עבודת עבודה חלק א לא

רחמנא כוותך עייל לספק טרפה כמוהו דא"כ גם מכל החי לא נתמעט ספק טרפה דהוי בכלל מכל החי ומוכח דס"ל ספק תורה לקולא מן התורה אך בתוס' סוטה דף כ"ט ד"ה ספק זונה כזונה מוכח שסדס"ל ספק תורה לחומרא מן התורה ודברי' סתרו אהדדי וצ"ע

והנה. מה שהתחילו להקשות דנח חי אח"כ ודקארי לה מאי קארי לה הרי הסוגי' אזיל למ"ד טרפה חי' הי' נראה לומר דהנה לכאורה קשה לי מה משני הש"ס לא ס"ד דאמר רחמנא כוותך עייל שלימין לא תעייל ומנ"ל דאתך הוי ללמוד דשלימין לא תעייל דלמא אתי הכתוב להתיר טרפה לומר דאף טרפה תעייל דהוי ס"ד דבעינין דוקא כשרים לכך קמ"ל אף טרפה מהני ואין לומר דלהכשיר אף טרפה לא צריך קרא דמסברא הוי ידעינין דמה"ת נפסול טרפה אך הרי חזינין דהקפידה תורה על טהורים כמ"ש לו ליקח שבעה שבעה וכמ"ש במדרש נח וא"כ אם הקפיד על טהורים בע"כ מטעם דלא הוי ממשקה ישראל א"כ גם טרפה יתסור מטעם זה והוצרך אתך להכשיר טרפות וא"ל דא"כ אם מסברא אסורה טרפה הדר אייתר קרא דמכל החי למעט מחוסר אבר ז"א דהרי מוכח בש"ס מנחות דף וי"ו דממשקה ישראל לא נתמעט רק היכא דלא הי' לו שעת הכושר אבל בהי' לו שעת הכושר נחשב ממשקה ישראל א"כ לעיל פריך שפיר דההיא מבעיא למעט טרפה היינו טרפה שהי' לו שעת הכושר דזה לא נלמד מטהורים דשם לא הי' לו שעת הכושר ולא הוי בכלל ממשקה ישראל אבל טרפה שהי' לו שעת הכושר מסברא כשרה ולכך י"ל דמכל החי ממעט טרפה אבל כאן י"ל דאתך היינו בדומין לך להכשיר טרפה שלא הי' לו שעת הכושר וזה מסברא הוי אסור כמו טמאים ולכך אצטריך קרא להכשיר טרפות כהך ומהו משני הש"ס דלא ס"ד דאמר רחמנא כוותך עייל שלימין לא תעייל ובע"כ דפרכת הש"ס הוי דאין לומר דאתך בדומין לך היינו בטרפות שלא הי' לו שעת הכושר דא"כ אכתי אינו בכלל דומה לך דאף אם נח גופא טרפה הוי מבטן לא הוי טרפה שהרי כבר חי כמה שנים ובע"כ אף אם הוי טרפה נטרף אח"כ ובזה א"צ קרא להכשיר דמסברא כשר דמנ"ל לאסרו דאין ראי' מטהורים שלא הי' להם שעת הכושר ועוד אם גם זה הוי מסברא א"כ שוב אייתר מכל החי למחוסר אבר וממ"נ א"ש דאם טרפה שהי' לו שעת הכושר לא נאסר מסברא א"כ למ"ל אתך להכשיר ואם מסברא הוי אסור שוב ממילא אייתר כל החי למעט מחוסר אבר אך בהיות כן מוכח דהש"ס כאן אזיל להך סברא דטרפה אינו חי כמה שנים דאם חי הדרא קושייתינו לדוכתא מהו משני לא ס"ד וכו' דלמא נח טרפה מבטן הוי וקמ"ל אתך דאפילו טרפה מבטן כשרה דהוי אסרינין זה מסברא כמו טמאים ואצטריך מכל החי לאסור טרפות מבטן ובע"כ דכאן ס"ל דטרפה אינו חי והיינו אף למ"ד טרפה יולדת וחי מ"מ כמה שנים אינו חי ומוכח ממה דכח חי כמה שנים דלא הי' טרפה מבטן א"כ כמו כן קשה דחזינין שחי אח"כ כמה שנים ולכך הקשו שפיר ותרצו בע"א ע"ש ואדרבה לפי"ז לתירוצם השני קשה דמשמע דאף כמה שני הוא חי למ"ד טרפה יולדת א"כ קשה קושייתנו הנ"ל וצ"ע בזה

בתוס' ד"ה ודלמא כח גופא טרפה הוי וכו' ולא נהירא תירוץ זה דע"כ לא הזהירו אלא טרפות הכיכר וגלוי וכתב בת"ח ודבריהם תמוהין דא"כ למ"ד טרפה אינה יולדת ויליף טרפות מלחיות זרע איך אזהר רחמנא שלא יטול מן הטרפות אלא מן הכשרות הראויות להחיות זרע ואכתי הרי אפשר שיטול מן הטרפות שבסתר וכו' ואני אומר דדבריו תמוהין דהרי בכל דוכתא. אזלינין בתר רבוא ורוב כשרות הם גם אפשר שיטול מאלו שכבר חיו יב"ח וכבר ילדו וא"כ יש להם חזקה דמעיקרא שאין טרפות רק בטרפות שמבחוץ כיון דאיכא לברורי לכך נצטוה לברר ולראות שלא יקח טרפות גם נזהר היכי דיודע שהוא טרפה שלא יקח אותם דלולי שהזהירתו התורה אף שהי' יודע שהוא טרפה הי' לוקחו ולכך אתמעט מלחיות זרע היכי שיודע שהוא טרפה אבל באינו יודע וא"א לברר ודאי אזלינין בתר רובא וצדקו דברי התוס' ויש להסביר הדבר יותר נכון עפמ"ש לעיל דודאי הי' אפשר שבלאו נח לא תקלוט התיבה את הטרפות ולא הוצרך לאזהרה על כך רק כונתו ית' הי' לזכות את נח במצוה כדי שיהא בידו מצוה זו שהקריב מן הכשרים ומן הטהורים ולכך תינח כל מה שהי' בידו לעשות אבל מה שלא הי' בידו לעשות ממילא לא הי' לו חשש כי בלא"ה לא קלטם התיבה את הטרפות וא"ש

בתוס' ד"ה תמים כתיב בי' עיין במהרש"א ודבריו תמוהין מאוד דמתמים לבד לולי קרא דאתך אין למעט כלל בעל מום כאן דהרי לשון זה בנח כאמר ומה ראי' ממנו לבהמות ובשלמא התם בקרבנות נאמר שפיר הקשו דנליף מתמים לפסול בעל מום אך בנח הרי עיקר תמים בכח נאמר ולא בבהמות רק דהש"ס פריך כיון דכתוב אתך בדומה לך ובנח גופא כתיב תמים ממילא משמע דטרפות ובעל מום פסול אבל לולי קרא דאתך ודאי אין ראי' מתמים למעט בעל מום ואם כוונתו להקשות דנילף מאתך לבעל מום כבר הקשה כן לעיל ומתרץ ייע"ש א"כ מה הקשה כאן ולכך דבריו צ"ע

בתוס'. ד"ה והשתא דכתיב אתך וכו' י"ל קושייתם עפ"י דעת הגאון מו' לייבוש שהביא הט"ז בסי' נ"ז דנסתפק באם האם נדרסה אם מזיק טיפת הארס גם לולד ולפ"ז אם נאמר דטיפת הדרוסה מזיק גם לולד י"ל דבזה מודים כ"ע דטרפה יולדת דהרי חזינין דחד מ"ד ס"ל בכל דוכתא טרפה יולדת ולכך נהי דקיי"ל דטרפה אינה יולדת מ"מ אם לא נטרף בעצמו רק האם בזה אף אם טיפת הדרוסה מזיק גם לולד מ"מ בידו להוליד ולכך אין למעטו מלהחיות זרע רק אצטריך קרא דאתך בדומה לך דנח לא הוי כותי' ולא הוי בדומין לך וא"ש ודו"ק

בתוס' ד"ה ואי ס"ד הן ואידיהן עשרה הוי וכו' מדקאמר עשרה יומי הוי א"כ עכ"פ יש שני ימים וכו' לא זכיתי להבין דבריהם בראי' זו ממ"נ אם משמע להו מדמפרש במשנה ואלו הן אידיהן קלנדא וסטרוניא משמע דבין בקלנדא בין בסטרוניא אסור ג"י לפניהם א"כ לא הוי צריכי להביא ראי' שיש שני ימים לפניהם ממה דקאמר כאן עשרה יומי וכו' הלא מגוף המשנה מוכח כן מדקאמר ג' ימים לפני אידיהן אסורין מוכת דגם בקלנדא יש ג' ימים לפניהן והו"ל להוכיח טפי דיש ג' ימים לפני קלנדא וכו' ואם מן המשנה אין ראי' די"ל דג"י אסורין קאי רק אלפני סטרוניא ולא לקלנדא א"כ גם מן הש"ס אין ראי' די"ל מה דפריך עשרה יומי הוי כמי י"ל דקאי רק אסטרוניא ולא אקלנדא ולכך דבריהם צ"ע

בתוס' ד"ה אלא ש"מ הן בלא אידיהן ש"מ תימא לי אמאי לא קאמר וכו' עיימ"ש בש"ס ליישב קושייתם וכעת אוסיף נופך בדבר יותר די"ל דזה דדחק להש"ס לפרש דהן ואידיהן ולא ניחא להו כפשוטו דהן בלא אידיהן ובפרט דלשון לפני אידיהן אינו סובל כלל לומר דאידיהן בכלל אך הכונה הוי כיון דלדידן היום הולך אחר הלילה ומקצת היום ככולו ובאומות אין האיד מתחיל רק מן היום וא"כ אם נימא דהוי שלשה ימים הוי שלימים עם הלילות הוי כאן ד' ימים לפני אדיהן דיום הרביעי בלילה שלפניו עדיין לא התחיל האיד ומקצת היום ככולו וא"כ איכא ד' ימים לפני אידיהן עם הלילה שלמחרתו האיד ולכך אם נאמר דהוי בלא אידיהן נצטרך לומר דבהני שלשה ימים הלילה הולך אחר היום והוי רק ג' ימים לפני אידיהן עם לילה שלפני האיד אבל אם הוי הן ואידיהן אז שפיר י"ל דהני שלשה ימים היום הולך אחר הלילה כמו בכל התורה ואף על פי כן נחשב ג' ימים לפני אידיהן כיון דמקצת היום ככולו והוי יום האיד נמי בכלל יום שלפניו כיון דמקצת היום ככולו והליל' עדיין לפני האיד ולכך יהי' כונת האיבעיא כך דהנה זה וראי האיד עצמו אינו בכלל דלפני אידיהן קתני ולא עם אידיהן אך מבעי' לי' אם הן ואידיהן היינו לילה שלפני האיד הוי נמי בכלל כיון דמקצת היום ככולו והוי ג' ימים עם לילה שלפני האיד דנחשב ג"כ ליום או הכונה הן בלא אידיהן מחמת שליל' שלפני האיד אינו בכלל יום בפ"ע דבזה הלילה הולך אחר היום והי ג' ימים לפני האיד ובזה מיושב קושיית התוס' שפיר דלא מצי למיפשט ממה דקתני שני ימים לפני האיד די"ל דאינו נאסר רק יום אחד וליל שלפני האיד הוי יום שני וא"ל דליתני לפני האיד יום אחד דא"כ היינו טועין דלא נאסר רק לילה שלפני, האיד דנחשב יום לפני האיד כיון דמקצת היום ככולו ובליל' עדיין לא התחיל האיד ולא היינו יודעין לאסור ביום ממש שלפניו ולכך נקט שני ימים לאסור גם יום ממש שלפני האיד אבל לפני פניו לא נדע לכך הוצרך למיתני שלשה ימים לאסור אף לפני פניו והוי שני ימים שלימים לפניו וליל שלישי השייך ליום האיד הוי יום ג' ולעולם י"ל דעם אידיהן קתני וא"ש מיהו פירוש זה לא ניתן להאמר כיון דקאמר אח"כ שמנה עשרה הוי מוכח דמבעיא לי' שפיר אם אידיהן ממש בכלל או לא ונסתר פירוש זה מיהו פירוש הראשון בש"ס שכתבנו י"ל להאמר ייע"ש

בתוס' ד"ה הן בלא אידיהן ש"מ והא דאצטריך שמואל לאשמועינין וכו' תמי' לי על תמיהתן הרי כמו דמספקא בש"ס על לפניהן אם הוי הן ואידיהן כן ה"נ יש להסתפק בלאחריהן אם הויהן ואדיהן או לא והש"ס לא פריך לעיל רק אי ס"ד הן ואידיהן יום אידו חשיב לי' מעיקרא וחשיב לי' בסוף א"כ הוי עיקר קושייתו דהוי תרתי דסתרי אהדדי אבל בשביל אחריהן לבד לא הוי קשיא לי' דשפיר אפשר לפרש דהוי לאחריהן עם יום אידיהן ולפ"ז כיון דמסיק הש"ס דלפני אידיהן הוי חוץ יום אידיהן א"כ שפיר אפשר לומר דלאחריהן דקאמר ר"י היינו עם יום אידיהן ומה דקראם בשוה שלשה לאחריהן עם שלשה לפניהן היינו כדדחה הש"ס לעיל איידי דנקט שלשה לפניהן נקט כמי שלשה לאחריהן למה דהוי ס"ד דלפניהן הוי הן ואידיהן כן ה"נ למסקנא אם כאמר דלאחריהן הוי הן ואידיהן הוי נמי כן דאיידי דנקט ג"י לפניהם תני ג' לאחריהן ולעולם אחריהן הוי הן ואידיהן לכך קמ"ל שמואל דאף לאחריהן לר"י הוי הן בלא אידיהן וא"ש ודבריהם צ"ע בקושייתם

בתוס' ד"ה או דלמא משום לפני עור וכו' ושמא י"ל דממציא לו מעות לקנות בהם צרכי ע"ז וכו' תמי' לי טובא דא"כ הוי לפני דלפני שהרי אינו נותן לו דבר עצמו השייך לע"ז רק שנותן לו מעות ובמעות ההוא יקנה מאחר צרכי ע"ז א"כ הוי לפני דלפני ואלפני דלפני מפורש בש"ס ויו"ד סי' קנ"א ואה"ע סי' ה' בהג"ה דלא קפדינין ומה לי אם הישראל נותן לנכרי והנכרי נותן לנכרי אחר להקטיר דהוי לפני דלפני ומה לי אם הישראל נותן מעות לנכרי והנכרי נותן המעות לאחר ויקנה בהם צרכי ע"ז ואם נאמר דעיקר החילוק