ואמר כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה ר"ל לפי ערך הש"י ב"ה מהראוי לסדר השבח תחילה ואח"כ התחנונים כדי להראות לכל העולם חסדו הנפלא ומדת אל שלו ששומע לתפלת עמו בעודם מסדרים השבח רק אעפ"כ ומלפניך מלכינו ריקם אל תשיבנו אף דאנו מסדרין השבח ועדיין אין אנו נענין להיותינו אינם ראוין לכך עכ"פ בבקשת הצרכים ריקם אל תשיבינו וזה שסיים כי אתה שומע תפלת עמך ישראל היינו הצדיקים אתה שומע תמיד ברחמים ולא נמצא חילוק בין אם הן בריצוי דברים הערבים אי לא כי תמיד ערבים דברי צדיקים פה המקודש מפיק מרגליות בוקע חלוני רקיע בסידור שבחו ומסיים שומע תפלה היינו סידור השבח כי זה עיקר ההודאה ומורה אהב' הצדיקים וישראל עמו לא מצד רחמנות לחוד וא"ש

ומעתה נבין דברי חכמים דהנה בחידושי לתורה בדרוש לסוכות בילקוט על הפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון זש"ה פנה אל תפלת הערער וכו' עד ועלינו מה לעשות ליקח אתרוג ולולב לקלס להקב"ה ובארנו מאמר חז"ל בשעה שאמר נבוכד נצר אתוהי כמה רברבין ביקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד ובארנו שם איך יתכן שבשביל אמירה מועטת כזו יגנה כל שירות ותושבחו' שאמר דוד ובארנו דהכונה דבאמת רבוי שבח הוא חלילה גנאי כמ"ש חז"ל משל למלך שמקלסין אותו בשל כסף וכו' אך זה גופו הוא לנו לכבוד ולתפארת שהש"י רוצה בשבח שלנו אשר אנו מהללין ומשבחין לשמו ית' אף שכביכול גנאי הוא לו במיעוט השבח אך זה אם לא הי' גם נבוכד נצר משבח למארי עלמא אבל כשהרשע הזה משבח שוב בטל זה הסברא וא"כ ריבוי השבח שוב גנאי וכנ"ל ולזה אמר שבקש לגנות כל שירות ושבחות של דוד וא"ש וכתבנו שם שהענין הלולב והאתרוג בשעת ההלל ליתן הודאה על הודאה שאנו מודים לו ית' על שנתן לנו רשות להודות ולהלל לשמו ית' ומעתה גם כאן נאמר דתחלה אנו מסדרין שבחו ית' האל הגדול הגבור וכו' ובסוף מסיימין שומע הפלה ברכת הודאה על הקבלת השבח ושנתן לנו רשות להודות לפניו ומעתה נבין הסוגיא דר"א ור"י ס"ל תרווייהו דאמירת האל הגדול הגבור זה הוא אמירת השבח רק דפליגי אימה יאמר השבח או בתחלה או בסוף. אך חכמים ס"ל לא כדברי זה ולא כדברי זה רק אמירת האל הגדול הגבור וכו' אינו עצם השבח שלו ית' כי סיפור גוף השבח לא די שאינו לכבוד לו ית' רק אדרבה גנאי וכו' ועיקר השבח שלו ית' הוא מה שמקבל השבח מאתנו ומקבל השבח ממנו ומוחל לנו על כבודו זה הוי עיקר השבח ולכך חכמים ס"ל שומע תפלה הוי עיקר השבח שלו יתברך ולכך ס"ל שואל צרכיו בשומע תפלה והוי השבח והשאלת צרכים ביחד לכך א"ש לא כדברי זה דס"ל השבח קודם ולא כדברי זה דס"ל דשאלת צרכיו קודם רק שואל אדם צרכיו בשומע תפלה והוי השבח והשאלת צרכים ביחד וא"ש בעזה"י והפוך בה כי קצרתי והמ"י

