עבודת עבודה חלק א כב

לול העונש אך נראה דהכונה עפמ"ש במדרש דאשת פוטיפר כונה לש"ש שר אהה שיוליד ממנה זרע כשר ולא ידעה אם ממנה אם מבתה ולפ"ז כונת אשת פוטיפר שיביאנו לעוה"ב שיוליד ממנה בן כשר ויביאנו לעוה"ב כדרך הבן הכשר שמביא אביו ואמו לעוה"ב ולכך אמר שיוסף לא רצה לא בה ולא בזרע כשר שיצא לו ממנה וז"ש ולא רצה לשכב עמה בעה"ז ולהיות עמה בעה"ב שלא רצה בה ובשכרה ובזה א"ש דאמחז"ל גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה וא"כ למה מאס יוסף בזה הרי הוי עבירה לשמה אך הטעם דהרי קשורה בו ככלב ולכך גם בזה כיון דהוי ע"פ עבירה תהי' קשירה בו לע"ל ככלב לכך אמר ולא שמע אלי' לשכב אצלה בעה"ז ולהיות עמה בעה"ב כיון שגם בעה"ב יצא שכרו בהפסדה שיהי' קשורה עמו ובעבירה לשמה דהוי כמצוה שלא לשמה שפיר שייך לומר הטעם דלא רצה לקיימו מכח ההפסד שיש בזה ולפ"ז מוכח שפיר דזה ודאי דעבירות שלא לשמה גרועה מעבירה לשמה וא"כ אם בעבירה לשמה שייך לומר קשורה בו ככלב מכ"ש בשאר עבירות שייך לומר כן וא"ש ונכון

בגמ' ת"ר אם בחוקותי תלכו אין אם אלא לשון תחנונים וכן הוא אומר לו הקשבת למצותי וכו' עמ"ש בחידושי תורה בפ' בחוקותי שנת תק"ץ בזה וכעת נרא' כך דהחילוק יהי' בין אם הוי לשון תחנונים או לשון תנאי דאם לשון תנאי משמע שכוונתו ית' הוי העיקר על גוף הפעולה כדרך אדם הנותן מלאכה לחברו ומתנה עמו אם יעשה לו בשלימות ישלם שכרו כך וכך וכן יהי' כונתו ית' בזה ויהי' הכונה שחפץ הפעולה ומבטיח בעד הפעולה לשלם שכר אבל אי הוי לשון תחנונים אם הוא נמשך על הסוף ומבקש מישראל שילכו בחוקותיו ולענין מהו הוא מבקש לשלם שכר טוב להם והוי כאומר דלכך אני מבקש מכם שבחוקותי תלכו כדי להיות נמשך מזה ונתתי גשמיכם בעתו והנה ידוע דרך העולם אם ראובן מבקש משמעון לעשות לו איזה דבר בחנם אז שייך לבא דרך בקשה ותחנונים אבל אם ראובן מבקש משמעון לעשות לו דבר בשכר לא שייך לבא דרך בקשה כי בעד תשלומין יוכל למצוא הרבה ולא שייך דרך בקשה זולת אם אין כוונת ראובן על גוף המלאכה רק כדי שיהא נהנה שמעון בקבלת השכר אז מבקש ממנו כי כונה זו לא ימצא במקום אחר כי כונתו להנות את שמעון וכן יהי' הכונה כאן כיון דאין כונת הש"ס לומר דאין כונת לשון אם בשום מקום רק תחנונים דאיך יפרש מ"ש ואם לא תשמעון בקולי ודוחק לחלק בין אם לואם והרבה מזה וע"כ יהי' כוונתו עפמ"ש במדרש פ' בראשית וז"ל אין ראשית אלא מעשרות אין ראשית אלא חלה אין ראשית אלא נסכים ואיך אמר אין ראשית אלא מעשרות כיון דסופו לפרש גם חלה ונסכים ובע"כ הכונה לומר דאין ראשית אלא גם חלה וגם מעשרות ובא לאשמועינין שגם זה בכלל ראשית כן יהי' הכונה כאן דבא להורות כונת ר"ח שאמר בסוף מכות שרצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות א"כ משמע דקמ"ל דאין כונתו ית' בקיום התורה לכבוד עצמו רק לזכות את ישראל שיקבלו שכר וכן אמרינין בקדושין בפסוק ראש דברך אמת ייע"ש כן יהי' הכונה כאן דבא לאפוקי דאין כונת האם בלשון תנאי דהוי משמע דכונתו ית' בגוף התורה לכבוד עצמו הוא דורש לכך אמר אין אם אלא לשון תחנונים שסובל ג"כ לשון תחנונים וכן יהי' גם כאן בלשון תחנונים ואז הוא מוכח שכונתו ית' אינו לכבוד עצמו לגוף המעשה רק שיקבלו שכר לכך שייך לשון תחנונים וז"ש וכן הוא אומר לו הקשבת למצותי ויהי' כנהר שלומך דשם מפורש כן שמבקש שיקשיבו למצותי' שיהי' כנהר שלומך וכן לו עמי שומע לי וכו' כמעט אוביהם אכניע דשם מפורש אומר דמבקש כן כדי שיקבלו שכר ומפורש דעיקר כונתו ית' שיקבלו השכר וא"ש ובזה נבין מ"ש אח"כ ת"ר מי יתן והי' לבבם זה א"ל משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה וכו' והקשו המפורשים מה זה כפוי טובה מה שלא בקשו הטובה ועיין בתוס' ומפרשים ולפ"מש א"ש דהנה נתינת התורה הי' רק לטובתינו ולא לכבודו ית' וא"כ כשאמר הקב"ה מי יתן הי' להם לבקש ממנו ית' תן אתה כי הדבר שהוא לטובת האדם ראוי לבקש עליו אבל הם הי' כפויי טובה ולא הודו שהתורה הי' לטובתם ואמרו שהתורה הי' לכבודו ית' וא"כ אין להם לבקש על הדבר תן אתה רק כי הוא ית' צריך ליתנו מעצמו ועליו מוטל הדבר ומזה מוכח דהיו כפו"י טובה ולא החזיקו לו ית' טובה בנתינת התורה לכך שייך זה לזה דתחלה הביא הברייתא דאין אם אלא לשון תחנונים היינו שכונת הקב"ה הי' לטובתינו בנתינת התורה ולא לכבודו ולכך ישראל שטעו בכך ולא בקשו לומר תן אתה הוי כפויי טובה בני כפויי טובה ושייך הברייתא זו לזו וא"ש

בתוס' ד''ה וצריכא דבריהן תמוהין מאוד שהוציאו דבריהם של הש"ס מפשוטו דלפי פשוטו הכונה הצריכתא על גוף המעשות למה הוצרך לשני המעשות להחטא דיחיד ולהחטא דציבור ובחדא סגי והמה פירשו דהצריכותא הוא על מה שפירש כן בפסוק שוב ראיתי בהרי"ף הרגיש בזה ויישב בדוחק ולפע"ד י"ל בשום לב למ"ש אח"כ והיינו דריב"ל דאמר מהו דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על שהוקם עולה של תשוב' דמהו הכונ' דאמ' היינו דריב"ל דאטו בלא זה אינו שפיר דברי ריב"ל דאף אם נימא דדוד הי' ראוי לאותו מעש' וחטא ברצונו מ"מ אם אח"כ עשה תשוב' הוקם עולה של תשוב' יפתח טוב פתח לשבים ומאי קאמר והיינו דריב"ל ומנ"ל לריב"ל דדוד לא הי' ראוי לאותו מעש' אלא להורות תשוב' וליישב זה נ"ל בשום לב למ"ש כפל לשון נאם כאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על גם למה אמר נאום דוד ול אמר המלך דוד כמ"ש בכמ' מקומות וליישב זה כראה דאכתי לא הוי ראי' לתשובת יחיד מדוד די"ל דשאני דוד כיון דהוי מלך וכן מצינו בעלמא דמי שרבים צריכין לו כרבים דמי ועיין במג"א סי' קי"ז ובכמ' דוכתא מוכח דמלך שאני וא"כ מאי ראי' מדוד ליחיד דעלמא אך נראה כמו דאחז"ל לכך כאמר וימת דוד ולא המלך דוד דאין שלטון ביום המות וכן אמרו במשה רבינו דלכך לא תקעו בחצוצרות ביום מיתתו ע"ה מפני שאין שלטון ביום המות א"כ מוכה דאף בעודו בחיים כיון דהוי עתיד למות אין לו שלטון עוד וא"כ ה"נ כיון דאמר דוד לנתן בן מות האיש הזה ואמר לו נתן הנביא משפטיך אתה תרצת וא"כ נעשה בן מות ונתחייב מיתה ונסתלק ממנו דין מלכות וכדומה לזה מצינו בפר"ד דיש ספק אם בזמן שנצטרע דוד אם הי' לו דין מלכות אי לא וא"כ י"ל דבשעה ההיא לא הוי לי' דין מלך כיון שנפסק דינו למות וא"כ אם אעפ"כ הוקם עיל תשובתו א"כ מוכח דמהני תשובה ליחיד ובזה יובן מ"ש המשורר מזמור לדוד כאשר בא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע ולכאורה מה מזמור לדוד קינה לדוד מיבעיא לי' ולפי הנ"ל א"ש דהוי שמחה שלו דאם לא הי' בא אליו נתן אפשר שהי' הוא בעצמו ראוי לאותו מעשה דא"ל דלא הי' ראוי רק כדי להורות תשובה דא"כ תרתי ל"ל דהרי כבר נלמד כן מישראל ואין לומר דאיצטריך לאשמועינין ליחיד דז"א די"ל דמלך שאני וכנ"ל ואין ליחיד ראי' ממנו ודינו כצבור אך כיון דבא אליו נתן ונפסק דינו למות ונסתלק ממנו דין מלך אם אעפ"כ מהני לו תשובה א"כ מוכח דמהני תשובה גם ליחיד שוב י"ל דלא הי' ראוי לאותו מעשה רק להורות תשובה ולכך אמר מזמור לדוד כאשר בא אליו נתן וכו' וז"ש בפסוק נאם דוד בן ישי שהי' רק שמו דוד ולא מלך לכך בזה הוקם עולה של תשובה ומוכח דמהני תשובה אף ליחיד ובזה נבין דברי התוס' דהנה אף שאנו יודעין שהי' אז לדוד דין הדיוט ולא מלך מ"מ הוי רק מתורת תורה שבע"פ וידיעה בלב אבל אין מפורש כן בכתוב שלא הי' לו דין מלך והטעם שהסתיר זה הכתוב כיון דאמרינין בש"ס דהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואם הוי מפורש כן שהי' לא הי' לו דין מלך אז יש חשש שהיחיד יאמר אחטא ואשוב דבשלמא בציבור לא שייך חשש זה דאיך אפשר לומר שכולם יחטאו ע"מ שישובו דדילמא השני לא ירצה לעשות תשובה ולא הוי תשובת הציבור בשלימות לכך לא שייך לומר בציבור אחטא ואשוב אבל ביחיד יש חשש כיון שיראה שתשובת היחיד מהני יאמר אחטא ואשוב ולא ישגיח על הקבלה דהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשוב' ולכך העלים הפסוק זה דלא הי' לדוד דין מלך רק בקבלה ידעו כן א"כ ממ"נ אם לא יסמוך היחיד על דברי הקבלה לא יאמר אחטא ואשוב דאולי אין תשוב' מועיל ליחיד ודוד שאנו דהי' לו דין מלך ואם יאמין לדברי חז"ל דדוד לא הי' לו דין מלך דאין שלטון ביום המות יאמין גם בזה דהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולכך העלים הכתוב זה ולכך הוי קשה להש"ס כיון דהכתוב רצה לסתום זה דכא הי' לו דין מלך כדי שיסבור היחיד שהי' לו דין מלך ולא יסמוך על התשוב' לכתחל' והרי קשה סוף סוף מגופא דקרא מוכח כן דלא הי' לדוד דין מלך דאם הי' לו דין מלך למה נכתב כלל כיון דמלך נידון כציבור ובע"כ דלא הי' לדוד דין מלך ונכתב עבור ההדיוט לכך קאמר שפיר דאף לפי פשוטו שהי' לדוד דין מלך צריכי תרווייהו דנהי דיש למלך דין ציבור מ"מ י"ל יחיד שאני דעכ"פ לא מפורסם חטאיו דהרי לעין האדם יחיד הוא ולא מפורסם חטאיו ואי אשמעינן ציבור ה"א דמנפשי ברחמי' דנהי דלענין זכות הוי זכות המלך כציבור מ"מ אפושי ברחמים ליכא ולכך איצטריך מעשה דדוד ולכך הוכיחו התוס' שפיר דבע"כ הצריכותא הוי רק על הכתוב וכפי משמעות פשטא של הכתובים שהי' לדוד דין מלך לכך מוכח לחלק בכך בין אפושי ברחמים או לא אך אם הוי הצריכותא לפי האמת לא הוי צריך לכך דבין יחיד לציבור בלא"ה יש חילוקים דציבור נפישי זכותם כדאמרינן לעיל ויחיד אין חטאיו גדול כ"כ כחטא כל ישראל ולא הוי צריך להני חילוקים רק לפי הפשט מהכתוב דהי' לו דין מלך לכך הוכרח להני חילוקים וז"ש הש"ס והיינו דריב"ל כלומר כיון דמגופא דקרא לא מוכח דהי' לו דין הדיוט די"ל דהוי לו דין מלך אעפ"כ צריכא תרווייהו מכח צריכותא הנ"ל לכך אצטריך דריב"ל ללמדו מקרא אחר מקרא דנאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על הוקם עולה של תשוב' שבאמת הי' לו רק תואר דוד לא מלך אבל אם לאו הך צריכותא לא הי' צריך ללמדו מהך קרא דהוקם עול של תשובה דמגופו משתמע דחזינן דעשה תשובה ונתקבלה ותרתי ל"ל ובע"כ ללמוד תשובה ליחיד ובע"כ דמזה לא נשמע די"ל דהי' לו דין מלך ומ"מ אצטריך תרווייהו מכח הך צריכיתא לכך איצטריך דריב"ל ללמדו מקרא דנאום דוד בן ישי דמהני תשובה אף לסתם יחיד וא"ש ודוק כן נראה ליישב לפי חומר הנושא

שוב ראיתי לפרש דבריהם בפשיטות והוא דיש ט"ס בדבריהם רק תיבה אחת דבמקום ליכתוב הל"ל לכתוב לאשמועינן חטאם וכו' והמדפיס טעה וכתב ליכתוב וכדברינו א"ש בפשיטות דהוי קשה להו אם הכוונה הוא על גוף הדברים כ"ל תרווייהו לא הוי הש"ס נצרך לצריכותא הראשונה דקאמר דא ביחיד