עבודת עבודה חלק א לו

כבודו של חכם א"כ תחלה כשהורה הלה לאסור כבר אסחי הבעלים דעתם מיני' וקבלו הוראתו שהרי אין בידם להתירו לכתחלה שויא הוא בעצמו חתיכה דאיסורא ולכך אף ששוב אירע שחזר והתיר השני אף בדעבד אינו מותר שכבר נעשה חתיכה דאיסורא ויצא לנו מזה דין חדש באם הורה אחד לאיסור דבר אך לא נודע להבעלים כגון שהי' ע"י שליח השאלה ולא נודע לבעלים עד שמת האוסר דיכולין הבעלים לשאול לשני ולהתירו אף לכתחלה די"ל ממ"נ מפני כבודו של חכם ליכא כיון שכבר מת הראשון לא חיישינין על כבודו בזה כיון שאינו בעולם ולזילותא דאחר מיתה לא חיישינין בכה"ג וא"כ כיון דליכא משום כבודו והחכם אינו יכול לעשותו חד"א לפי שאינו שלו והשואל לא גמר בדעתו לעשותו חד"א כיון שתיכף שנודע לו תיכף מת החכם ורשאי לשאול לאחר וכיון דלא נעשה חד"א עדיין וכל כה"ג מותר להתירו לכתחלה כנלפענ"ד נכון לדינא כיון דבלא"ה להסוברים משום כבודו של חכם בדעבד מותר ובזה היכא דמת י"ל דאף לכתחל' מותר להתיר א"כ אף להאוסרים מכח שויא אנפשי' חד"א אף בדעבד מ"מ למעט בפלוגתא עדיף ובכה"ג מודים דמותר כנלפע"ד נכון בזה

בתוס' ד"ה ר"מ אומר נותן לו דמי צמרו תימא דקשיא דר"מ אדר"מ וכו' הנה מהרש"א כתב שנעלם מהם שקושיא זו ופירוקה הוא ש"ס מפורש בב"ק דף צ"ה. והנה עיינתי שם דגרסינין שם טעמא דר"מ איבעיא להו אי משום שינוי במקומו עומד או טעמא דר"א מכח קנסא קא קליש נ"מ היכי דכחשה מכחיש וכו' וקשה למה לא קאמר נ"מ דאם מת דקי"ל בכל הקנסות דלא קנסו בנו אחריו אבל אם טעמא דר"מ מכח שינוי במקומו עומד, אף בנו מחויב להחזיר אבל אם שינוי קונה והכא טעמא מכח קנס לא קנסו בנו אחריו ובנו אין מחויב להחזיר ולכאור' הי' כראה דמה דקי"ל דלא קנסו בנו אחריו היינו שאנו באנו לחייבו מכח מעשיו שעשה כגון במטמא ומדמע ומנסך וכדומה דבאנו לחייבו ע"פ מעשיו בזה אמרינין דבבנו הוי כמאן דלא עביד כלל ואוקמוהו אדינא ופטור אבל להיפך היכי שלולא מעשיו לא הי' זכות אפילו לבנו רק ע"י מעשיו הוא רוצה לזכות בזה עכ"פ קנסוהו שלא יועילו מעשיו והוי כמאן דלא עביד ובזה אף אין לו זכות כיון דעכ"פ קנסוהו להיות כלא נעשה מעשה וא"כ ה"כ לגבי שינוי קונה אם לא הי' נעשה מעשה שלא גזל או לא נשתנה לא הי' זכות אף לבנו וא"כ שיועילו מעשיו הנעשין באיסור בזה אף לבנו קנסוהו והנה ממה דמסיק הש"ס במס' מ"ק פ' מי שהיפך בכיון מלאכתו במועד או בשדה שנטייבה בשביעית דלא קנסו בנו אחריו אף דשם ראוי לומר דהוי כאילו לא נעשה מעשה ויהי' נאסר אף לבנו אין מזה ראי' די"ל