עבודת עבודה חלק א כט

דאינו ברור וא"כ י"ל שפיר חילוק הנ"ל דהתם אינו מהדר אחריו וכאן מהדר אחריו וצ"ע

גמ' וכי אית לי' לדידי' מי שרי קשה לי מהו פריך נימא דאף דיכול ליקחנו בעצמו מ"מ מידי ספיקא לא נפקא אולי גם מעצמו הי' לוקחו כן או אפשר שבעצמו לא הי' לוקחו רק ע"י עה שהוא מושיט לו כן ולכך התם מיירי שנותן לו בפירוש כדי לאכול א"כ הוי רק חד ספיקא אם בלא"ה נמי הי' עושה או לא וספיקא דאורייתא לחומרא אבל בזה הרי אינו מוכר לו בפירוש כדי להקריבו רק אם לית לי' לדידי' חיישינן מספיקא דלמא קנאו להקרבה והוי ספק תורה ולחומרא אך כד אית לי' גם לדידי' א"כ הוי ס"ס דלמא אינו קנאו כלל להקרבה ואת"ל דקנאו להקרבה דלמא בלא"ה כמי הי' מקריב משלו וס"ס מותר מן התורה ומדרבנן וא"כ מהו קושיא ובפרט דהרי בלא"ה קשה למה פריך דוקא עתה למה דקאמרי דנ"מ דאית לי' בהמה לדידי' בפשיטות הו"ל להקשות דהרי זה מוסכם דהני שלשה ימים דאסורין הוי רק מדרבנן לא מן התורה והו"ל להקשות בפשיטות דלמה לא יהי' נאסר מן התורה מכח לפני עור כמו התם דאסור מן התורה ובע"כ מדלא פריך כן בפשיטות בודאי דשאני ושאני דהתם נותן לו בבירור לאכול משא"כ בזה שמוכר לו סתמא א"כ לפי"ז גם עתה מהו פריך הרי י"ל כיון דהכא בלא"ה ליכא חשש דאורייתא דלפני עור ואינו רק חשש דרבנן לכך שוב היכא דאית לי' בהמה לדידי' דאיכא עוד צד להקל התירו לו לגמרי אבל בזה דמה"ת אסור בלפני עור אף דיכול לטלו עובר בספק ואין להתעקש ולומר דגם הכא אסור מן התורה דא"כ למה לא קאמר הש"ס הך נ"מ דלטעם הרווחה אינו רק דרבנן ולטעם לפני עור הוי מן התורה וכמה כ"מ יש בין של תורה לדרבנן לענין ספק וכדומה בע"כ דאף לטעם לפני עור הוי רק דרבנן וא"כ בע"כ דשאני בין זה להך דלא יושיט וא"כ קשה מהו פריך השתא וצ"ע:

והנה המשל"מ בהלכות מלוה ולוה נסתפק בדין לפני עור לא תתן מכשול אם ידעינין כשהוא לא יעשנו אז יעשנו אחר אם שייך בזה לפני עור או לא ועיין בחידושי לה' רבית מ"ש בזה וכאן כראה דמסוגיא זו יהי' מוכח כן דהנה קשה לי למ"ל להש"ס לומר דנ"מ דאיה לי' בהמה לדידי' ובזה קשה שפיר מהך ברייתא דלא יושיט והוכרח לתרץ דקאי בתרי עברי דנהרא מאי טעמא לא קאמר כ"מ אחרתי כגון דיכול הנכרי לקנות אצל ישראל אחר ואז להך טעמא דלפני עור בזה מותר כיון דכאן אם לא יקנה אצלו יקנה אצל השני אבל לטעם הרווחה אסור דסוף סוף אף אם יקנה אצל אחר מ"מ יהי' לו זה להרווחה ולכך אסור ונרויח בזה דבזה לא יהי' קשה מברייתא דלא ושיט די"ל דהיכי דאית לי' לדידי' שייך לפני עור כיון דעכ"פ באית לי' לדידי' ולא יהי' נעשה רק גוף העבירה אבל לאו דלפני עור לא יהי' כלל אבל אם הוא מוכר לו נעשה שניהם לפני עור וגוף הלאו ולכך אסור אבל היכא דיכול לקנות במקום אחר ע"י ישראל אחר א"כ סוף סוף יהי' נעשה שניהם הלאו דלפני עור וגוף העבירה לכך ליכא בזה לפני עור והו"ל לומר דנ"מ היכא שיכול לקנות מישראל אחר ולא נצטרך לתרץ דקאי בתרי עברי דנהרא ומדלא משני כן מוכח דשייך לפני עור אף היכא שהי' יכול לקנות במקום אחר וזה ראי' ברורה לפענ"ד ועיין מ"ש לקמן דמלשון הש"ג בפ"ק דע"ז שכתב דצ"ע אם יוכל העכו"ם לקנות מעכו"ם אחר משמע הא מן ישראל ודאי שייך בזה לפני עור כדברינו ממ"ש

