עבודת עבודה חלק א כז

וא"כ נהי דגלי קרא דמקבלין מהם נדרים ונדבות כישראל מ"מ היינו רק קרבן תם אבל אם הוא בעל מום ומחוסר אבר אז פסול כיון דהוי קרבן עכו"ם ובעל מום אין מקבלים מהם והקרבן פסול אבל בישראל אפשר דאף קרבן בעל מום כשר דדוקא בתרתי לריעותא בשל עכו"ם ובעל מום פסול אך בחד לריעותא דהוי בעל מום ושל ישראל כשר כמו דכשר בעכו"ם ואינו בעל מום לכך אצטריך קרא למפסל אף גבי ישראל בעל מום ולא שייך בזה מי איכא מידי דאין אנו דנין על הנכרי וישראל רק על הקרבן דקרבן נכרי פסול ושל ישראל כשר ובזה מיושב קושיא הראשונ' ג"כ שהקשו דלמה צא מנה אותו בכלל זיין מצית דז"א שייך לז' מצות דהם עיקרם אקרקפתא דגברי מונח משא"כ בזה הוי עיקר על הקרבן דקרבן מחוסר אבר פסול אף בנכרי וא"ש ודו"ק

ומה שתירצו בתירוץ הראשון דהוי ס"ד בעופות שאני וכו' קשה לי טובא דא"כ מה פריך הש"ס ודלמא לטרפה אתי דהרי בתוס' מנחות דף וי"ו ובב"ק אמרינין דמן הבקר להוציא את הטרפה וא"כ בזה קשה שפיר למ"ל מן הבקר להוציא את הטרפה כיון דלב"נ נאסר מכ"ש לישראל דמי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ובזה אין לתרץ דמיירי בעופות שהרי גבי מן הבקר כתב להוציא את הטרפה א"כ מיירי בבהמה ובבהמה לב"נ נאסר טרפה ומכ"ש לישראל מכח מא"מ ובע"כ דבמחוסר אבר מיירי ואין ראי' מזה לטרפה וכדעביד צריכותא כן במנחות ולכך אצטריך מן הבקר להוציא את הטרפה ומהו פריך ולתירוצם השני ניחא דשפיר איצטריך דהוי ס"ד דלישראל נאמרה ולא לב"נ לכך אצטריך ומן הבקר וכו' אבל לתירוצם הראשון קשה וצ"ע גם על גוף הש"ס קשה מה משני מלהחיות זרע נפקא הרי אמרינין שם במנחות דאיצטריך קראי דמן הבקר דאי מכל אשר יעבור הוי ס"ד דוקא בנטרפה ואח"כ הקדישה אבל הקדישה ואח"כ נטרפה כשרה לכך קמ"ל ומן הבקר ייע"ש א"כ ה"כ קשה מאי ראי' דלמא אי מלהחיות זרע לבר נפקא הו"א דוקא בנטרפה ואח"כ הקדישה אבל הקדישה ואח"כ נטרפה כשרה לב"נ ולכך אצטריך מכל החי למעט אף הקדישה ואח"כ נטרפה לב"נ אסורה ומנ"ל מחוסר אבר וצ"ע בזה

ועוד קשה לי על דמי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור דכלל זה לא נאמר רק היכי דהוי חומרא לבד לנכרי וקולא לישראל לכך שייך לומר דאין ראוי להיות אסור לנכרי ומותר לישראל אבל בזה הרי הוי צד קולא להיפוך דבנכרי דבעל מום פסול ממילא אם הקדישו אינו קדוש ומותר להדיוט ועכ"פ פדיון מהני בי' כדין כל המקדיש בעלי מומין למזבח אבל בישראל דאין פוסל בהם מום ומחוסר אבר לס"ד דש"ס א"כ חל עליו ההקדש ולא מהני לי' פדיון כדין כל המקדיש הראוי למזבח א"כ הוי חומרא ונאסר עולמות כך לא שייך לומר בזה מי איכא מידי כיון רמשכחת לה חומרא להיפוך ג"כ כנלפענ"ד נכון בזה

