עבודת עבודה חלק א יט

ובכך יהי' נפטר מעונשו ורק ידונו בלא דיבור וקאמר אח"כ וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו ולא בפה ואז נתחייבו הכל אף נ"ח אך אח"כ ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי וכו' אז ונח מצא חן בעיני ה' נשכך קצת חמתו ועכ"פ נח מצא חן. ובזה יובן מ"ש בפ' וירא בפסוק ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה והיינו דאמר דאם הכצעקתה הבאה אלי עשו אז כלה אכלה לדבר מעונשו כלל ואז יוגדל עונשו במעשה יותר ואם לא אז אדעה אפרסם עונשו וכמ"ש במדרש בפסוק עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה דידעתי הודעתי וכו' כן הכוונה כאן דאדעה ואפרסם עונשן בפה ואז יהי' זה במקום עונש ממש להם וי"ל בזה מ"ש בישעי' בהפטורת נח כי מי נח זאת לי כאשר נשבעתי מעבור עוד מי נח על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך והכוונה מה שנראה הקשת בענן למה לי זה. אך אם הדור ח"ו חייבים להביא המבול אז מראה הקב"ה הקשת להראות שראוין להביאת המבול ובראי' זו הם נפטרין מעונש המבול והוי ראיית הקשת פוטר מן המבול וז"ש כי מי נח זאת לי כאשר נשבעתי מעבור עוד מי נח על הארץ והיינו ע"י ראיית הקשת נפטרין מן המבול כן ה"נ נשבעתי מקצוף עליך ומאיזה תחבולה מגעור בך ע"י הגערה שאהי' גוער בך בזה תפטרו מן הקצף ע"י הכעס לבד

י"ל מ"ש בקרא ע"כ אפקוד עליכם עונותיכם לפמ"ש בכמה דוכתי דבישראל עונש עבירה עונש דשכר עבירה עבירה דהעונש גופו הוי עבירה והוי העונש עבור העונש אבל בנכרים אין הקב"ה מצער בצרתן וליכא עונש עבור עונש וז"ש רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד עליכם את כל עונותיכם אף העבירה הנמשך מן העבירה אבל באומ"ה אים פוקד רק עון הראשון אבל שני הנמשך מעונש העון לא אפקד עליהם והנה לכל הפירושים. הנ"ל בזה י"ל מ"ש הנביא אודך כי אכפת בי ישוב אפך ותנחמיני והיינו דאמר דבכעס הראשון שמענישו הקב"ה אז אין ניכר אם הוי יסורין של אהבה או לא ולכך אין בהם תנחומין רק שמודה לו ית' שחייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה אבל אם ישוב אפך לי לענוש עוד הפעם שנית אז מזה ניכר האהבה ע"ד דאמרינין בש"ס שמאוהבו נפרע מעט מעט או כמ"ש דבישראל יש עונש עבור עונש ולכך אם ישוב אפך לענוש אותי פעם ב' אז ותנחמיני כי זה הוי עוד תנחומין כי מזה מוכח דהוי יסורין של אהבה ולפמ"ש לעיל דהכעס הוי כך להם במקום עונש ולכך מ"ש אודך ה' כי אנפת בי דרך כעס כי ע"י הכעס ישוב אפך ותנחמיני ויש להאריך בזה הרבה ועת לקצר