בפירש"י ד"ה לפני עור וכו' ואעפ"י שאין מקבלין שכר בקיומם אין לשונו מדוקדק דודאי מקבלין שכר רק דאין מקבלין כמצוה ועושה רק כאינו מצווה ועושה וכדמפורש בש"ס לעיל והרי הש"ס עמד על לשון זה בתחלה על מה דמשני לומר לך שאף אם מקיימין אין מקבלין עליהם שכר ופריך הש"ס ולא והתניא וכו' ומשני שאין מקבלין שכר כמצווה ועושה רק כאינו מצוה וא"כ לא ניחא להש"ס לומר לשון זה שאין מקבלים שכר ופריך עלה ולמה כתבו רש"י כאן וצ"ע

בתוס' ד"ה אלא למ"ד טרפה יולדת וכו' עיימ"ש לפנינו בזה וליישב קושייתם כראה עוד דאף למ"ד טרפה יולדת וחי' אינו ודאי רק ספק דס"ל דכשרות רובן חיין ויולדים אבל טרפות יש מהן שחיין ויולדים ויש שאין חיין ולא יולדים ולכך בספק טרפה לא מהני הסימן מה שיולדת או חי' כיון דמקצת טרפות יולדין וחיין ולכך א"ש דהמעיין בש"ס סוטה דף כ"ט גבי ר"ג רמי כתיב כל טהור יאכל בשר טהור ודאי הוא דלא יאכל וכו' מוכח דכל שקראה התורה שם דבר הכונה על הודאי ולא על הספק ייע"ש וא"כ ה"נ מ"ש התורה מכל החי משמע ודאי חי ולא ספק ובשלמא בכשרה כיון דרובן חיין ויש להם חזקת חי הוי כודאי חי אבל טרפה עכ"פ יצא מן הרוב ואיתרע לי' רובא וחזקתן לחיים נמי אתרע וא"כ אינו ודאי חי רק ספק ואין לו שם חי כי שמו מורה על הודאי משא"כ גבי להחיות זרע דאינו שם התואר רק התורה אמרה שיהי' ראוין להחיות זרע בזה אף דהוי ערפה מ"מ ראוי הוא להחיות זרע דהרי עכ"פ אפטר לטרפה שתלד ותחי' והרי אף בכשרים הרי גם בהם אין ההכרח שיולידו וכמה בני אדם חיין ובריאין וכן בהמות ואין יולדין ובע"כ הכונה שלהחיות זרע הוי רק שיהי' ראוין להחיות זרע וראוין הוי שפיר כיון דעכ"פ אפשר לטרפה שתלד ותחי' וזה פשוט ונכון לעפנ"ד