שם בתוס' וי"ל כיון דתמות וזכרות וכו' כונתם דהוי ס"ד כיון דבעופות ליכא פסול מומין לא פסול בהו אף מחוסר אבר והוי אמרינין דהך קרא דמכל החי ולהחיות זרע היינו רק בבהמות ולא בעופות וכו' ואין להקשות א"כ מה משני הש"ס דטרפות מלהחיות זרע נפקא אכתי הרי י"ל דמלהחיות זרע נפקא לא הוי ממעטינין רק בהמה ולא עופות ואצטריך כל החי למעט גם עופות וא"ל דסתמא כתיב ומשמע אף עופות א"כ הדרא קושייתם לדוכתא כיון דכתיב מכל החי למעט אף עופות במחוסר אבר למ"ל מיעוטא בישראל וכו' אך א"ש די"ל דכונת הש"ס כך דבע"כ מוכח דאתי למחוסר אבר דאין לומר למעט טרפה דא"כ מלהחיות זרע נפקא וא"ל דלמעט עופות דא"כ קשה למ"ל שוב בישראל למעט הרי מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור אך שבתי וראיתי דזה טעות דהרי אם נימא דקרא דכל החי נמי לטרפה אתי ולעוף א"כ ליבא מיעוט מחוסר אבר לב"נ שפיר אצטריך קרא בישראל לפסול מחוסר אבר בעוף וא"כ קשה שפיר ממ"נ אם נימא דמקרא מלא דבר הכתוב ומשמע בין בהמה בין עוף א"כ קשה השתא דממעט מחוסר אבר בב"נ ומשמע בין בהמה בין עוף למ"ל למעט שנית בישראל הרי מי איכא מידי ואם נאמר אף דסתמא כתיב בב"כ מ"מ י"ל דמיירי רק בבהמה א"כ שוב קשה מה משני מלהחיות זרע נפקא הרי י"ל דזה רק בבהמה ולא בעוף ואצטריך קרא למעט טרפות גם בעוף גם בב"נ גם קשה א"כ בטרפות נמי מנ"ל דפוסל בעוף בישראל ודלמא לא מפסל רק בבהמות ולא בעופות וא"כ כיון דכתיב כמה קראי למפסיל טרפות בבהמה וכולם צריכי כמ"ש במנחות שם מנ"ל דגם בעוף פוסל טרפות ואפשר דזה הוי ק"ו ממחוסר אבר שפסול בעוף והוי ח"ו לטרפות דגריע מנה כדמוכח כאן ובתוס' ודו"ק

דף ו' בגמרא לא ס"ד וכו' אמר רחמנא כותך עייל שלימין לא תעייל אין להקשות דלמא כונת התור' לאשמועינין דאף דכוותך נמי תעייל ומותר להכניס אף טרפות וה"ה כשרות אך ז"א דא"כ למ"ל קרא לא לכתוב אותך ומסברא נדע דכשרות כולם כי זה הוי סברא מבחוץ ותדע דהרי לדידן אצטריך קרא למעט טורפות ומוכח הא מסברא הוי כשירים אף טרפות א"כ למ"ל אותך לרבות טרפות ובע"כ דאתך אתי לדוקא ולמר או טהורים דוקא או טמאים דוקא ולכך שפיר לא ס"ד להקפיד על טריפות דוקא וק"ל.

גמרא לצוותא בעלמא וכו' עפירש"י דבטריפות בטל הצוות אין להקשות א"כ תינח למ"ד טרפה אינה חי' אבל למ"ד טרפה חי' א"כ לא בטל הצוותא וא"כ למ"ל קרא למעט זקן וסריס תיפוק לי' מטרפה אך לק"מ דאדרבה למ"ד טרפה יולדות וחי' אז פשיטא דהוי הכונה רק לפסול לקרבן ולא מכח קיום העולם ואין ראי' ממנו לזקן וסריס דאינו ראוי לקיום העולם ולא שייך בי' פסול לקרבן רק למ"ד טרפה אינה יולדת ואינה חי' א"כ שוב אמרינין דמה דפסלה התור' טרפה הוי מכח קיום העולם וא"כ הוי שפיר ראי' ממנו למעט גם זקן וסריס מה"ט דאינו ראוי לקיום העולם ולכך הוצרך לומר דגם להך מ"ד ליכא ראי' מטרפות דשא"ה דבטל הצוות יע"ש ודו"ק מיהו אכתי תמוה דהרי משמע בש"ס דפסול טרפות הוי דאינו ראוי לקרבן ולא מכח קיום העולם דהרי אף מחוסר אבר פסול שם אף דלא שייך בי' שיבטל הצוות וגם א"כ נהי דמטרפה ליכא ראי' לזקן וסריס נביא ראי' ממחוסר אבר ובע"כ דזה שאני דהכונה מכח קרבן ואף דכתבה התור' גם בטמאין בע"כ כמ"ש התוס' לעיל מכח באינו ענין א"כ גם מטרפות ליכא ראי' דהוי בשביל קרבן ולא בשביל קיום העולם אבל זקן וסריס דראוי לקיום העולם מאן שמעת כי' ולמ"ל לרש"י לומר הטעם דבטל הצוות וצ"ע ושוב ראיתי בספר ת"ח כתב דאף למ"ד טרפה חי' בטל הצוות דמתנונות והולכת ייע"ש