שם גמרא ור"א אמר לא ילפינין ממשה דשאני משה דרב גוברי' (עיין בחידושי תורה שלי פ' אמור שנת תקצ"ב מ"ש ביאור הסוגיא סוף פ"ט דמנחות וביארתי שם דפליגי במלאכים אם גם הם מבקשין צרכיהם קודם או מתפללין בסידור השבח קודם ייע"ש ודוק) כבר עמדנו לעיל בפירוש דבר זה וביארנו שם הכוונה וכעת נראה כך דהנה טעם פלוגתתן אם יסדר השבח תחלה אי ישאל צרכיו תחלה נראה דפליגי בהך סברא דהנה הטור כ' סימן א' דראוי לומר פ' עולה ואח"כ פ' חטאת ותמהו עליו האחרונים דהרי מפורש בש"ס דחטאת קודם לעולה וכתבנו שם בחידושינו דיצא להטור כן מש"ס זבחים גבי קרבן יולדת דלא הקדימה הכתוב אלא למקראה ומפרש הטור דהיינו דלמקרא פ' הקרבנות הוי עולה קודם ולפ"ז הנה הטעם בש"ס דחטאת קודם לעולה הוא מכח משל דנכנס הפרקליט וריצה נכנס הדורון אחריו ייע"ש א"כ מוכח מש"ס דדרך הפרקליט להיות נכנס תחלה ואח"כ נכנס הדורן ולפ"ז ה"ה בתפלה שהוא מקום הקרבנות הוי השבח במקום עולה דזה הוא הדורון והשאלת צרכים הן הפרקליט והמליץ על האדם ולכך ר"א ס"ל כדעת האחרונים החולקים על הטור וס"ל דאמירה וההקרבה שוין דראוי להקדמת חטאת לעולה דראוי להקדים הפרקליט ואח"כ הדורון ולכך ס"ל דראוי להקדים השאלת צרכים תחלה דזה הוי הפרקליט ואח"כ השבח דהוי הדורון ור"י ס"ל כדעת הטור דבאמירה שאני דראוי להקדים העולה קודם לחטאת ומוכח דבפה הוי הדורון תחלה ולכך ס"ל דיסדר שבחו של מקום ואח"כ יתפלל ומקדים הדורון ואח"כ הפרקליט וזה ראי' גדולה להטור דראוי להקדים פ' עולה כיון דקיי"ל כר"י דיסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל והנה בהיות כן י"ל על נכון דברי הש"ס הנ"ל דשאני משה וכו' והוא דלכאורה קשה על הש"ס דנתן טעם דלכך חטאת קודם לעולה דמשל לפרקליט דנכנס הדורון אחריו דהרי מקרא מלא מפורש להיפך בפ' וישלח שאמר יעקב אבע"ה לשלוחיו ואמרתם לעבדך ליעקב מנחה הוא שלוחה לאדוני לעשו ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני עכ"ל הפסוק וא"כ אמר להיפך ששולח המנחה הדורון תחלה ואח"כ אראה פניו אולי ישא פני א"כ יכנס הדורון תחלה ואח"כ הפרקליט אך צריך לחלק בין אם שולח פרקליט אחר ובין אם רוצה לדבר בעצמו דבשולח פרקליט ועושה שליח להמליץ עבורו הוי הדרך להיו' הפרקליט תחלה ואח"כ הדורון משא"כ ביעקב שרצה לדבר בעצמו עם עשו ואמר ואח"כ אראה פניו אולי ישא פני בזה שהוא בעצמו הולך לפייסו הוי הדרך להיפך לשלוח הדורון תחלה כי החלה יש לו בושה להתראות בעצמו לפניו כי חוטא נבזה הדרך להקדים הדורן תחלה ובזה נבא אל הביאור דהנה אחז"ל במסכת שבת וסוטה דאל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית שאין מלאכי השרת נזקקין בלשון ארמית וה"מ ביחיד אבל בציבור לית לן בה והטעם דביחיד אין הש"י מקבל תפלתו בעצמו רק ע"י מלאך לכך אסור לו להתפלל ארמית אבל בציבור הקב"ה בעצמו שומע תפלתו ולפ"ז הנה מה דס"ל לר"א דישאל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל הוי רק ביחיד דאז אין הקב"ה מקבל תפלתו רק ע"י מלאך וא"כ כיון דהוי ע"י שליח דומה ממש לקרבן חטאת וראוי להקדים הפרקליט ואא"כ הדורון לכך יבקש צרכיו ואח"כ יתפלל משא"כ בציבור שהקב"ה בעצמו שומע תפלתן א"כ הוי קיבול תפלתם שלא באמצעי רק ע"י עצמינו לפניו ית' והוי ראוי להקדים הדורון ואח"כ הבקשה ובזה מודה ר"א דיסדר השבח תחלה ולא פליגי רק ביחיד ולכך מביא ר"י ראי' ממשה דהוי נמי יחיד וסידר השבח תחלה ובזה נבא אל הביאור דהנה במסכת תענית פליגי שם שני מ"ד ח"א דפרנסה בשביל יחיד ומביא ראי' ממשה שירד לו מן כנגד כל ישראל ואידך ס"ל דפרנסה בשביל רבים וממשה אין ראי' דשקול משה כנגד כל ישראל דכתיב למשה ולישראל עמו דשקול משה ככל ישראל וזה היא פלוגתתם כאן והני תנאי כהני תנאי דר"י ס"ל דפרנסה בשביל יחיד ס"ל דמשה דינו כיחיד לכך ס"ל כאן דילפינין ממשה דאף יחיד יסדר שבחו ואח"כ יתפלל אך ר"א ס"ל דפרנסה בשביל רבים וממשה לא ילפינין דמשה שקול כנגד כל ישראל ונחשב כרבים לכך משני גם כאן כן שאני משה דרב גוברי' ונחשב כרבים והקב"ה בעצמו מקבל תפלתו והיכי שהקב"ה בעצמו מקבל תפלתו והי' ראוי להקדים הדורון ואח"כ השאלת צרכים משא"כ בשאר יחיד דהוי תפלתו ע"י המלאך ראוי להקדים הפרקלי' תחלה ואח"כ הדורון וא"ש ודוק היטב

