עבודת עבודה חלק א לט

מיצר אל יורה שנאמר בצר אל יורה ואחז"ל יכולני לפטור לכל העולם מדין תפלה שנאמר שיכורת ולא מיין ולפ"ז ה"כ מכ"ש מי שאין דעתו צלולה עליו שאין ראוי לספר שבחו של מקום דבזה בעינין כוונה טפי משאלת הצרכים והרי אכן דא"צ לחזור בשביל חסרון כונה חוץ וברכת אבות א"כ מוכח דבאבות שהוא ברכת השבח בעינין כונה טפי והנה כתיב דאגה בלב איש ישיחנה ואחז"ל ישיחינו לאחרים דאז מקילין לו על לבו אם מספרו ומכ"ש אם מספר לפניו יתב' וכ"ש שמקילין לו על לבו ודעתו ולכך הנה קודם ששואל צרכיו אין דעתו מיושבת עליו לכוון בשבחו של מקום כראוי ואם מסדר בלי כונה ובלבא רחיקא ע"ז נאמר ל"ל רוב זבחיכם אך לאחר שספר שאלת צרכיו לפניו ית' וכבר פירש דאגתו לפניו ית' אזי כעשה דעתו מיושבת עליו יותר ויוכל לכוין בשבח כראוי ולכך משני שפיר שאני משה דרב גוברי' והי' בידו לכוין אף טרם שאלת צרכיו אבל אכן אין בידינו לכוין רק אחר שאלת צרכים ולא קודם לזה כן י"ל לפי פשוטו אך להבין הדבר יותר לאשורו נראה לומר בשום לב למ"ש הקב"ה למשה בפ' ואתחנן רב לך אל תוסף דבר עו בדבר הזה יש לדייק דהי' די לומר רב לך אל תוסיף וממילא משמע דקאי על התפלה ולמה הוסיף עוד לומר אלו התיבות דבר אלי עוד בדבר הזה אך כראה בהקדם מ"ש לפרש בילדותי במדרש פ' בשלח בפסוק מה תצעק אלי הה"ד והי' טרם יקראו ואני אענה כיון שאדם עומד ומכוין את לבו בתפלה מיד הקב"ה שומעו שנאמר והי' טרם יקראו ואני אענה עכ"ל והוא תמוה מה שייכות להפסוק למה תצעק אלי ומה קשה לי' בפסוק ועוד דהמדרש גופו סותר דברי עצמו דאמר כיון שאדם עומד בתפלה הקב"ה שומעו משמע דעכ"פ תפלה בעינין וסיים והי' טרם יקראו משמע דאפילו קריאה לא בעינין גם גוף הקרא לכאורה סותר עצמו דאמר טרם יקראו ואני אענה וסיים עוד הם מדברים דייקא ואני אשמע וכבר דברו מזה הספרים ולדעתי הכונה כך עפמ"ש חז"ל דיסדר שבחו של מקים תחלה ואח"כ יתפלל מהכי קי"ל דשבח קודם וחז"ל בברכות למדו זה מפסוק לשמוע אל הרנה ואל התפלה רנה זו תפלה תפלה זו בקשה ומוכח דמה שנקרא בלשון הכתוב רנה כקרא בלשון חכמים תפלה ומוכח דבלשון חז"ל הוי תפלה סידור השבח ובן מוכח כאן דר"א אמר ישאל צרכיו ואח"כ יתפלל ומוכח דתפלה קורא לסידור השבח והכה באמת אם האדם צדיק אף קודם ששואל צרכיו תיכף שסידר השבח שלו ית' ומאמין במדותיו הוא נענה כמו דמצינו ברבי שגזר תענית ועבר לפני התיבה ר"ח ובניו ולא המתין הקב"ה עד שיבקש הגשם והמטר רק כיין דאמר משיב הרוח ומוריד הגשם נתקיים בקשתו וכן דרך כל צדיקי ישראל שתן נענין אף בעת שאינם מתפללין רק בסידור השבח מיד והנה קריאה נופל על שאלת צרכיו ובקשותיו ודיבור הוא סידור השבח וז"ש המסיק והי' טרם יקראו ואני אענה עודם מדברים השבח ואבי אשמע ואין אכי ממתין על שאלת צרכיהם ממש ובזה יבואר המדרש דהנה מ"ש הש"י מה תצעק אלי לכאורה למה לא יצעק אם ח"ו ישראל נתונין בצרה כזו אך הכוונה כן הוא דמסתמא משה עשה כדין תפלה שמתחלה סידור השבח בעינין ונענה בסידור השבח וכבר הי' מוכן הישועה ואח"כ כשצעק בתפלה שפיר שאל לו הש"י מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו ואמר המדרש הה"ד והי' טרם יקראו ואני אענה בשעה שאדם עומד ומכוין לבו בתפלה מיד הקב"ה שומעו שנאמר והי' טרם יקראו כלומר בשעה שמכוין לבו בתפלה אף שלא התפלל עדיין רק סידור השבח שזה הוא המכוין לבו לתפלה תיכף הקב"ה שומעו שנאמר והי' טרם וכו' עוד הם מדברים וכו' עכ"ד בילדותי יוצא לכו מפירושינו זה דדיבור נקרא סידור שבחו ית' ומעתה נכון מ"ש