שם בגמ' אמר ר' אבא בר כהנא מ"ד חלילה לך להמית צדיק עם רשע חולין הוא לך מעשות כדבר הזה וכו' והכתיב והכרתי ממך צדיק ורשע וכו' הנה המפ' הקשו למה לא פריך בל"ז גוף הפסוקים אהדדי ייע"ש ועמ"ש בחידושי מכבר כמדומה בפ' וירא וכעת נראה כך דא"ש בפשיטות דהנה זה מצינו כמה פעמים שהקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה עיין בש"ס סוף מכות מ"ש שם ד' דברים גזר משרע"ה ובאו נביאים ובטלום משה אמר פוקד עון אבות על בנים יחזקאל אמר הנפש החוטא' הוא תמות וביאור הענין הוא עפמ"ש הר"ן ז"ל דיש שכל אנושי ויש שכל אלהית ולכך י"ל דלפי שכל אלהות הי' נראה להיות פוקד אבות על בנים אבל לפי שכל האנושי ראוי לומר נפש החוטאת הוא תמות א"כ כמו כן הי' אפשר לפרש גם כאן דודאי מצדו ית' ראוי להיות והכרתי ממך צדיק ורשע אבל מצד שכל האנושי ראוי לומר שחלילה להמית צדיק ורשע וי"ל מ"ש אברהם חלילה לך היינו דרך גזירה שהוא גוזר עליו ית' שלא יעשה כן להמית צדיק עם רשע אך לפ"מ דדריש ראב"כ חלילה חולין הוא לך מעשות כדבר הזה משמע דלא ניחא לי' לפרש דאברהם גזר עלי' ית' כן כפי דעתו רק מפרש שלו ית' הוי חולין בדבר להמית צדיק ורשע וכבר הוי דרכו ית' להיות חולין לו להמית צדיק עם רשע ולזה פריך שפיר והכתיב והכרתי ממך צדיק ורשע אבל לולא דבריו י"ל דהכרתי צדיק ורשע הוא לפי שכל אלהית ואברהם הוא שחידש זה שלא ימית צדיק ורשע ביחד והוי כמו פוקד עון אבות על בנים אשר יחזקאל בטלו כן י"ל דהקב"ה אמר והכרתי ממך צדיק ורשע ואברהם בטלו ואמר חלילה לך וכו' אך לפי מה דדריש ר' אבא בר כהנא חולין הוא לך משמע שמכבר הוי חולין לו ית' לעשות כן ובזה פריך שפיר איך אפשר שמכבר הי' חולין לעשות כן טרם שחידש כן אברהם והרי כתיב והכרתי ממך צדיק ורשע וא"ש ובזה מדויק מה דשאל מה דכתיב חלילה לך וכו' והוא די"ל דכל זה דצדיק מושל ביראת אלהים תליא בקבלת התורה דאם קבלו ישראל התורה ונעשין מצווין ועושין אז זכו למעלה זו להיות צדיק מושל ביראת אלהים אבל קודם מתן תורה שלא היו מצווין ועושין לא זכו למעלה זו כלל אך להסוברים דאברהם קודם מתן תורה יצא מכלל בני נח והי' לו דין מצווה ועושה א"כ גם קודם מתן תורה הי' שייך בו לומר צדיק מושל ביראת אלהים אך זה הוי החילוק לכ"ע דאחר מתן תורה נעשו ישראל מצווין ועושין מפורשין בתורה כי המה מצווין מפי' ית' ונעשין מצווין בכתב אבל קודם מתן תורה אף אם הי' לאבות דין מצווה ועושה מ"מ הוו רק בע"פ ולא בכתב כיון דלא קבלו את התורה עדיין ולא. נאמר מפורש בתורה שהיו מצווין ועושין ולכך אחר מתן תורה שישראל מצווין מפורשין בתורה גם שכרן ועוד מפורש בתורה ונאמר מפורש שצדיק מושל ביראת אלהים. אך קודם מהן תורה שלא הי' מפורשין בכתב שהם מצווין רק בע"פ הוי כן ממילא גם שכרו אינו להעלות בכתב רק בע"פ ולכך נהי דאברהם הי' לו דין מצווה ועושה והי' ראוי לזכות למדת צדיק מושל ביראת אלהים מ"מ הוי קשה לו מה דכתיב חלילה לך מעשות כדבר הזה דבכתב לא הי' לו לפרש כן כיון דאין לו דין מצווה ועושה בכתב לא הו"ל ליכתוב שכרו שמושל ביראת אלהים בכתב וא"כ הוי קשה לו רק על מה דכתיב כן בפירוש ולזה משני דהכוונה בדרך אחר דחולין הוא לך ודוק:

ועוד י"ל כוונת הש"ס הנ"ל דהנה לכאורה לא קשה כלל קראי אהדדי דמאי דכתיב חלילה לילה לך להמית צדיק עם רשע היינו להמית רשע תחלה ואח"כ הצדיק וכן מורה הלשון עם רשע משמע שהרשע קודם והצדיק אחריו ובזה י"ל דבאמת הוי בזיון להצדיק כיון שכבר כלה הרשע תחלה למה יומת אח"כ הצדיק דלא שייך בזה הטעם שלא יראה הרעה וגם שלא יגון על הדור כיון שכבר כלו הרשעים וכבר ראה ברעה למה יומת הצדיק. אך אם הצדיק מת תחלה ואח"כ הרשעים י"ל דזה עושה שפיר וכדאמרינין בעלמא דטיבותא הוא לגבייהו שלא יראה ברעה גם שלא יגון על דורו כמ"ש וממקדשי תחלו לכך כתיב והכרתי ממך צדיק ורשע צדיק תחלה ואח"כ הרשע ולא הוי קשה כלל אך הנה הכתוב אומר חלילה לך מעשות כדבר הזה ויש במדרש דבר זה לא נאמר רק כדבר הזה לא כזה ולא דכותי' והנה כוונת דכוותי' דהיינו שהן מה דמפרש להמית צדיק עם רשע הרשע תחלה ואח"כ הצדיק והן דכוותי' שיעשה להיפך להמית הצדיק תחלה ואח"כ הרשע נמי לא יעשה ולפ"ז מפורש בכתוב שמבקש שלא ימית גם את הצדיק תחלה וא"כ בזה שפיר הקשה קראי אהדדי אך הנה דבר זה עצמו אינו מוכרע וי"ל דמה שאמר כדבר הזה ולא דבר הזה דאם הי' אומר דבר הזה הי' משמע שרק עכשיו לא יעשה כן אבל לדורות יעשה כן ולכך ביקש שלא יעשה כדבר הזה אפילו לעתיד ג"כ ולפ"ז אין הכרח לומר שבקש שלא להמית הצדיק ואח"כ הרשע אך הנה בפירוש לשון חלילה יש במדרש שני פירושים דחד מפרש כרי' הוא לך והיינו כמו דאמר כאן חולין הוא לך וכמו שמפרש המפרש שם. אך אידך מפרש דחילול שם שמים יש בדבר הזה ייע"ש ונראה דהני פירושים תליא בשני פירושים הנ"ל דאם בקשת אברהם הוי רק שלא להמית הרשע תחלה ואח"כ הצדיק ומה שאמר כדבר הזה היינו לא עתה ולא אח"כ א"כ בזה י"ל דהכוונה שלא יהי' חילול השם בדבר כי אם ימית הרשע ואח"כ הצדיק א"כ אין שום טעם למיתת הצדיק ולכך הוי חילול השם בדבר אך אם נפרש מ"ש כדבר הזה היינו לא זה ולא דכוותי' והיינו אף להמית הצדיק קודם כמי לא יעשה בזה ליכא חילול השם בדבר כיון דטיבותא הוא לגבייהו ואי אפשר דחילול ש"ש יש בדבר ובזה ע"כ יהי' הכוונה דחולין הוא לך היינו לפ"מ דאמרינין בס"פ חלק במשנה וש"ס דהשופך דמן של רשעים כאלו הקריב קרבן עולה לכך הוי אבדן של רשעים כהקרבת קדשים ולכך אמר דזה אם ימית הרשע אבל אם ימית הצדיק לא הוי כקדשים רק כחולין בעלמא וז"ש חולין הוא לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע שזה הוי כעין חולין בעלמא ולא כקדשים ולכך כיון דרא"ב כהנא מפרש דחלילה חולין הוא לך ואינו מפרש דחילול ש"ש יש בדבר ובע"כ דמפרש כדבר הזה לא זה ולא דכוותי' א"כ מפרש דאמר גם להמית הצדיק ואח"כ הרשע ג"כ אינו נכון לכך פריך והכתיב והכרתי ממך צדיק ורשע וא"ש ודוק היטב ויש להסביר הדבר דאם נפרש דביקש דגם להמית צדיק תחלה נמי לא יעשה לא שייך חילול שם שמים יש בדבר כיון דטיבותא הוא לגבייהו ואיך נקט חלילה לך גבי לעשות כדבר הזה הרי אדרבה בדבר הזה להמית את הצדיק תחלה ליכא חילול שם שמים ואיך מפרש לשון חלילה לך הזה ובע"כ הכוונה דחולין הוא לך וממילא יגיד עליו ריעו שגם החלילה לך להמית צדיק עם רשע נמי הכונה חולין הוא לך דאלו לפירוש השני אפשר לפרש שניהם דחילול ש"ש יש בדבר והבן ולכך מ"ד דחילול ש"ש יש בדבר מפרש כדבר הזה לא היום ולא בזמן אחר ומ"ד חולין הוא לך ס"ל לא הא ולא דכוותי' והבן

שם בגמ' מ"ד חלילה לך וכו' והכתיב והכרתי ממך וכו' יע"ש לעיל בביאורו וכעת י"ל כך דהנה גופא דקרא לא קשיא די"ל כונת אברהם כך דהנה יש שני עניני עונש ומיתה יש עונש שנעשה ע"י הקב"ה בעצמו והוי דרך רחמים וחסד וכבוד וזה הוי מיתת הצדיקים דכתיב ממתים ידך ה' ממתים מחלד וכו' ויש עונש שני הנעשה ע"י מלאך המות רח"ל שלוחי הדינים האכזרים ר"ל וזה הוי עונש ומיתת הרשעים גמורים ולפ"ז י"ל טענת אברהם הוי כך די"ל עונש סדום נעשה ע"י מלאך האכזרי שלוחי הדין ואם הי' שם צדיקים ימותו ג"כ הי' ג"כ מיתתם ע"י מלאך האכזרי הזה ולכך טען חלילה לך להמית צדיק עם רשע כלומר ע"י הרשע שתמיתנו עם הרשע ועל ידו כי זה גנאי לצדיק שימות ע"י הרשע אך הך קרא דאמר והכרתי ממך צדיק ורשע דמשמע שהוא ית' יכרית הצדיק ורשע וע"י ית' אפשר דאברהם מסכים להמית צדיק עם רשע ול"ק קראי אהדדי כלל אך ממאי דדריש ר"א ב"כ חלילה חולין הוא לך והנה כונת חולין כמ"ש לעיל כיון דאמרינין בש"ס סנהדרין סוף חלק דמאבד הרשע הוי כאלו הקריב עולה שנאמר כליל תהי' ובפ' פנחס במדרש וילקוט שם וכי איזה קרבן הקריב שנאמר בו כפרה אלא מי