דהתם דהוי רק מדרבנן שאני וכדמוכח בש"ס שם דדרבנן קיל אך מצורם אוזן בכור דקיל דלא קנסו בנו אחריו והתם הוי איסור תורה ואעפ"כ לא אמרינין דראוי להיות כאלו לא נעשה מעשה והוי כאלו לא הטיל בו מום ואעפ"כ לא קנסו בנו אחריו א"כ מוכח דאף בכה"ג לא קנסו בנו אחריו וקשה מהנ"ל מיהו א"ל ע"ד מ"ש בתוס' בתמורה לחלק גבי עביד לא מהני דלא שייך לומר בצורם אזן בכור עביד לא מהני כיון דהוי כנעשה ממילא יע"ש ולפ"ז הרי הש"ס בתמורה שם פריך מגזל דאמר רחמנא לא תגזול ואעפ"כ שינוי קונה וכו' א"כ דבגזל לא שייך לומר דהוי כנעשה ממילא כיון דאם לא כוון לגזול ולקנות לא הוי נעשה ברשותו ושוב י"ל דה"נ לענין קנסו בנו אחריו הוי הכלל דעשאוהו כאלו הוא לא עשאו רק הוי כנעשה ממילא ולכך בכל הני דאם נעשה ממילא הוי זכות לבנו בהם שוב לענין בכו הוי כאלו נעשה ממילא ולא באיסור וזכה בנו אבל בגזל אם הוי נעשה ממילא לא הי' זכות לאביו ולא לבנו בכך ואם ירצה לבנו לזכות צריך לבא מכח מעשה אביו שכוון לגזול בזה כיון דהוי באיסורא קכסוהו שלא יועילו מעשיו ואף בנו לא זכה ע"י כך ובזה אף לבנו קנסו וזה כלל חדש ואכ"מ להאריך בזה אוני יזכינו הש"י בזמן אחר לפרש יותר ועיין במ"ש בסוגיא זו בחו"מ סימן שפ"ח לענין מודה בקנס ייע"ש

ועמ"ל שם במה דפריך הש"ס שם דמי צמרו ושבחו בעי למיתב ליה משמע דגוף הקנין מודה דלא יצטרך להחזיר רק דפריך על הדמים דמי צמרו ושבחו בעי למיתב לי' ולמה לא פריך דבעי להחזיר לו גוף הצמר עם השבח ומה שהי' נראה ליישב דהנה ענין שינוי קונה י"ל ב' אופנים או דהשינוי קונה למפרע דאי גלאי מילתא למפרע מעת התחלת השינוי הוי שלו או דנימא דשינוי קונה היינו מן השינוי ואילך ונ"מ לענין השבח שע"י השינוי דאם הוי למפרע אף גוף השבח שנעשה ע"י השינוי הוי שלו אבל אם נימא דהקנין חל להבא אזי גוף השבח הוי של הנגזל ומחויב לשלם הכל ואין נ"מ בשינוי קונה רק לענין גוף החפץ דצריך להחזיר החפץ אם אין שינוי קונה אבל אם קונה א"צ להחזיר החפץ רק דמיו ובזה א"ש דמאי דס"ד דהש"ס דר"מ ס"ל דשינוי במקומו עומד היינו רק דלמפרע לא חל הקנין דאם חל למפרע למה משלם אותה ואת גיזותי' ואת וולדותי' אבל ע"מ י"ל דמודה דהקנין חל אחר השינוי ומה דקאמר דמשלם אותה ואת גיזותי' ואת וולדותי' היינו רק דמים צריך לשלם עבור הכל אבל גוף החפץ קנה באמת ולכך פריך הש"ס דנהי דנאמר דשינוי קונה מכאן ולהבא לר"מ ולא אמרינין שינוי במקומו עומד רק למפרע דלא קנה מ"מ קשה נהי דקנה גוף הצמר להבא מ"מ דמי צמרו ושבתו בעי למיתב לי' עכ"פ וא"ש ודוק