הש"י למשה אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה והוא דזה כוונת הש"ס במה דמשני שאני משה דרב גוברי' והוא בשלמא בכל אדם שאינו בטוח שיקובל תפלתו ויענה בסידור השבח שפיר יש לכ"א מעלה אחת שאלת צרכיו יש לו מעלה שהוא עיקר התפלה שניתקן לצורך האדם והסידור שבחו של מקום הוי מעלה שהוא שבחו של מקום בזה ס"ל לר"א דשאלת צרכיו שלו יש לו דין קדימה נגד סידור השבח כיון שהקב"ה בעצמו חפץ יותר בצרכי האדם מכבוד עצמו לאשר דעתם קצרה ולדעתם צרכיהם מרובה אבל לאדם גדול שתיכף שמסדר שבחו ית' הוא נענה א"כ הוי סידור השבח גם שאלת צרכיו דנענה מענין זה ג"כ והוי בסידור השבח חדא דאית בי' תרתי שהוי שבח ושאלת צרכיו וגוף השאלת צרכיו הוי רק חדא לכך בזה השבח קודם ולכך אמר שפיר ע"ד אמרם ז"ל אין אדם חשוב רשאי לפול על פניו אא"כ נענה כיהושע וכו' לכך אמר שאני משה דרב גוברי' והוי בטוח שיהי' נענה בסידור השבח לכך הקדים השבח חדא דאית בהו תרתי אבל אדם אחר שאין בטוח שיהי' נענה בשבחו לו השאלת צרכיו קודם וז"ש הקב"ה למשה דהנה הטעם שאמר הש"י למשה אל תוסף מפורש בש"ס שלא יאמרו הרב כמה קשה ותלמיד כמה סרבן והנה לכאורה לא נאסר לו רק שאלת צרכיו דבזה שייך לומר הרב כמה קשה אבל בשבח לבדו הי' מותר לו לסדר דבזה לא שייך הרב כמה קשה אך זה באדם פשוט שאינו נענה בסידור השבח רק בבקשתו לא שייך ה"ט רק בבקשתו אבל משה רבינו ע"ה כיון דהוי רב גוברי' א"כ הוא נענה בסידור השבח א"כ אף אם יסדר שבחו לשמו י"ת ולא יהי' נענה שייך ג"כ לומר הרב כמה קשה וכיון דדיבור הוי סידור השבח כמ"ש לעיל לכך אמר רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה דלא מיבעיא דהבקשה נאסר לך, אף גם הדיבור והסידור השבח נאסר לך כי אצלך הוי השבח כבקשה צרכים לאחר ובזה יובן דברי הש"ס על נכון דלא סתרי אהדדי דזה ודאי אמת כדברי התוס' דמויצא יצחק לשוח בשדה לבדו אין ראי' דהוי תפלה דלמא לשיח עם שום אדם ולכך התם דרוצה להביא ראי' על גוף כונת לשוח בשדה ודאי משם אין ראי' דקאי על ענין תפלה והוצרך ללמוד מקרא דלפני ה' ישפוך שיחו דזה ודאי מיירי מתפלה דלפניו ית' לא שייך שיחה בעלמא וגם הקרא מתחיל עם תפלה וזה מוכח דגם מ"ש לשוח בשרה מיירי מתפלה אבל כאן דר"א ס"ל דישאל צרכיו ואח"כ יסדר שבחו של מקום ויליף מתפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו ומפרש תפלה לעני היינו שאלת צרכיו ולפני ה' ישפוך שיחו הוי השבת ואף ר"י אינו מכחיש לו בזה רק שמפרש וכבר ישפוך שיחו ולכאורה מנ"ל כן דילמא היי תפלה לעני השבח ולפני ה' ישפוך שיחו השאלת צרכיו ואך בע"כ הכוונה כך דהנה במשר"ב ודאי הוי הסידור השבח תחלה כדמפרש כאן רק דר"א דותה דשאני משה דרב גוברי' משמע דהיכי דרב גוברי' מודה ר"א דסידור השבח תחלה מכח דאית בי' תרתי ולפ"ז יצחק שהי' רב גוברי' לכ"ע סידר שבחו של מקום תחלה דלגבי יצחק הוי השבח עיקר וא"כ ביצחק מ"ש ויצא יצחק לשוח בשדה הוי ודאי השבח וא"כ כיון דמוכח התם דהתם הוי הכונה השבת ממילא נלמוד להיפך דמ"ש לפני ה' ישפוך שיחו הוי נמי השבח לכך מוכח דלפני ה' ישפוך שיחו הוי השבח וממילא מוכח דישאל אדם צרכיו תחלה ואח"כ יתפלל ולכך מ"ש לשוח בשדה הוי שיחה בעלמא או תפלה ילפינין התם מהכא ולפני ה' ישפוך שיחו אך אם ידעינין דלשיח בשדה הוי תפלה ולא שיחה עם שום אדם שוב אם מ"ש ולפני ה' ישפוך שיחו היינו שאלת צרכיו או סידור השבח ילפינין כיון דיצחק שפיר ילפינין ממשה והוי לו השבח עיקר והוי הכונה התם השבח ממילא גם מ"ש כאן ולפני ה' ישפוך שיחו הוי השבח ומוכח דלכל אדם הוי להיפך ישאל צרכיו ואח"כ יתפלל וא"ש ודוק

