עבודת עבודה חלק א ג

בעזה"י פתיחה למסכת ע"ז במשנה לפני אידיהן שלשה ימים וכו' הנה דבר זה היא גלוי לכל באי שער התורה דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא נרא' דגם ענין זה מה שאסור לשאת ולתת עמהן לפני אידיהן מרומז בתורה והיא בפרשה וישב במעשה דיוסף עם שר המשקי' המעיין שם יש בו דיוקים שונים דיוסף אמר לשר המשקי' שלשה השריגים שלשת ימים הם בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך וכו' והנה לשון בעוד שלשת ימים משמע שיהי' כלים הג' ימים וביום הרביעי יחזור לגדולתו ואח"כ במעש' כאמר ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה משמע שביום הג' חזר לממשלתו וא"כ לא הוי כפתרון יוסף ולמה נשתנה בזה הפתרון אך הענין הוא לפי הנ"ל דהנה בין מכין אידיהן הנמנין בש"ס הוי אחד מהן יום גינוסיא של מלכים נחשב כמי יום חג ואסור לשאת ולתת עמו ג' ימים לפניו והנה הטעם שאסור לשאול ולהלות מהן הוי מכח דאזיל ומודה לע"ז שישראל נצרך לו וזה הוי לו לכבוד כמ"ש הפוסקים בזה ולכך חשש יוסף איך יפתור לו שביום הג' יצא יום הלדת את פרעה הרי בקש ממנו כ"א זכרתני והזכרתני וגומר א"כ אם יצא ביום האיד ויזכיר את יוסף יהי' אזיל ומודה דנצרך לו יוסף לכך פתר לו יוסף על שלשה ימים ולא יצא רק אחר יום הלדת את פרעה ואז לא שייך אזיל ומודה דאנן קי"ל כרבנן דאחר החג מותר לשאת ולתת עמו ולא חיישינין בזה לאזיל ומודה וא"כ ממ"נ עד שיצא לא שייך לומר דאזיל ומודה שהרי אינו יודע אם יקוים החלום או לא. ואח"כ כשיצא שוב יהי' אחר האיר ולא שייך אזיל ומודה ולכך תינח לפ"מ שסבר יוסף שיזכרנו שר המשקים ולכך יש חשש לאזיל ומודה לכך פתר לו יוסף אחר שלשה ימים אחר יום הלדת את פרעה. אך הקב"ה כשרצה שלא יזכיר שר המשקי' את יוסף. א"כ ליכא חשש אזיל ומודה שיוסף נצרך לו לכך שוב יצא תיכף ביום הג' לכך כאמר ויהי ביום השלישי יום הלדת את פרעה ויצא ביום האיד עצמו

גם י''ל דהנה י"ל בהפתרון גופו שייך חשש אזיל ומודה כיון דאחז"ל כל החלומות הולכין אחר הפה ולמדו מיוסף דכתיב כאשר פתר לנו כן הי' וא"כ כיון דהצלחת שר המשקים נעשה ע"י יוסף בפתרונו א"כ יהי' הודאתו לע"ז ע"י יוסף ועובר על לא ישמע על פיך לכך פתר יוסף על אחר שלשת ימים. כדי להיות אחר יום האיד ומה שעתה שמח לא שייך בזה אזיל ומודה שהרי אינו יודע אם האמת אתו או לא אך זה בתחלה אך אח"כ שנאמר וירא שר האופים כי טוב פתר ודרז"ל שכ"א חלם חלום שלו ופתרון חלומו של חברו. א"כ כשראה יוסף שלשר האופים חלם לו פתרון של שר המשקים א"כ מעתה ידע תיכף שר המשקים כי יוסף טוב פתר א"כ הי' אזיל ומודה מיד. מה עשה יוסף פתר לשר האופים לרעה וא"כ כיון דכתיב בעכו"ם והי' כי ירעב והתקצף וקילל במלכו ואלקיו וא"כ כנגד מה שיהי' שר המשקים אזיל ומודה וזה נעשה ע"פ יוסף יהי' שר האופים הולך ומקלל ע"י יוסף ותיקן את אשר קלקל תחלה. ולכך פתר בו לרעה ולכך כיון שכבר תיקן את אשר קלקל ולא שייך בי' חשש אזיל ומודה ע"י יוסף שוב אפשר להיות ביום החג עצמו ולכך נעשה אח"כ ביום הלדת את פרעה ביום השלישי ובזה אפשר לפרש מ"ש במדרש פרשה מקץ בפסוק ויהי מקץ שנתים ימים וז"ל הה"ד אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו. זה יוסף ולא פנה אל רהבים ושטי כזב ע"י שאמר