עבודת עבודה חלק א ד

א"כ כבר נעשו קדושים למפרע וראוין להתנהג בקדושה וז"ש הקב"ה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם והיו נכונים ליום השלישי והיינו כי ביום השלישי ירד ה' על הר סיני בודאי אף אם לא יעשו כן כמי ירד ה' על הר סיני ולכך חל עליהם קדושה למפרע להתנהג בקדוש' ג' ימים קודם וא"כ היוצא לנו מזה שממתן תורה מוכח דכח הקדוש' מתחיל למפרע להתנוצץ ג' ימים קודם וצריכין להתנהג בקדוש' יתירא מקודם ג' ימים וא"כ כיון דאת זה לעומת זה עשה אלקים ממילא כח הטומא' והקליפ' נמי מתנוצץ למפרע ג' ימים וכיון שמתחיל הטומא' לשלוט למפרע ג' ימים לכך אסרו לשאת ולתת עמהם ג' ימים לפני אידיהן שכבר התחיל כח הטומאה לקשקש ולהתנוצץ ולכך צריך להתרחק מן הטומאה כמה דאפשר וז"ש החכם הנ"ל כי הנה רצה להזהיר את האדם להתרחק מן הע"ז שלשה ימים קודם יום האיד ממש ויראה האדם להתרחק ממנה לגמרי וכדי להיו' לסימן לאדם לנגד עיניו עד כמה יתרחק מהם שם לסימן מתן תורה להיות דבר זה לסימן דבלא"ה צריך האדם לזכור בכל יום מתן תורה כמ"ש הפוסקים לכך יועיל הזכרה זו לסימן לו כמה יתרחק מן הע"ז דכמו דבמתן תורה הוי הרחקה מנשותיהם ומכל טומאה ג' ימים מכח דהקדוש' מתנוצץ למפרע ג' ימים כן נמי להיפוך בטומאה יש כח לטומאה לשלוט למפרע ג' ימים וצריך להתרחק ממנה מכל וכל וז"ש ועתה בנים שמעו לי ואל תסורו מאמרי פי היינו ממתן תורה שהי' אז אמרי פי גם צויתי אז במאמרי להיות נכונים ליום השלישי וכו' כי כח הקדושה שולט למפרע ג' ימים זה לא יסור מעיניכם להיות לך לסימן דשיעורו של זה כשיעורו של זה כמו כן הרחק מעלי' דרכך נמי כשיעור שלשה ימים ואל תקרב אל פתח ביתה אף שאינך נכנס לביתה רק לפתח ביתה נמי לא תכנס מכח שבזה מתחילין לכנוס לה כן ה"נ אלו הג' ימים שלפני אידיהן דומה לפתח ביתה שאז מתחיל כח הטומאה להתפשט צריך להרחיק מהם גם בזה ואפשר מה"ט אחז"ל דשבת שקולה ככל התורה ואמרו ע"ז שקולה ככל התורה הכל טעם אחד להם דהנה בשבת קי"ל בש"ס ופוסקים דג' ימים קודם שבת נקרא קמי' שבתא וג' ימים אחר שבת נקרא בתר שבתא א"כ מוכח דקדוש' שבת מתפשט למפרע ג' ימים ואח"כ ג' ימים והנה במתן תורה נמי התחיל קדושתה למפרע ג' ימים ולכך שקולה שבת ככל התורה ובע"ז נמי כיון דלפני אידיהן ג' ימים אסור לישא וליתן עמהם מוכח דטומאת ע"ז נמי מתפשט ג' ימים למפרע ולכך שקולה ע"ז ככל התורה כי המודה בע"ז ככופר בכל התורה ולהיפוך הכופר בה כמודה בכל התורה והנה לדרכינו דלכך שבת שקולה ככל התורה מכח דמקדש ג' ימים למפרע וג' ימים אחריו א"כ י"ל להיפוך נמי דגם במתן תורה נתפשט קדושת מתן תורה לאחריו ג' ימים כמו למפרע והי' ראוין לעשות פרישה אחר מתן תורה ג' ימים כמו קודם מתן תורה ובפרט למ"ד דבע"ז אסורין ג' ימים לאחריהם כמו לפניהם א"כ מוכח דקמתפשט הטומאה לאחריו נמי ג' ימים א"כ ממילא להיפוך בקדושה הוי כן דמדה טובה מרובה מכ"ש דלא גרע לכך הי' ראוי לאסור ג' ימים אחר מתן תורה נמי ובזה יש להסביר יותר דברי הש"ס בביצה דף ויו דקאמר שם דכל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו וכתבו התוס' דיש רוצים להביא ראי' מכאן דחרם הנעשה לזמן כשכלה הזמן צריך התרה שהרי במתן תורה הוי כן והתוס' כתבו דאין מזה ראי' דאם הוי כתוב והיו נכונים שלשת ימים הי' משמע דאח"כ מותרין אבל כיון דכתיב לשלשת ימים וכו' לכך צריך להתיר דאל תגשו אל אשה משמע עולמות ולפענ"ד א"צ לדחוק ולומר דאל תגשו אל אשה יהי' עולמות רק הכוונה כך דאם הוי כתיב שלשת ימים הי' משמע רק שלשה הראשונים אסורין אבל אחרונים מותרין ולכך כתיב לשלשת ימים דמשמע דבין שלשה לפני מתן תורה ושלשה אחר מתן תורה אסורין וכיון דרצה אח"כ להתיר אחר מתן תורה מיד לכך הוצרך לומר להם שובו לכם לאהליכם

