עבודת עבודה חלק א כו

ועכור מ"מ יעשה בו הקרבן פגם ונזק בחסרון גדול כזה דהרי אף בקיום הבהמה טמאה הקפידה התורה שלא יהי' קיומם ע"י חסר אבר שלא יהי' בהם נזק ופגם וא"ש ונכון בעזה"י

ועוד י"ל לפמ"ש במדרש פ' נח בפסוק לא אוסף עוד לקלל את האדמה וכו' רבנן אמרי לא אוסיף לב"נ ולא אוסיף לדורות ופירש היפ"ת בבראשית פ' כ"ו דהכונה לב"נ עד מתן תורה ומ"ש לדורות היינו לישראל ממתן תורה ואילך דהוי ס"ד דאז יהי' עונשם גדול יותר יעי"ש ולפ"ז כראה דהנה מה שזכה נח לשבועה זו היינו מכח הקרבן שהקריב כמפורש בקרא והנה הרב בעל תב"ש כתב שעל עשה אין מקבלין שכר בההוא עלמא כמו שאין עונשה בהאי עלמא אך בל"ת מקבלין שכר בהאי עלמא כמו שהעונש הוי בהאי עלמא ייע"ש ולפ"ז נראה מה שקיבל שכר כח על הקרבן אינו על הקרבת הקרבן בקום ועשה דעל עשה אין מקבלין שכר בהאי עלמא ובפרט דהוי אינו מצווה ועושה ואין שכרו גדול וכדפריך במס' סוטה זכות דמאי אם זכות דתורה הא לא מפקדא משמע דמה דלא מופקיד אינו מגין על הפרעניות וא"כ איך קיבל נח שכר על הקרבת הקרבן הרי לא הי' מצווה עליו ואיך הגין זה מן המבול אך בע"כ מה שקיבל שכר לא הוי על הקום ועשה רק על הל"ת כיון שלא הקריב מן הטמאים וגם לא הקריב חסר אבר שזה נאסר גם לבני נח כדמפורש כאן ובתוס' א"כ על זה הוי מצווה וגם הוי ל"ת לכך קיבל שכר שנשבע הקב"ה לעכב המבול שלא יבא ולפ"ז א"ש שזכה נח לשני שבועות לא אוסיף לב"כ ולא אוסיף לדורות דהוי מדה כנגד מדה דבעבור שלא הקריב מחוסר אבר שנאסר אף לב"נ בזה זכה שנשבע הקב"ה שלא יוסיף המבול לב"נ ובעבור שלא הקריב מבהמה טמאה זכה שלא יבא המבול לדורות דהנה בש"ס זבחים פריך דקודם מ"ת בהמה טמאה מי הוי ומשני דעתידין להיות טהורין וא"כ טהורין וטמאין תלוי במ"ת לכך זכה שנשבע שלא יבוא המבול לדורות אחר מתן תורה ולכך א"ש דתינח אם קיבל נח לחיבה טמאין כמו כן שלימין א"כ כיון דהי' בידו להקריב טמאין שלימין או טהורים מחוסרי אבר דבידו לעשותן מחוסרי אבר א"כ נחשב לו קיום שני לאווין כ"א בפ"ע ולכך זכה לשני שבועות לא אוסיף לב"נ ולא אוסיף כדורות אבל אם הי' לוקח לתיבה טמאין בעלי חסרי אבר א"כ לא הי' עולה לו רק שכר לאו אחד שלא הקריב מחוסר אבר אבל שכר טמאין לא הי' מגיע לו כיון דלא רצה להקריב מחוסרי אבר לא הי' יכול להקריב טמאין בלא"ה כיון דהם מחוסרי אבר ובלא"ה אין ראוין וא"כ לא הי' לו שכר טמאין ושוב לא הי' מקבל שכר רק עבור לאו אחד ולא הי' זוכה רק לשבועה אחת ולא לשניהם לכך נצטוה ליקח גם טמאין שלימין ואז קיבל שכר על שני הלאוין וקיבל שכר לא אוסיף לא לב"נ ולא לדורות וא"ש בעזה"י כן נראה נכון לפרש דרך אגדתא ולפי דרך הראשון א"ש דאדרבה מכח מה דהקפידה התורה על בהמות טמאות שיהי' עם ראשי איברים מזה מוכח דראוי לאסור מחוסר אבר לב"נ וא"ש

שם בתוס' ד"ה מנין וכו' וי"ל דאין למעט זקן וסריס וכו' קשה לי לפי תירוצם מאי קאמר הש"ס טרפה מלהחיות זרע נפקא דמה ראי' מלהחיו' זרע הרי אף אם טריפה אינה יולדת מ"מ הוי ס"ד דהקפדה ולהחיות זרע הוי רק מפני קיום העולם אבל להקרבה אף טרפה כשרה וכ"מ לדורות או אף במבול עצמו בטהורים היתרים מותרין להיות טרפה לכך קמ"ל מכל החי דטריפה פסולה אף להקרבה הן לכח הן לדורות ולעולם הוי למעט טרפה ומחוסר אבר מנ"ל וצ"ע ועמ"ש לקמן ליישב זה

שם בתוס' ד"ה מנין למחוסר אבר וכו' וי"ל דאין לאסור זקן וסריס וכו' הנה לעיל הקשינו דא"כ מה משני הש"ס דטרפה מלהחיות זרע נפקא הא מלהחיות זרע לא הוי ראי' דטרפה פסיל לקרבן לב"נ די"ל דלעולם כשר לקרבן ומה דלא לקחו הוי בשביל קיום העולם ואצטריך מכל החי לאסור טרפה לב"נ לקרבן ושבתי וראתי דיש לדחות זה די"ל דודאי היכא דאיכא תרי טעמי בפסולו אחד מכח קרבן ואחד מכח קיום העולם מסברא יש לתלות טעמא טפי לקרבן מלקיום העולם ולכך בטרפה אם הוי כתיב רק חד קרא נמי הוי אמרינין מסברא דטעמא מכח שאין ראוין לקרבן ולא בשביל קיום העולם רק בזקן וסריס כיון דזה מותר לישראל אז בזה ראוי לתלות טפי בשביל קיום העולם ולא בשביל קרבן מכח מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ולכך תלינן טעמא מכח קיום העולם אבל בטרפה דאסור לישראל ג"כ לכך טפי תלינן שהוא עבור פסול קרבן ולא בשביל קיום העולם וטעם הדבר למה בסתמא נתלי טפי מכח קרבן ולא בשביל קיום העולם הוא ממה שצוה הקב"ה לכח כן ולא סמך בלא"ה על נס התיבה כיון שבלא"ה הוצרך לנס זה כי לא ידע נח מי שחת דרכו או לא כמ"ש בזבחים וברש"י שם וא"כ כיון שבלא"ה הוצרך לנס זה למה לי צווי זה שיקח תמימים ולא טרפה ומחוסר אבר לא תקליטנו התיבה מעצמה ולא יצטרך לצווי ובשלמא אם הוי לסם קרבן רצה הקב"ה לזכות חת כח במצוה זו שהיא יהי' מקיים המצוה שאינו מקריב בעלי מומין וטרפות לכך ציוה לו על הדבר משא"כ אם יהי' לקיום העולם בלבד אז הי' די שלא תקלטנו התיבה כמו שלא קלטה למי שהשחית דרכו ובע"כ מדצוה לכח כן מוכח שכונתו ית' הוי לשם קרבן אך תינח בטרפות ובעלי מומין אך בזקן וסריס שעיקר חסרונם שא"י להוליד והנה נח עצמו כמי הי' זקן ולא הי' ראו להוליד עוד אם יהי' נס שלא תקלוט התיבה למי שאינו ראוי להוליד גם את נח לא תקלטנו התיב' ולכך הוצרך לומר כן לנח שלא יקבלנו ולכך י"ל דהכונה הוי לקיום העולם אך בטריפות ובעלי מומין שלא הי' כן בנח ובניו אם הוי הכונה רק לקיום העולם הי' די לעשות כן ע"י התיב' שלא תקלוט אותם ומזה מוכח דהכונה לקרבן וא"ש ודו"ק

והנה ליישב קושייתם מזקן וסריס י"ל כך דהרי יש להבין מנ"ל זאת דלמא באמת לב"נ גם זקן וסריס פסיל אך בע"כ דהוי קשה להו דא"כ למה קמ"ל ר"א דמחוסר אבר אסור לב"נ ולא קמ"ל רבותא יתירא דאף זקן וסריס אסור בשלמא טרפה לא נקיט דגרע ממחוסר אבר וקמ"ל רבותא כדמוכח כאן בסוגיא ובתוס' אבל זקן וסריס דעדיף ממחוסר אבר דהרי בישראל כשר ומחוסר אבר פסול ואם איתא דבנכרי פסול גם זה הו"ל לאשמועינין רבותא טפי גם הוי קשה להו מא"מ דלישראל שרי ולנכרי אסור וכו' אך בהיות כן י"ל דהרי התוס' כתבו לקמן דאיסור גמור הוא ולכאור' קשה מנ"ל לר"א גופא זה דהוי איסור גמור ודלמא כונת התור' רק דהקרבן פסול ואינו עול' לרצון כשהוא מחוסר אבר אבל על המקריב ליכא איסור רק דאינו עולה לו לרצון וצריך לומר דס"ל כן ממילא כיון דחזינין דבישראל הוי לאו שלא להקריב בעל מום והוי חובת הגוף שלא להקריב בעל מום רק דכיון דכתבה התור' כן לישראל ממילא הי' משמע דלנכרי ליכא איסורא בכך אך כיון דכתיב קרא דמכל החי לפסול גם בב"נ מחוסר אבר שוב אמרינין אהדרי' לאיסורא קמא כעין דמצינו בכמה דוכתי וגבי העובד בפסולי קדשים יעו"ש ובתוס' פ"ק דביצה וא"כ ה"נ כיון דפסלה התור' גם בב"נ מחוסר אבר שוב אמרינין אהדרי' לאיסורא קמא ועובר בלאו כמו בישראל ולכך תינח בטרפה ובעל מום דבישראל יש לאו לכך גם בב"נ כיון דנאסר לו אמרינין אהדרי' לאיסורא קמא אבל בזקן וסריס דבישראל לא פסול א"כ י"ל דודאי פסול בב"נ לקרבן ומ"מ אין המקריבו עובר בלאו דבזה לא שייך אהדרי' לאיסורא קמא וא"כ לאו מנ"ל ולכך י"ל דלעולם בב"נ פסול נמי זקן וסריס אך זה רק דהקרבן לא עלה לרצון אבל הוא אינו עובר באיסור לאו ולכך נקט ר"א מחוסר אבר דזה הוא עובר עליו בלאו אבל בזקן וסריס הוא אינו עובר עליו אך הקרבן פסול וממילא לא שייך בי' מי איכא מידי כיון דעל הנכרי אין לאו רק דהקרבן פסול כמ"ש בתוס' בדבור שאח"ז דהיכי דהקרבן רק בפסול לא שייך מי איכא מידי די"ל דקרבן נכרי פסול וקרבן של ישראל כשר דהרי לולי דגלי קרא דאיש איש הוי ס"ד דקרבן נכרי פסול לגמרי ולכך נהי דגלי קרא דכשר י"ל היינו מן המובחר ולא זקן וסריס וא"ש ודו"ק היטב

בתוס' ד"ה מנין למחוסר אבר שאסור לב"נ וכו' פשיטא דמי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור קשה לי מאי הקשו והרי בא"ד לעיל כתבו דלכך לא מנאן בז' מצות מכח דזה לא הוי שוא"ת רק קום ועשה שאם כדר אמרינין לי' קום והבא קרבן שלם א"כ מה הקשו הרי בסנהדרין שם כתבו דהך כללא דמי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור לא שייך רק היכא דהוי רשות לישראל אבל היכי דהוי מצוה לישראל לא אמרינין כן ייע"ש א"כ י"ל ה"נ בנכרי דלא אמרינין הך כללא רק היכי דלנכרי אסור בשב ואל תעשה כגון כל השבע מצות בזה אמרינין מי איכא מידי אבל היכי דהוי להנכרי חיוב לעשות בקום ועשה לא אמרינין הך כללא בפרט דבזה איכא שברא רבה דהרי לולי דגלי קרא דאיש איש שהנכרים נודרים כישראל הוי סברא מבחוץ דלא נקבל מהם קרבן כלל רק דגלי קרא דאיש איש דנודרין ונודבין כישראל לכך אמרינין דעכ"פ נהי שאמרה התורה לקבל מהם קרבן מ"מ בעינין שיהי' שלם ולא מחוסר אבר אבל בישראל שמסברא מקבלין מהם קרבנות מקבלין ג"כ מהם אף מחוסר אבר אבל בנכרי דלולי דגלי קרא דאיש איש לא הי' מקבלין מהם כלל מצד הסברא מבחוץ ולכך נהי דגלי קרא דמקבלין אין לך בו אלא חידושו שמקבלין מהם קרבן שלם ולא מחוסר אבר ולא שייך בזה מי איכא מידי לפי תירוצם הקודם וצ"ע בזה ועיימ"ש עוד בזה לקמן השייך לכאן

שם בתוס' ד"ה מנין למחוסר אבר וכו' פשיטא מא"מ דלישראל שרי ולנכרי אסור הנה לעיל כתבנו ליישב קושייתם וכעת אפרש יותר בזה דהך כללא דמי איכא מידי לא שייך רק בדבר החל על גוף האדם אז מה דנאסר לנכרי אין ראוי להיות מותר לישראל אך בזה אין אנו דנין על גוף הנכרי רק על הקרבן שהרי דרשינין קרא דאיש איש לרבות שנכרים נודרים ונודבין כישראל מוכח אי לאו הך קרא לא הוי מקבלין נדרים ונדבות מהם והא מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור וכיון דישראל מותרין לנדור ולנדוב איך אסור לנכרי ובע"כ דבזה אין הקפידא על הבעלים רק על הקרבן אנו דנין וכמו דיש פסול גם בגוף הקרבן מצד עצמו כגון אם הוא בעל מום או מוקצה או נעבד וכדומה כן יש פסול מצד הבעלים אם הקרבן הוא של נכרי פסול להקריב והפסול נקרא ע"ש הקרבן וכמו דלפי האמת אין מקבלין קרבן מישראל מומר ולא אמרינין מי איכא מידי דלמומר אסור ולישראל שרי ובע"כ דאין אנו דנין על הבעלים רק על הקרבן דקרבן מומר פסול וא"כ ה"נ בעכו"ם לולי דגלי קרא שמקבלים מהם נדרים הוי ס"ד דקרבן של עכו"ם פסול ואצטריך קרא להכשירו וא"כ