ודנה ליישב דברי התוס' הנ"ל מקושיית המהרש"א לפי חומר הנושא הי' נראה ליישב דבריהם והוא בשום לב עוד דהמהרש"א לא הקשה רק על קושייתם ותירוצם דמפורש כן בש"ס ולי קשה אדרבה והוא דסוף דבריהם סותר דברי הש"ס שם והוא שהם כתבו דאף דבמטמא ומדמע ומנסך קניס ר"מ שוגג אטו מזיד דמזיקו בידים אבל הכא לא שייך לקונסו דלטענתו הוא מתכוין משמע דס"ל דענין זה עדיף משוגג ואף אם קנסו בשוגג בהא לא קנסו ובב"ק שם מיבעיא אי קניס ר"מ בשוגג או לא נפשוט מהך משנה דהנותן צמר וכו' ואי ס"ד דבשוגג כמי קניס ר"מ דמי צמרו ושבחו בעי למיתב לי' אלמא לא קניס ר"מ בשוגג אלמא דמדמה הש"ס שוגג זה לשוגג דעלמא וכאן כתבו התוס' דשוגג זה עדיף ולכך נראה לפרש כוונתם כך דהנה בגיטין מסקינין דר"מ קניס בכל דוכתא שוגג אטו מזיד א"כ מה"ת הכא נחלק ולומר דבמזיד קניס ובשוגג לא קניס מה"ת ישתנה דינו מכל דוכתא דקניס ר"מ שוגג אטו מזיד אך בע"כ צ"ל דהסוגיא דכאן אזיל למ"ד בתמורה כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ופריך הש"ס מגזל ומשני אמר רחמנא כעין שגזל א"כ משמע שלולי שגלי קרא הי' ראוי מן התורה לומר כל מילתא וכו' לא מהני ולכך א"ש דוודאי היכא דאיכא למימר דמן התורה ר"מ קניס במידי דליכא כותי' בשל תורה והחמיר יותר משל תורה בזה כיון דקניס במזיד אף בשוגג קניס אבל באן עיקר קנס ר"מ אינו להחמיר על דין תורה אלא לקיים דין תורה דהרי בכל דוכתא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני רק דבגזל גלי קרא דמהני ובזה לא קניס ר"מ רק דנוטל מה שחידשה התורה להיות בגזל עדיף מכל התורה בזה קניס ר"מ שלא והי' עדיף רק כמו דלא גלי קרא ואז דינו ככל התורה דאי עביד לא מהני וא"כ כיון דבזה לא קניס ר"מ רק לבטל החידוש ולהיות דינו ככל התורה דעביד לא מהני ולכך תינח במזיד אבל בשוגג דדינו בכל התורה דאי עביד מהני וכמ"ש בחידושי לאו"ח ולכך בזה לא קניס ר"מ יותר משל תורה דא"כ יהי' שוגג חמור ממזיד דבמזיד לא קניס רק לקיים הדין הורה שבכל מקום ובשוגג יחמיר יותר מדין תורה בכל מקום ויהי' שוגג חמור מן מזיד ולכך לא קניס ר"מ אבל למ"ד כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני א"כ בכל התורה מהני וכאן דקניס ר"מ במזיד הוי להחמיר מדין תורה שבכל מקום שוב אין לחלק בזה בין שוגג למזיד וכמו בכל מקום דקניס ר"מ בשוגג אטו מזיד ולכך א"ש דבריהם על נכון דהם ידעו הסוגיא שם רק דהוי קשה להו לל"ק דפשיט שם דר"מ ס"ל שינוי קינה מהנותן צמר לצובע וכו' ואס"ד שינוי במקומו עומד דמי