כ"א זכרתכי והזכרתני ניתוסף לו ב' שנים. ותמהו הכל שדבריו סתרי אהדדי שהתחיל לומר אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף וסיים להיפך. גם הלשון דקרא גופו משמע שלא פנה אל רהבים ושטי כזב והמדרש אומר להיפך וכבר מלתי אמורה בזה וכעת נראה כך דוד יוסף לא בטח בשר המשקים רק בו יתב' ואם הי' משים בטחונו בשר המשקים לא הי' מספיק לו לעונש רק ב' שנים ולא יותר רק יוסף שם עיקר בטחונו בו ית' רק עיקר חטאו הי' כך דכיון דזה הוי תוך ג' ימים ליום אידו א"כ אסור לשאת ולתת עמהם מכח דאזיל ומודה לע"ז ועובר על לא ישמע על פיך ולכך נענש להיות עוד ב' שנים וז"ש המדרש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף דודאי עיקר בטחונו של יוסף הי' בו יתב' ולא בשר המשקים רק עיקר חטאו הי' מה שאמר כ"א זכרתני היינו מה שלא פנה אל רהבים ושטי כזב שלא השגיח לראות אז שהי' יום אידך ויש חשש דאזיל ומודה ולא הי' לו לישא וליתן עמו אז בכך אך ע"י שיוסף לא שם לבו אז לכך ובקש ממנו תוך ג"י לאידו כ"א זכרתני והזכרתני לכך נוסף לו ב' שני וז"ש המדרש כי אם הי' יוסף בוטח רק בשר המשקים אז לא הוי נענש בעבור אמירתו דוקא בפה רק עבור כוונתו בלב. ואם הי' בוטח בו בלבו ולא בפה כמי חייב עונש זה אבל אם לא בטח בשר המשקים רק חטאו הי' מה שבקש ממנו תוך ג' ימים לאידו ויש חשש דאזיל ומודה בזה אין חייב רק מ"ש לו כן בפה ואז שייך חשש אזיל ומודה שיוסף נצרך לו אבל אם לא הי' אומר כן בפה אף אם הי' חושב כן יוסף בלב עכ"פ השר המשקים לא ידע מזה שיוסף מבקש ממנו כן לא הי' בו חשש אזיל ומודה א"כ לא נעשה רק ע"י אמירתו בפה וז"ש ולא פנה אל רהבים ושטי כזב זה הי' חטאו מה שלא פנה אל רהבים ושטי כזב שלא נתן דעתו לכך דהוי חשש אזיל ומודה מחמת יום אידו ולכך ע"י שאמר כ"א זכרתני והזכרתני ע"י שאמר כן בפה דייקא ניתוסף לו ב' שנים

ואפשר לפרש עוד דברי המדרש הנ"ל די"ל אדרבה ממה שאמר יוסף כ"א זכרתני לכך מוכח שהיו בוטח בה' והיינו דיש להבין לשון יוסף מ"ש והשיבך על כניך כי אם זכרתני מהו לשון כ"א והוי לי' למימר זכרתני אתך אך הנה יוסף חשש על כך כיון דהוי תוך ג"י לאידו א"כ יש בו חשש אזיל ומודה על פתרונו שיוסף פתר לו לטובה. והרי הכל הולך אחר הפתרון ולכך אמר לו יוסף שידע שכל מה שיעלה לגדולה אינו לטובת עצמו רק לטובת יוסף כדי שיהי' זוכר את יוסף א"כ לא שייך בזה חשש דאזיל ומודה כיון דלא הי' הטובה רק עבור יוסף א"כ לא הי' לו הנאה בזה ולא שייך בו חשש דאזיל ומודה וז"ש לו יוסף דלכך ישיבך על כניך כ"א זכרתני אתך רק עבור זה שתזכירכי אתך א"כ לא הוי הטובה לך רק לי ולא שייך בזה אזיל ומודה אך א"כ עכ"פ שייך חשש דאזיל ומודה במה שיוסף נצרך לו ואיכא מכח זה חשש דאזיל ומודה אך מחמת שיוסף הי' בטחונו חזק בהשם א"כ אמר בלבו הרי אים צריך לשר המשקים דוקא כי הרבה ריוח והצלה לפניו ית' בלא"ה א"כ אינו מן ההכרח לו לשר המשקים דוקא ולכך גם עבור זה ליכא חשש דאזיל ומודה אך באמת טעה יוסף דתינח הוא הי' בוטח בו ית' וידע בנפשו שאינו מן ההכרח להיות הצלתו ע"י שר המשקים אבל השר המשקים הוא הי' ככרי ואינו בוטח בהשם א"כ עכ"פ הוא יהי' אזיל ומודה שיוסף צריך אליו ולא הי' לו לבקש ממנו כ"א זכרתני ולכך נתוסף לו ב' שנים