והנה. בזה י"ל מה שהקשה הצל"ח שם דלמסקנא דיליף דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו מבמשוך היובל א"כ למ"ל למכתב לשלשת וצריך למכתב שובו לכם לאהליכם לכתוב שלשת ימים ולא נצטרך שובו לכם וכו'. והמהרש"א שם עמד במה דפריך הש"ס וכ"ת למצות עונה הוא דאתא הרי זה כבר נאמר בפ' נח ייע"ש ולדרכינו י"ל כך דהנה לפמ"ש יהי' כוונ' המקרא מ"ש והיו נכונים לשלשת ימים היינו שלשה לפניו שלשה לאחריו וא"כ מ"ש התורה שובו לכם לאהליכם י"ל שני פנים או דהכוונ' להתיר להם אחר ג' ימים שלאחר מתן תורה ובזה לא הי' נצרך היתר דמשמע בלא"ה להיתר בע"כ דדבר הנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו או אפשר לומר דהכוונ' מ"ש שובו לכם לאהליכם היינו בתוך ג' ימים דתחלה אסרה התור' ג' ימים לאחר מתן תורה ג"כ ואח"כ התירה התורה אף תוך ג' ימים ואין ראי' דהנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו אך אם נימא דהכונה דהתיר אף תוך ג' ימים קשה מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מהו קסבר למה תחלה אסרה התור' ואח"כ התיר' אך י"ל דתחלה היו במדריגה גדולה שאמרו נעשה ונשמע ולכך זכו לקדושה יתירה ולכך נצטוו על הפריש' ג' ימים כי קדושים כאילו אינן ראוין להתעסק בדברים כאילו כמו שפירש משה תמיד מה"ט. אך אח"כ כשאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה וירדו ממדרגתם ולכך נתפשטו מקדושתם ולכך הותר להם מיד ואין ראי' דדבר הנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו אך הנה זה מבואר דמפי עליון לא תצא הרעות ואין דרכו יתב' להוציא הרעה בפיו ובפרט בדבר שאין כ"מ בו כל כך בהודעה זו ולכך בשלמא אם הי' הכווכ' לך אמור להם שובו לכם לאהליכם להיתר אחר זמן איסור א"ש דהוצרך לומר להם ההיתר אבל אי נימא דשובו לכם לאהליכם היו להתיר מה שכבר אסר תחלה: קשה כיון דזה הוי בשורה רעה להם שירדו ממדרגתם א"כ אין דרכו יתב' לבשר כן ובפרט כיון דתחלה רצה הקב"ה שיפרשו מנשותיהן אלו הימים א"כ נהי שאח"כ ירדו ממדרגתם מ"מ מה הי' איכפת להקב"ה אם הי' מחזיקין בתומם להיות פרושין עוד ג' ימים כמו שרצה הוא יתב' תחלה: ובע"כ מה שאמר שובו לכם הי' להיתר אחר זמן איסור ומוכח דהנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו ולכך פריך דלמא לעולם הכוונ' מ"ש שובו לכם לאהליכם הכוונ' להיתר ג' ימים לאחר מתן תורה. ומה שהודיע להן הקב"ה היינו למצות עונה כיון דשוב פקע קדושתייהו ואין בהם מצות פרישה שוב צריכין לידע זה שלא לעבור על מצות עונה ולכך הוצרך להודיע כן ולכך יליף מבמשוך היובל וא"כ שוב ל"ק ליכתוב שלשת ימים ולא נצטרך שובו לכם וכו' דשפיר אצטריך לשלשת לאסור ג' ימים אחר מתן תורה ג"כ ואח"כ ההיתר להתיר אף תוך ג' ימים וא"ש ודו"ק: