עבודת עבודה חלק א לד

דיש בזה איסור דרבנן מכח דקטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו ומכ"ש גדול וא"כ בזה היכי דלא שייך לפני עור רק מכח דמצווה להפרישו וזה שייך דוקא במי שעד הנה לא הוי רשע והוא בחזקת כשר רק עתה עושה עבירה לכך ודאי דמצווה להפרישו שלא יעשה איסור אבל במומר דהוי רשע בלא"ה אותו ודאי אין אנו מצווין להפרישו כשעושה איסור דבכה"ג ודאי אמרינין הלעיטהו לרשע וימות לכך אין בזה אפילו איסור דרבנן לכך נכון דכאן בע"ז מיירי במומר לכך שפיר כתב דהיכי דלא שייך לפני עור לא שייך ג"כ דמצוה להפרישו דמצד להפרישו מאיסור אמרינין הלעיטהו לרשע ואין אנו אחר אין לרמאין כדס"ל לר"י בפ"ג דדמאי וקי"ל כן אבל בשבת איירי בישראל שהי' בחזקה כשרות עד הנה רק עכשיו יבא לעשות איסור בזה שפיר תקנו חז"ל דמצווין להפרישו ואי"ה בזמן אחר אפרש יותר בזה גם מה דמשמע מדברי הט"א דהיכי דיכול לקנות אצל אחרים ואית לי' לדידי' שוין לדינא אין נראה די"ל היכי דאינו ברשותו רק סוף סוף מוכרח לעשות מעשה לקנות בזה נהי דליכא איסור תורה מ"מ מדרבנן אסור דאולי לא יעשה מעשה ולא יקנה אצל השני ג"כ אבל היכי דאית לי' לדידי' בעצמו ואין מחוסר מעשה כלל י"ל אף איסור דרבנן אין בו כלל ונתיישב ג"כ קושיית הט"א ייע"ש ודוק היטב ועיין בחידושי לש"ס דף ך"ב מ"ש שם בזה ייע"ש

שם בגמ' עבר ונשא ונתן מהו ר"י אמר נשא ונתן אסור ר"ל אמר נשא ונתן מותר יש לספק בפירוש ענין זה אם הכונה דאסור לכל העולם דלכ"ע קנסו כמו בחמץ שעבר עליו הפסח שקנסוהו הואיל שעבר בב"י וב"י ולאו לדידי' לבד קנסו אלא לכ"ע קנסו א"כ ה"ה בחומר ע"ז עשאו כן או דילמא דוקא למוכר עצמו ולוקח עצמו קנסוהו כמו דמצינו במחליף איסורי הנאה דאסירין למחליף עצמו ולאחרים מותר והנה לכאורה הי' אפשר להוכיח דמה דאמר ר"י אסור היינו למחליף עצמו אבל לאחרים מותרין דאל"כ אלא נאמר דאף לאחרים אוסר ר"י א"כ קשה מאי פריך הש"ס לר"ל מברייתא דאידיהן של עכו"ם אסור דילמא ר"ל לא פליג אר"י רק לאחרים דאוסר ר"י אף לאחרים ובזה פליג ר"ל ואומר דלאחרים מותרין אבל לעצמו מודה דאסור א"כ י"ל דמה דנקט בברייתא דלאחר אידיהן נשא ונתן אסור היינו למוכר ולקונה עצמו ומאי תיובתא א"ו דלאחרים אף ר"י מודה דלא אסור ובע"כ מה דמתיר ר"ל היינו אף לעצמו אך א"כ תקשה להיפך לא"ד דפריך לר"י מברייתא דנקט אידהן דנשא ונתן אסור מוכח דלפני אידיהן שרי מהו קושיא נימא דר"י דאוסר היינו רק לעצמו אבל לאחרים מותר ובברייתא דקתני נשא ונתן אסור היינו אף לאחרים לכך היינו דוקא בתוך אידיהן אבל לפני אידהן מותר לאחרים אבל לעצמו אסור ור"י מיירי לעצמו ומהו פריך וקשה ממ"נ רם ר"י מיירי אף לאחרים קשה מאי פריך לר"ל ואם ר"י לא מיירי רק לעצמו קשה לא"ד מאי פריך לר"י וצ"ע