גמרא אלא למ"ד טרפה יולדת מאי איכא למימר לכאור' קשה מאי קשיא דלמא באמת למ"ד טרפה יולדת ס"ל דמכל החי ממעט טרפה וס"ל דמחוסר אבר כשר ומה דקאמר ר"א מחוסר אבר פסול היינו לדידן דקיי"ל הלכתא טרפה אינה יולדת ולכך נתמעט טרפה מלהחיות זרע וילפינין מכל החי למעט מחוסר אבר ומאי פרכא וצריך לומר דקושיית הש"ס על המשנה דלמ"ד טרפה יולדת א"כ אצטריך כל החי למעט טרפה וא"כ מחוסר אבר כשר וא"כ למ"ל ג' ימים בחד סגי ונשאר קושיית הש"ס בדוכתא למ"ל ג' ימים בחד יומא סגי והוי פרכת הש"ס דלמ"ד טרפה יולדת איך מפרש המשנ' דלמ"ל ג' ימים בחד סגי ובזה י"ל על נכון מה שהקשו התוס' בד"ה אלא למ"ד טרפה יולדה וכו' דלמ"ד טרפה יולדת היכן משמע מהך קרא דכל החי למעט טרפה כיון דיולדת כ"ש דחי' ולפמ"ש י"ל ויתיישב נמי מה שהקשה הת"ח בד"ה ודלמא כח גופי' טרפה דאין לפרש דפריך דלמא נח גופא טרפה הוי ואזהר רחמנא לעייל טרפה ומנ"ל דטרפה אסורה לב"נ דמה קושיא דלמא ה"נ דטרפה כשרה לב"נ ובע"כ דפריך ודלמא כח גופא טרפה הוי ולא אמעיט לי' מאתך למעוטי טרפה ואצטריך מכל החי למעוטי אך א"כ יצטרך לומר דלהך פרכא הוי אתך לדרשא אחריתי א"כ מאי משני אח"כ לא ס"ד דאמר לי' רחמנא כוותך עייל שלימין לא תעייל הרי כבר ס"ל דאתך הוי לדרשא אחרינא והניח בצ"ע והן אמת דקושיא זו לק"מ זולת דברינו דמנ"ל כונת הש"ס כך די"ל דדלמא נח גופא טרפה הוי וגלי קרא דאתך ליקח דוקא טרפה וכיון דהוי ס"ד דוקא טרפה ולא כשרה אצטריך מכל החי דאף כשרה כשר ולכך אם הוי כתיב וכל החי לבד הוי ס"ד דוקא כשרה ולא טרפה כלל ואם הוי כתיב אתך הוי אמרינין דוקא טרפה דומיא דנח ולכך אצטריך כל החי לרבות דאף כשרים כשר ואכתי מנ"ל למעט מחוסר אבר לכך משני הש"ס דלומר דוקא טרפה אינו סברא כלל בלא"ה ולכך לא אצטריך מכל החי לרבות כשרים ובע"כ למעט מחוסר אבר וא"ש אך לדרכנו א"ש בלא"ה דהרי המהרש"א הקשה על קושיית התוס' דדלמא כונת הש"ס כפשוטו למ"ד טרפה יולדת מנ"ל דטרפה אסורה לב"נ וא"ל דבאמת כשרה קשה קושיא הראשונ' למ"ל תלתא יומא בחד סגי וא"ל התם לאכילה וכאן להקרבה הרי גם בישראל לאכילה נמי צריך בדיקה מטרפות שלא יהי' טרפה ועיין בת"ח בסוגיא זו שכתב דאף מבחוץ אפשר להכיר על טרפות יעו"ש בשם ספר החסידים ותשובות תשב"ץ ולפ"ז כיון דאפשר להכיר מבחוץ נמי על טרפות א"כ צריך בדיקה לאכילה מטרפות א"כ הוי כמו הקרבה לעכו"ם ולמה בעינין תלתא יומא גם לולי דבריהם עכ"פ מטרפות הניכר צריך בדיקה וגם זה צריך זמן רב עכ"פ כמו מחוסר אבר דגם לדידהו לא מפסול רק מחוסר אבר ודו"ק אך החילוק הוי דלהקרבה בעי בדיקה מתרוייהו מטרפות וממחוסר אבר אבל לאכילה לא בעי בדיקה רק מטרפות ולא ממחוסר אבר לכך בעי בדיק' יותר ולכך תינח אם טרפה אסורה לב"נ אבל אם טרפה כשרה לב"נ א"כ לא בעי בדיקה רק ממחוסר אבר וישראל בעי בדיקה רק מטרפות א"כ שוב סקולין הם וקשה קושיית הש"ס במקומה מ"ש התם דסגי בחד יומא ומ"ש הכא דבעינין תלתא יומא וזה הוי פרכת הש"ס דלמ"ד טרפה יולדת מאי איכא למימר מנ"ל דטרפה אסורה לב"נ בלא זה לא הוי קשה די ל דבאמת טרפה מותר לב"נ אבל כליון דמוכח דטרפה אסור' לב"נ קשה מנ"ל דאין לומר דמותר לב"נ א"כ קשה למ"ל תלתא בחד סגי ולכך פריך הש"ס אח"כ ג"כ דלמא נח גופי' טרפה הוי ושוב קשה מנ"ל דטרפה אסור' ואם מותרת למ"ל תלתא יומא וא"ש ודו"ק היטב כי זה כפתור ופרח בביאור הסוגיא בעזה''י גמרא