עבודת עבודה חלק א ל

הוי ע"כ כונס הוי טרפות ואיך אמר להחיו' זרע ובע"כ נח כשר הי' וכיון דכתיב אתך בדומה לך משמע דבעינן שניהם כשרים ולמ"ל להקשו' מסברא ובע"כ מוכח דלמ"ד טרפה יולדת אף בשניהם יולדין ונסתרין דברינו הנ"ל

בתוס' ד''ה אתך בדומין לך ומ"מ ליכא למעט מהכא מחוסר אבר וכו' עיין מהרש"א מה שעמד דלמא אצטריך מכל החי להכשיר, שאר בע"מ לב"נ דבלא"ה הוי ס"ד דכל בע"מ אסור לב"נ יע"ש שהניח בצ"ע ולק"מ די"ל קושייתם נמשך לתירוץ הראשון שכתבו בד"ה מנין למחוסר אבר על מה שהקשו דלמ"ל קרא בעוף למעוטי יבשה גפה וכו' מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ותירצו דס"ד דבעוף עדיף וכו' ולכך שפיר קשה כאן למ"ל מכל החי דאין לומר דלולי מכל החי הוי אסרינן כל מום לב"נ מאתך א"כ קשיא למ"ל פסול המומין לישראל הרי בלא"ה נדע מאתך מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ובע"כ דשאר כל המומין שרי לנכרי ולמ"ל מכל החי וק"ל

בא"ד א"כ משמע דמסתבר טפי למעוטי וכו' עיין מהרש"א מ"ש בזה ודבריו תמוהין דודאי י"ל דלדידן דכתב זרע למעט זקן וסריס שוב אמרינן דגלי קרא דאין הטעם באתך מכח צוותא כלל וממילא נתמעט ממנו מחוסר אבר דלא הוי דומיא דאתך אבל אם לא הוי כתיב זרע שפיר הוי מפרשינן טעמא דאתך מכח צוותא ולא הוי ממעטין ממנו מחוסר אבר והוא גופו גלי קרא דזרע דלולי זרע הוי מפרשינן טעמא דאתך מכח צוותא וזקן וסריס כשר וגלי זרע דממעט זקן וסריס דאין הטעם מכח צוותא ואז ממילא אתי אתך למעט מחוסר אבר ומכל החי למעט טרפה ונשאר קושייתם בדוכתא וצ"ע