שם בגמ' תניא כותי' דר"ל וכו' ואפילו דבר המתקיים נשא ונתן מותר. הנה רש"י בפסחים בפ"ח בסוגיא דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום פירש שם בד"ה אמר רבא קנסא קנסו רבנן לקונה דלא ליקני זימני אחריתא וכו' וכה"ג נמי אמרו אינשי לאו עכברא גנב אלא חורא גנב כלומר המוכר לא פשע אלא הקונה הילכך מעותיו נדבה וקשה לי א"כ מאי סייעתא הוי לר"ל הרי הברייתא מיירי ע"כ בישראל המוכר לעכו"ם מדמתיר דבר שאינו מתקיים ואוסר דבר המתקיים ולכך י"ל דאם המוכר ישראל לא קנסוהו דאת המוכר לא קנסו אבל ר' יוחנן מיירי בקונה מעכו"ם ואת הקונה שפיר קנסו חז"ל ואסרוהו אפילו בדיעבד ואף דר"י קאמר נשא ונתן אין זה ראי' שהרי הברייתא מיירי במוכר לבד ואעפ"כ קתני נשא ונתן ובע"כ דמהא לא איירי כמ"ש התוס' כאן ובריש פירקין וכן כתב הרא"ש ז"ל בפרק זה וא"כ דר"י מיירי בקונה ולכך קנסוהו אבל הברייתא מיירי במוכר ולמוכר לא קנסו והן אמת דמהתם אין ראי' די"ל דהיכי דאפשר למיקנס למוכר וללוקח קנסו טפי לליקח מלמוכר אבל היכי דא"א ליקנוס אה הלוקח קנסו המוכר וכדאשכחן בכמה דוכתא כן מ"מ קשה כיון דעכ"פ חזינין שיש סברא דראוי לקנוס הלוקח טפי מהמוכר וא"כ כיון שהש"ס רוצה להוכיח מהברייתא דלא קנסוהו כלל בזה א"כ מנ"ל דלא קנסוהו כלל דילמא לעולם ללוקח קנסו אף בדיעבד רק להמוכר לא קנסו די"ל דזוזי אנסוהו והברייתא מיירי במוכר ור"י מיירי בלוקח

והנה. באמת דברי רש"י צ"ע דמקור דבריו בזה הוא בגיטין דף מ"ה דאמר לי' אביי לר' יוסף מאי חזית דקנסו ללוקח ניקנסי' למוכר א"ל לאו עכברא גנב אלא חורא גנב א"ל אי לאו עכברא חורא מנ"ל מסתבר' היכא דאיכא איסור' התם קנסינין עכ"ל הש"ס א"כ חזינין דחזר הש"ס מהך סברא דלאו עכברא גנב אלא חורא גנב רק הטעם הוא דהיכי דאיכא איסורא התם קנסינין והו"ל לרש"י ז"ל לפרש ה"ט דנשאר קיים במסקנא ולמ"ל דנקט הס"ד דהש"ס וא"כ לפי דברי הש"ס דהיכי דאיכא איסורא התם קנסינין קשה נמי מאי פריך הש"ס הרי י"ל הבריית' במוכר מיירי ושם אין איסור מצד קבלת ישראל המעות רק מצד שנותן לנכרי דבר המתקיים וא"כ הרי האיסור ליכא גבי ישראל המוכר אלא גבי לוקח ולכך לא קנסוהו למוכר כיון דליכא איסורא גבי' אבל ר' יוחנן מיירי בישראל הלוקח דבר שאינו מתקיים א"כ בזה הוי עיקר האיסור מצד הסחורה שקונה הישראל ממנו דבר שאינו מתקיים ואזיל ומודה וכיון דהוי איסורא גבי ישראל לכך קנסוהו ואסור אף בדעבד ואף דאין דמיון להתם דהתם היכי דאפשר לקנוס שניהם אמרינין שפיר דקנסינין היכא דאיכא איסורא אבל כאן א"א לקנוס הנכרי רק הישראל מ"מ קשה כמ"ש כיון דעכ"פ הש"ס רוצה להוכיח דלגמרי נשא ונתן מותר ולא קנסו בזה כלל ודאי טפי י"ל דלמוכר לא קנסו וללוקח קנסו ואפשר ליישב ממ"ש התוס' לקמן לראי' דקי"ל כר' יוחנן ממה דקאמר לקמן נשא ונתן א"ב ולכך י"ל דהוי קשה להש"ס במה פליגי ר"י ור"ל כיון דכבר פליגי בזה תנאי ומוכח מסתם משנה דנשא ונתן אסור ולזה מפרש דבע"כ המשנה מיירי בלוקח ולכך אסרו בקונה והמה פליגי במוכר דלר"י אף במוכר קנסינין ולר"ל במוכר לא קנסינין ולכך א"ש דקאמר תניא כותי' דר"ל דמוכח דעכ"פ במוכר לא קנסינין וא"ש ודו"ק ונסתר ראיית התוס' דקי"ל כר"י מכח דהמשנה הוי כותי' ולפמ"ש אין ראי' דהמשנה בלוקח מיירי וכאן מיירי במוכר גם בלא"ה יש לסתור ראייתם די"ל דלפלוגתת ר"י ור"ל הוי לאחרים אם מותר לכל העולם כולו אבל המשנה מיירי במוכר ולוקח עצמו ולדידהו ודאי אסור רק לאחרים פליגי וא"ש ודוק

וד יש להעיר בזה אם יש לחלק בזה בין שוגג למזיד דבעלמא פליגי לרבנן לא קנסו שוגג אטו מזיד ולר"מ קנסינין שוגג אטו מזיד א"כ י"ל ה"נ בזה דמה דפליגי ר"י ור"ל היינו במזיד והברייתא מיירי בשוגג וקמ"ל דאם נשא ונתן בשוגג לאפוקי מר"מ דס"ל דקנסו שוגג אטו מזיד ומה ראי' הוי דלא כר"י ובזה הוי נדחה נמי ראיית התוס' מהמשנה דהמשנה מיירי במזיד והם פליגי בשוגג