שם בגמ' אלא למ"ד בניסן וכו' דהוי זוטא כולי האי לא חזי קשה לי ממ"נ אם נימא דאתיא כתנאי א"כ בפשיטות הו"ל לתרץ דאתיא כמ"ד בתשרי נברא העולם ומדפריך אלא למ"ד בניסן נברא העולם בע"כ דרוצה לאוקמי ככ"ע וא"כ ואי משני דזוטא כולי האי לא חזי מה בכך למה נתירא שבשבילו שסרח חוזר העולם לתהו ובוהו הרי חטאו הי' בניסן ביום שנולד והרי אדרבה אז הי' היום הולך וגדול ולא חזר לתוהו ובוהו וא"כ איך אח"כ נתירא שיחזור לתוהו ובוהו ואפשר דנהי דבניסן נברא העולם מ"מ בתשרי העולם נידון לכך בניסן שעדיין לא הי' יום הדין לא נשפט שיהי' העולם תהו ובוהו עד שבא תשרי והוי יום הדין אז נתחייב עבור חטאו שיחזור העולם לתהו ובוהו ונראה דמזה הוי סמך לנוסח התפלה שלנו בר"ה היום הרת עולם וכתבו הפוסקים דאף דקי"ל דבניסן נברא העולם מ"מ בתשרי עלה במחשבה להבראות ויש ראי' לזה מהנ"ל דנהי דחטאו הי' בניסן ונידון בו ביום מ"מ נידון רק הוא בפ"ע ולא העולם אך בהגיע תשרי שאז הוי זמן שעלה במחשבה להבראות ואז הקב"ה פוקד עולמו בכל שנה מחדש אז נידון העולם לעצמו ונתירא פן יחזור העולם לתוהו ובוהו מתשרי ואילך וא"ש שם כיון שראה תקופת טבת שהיום הולך וגדול אמר מנהגו של עולם הוא יש נדייק ממ"נ מאי קסבר אם קסבר דלאחר גז"ה לא יועיל לו תשובה ותפלה א"כ במה ישב בתענית ותפלה כיון דאינו כלום אחר הגז"ד ואם הוי ס"ל דאכתי יש לו תקנה בתשובה ותפלה אם כן מנא ידע דמנהגו של עולם הוא דילמא תשובתו ותענותיו הועילו לו שחוזר העולם לקיומו ואין לומר שהי' רואה שהולך וגדול מעט מעט הבין כן דאם מכח תשובתו הי' לו להתגדל ביחד ז"א דהרי תחלה הי' מתקטן והולך מעט מעט אף דסבר דהוי דרך עונש מ"מ נעשה מעט מעט א"כ י"ל אף דנתקבל תשובתו ונתבטל הגזירה נמי חוזר מעט מעט ומנ"ל דעולם מנהגו נוהג ואפשר כיון דמדה טובה מרובה ממדה פורעניות ולכך אם לא הי' עולם כמנהגו נוהג הי' לו להיות גדול כל פעם יותר מערך שנתקטן תחלה דמדה טובה מרובה אך ממה שראה שהולך וגדול בשוה כערך שהי' חסר תחלה הבין שעולם כמנהגו נוהג וא"ש

שם גמרא דזוטי כולי האי לא חזי יש לדייק דנהו דזוטי כולי האי לא חזי עכ"פ חזי לילות דזוטי כולי האי מניסן עד תמוז ראה לילות המתקצרים הרבה וממ"נ הימים שמתקצרים כבר ראה יומא אריכא ויומא קטינא ואף דלא חזי דזוטר כולי האי אכתי חזי לילות דזוטרא טפי ואיך לא הבין דגם מידת היום הוי כן וצ"ע

שם בגמרא כיון שעלה עמוד השחר עמד והקריב שור שקרנותיו קודמין לפרסותיו הנה מה שדייקו חז"ל כאן משמע שהקריב בכוונה כעין דבר