וז"ש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף דביוסף ניכר שהי' בטחונו בו ית' חזק דבלא"ה קשה איך אמר כ"א זכרתני דממ"נ אם לא חשש לאזיל ומודה לא הו"ל לומר בלשון כ"א זכרתני ואם חשש לאזיל ומודה איך ביקש ממנו כ"א זכרתני הרי יהי' אזיל ומודה בזה שיוסף הוצרך לו ובע"כ שהי' בטחונו חזק בהשם ולא חייש ששר המשקים יהי' אזיל ומודה במה שיוסף צריך לו אך בזה במה שלא נה אל רהבים ושטי כזב שהרי הי' לו להבין שזה מדבר עם שר המשקים שהוא מצרי ואין לו בטחון בו ית' א"כ הוא יהי' אזיל ומודה ולכך במה שלא פנה אל רהבים ולא השגיח עם מי הוא מדבר לכך ע"י שאמר כ"א זכרתני והזכרתני נוסף לו ב' שנים מכח שעבר על איסורא דג"י קודם אידיהן אסור לשאת ולתת עמהם מכח דאזיל ומודה וא"ש בעזה"י

הנה לפי דרך אגדה י"ל דלכך אסרו ג' ימים למפרע מכח דכח הטומא' שולט למפרע ג' ימים ולכך צריך להרחיק ממנו כמו מן הע"ז עצמו משום אל ידבק בידך מאומה מן החרם הרי שבע"ז צריך פרישה יתירא מכל דבר כן ה"נ צריך להתרחק מהן ג' ימים קודם אידיהן כי כח הטומאה שולט למפרע בהם וי"ל בזה מ"ש החכם במשלי קפיטל ה' ועתה בנים שמעו לי ואל תסורו מאמרי פי הרחק מעלי' דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה פן תתן לאחרים הודך ושנותך לאכזרי וכו' ויש לדייק מ"ש ואל תסורו מאמרי פי הוא למותר והי' די לומר ועתה בנים שמעו לי כו' אך כראה דהנה ידוע זאת זה לעומת זה עשה אלקים והנה במתן תורה אמר הקב"ה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' על הר סיני ויש לדייק על לשון כי ביום השלישי וכך הו"ל לומר וביום השלישי ירד ה' אך כראה הכוונ' דהנה לכאור' הי' אפשר לומר דהפריש' הי' סיבה לירידה על הר סיני דכיון שקדשו עצמן לכך ירד ה' הא אם לא הי' מקיימין מצות פרישה לא הי' יורד ה' אך באמת ז"א דודאי הקב"ה הי' יורד על הר סיני ליתן תורה אף בלא הפריש' ואין הפריש' מעכב מתן תורה רק אדרבה כיון שיהי' מתן תורה לירד ה' על הר סיני ממילא חל עליהם קדושה למפרע וממילא חייבין לנהוג קדושה בנפשם וז"ש הנביא הושע יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו והכוונ' בזה דהנה זה ודאי דמתן תורה הוא המעמיד את ישראל על רגליהם ולולי התורה לא הי' לנו תקומה וכמ"ש בפ' נצבים אתם נצבים היום כלכם לפני ה' כו' מכח דהתורה מעמדת אותנו על רגלינו ונותכ' לנו רחש ולכך אמר בא וראה שמדתו ית' לגמול טוב למפרע והאדם זוכה להתקדש עבור מה שיהי' להבא אח"כ שהרי בתחלת מתן תורה הוי כן שהרי יחיינו מיומים משני ימים של קודם מתן תורה כבר נתן לנו חיים עבור מה שביום השלישי יקימינו ויתן לכו התורה לכך ונחי' לפניו עדיין קודם בואו ולפניו קודם בואו כבר זכינו לחיים עבור מה שיתן לנו אח"כ התורה ולכך אם דרכו ית' להטיב למפרע נדעה נרדפה לדעת ה' כשחר נכון מוצאו דהנה אור השחר הוי כן דעיקר אור השחר נמשך מחמת שעתידה החמה לצאת אח"כ מתנוצצין זהרורי החמה בתחלה קודם בואו ונמשך אור מן החמה טרם בואו כן ה"נ דרכו ית' להטיב תחלה לברואיו עבור להבא מה שיהי' אח"כ וז"ש התורה דלא תאמר שהפרשה הוי סיבה ליום השלישי כי ע"י הפרשה יזכו למתן תורה ואם לא לא יזכו למתן תורה לא כן הוא רק מתן תורה יהי' בין כך ובין כך רק אדרבה מתן התורה הוי סיבה להפרישה כיון שיהי' מתן תורה א"כ