והנה עוד קשה לי מהו ת"כ דר"ל הוי הרי ידוע פלוגתת דרבנן ור' ישמעאל אם גם לאחריהן אסור גם איבעיא לעיל אם הטעם דלפני אידיהן הוא מכח הרווחה או מכח לפני עור גם כתבנו לעיל דלאחר אודהן ודאי הוי מכח אזיל ומודה ולא מכח לפני עור דלאחר אידיהן אינו מקריב עוד וא"כ קשה מאי פריך נימא דהך ברייתא דתניא כותי' דר"ל מיירי אחרי אידיהן ואתיא כר' ישמעאל דאוסר אף אחרי אידיהן ובזה אין אסור רק מכח חשש דאזיל ומודה וכיון דזה הוי רק חששא רחוקה לכך לא גזרו בזה בדעבד דהרי חזינין דלרבנן אף לכתחלה לא גזרו בזה לכך י"ל אף ר"י דאוסר מודה בדעבד דמותר אבל ר' יוחנן מיירי בלפני אידיהן וי"ל דבזה איכא איסור תורה חשש דלפני עור ואלים איסורא וא"כ בזה כיון דלכ"ע אסורין לשאת ולתת עמהן אף בדעבד אסור ומאי פריך

והנה מפירש"י שפירש מהו להנות מאותה סחורה וכן כתב הר"ן ז"ל מוכח דס"ל דאת המוכר לא קנסו לאסור המעות רק את הלוקח ונ"מ אף לדידן בש"ע דקי"ל בלא"ה נשא ונתן מותר מ"מ ביום אידו דודאי אסור לא קנסו רק את הלוקח ולא את המוכר והמעות מותר אף ביום אידו כן נראה לפי משמעות רש"י והר"ן הן אמת דפירושם תמוה דא"כ מהו תניא כותי' דר"ל הרי שם מיירי במוכר דאיסור דבר המתקיים אינו רק במוכר וא"כ מאי ראי' מזה ללוקח וצ"ע

שם בגמ' תניא כותי' דר"ל אפילו דבר המתקיים נשא ונתן מותר קשה לי מאי בעי לעיל אם הן בלא אידיהן אי הן ואידיהן תיפשוט לי' מהך ברייתא דהן בלא אדיהן דאי כוונת המשנה הן ואידיהן איך תנא בברייתא כשאסרו לשאת ולתת עמהם משמע דאמתניתין קאי דאסרו לתת ולשאת עמהם ואיך תני עלה דאף בדבר המתקיים נשא ונתן מותר הרי בפירוש אמרו בברייתא הראשונה באידיהן עצמן נשא ונתן אסור ובע"כ דהמשנה מיירי בהן בלא אידיהן וצ"ע בזה: עק"ל מאי קושיא הרי בברייתא קתני נשא ונתן מותר ולפ"מ דמפרשינין השתא כיון דמיירי רק במוכר ולא בלוקח צריכין אנו לדחוק בלשון נשא ונתן כמ"ש התוס' וקשה מאי רומיא הרי חזינין דבחלופי איסורי הנאה ים לחלק בין חליפין לחליפי חליפין דחליפין אסורין וחליפי חליפין מותרין א"כ נפרש ה"נ הכונה דקמ"ל אפילו דבר המתקיים נשא ונתן מותר דנשא היינו שלקח מן הנכרי לידו ואח"כ ונתן לאחרים מה שקנה מהנכרי אזי מותר דהוי חליפי חליפין ויהי' א"ש לשון נשא ונתן בדוקא דבדבר המתקיים אם נשא מהנכרי ואח"כ נתן לאחרים מותר דהוי חליפי חליפין אבל חליפין עצמו אסורין ור' יוחנן מיירי מחליפין עצמו ומאי פריך

שם בגמ' בשלמא להלותם וכו' אלא ללות מהן אמאי הנה בגירסא שלפנינו לא נזכר כאן בפירכת הש"ס הא מיעוטי קממעט להו אבל לעיל גבי לשאול מהן מכר שם הלשון הא מיעוטי קממעט להו וכן גבי לפרוע מהן גריסינין כמי כן והדבר צ"ע למה בזה לא נזכר כן והן אמת דמדברי התוס' משמע דגם כאן גרסינין כן אך בש"ס שלפנינו ליתא וצריך טעם למה ואפשר דבשאלה כיון דהדרא בעיני' ופחת השימוש הוי למשאיל דהוי כמתה מחמת מלאכה ולכך הוי ממעט להו שהרי כלי פוחת והולך ע"י השימוש אבל הלואה כיון דלהוצאה ניתנה והוא מחזיר לו מעות אחר ואינו נפחת משלו כלום ואף דמפסיד הריוח מ"מ מניעת הריוח לא מיקרי היזק לכך לא פריך בזה דמיעוטי קממעט להו רק דפריך דעכ"פ אינו מהנה להו ולמה אסור

שם בגמ' ואיבע"א הנח להלכות מועד דכולהו מיצר עכשיו ושמח לאחר זמן