בתוס' ד"ה ודלמא כח גופי' טרפה הוי ואע"ג שחי לאחר מכאן וכו' נלפענ"ד ליישב קושייתם ויתיישב כמי מה שהקשו אח"כ בד"ה והשתא דכתיב אתך וכו' שהקשו דלמ"ד טריפה אינה חי' למ"ל אתך והוא דמזה יהי' ראי' להסוברים ביו"ד סי' נ"ז דביתר אבר חי כמה שנים ואינו טרפה רק כיון דכל יתר כנטול דמי ואם הי' חסר הי' טרפה והנה לעיל הקשינו דונה משני הש"ס דטרפה מלהחיו' זרע נפקא הרי אצטריך ליתר אבר דראוי להחיו' זרע ולכך ממעטינן לי' מכל החי שיהי' חיין ראשי אברים שלה וזו יתר כחסר דמי ולא חיין ראשי אברים שלה והיינו דוקא היכא דעושה אותו טרפה אבל באלו שאין עושין אותו טרפה י"ל דכשר ומנ"ל דכל חסר אבר פסול מיהו שבתי וראיתי שזה לק"מ דהש"ס משני שפיר דמה בין קרא דמכל החי ובין קרא דלהחיו' זרע וממ"נ אם אזלינן בתר השתא דהוי יתר אבר והוי בכלל דלהחיו' זרע א"כ יקרא בכלל דמכל החי ג"כ כיון דהשתא חיין ראשי אברים שלה ואם כאמר דכוונת הכתוב על דין תורה כיון דיתר כחסר דמי ואם הוי חסר לא הוי בכלל מכל החי א"כ גם להחיות זרע לא הוי ראוי אם הי' חסר ואין למעטו מטעם טרפה דבשלמא סתם טרפה נהי כמי דס"ל לחד מ"ד יולדת וחי' מ"מ עכ"פ מתנוונת והולכת ולא הוי בכלל מכל החי אך יתר אבר דהוי בריא וחזק לגמרי השתא ואף אינה מתנוובת אינו נתמעט מכל החי כלל ולכך א"ש דתינח בכלל כל החי אין למעטו ביתר אבר אך מקרא דאתך שפיר מתמעט אף יתר אבר לכך אף למ"ד טרפה אינה יולד' וחי' ומתמעט טרפה מלהחיות זרע מ"מ יתר אבר לא נתמעט מכל החי ולא מלהחיות זרע כיון דבאמת חי ולכך נתמעט מאתך הדומה לך דאף יתר אבר פסול לב"נ ולכך א"ש דפריך הש"ס ודלמא נח גופי' טרפה הוי דהיינו ביתר אבר ואין ראי' ממה שחי כמה שנים דיתר אבר חי הוא ומ"מ טרפה הוי וי"ל דאתך בדומין לך להכשיר טרפה ובזה י"ל מה שהקשה הת"ח ואני הבאתיו לעיל מהו פריך הש"ס ודלמא נח גופא טרפה הוי ממ"נ אם קושייתו מנ"ל דטרפה אסורה מה קושיא דלמא באמת טרפה מותר' לב"נ ואם כוונתו כיון דמאתך אין ראי' דטרפה אסור' א"כ שוב אצטריך מכל החי למעט טרפה ומנ"ל למחוסר אבר וא"כ לפ"ז בע"כ דאתך יהי' לשום דרשה א"כ מה משני אח"כ לא ס"ד דאמר רחמנא כוותך תעייל שלימין לא תעייל שהרי דורשין אתך לדרשה אחריתי ייע"ש ועיימ"ש לעיל בזה ולפמ"ש א"ש דהנה למ"ד טרפה אינה יולד' ודרשינין מלהחיו' זרע למעט טרפה אי אפשר לומר דמכל החי נתמעט יתר אבר מכח דקשה ממ"נ אם בתר השתא אזלינין גם חי הוא ואין למעטו מכל החי ואם בתר הדין אזלינין וכיון דכל יתר כסבר ואם הי' חסר לא הי' חי ולא נקרא בכלל כל החי א"כ גם להחיות זרע אינו אבל אם אמרינין דטרפה יולדת א"כ אין למעטן מלהחיו' זרע י"ל שפיר דמכל החי ממעטינן אף יתר אבר ומכח דאם הי' חסר לא הי' חי לכך י"ל דנח גופא טרפה הוי והיינו שהי' לו יתר אבר ולולי קרא דאתך הוי אף יתר אבר פסול מקרא דמכל החי דהוי מפרשינן כיון דאם הי' חסר לא הי' חי גם עתה פסול לכך אצטריך אתך בדומה לך לגלות דיתר אבר כשר ולפרש דמכל החי כוונתו דבתר השתא אזלינין ואם כעת הוא חי כשר ואם לא הוי כתיב רק אתך הוי אמרינין דכל טרפה כשר לכך אצטריך כל החי לפסול מי שהוא עתה טרפה ואינו חי והיינו ש"ע כ"פ מתנוונת והולכ' כפירוש התוס' ולכך פריך שפיר ודלמא כח גופא טרפה הוי היינו ביתר אבר וצריכי תרווייהו ולכך משני לא ס"ד דאמר רחמנא כוותך עייל שלימין לא תעייל וא"ש ודו"ק ומיושב קושיות הת"ח הנ"ל ודוק