בתוס' ד''ה אתך בדומה לך והא דאמר לעיל האי מבעיא לי' למעוטי טרפה א"כ משמע דטפי מסתבר למעוטי טרפה וכו' לולי דבריהם א"ש בפשיטות דלכך מסתבר יותר למעוטי טרפה כיון דלא הוי ממשקה ישראל מן המותר לישראל והרי במנחות דף ואו פריך שם למ"ל קרא דמן הבקר תיפוק לי' ממשקה ישראל וכו', א"כ מה"ט מסתבר טפי למעוטי טרפה דלא הוי ממשקה ישראל אבל מחוסר אבר הוי ממשקה ישראל ושוב ראיתי בת"ח שהרגיש קצת בזה אך לא ביאר כל הצורך כמו שביארנו וליישב דברי התוס' שלא פירשו כן הי' נראה עפ"י מ"ש לעיל ליישב למה כתבה התורה כן בטמאים הרי בל"ה לא חזי לקרבן וכתבתי דרצה הקב"ה להיות נח מקיים שני לאווין לאו מחוסר אבר ולאו דטמאים ואם הי' מכניס טמאים בעלי מומין לא הי' עולה לו רק לאו אחד שלא הקריב בעלי מומין אבל לאו דטמאין ליכא שהרי לא הי' יכול להקריבן בלא"ה כיון שהי' בעלי מומין יעי"ש ולפי"ז א"ש דטעמא דאסור לב"כ להקריב טמאים היינו נמי כיון דאינו ממשקה ישראל ולכך תינח אם הוי פסול מחוסר אבר או טרפה פסול בפ"ע א"כ יש כאן שני לאוין לכך שפיר הקפיד על טמאים נ"כ שלא יכניס מחוסרי אבר וטרפו' להיו' בידו שני לאוין אבל אם איסור טריפה הוי נמי רק מכח משקה ישראל א"כ זה הוי חדא ענינא א"כ קשה למ"ל בטמאים שלא יהי' טריפו' ולכך הקשו שפיר מאיזה סברא נמעט טריפה טפי ממחוסר אבר ומה"ת נדרוש מכל החי למעט טריפה יותר ומחוסר אבר ואין לומר מכח ממשקה ישראל א"כ קשה למה הקפיד בכך על טמאים הרי בלא"ה לא חזו להקרבה ואין לומר דאם הי' טרפות לא הי' מקבל נח רק שכר לאו אחד שלא הי' יכול להקריבם מכח טריפות דהשתא נמי חד הוא דמה לי זה או זה שניהם מכח ממשקה ישראל הוא ושוב מסתבר טפי למעט מחוסר אבר דהוי פסול בפ"ע להיו' שייך גם בטמאים זה כדי להיו' ב' לאוין ובע"כ דטריפה הוי נמי פסול בפ"ע ולכך הקשו שפיר דמה"ת מסתבר טפי טריפה ממחוסר אבר וא"ש מיהו מלשונם לעיל ד"ה מנין למחוסר אבר משמע קצת דלא נחתו להך חלוקא שכתבנו ועוד הי' נראה ליישב קושיות התוס' דמה"ת כמעט טרפה יותר די"ל דאף למ"ד טריפה יולדה היינו רק בחד כשר עכ"פ ודומה למה דקי"ל בעלמא זה וזה גורם מותר וגם בולד טריפה אמרינן בש"ס דכשרה מכח זו"ז גורם וא"כ י"ל כמו דלענין איסור לא נחשב כח האיסור לאסרו כיון דהוי גם גורם היתר כמו כן י"ל לענין כח הולדה דאם הוי חד כשר אד בצירוף כח הכשר יש כח גם לטריפה לסייע להוליד אבל אם שניהם טריפות ודאי אין כח בהם להוליד משא"כ במחוסר אבר דאף אם שניהם מחוסרי אבר יכולין להוליד לכך גרע טריפה ממחוסר אבר וכמו דלמ"ד טריפה אינה יולדת דלדידיה ניחא להו למעט טריפה טפי ממחוסר אבר כן ה"נ למ"ד טריפה יולדת כיון דעכ"פ בשניהם טריפות יחד אין יכול להוליד גרועי ממחוסר אבר והנה לעיל הקשינו להסוברים דזכר טריפה מוליד א"כ מה קאמר הניחא למ"ד טריפה אינה יולדת אף לדידי' קשה דאצטריך למעט זכר וכן הקשינו להסוברים דיתר אבר חי א"כ אצטריך למעט יתר אבר וכעת שבתי וראיתי דלק"מ די"ל כיון שכתבנו לעיל בתוס' ד"ה מנין למחוסר אבר דהיכי דאפשר לומר דכוונת התורה הוי לפוסלו לקרבן תלינן טפי שיהי' כוונתה לפוסלו לקרבן מלתלו' בקיום העולם כמ"ש לעיל בטעמו וא"כ לקרבן אין סברא לחלק בין אם ראוי להוליד או לא רק לולי קרא דלהחיו' זרע או למ"ד טריפה יולדת דליכא מיעוט כלל שטריפה פסולה ליכא לנו ראי' כלל ש שהקפיד הכתוב על טריפה אך כיון דכתיב להחיו' זרע וטריפה אינה יולדת א"כ חזינן שהקפידה התורה על טריפה ושוב אמרינן דהי' כוונתו ית' מכח קרבן ולא בשביל קיום העולם ובשביל קרבן אין סברא לחלק בין אם ראוי להוליד או לא לכך ממילא גם זכר טריפה ויתר אבר פסול ולכך אייתר מכל החי למעט מחוסר אבר אך בהיות כן יהי' נסתר דברינו שכתבנו דאף למ"ד טריפה יולדת מ"מ בשניהם טריפות אין מולידין דא"כ מהו פריך הש"ס למ"ד טריפה יולדת מאי איכא למימר הרי אף למ"ד טריפה יולדת אפשר לומר דהתורה מיעטה מלהחיו' זרע שלא יהי' שניהם טריפו' ויהי' עכ"פ אחד כשר וכיון דחזינן דהקפידה התורה על טריפות אמרינן דמסתמא הי' כוונת התורה עבור קרבן לא לקיום העולם ולקרבן שוב אין לחלק בין אחד טריפה או שניהם ולכך לא אצטריך עוד מכל החי ומדלא משני כן מוכח טרפה יולדת אף בשניהם טריפה יולדים והקשו התוס' שפיר מכח תוככה הנ"ל מדלא משני הש"ס כן למ"ד טריפה יולדת וכו' ואין לומר דבשניהם טריפו' אין ראי' לאחד מהם א"כ גם למ"ד טריפה אינה יולדת ליכא ראי' דאכתי אצטריך למעט זכר או יתר אבר ובע"כ למ"ד טריפה יולדת אף בשניהם טריפה יולדים וא"ש קושיות התוס' ודוק

מתוס' ד"ה אתך בדומין לך הנה לעיל כתבנו ליישב קושייתם די"ל אף למ"ד טריפה יולדת היינו רק בחד טרפה. אבל בשניהם טרפה ודאי אין יולדין אך שבתי וראיתי שבע"כ מוכח לומר דלמ"ד טריפה יולדת אף בשניהם טריפה יולדין דאם בשניהם טריפה אין יולדין למ"ל להש"ס לתרץ דאי ס"ד נח טריפה הוי אמר רחמנא כוותך עייל שלימין לא תעייל ולמ"ל להקשות מסברא הו"ל להקשו' טפי. דהרי על כולם נאמר לשון אתך בין על הזכרים בין על הנקבות ואם אמר רחמנא טריפה עייל הוי שניהם טרפה וא"כ איך ילדו אח"כ שהרי כל העולם נצמח מהם וגם א"כ אכתי מלהחיו' זרע נפקא דאם נח טרפה הוי