צמרו ושבחו בעי למיתב לי' אלא ש"מ דקנסא קניס ר"מ וא"כ קשה אכתי אם שם קניס ר"מ מ"ט לא קניס בנותן צמר לצבוע אך י"ל דזה ידע הש"ס מה דקאמר לקמן שם דר"מ לא קניס רק במזיד ולא בשוגג ולכך אם הוי מכח קנסא א"ש וכו' ולכך הוי קשה להו תינח למ"ד עביד לא ומהני א"כ בזה שייך לחלק בין שוגג למזיד דאף דבעלמא קניס שוגג אטו מזיד אבל בזה אין לקנוס שוגג אטו מזיד דא"כ יהי' שוגג חמור מן מזיד כנ"ל אבל לדידן דק"ל כמ"ד עביד מהני וא"כ אם אעפ"כ קניס ר"מ במזיד שוב ראוי לומר קנסו שוגג אטו מזיד כמו בכל התורה לר"מ ולכך שפיר הקשו דלדידן סתרי דברי ר"מ אהדדי דבין אם נימא טעמא דר"מ התם דשינוי לא קונה מה"ת ובין אם אינו קונה מדרבנן מכח קנסא סוף סוף סתרי אהדדי דלמה כאן לא ס"ל כן רק קונה הן מן התורה הן מדרבנן ובין שוגג למזיד אין סברא לחלק כיון דבכל התורה קניס ר"מ שוגג אטו מזיד ומ"ש הכא מדעלמא ולכך תירצו דאף לדידן א"ש דלעולם טעמא דר"מ מכח קנס ואף דקניס שוגג אטו מזיד זה עדיף משוגג כיון דנתכוין לטובתו ואף אם בשינוי כמי קניס בשוגג אטו מזיד כאן עדיף משוגג דלטובתו הוא נתכוין וזה שחידשו כאן מדעתם דלדידן צ"ל דזה עדיף משוגג והתם אזיל למ"ד עביד לא מהני ולכך א"צ לומר דכאן עדיף משוגג רק די"ל דבזה לא קניס ר"מ שוגג אטו מזיד ומכח סברא הנ"ל אבל לדידן דקי"ל עביד מהני א"כ בע"כ אף בזה קניס ר"מ שוגג אטו מזיד כמו בכל התורה ולכך הקשו דר"מ אדר"מ ותירצו דבע"כ לפ"ז כאן עדיף משוגג וא"ש ודוק ועיין כיוצא בט"ז א"ח סימן ת"מ בפירוש דברי רבינו יונה דבבתיכם לא קאי רק על החידוש ייע"ש כן י"ל דהקנס לא קאי רק על החידוש ולא שייך שוב שוגג שיהי' חמור מן מזיד דבשוגג ליכא חידוש

והנה בהיותי בסוגיא זו הוי קשה לי עוד דמאי פריך התם דר"מ אדר"מ וכן התוס' כאן הרי י"ל לפמ"ש התוס' בב"ק והובא דעתם בטור ורמ"א וש"ך בסימן ש"מ דבשינוי מעשה בעינין נשתנה השם מחמת המעשה ובשינוי מעשה בלי שינוי השם לא קנה וא"כ קשה מאי פריך הש"ס דר"א אדר"מ נימא דר"מ ס"ל בגזל פרה מעוברת וילדה או רחל וגזזה לא נשתנה השם על הולד והגזיזה דגם מקודם בהיותו על הבהמה הי' נקרא צמר וכן הולד אף בהיותו במעי אמו נקרא עגל ובפרט למ"ד עובר לאו ירך אמו הוא וכיון דלא הוי שינוי השם לכך שינוי מעשה לבדו ס"ל דלא קנה אבל בצמר וצבעו דהוי שינוי השם גמור ולכך בשינוי מעשה בהדי שינוי השם מודה ר"מ דקנה ומאי פריך וצ"ע

והנה מ"ש לעיל ביישוב דברי התוס' מקושיית מהרש"א כעת אפרש דברינו יותר דיש לדמות למ"ש הט"ז באו"ח סימן ת"מ בביאור דברי