בתוס', ד"ה ודלמא נח גופא טרפה הוי ואע"ג דחי לאחר מכאן כמה שנים וכו' הנה דעת מהרש"ל הובא ביו"ד סי' נ"ז דאף דטרפה אינה חי' היינו רק רוב טרפות אבל מיעוטן חיין ותמהו עליו מדברי התוס' דכאן דמה הקשו דהרי חי כמה שנים דהרי אפשר דהוי מן המיעוט ועיין בכו"פ מ"ש בזה בסי' נ"ז ולפענ"ד א"ש דהנה יש לעיין בקושית הש"ס שהקשו ודלמא נח גופא טרפה הוי דסוף סוף הרי אנחנו לא ידענו אם כח טרפה הוי וכוונת אתך אפילו טרפה או הכוונה להיפוך דכח כשר הי' והוי אתך למעט טורפות א"כ ממילא לא יקריב טרפו' מכח ספק תורה לחומרא ואכתי כל החי למ"ל דאף אם לא הוי כתיב כל החי כמי הי' אסור לב"נ להקריב טרפה כיון דכתיב אתך בדומין לך וא"ל דלמא כח גופא טרפה הוי מ"מ אנן לא ידענו אם טרפה או כשר הוי א"כ סוף סוף יהי' אסורין להקריב טרפה מספק ואכתי מכל החי למ"ל ונראה דמזה יהי' ראי' לדעת הרמב"ם דספק תורה לקולא מן התורה ולכך פריך שפיר דאצטריך מכל החי למעט טרפה דמאתך אין ראי' דיש לומר דכח טרפה הוי וא"כ מספק יהי' טרפה כשר להם לכך אצטריך מכל החי למעט טרפות או דהקושיא הוי כמ"ש למ"ל א"כ ג' ימים בחד סגי אך אם נימא דספק תורה לחומרא מה"ת א"כ אף מאתך לבד יהי' אסור טרפה מכח ספק ואכתי מכל החי למ"ל גם בעינין תלתא יומא כיון דטרפות אסור מכח ספק ולכאורה הי' אפשר לדחות ראי' זה דיש לומר דפרכת הש"ס הוי דלמא נח גופא טרפה הוי ואם כן אמרה התורה דוקא טרפה ולא כשרה ואם כן שוב יהיה אסור לב"נ להקריב כלל בין כשרה בין טרפה מספק ואצטריך מכל החי למעט טרפות ולגלי דנח כשר הי' ובזה יהי' מיושב מה שהקשיתי לעיל דמה משני לא ס"ד דאמר רחמנא כוותך עייל שלימין לא תעייל דלמא הוי הכונה כדי שלא ישמשו בתיבה מעצמן לדעת הרא"ה דאין נזקקין לנקבה ולפמ"ש א"ש מאוד דכוונת הש"ס הוי רק דממ"נ לומר שהקפיד הקב"ה לקרבן לומר כוותך עייל שלימין לא תעייל ולפסול שלימים לקרבן אין זה סברא ואם הכונה כדי שלא ישמשו בתיבה א"כ עכ"פ לקרבן כשר כשירים בודאי ואין ספק רק על טרפות א"כ בלאו כל החי כמי אסור טרפות מספק ושוב אייתר מכל החי למעט מחוסר אבר אך אכתי לא הונח בזה לפי קושיית התוס' לעיל מכח מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור א"כ אכתי קשה מאי פריך דלמא כח גופא טרפה הוי אכתי מכח ספק נמי ראוי לאסור טרפה כיון דהוי לן ספק אם נח כשר הי' או טרפה ואין לומר דקושייתו הוי דבלא מכל החי יהי' אסורין אף בכשרות מכח ספק וא"כ למה הוצרך לתרץ מכח סברא דלא אמר רחמנא כוותך עייל וכו' למה לא משני טפי דבכשרים אין לאוסרם דמי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור וכיון דכשירים ודאי מותר לב"נ מכח מי איכא מידי וטרפות יתסרו בלא"ה מכח ספק א"כ למ"ל מכל החי ובע"כ אתי למחוסר אבר ומדלא משני כן מוכח כדעת הרמב"ם דספק תורה לקולא מן התורה מיהו לפמ"ש לעיל דלא שייך בזה מי איכא מידי י"ל דשפיר דספק תורה לחומרא מן התורה וכוונת הש"ס הוי דלא נטעה דאף כשרים אסורין ואצטריך מכל החי ומי איכא מידי לא שייך בזה וזה יהי' שיטת האו"ה דס"ל דאין נזקקין לזכר ולא קשה עליו קושייתינו די"ל הפירוש כנ"ל אך עכ"פ משיטת התוס' דס"ל דשייך בזה מי איכא מידי יהי' מוכח דהם ס"ל כשיטת הרמב"ם דספק תורה לקולא מן התורה ומוכח לומר דהתוס' ס"ל כהרמב"ם בהא ויהי' איך שיהי' עכ"פ זה א"ש מה שהקשו דאיך אפשר לומר דנח טרפה הוי שחי כמה שנים דשפיר הקשו דאף דמיעוטן חיים מ"מ אנן לדידן דלא ידעינין אם כח טרפה הוי ודאי דראוי לנו לילך בתר הרוב ולומר דלא הוי טרפה דאם הי' טרפה לא הי' חי וא"כ אף אם לא הוי כתיב מכל החי כמי לא הוי מכשירנן טרפה מכח קרא דאתך דאין לומר דנח גופא טרפה הוי דראוי לנו לילך בתר הרוב ומן הסתם אם הי' טרפה לא הי' חי ונלך בתר רובא דודאי כשר הי' ויהי' אסורין להקריב טרפה מקרא דאתך ולא אצטריך וכל החי וקושיית התוס' דלדידן דספק הוי אם טרפה הוי ודאי דראוי לנו לילך בתר רובא לומר דלאו טרפה הוא וא"ש ודו"ק

והנה. מדבריהם גופייהו כאן יהי' מוכח דס"ל ספק הורה לקולא מן התורה דאל"כ קשה מה הקשו דהרי כח חי אח"כ כמה שנים דלמא הוי פרכת הש"ס כך דלכך אצטריך מכל החי דאי מאתך היי ס"ד דעכ"פ נח בשעת מעשה לא ידע אם כשר או טרפה הוי והוי מסופן בנפשו אם הוא טרפה או לא ואם כן הוי ס"ד דאמר רחמנא כוותך עייל גם לספק טרפה שא"צ להכניס אלו שבודאי הם כשירים באותה שעה רק יכניס אלו שמסופק לו אם המה טרפה אז או לא ולכך אצטיריך מכל החי לאשמועינין שלא יקח רק אלו שידוע לו בשעת מעשה שהם כשרים ומה הקשו ובע"כ מוכח דהש"ס ס"ל דספק תורה מן התורה מותר וא"כ אף מכל החי אין למעט ספק טרפה כיון דספק תורה מן התורה לקולא וא"כ אף ספק טרפה כל החי נחשב וא"כ שפיר הקשו ממ"נ לומר דנח ודאי טרפה הוי אי אפשר שכבר חי אח"כ כמה שנים ולומר דעכ"פ באותה שעה ספק טרפה הוי וא"ל רחמנא