והנה בהיותי בזה ראיתי לפרש מ"ש חז"ל במסכת תענית ירד ר"א ולא נענה ירד ר"ע ונענה יצאה בת קול לא שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו ייע"ש ותמהו המפ' אם זה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר ח"כ זה גדול מזה דאין לך מדה טובה הימנו ועיין בא"ר א"ח בשם בעל י"מ מ"ש בזה אך לדעתי נראה כך דהנה אנן קי"ל דיסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל ממילא העושה להיפך מזה אין תפלתו תפלה. והנה ר"א לשיטתו דס"ל דיבקש צרכיו ואח"כ יתפלל וא"כ בוודאי כשירד להתפלל עשה כדרכו וכשיטתי' שביקש צרכיו ואח"כ השבח ולכך לא נענה אבל ר"ע ס"ל דסידור השבח תחילה ועשה גם כן הוא וסידר השבח תחלה ואח"כ השאלת צרכים ולכך נענה והנה העברה מקרא כמי העובר התיבה א"כ מוכח שהתפלה נקרא העברה ולכך זה כוונתם דלא שזה גדול וזה אלא שזה מעביר על מדותיו דהיינו שחוזר על מדותיו ית' ומזכיר מדותיו תחלה ולכך נענה כשירד לפני התיבה כיון דהתחיל במדותיו ית' כדין וכהלכה וזה אינו מעביר על מדותיו ומבקש צרכיו תחלה ולכך לא נענה וא"ש ואם נפרש דשניהם ר"ע ור"א ס"ל דישאל צרכיו תחלה י"ל כך דהנה ברב גוברי' מודה ר"א דיסדר השבח תחלה והנה אף דמשה רבינו הי' עניו מכל אדם אשר על פני האדמה מוכח דבזה לא נהג בענוה רק כיון דהוי רב גוברי' וסידר שבחו תחלה ומוכח דבכה"ג חלילה לו לנהוג בענוה אלא אם מרגיש בנפשי' דרב גוברי' יסדר שבחו תחלה ולכך י"ל דזה הוי שיטת ר"א והוא לשיטתי' דס"ל דבסתם יבקש צרכיו תחלה אך ר"א דהוי רב גוברי' לו הי' נאה לסדר השבח תחלה אך ר"א הי' מעביר על מדותין והי' מתנהג בענוה גם בזה והי' עושה עצמו כסתם אדם ולכך לא נענה כיון דבכה"ג אסור לנהוג בענוה אבל ר"ע לא התנהג בענוה רק הי' יודע בנפשי' שהוא רב גוברי' והי' מסדר השבח תחלה ולכך נענה וז"ש הבת קול לא שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו היינו ר"א ולכך לא נענה וזה היינו ר"ע לא העביר על מדותיו ולא נהג כעת בענוה ולכך נענה וא"ש ודוק עיין דף ח' מ"ש עוד בביאור מאמר הנ"ל שאני משה דרב גוברי' ועיין בזה בחידושי תורה פרשת בשלח שנת תקצ"ז ייע"ש

דף ח' ע"א גמ' וחכ"א לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שואל אדם צרכיו באמצע תפלה יש לדייק על לשון לא כדברי זה הרי הוי כדברי ר"י שפיר ועיין במהרש"א ברכות וברשב"א שם עמ"ש ולפע"ד הכוונה דהנה הטעם מה שניתקן להיות שומע תפלה מקום לשאלת צרכיו ולא בברכה אחרת ונראה בשום לב בנוסח התפלה שמע קולנו ה' אלקינו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתינו והתחיל לדבר מלשון תפלה לחוד ומסיים כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה זכר תרוייהו תפלה ותחנונים ואח"כ אמר כי אתה שומע תפלת עמך ישראל ברחמים זכר שומע תפלות לבד וכן סיים שומע תפלה אך הכוונה עדמ"ש לעיל דלשון תפלה הוא סידור השבח ומי שזוכה הקב"ה שומע לו בעת סידור השבח תיכף אך מי שאינו זוכה אינו נענה רק בשאלת צרכיו ממש גם כתבנו שהסידור שבח צריך כוונה יותר משאלת צרכיו והשכל נותן כן דדבר דהוי צורך האדם הקב"ה רחום וחנון ושומע בין אם הוא כהוגן או לא אך השבח שאינו לצורך האדם רק לכבודו ית' א"כ תינח אם הוא בכוונה גדולה אך אם הוא שלא בכווכה גדולה אינו ראוי לקבל ולכך צריך יותר רחמים ותחנונים בסידור השבח יותר מבשאלת הצרכים ובפרט לפמ"ש לקמן דבאמת לא הי' ראוי ממנו ית' לקבל שום שבח משום