עבודת עבודה חלק א קעד

גם בכה"ג אית לי' לר"ש נהי דעל הלאו עובר בכל שהוא מ"מ לענין קיום עשה בעינן כזית דוקא ולא אמרינן מגו דחשיב כל שהוא אכילה לענין איסור חשיב כמי לענין מצוה דמאיסור למצוה לא שייך לומר סברת אחשבי' ועיין מזה בשאגת ארי' סימן צ"ו ובמקנה קדושין ל"ח שהבאנו מדבריהם לעיל דלר"ש דיליף לי' מקרא בפסחים ל"ה דאין יוצאין במצה של טבל וכתב השאגת ארי' שם דלענין מצה אף לר"ש בעי כזית ולא סגי לי' בכל שהוא דלכרת ולקרבן מדמינין לי' ולא לכל איסורין וכן נראה מדברי המקנה שם (וכן נמי לדידן דקיי"ל כר' יוחנן דח"ש אסור מן התורה וביאר הח"ץ בתשובה סימן פ"ו דמטעם אחשבי' אתינן עלה וזה שייך דוקא בעושה מעשה שאז מחשיבו לח"ש משא"כ בבל יראה דליכא מעשה לא אחשבי' ומש"ה ח"ש מותר מה"ת אף לר"י יעו"ש ומ"מ לענין מצוה לא אמרינן דבח"ש יהי' עכ"פ קצת מצוה מן התורה אף דעושה מעשה ובע"כ דלא שייך אחשבי' גבי מצוה ועיי' מזה בספר קהלת יעקב אלגזי באות ח' מדיני ח"ש ומלא אחריו בכו הגאון מהרי"ט אלגזי בפירושו לה' חלה להרמב"ן בדף מ"א ע"ב ועוד בסוף ה' חלה דף כ"ה ע"א ומייתי לי' מדברי הריטב"א בחידושין ליומא ומדברי המשלמ"ל פ"א מה' חמץ במה שהשיג על הרא"מ שמדבריהם למדנו דבמ"ע לא אמרינן ח"ש איכא מן התורה ויעו"ש) ונראה לי טעם הדבר כיון דבכל אכילות מצות מודה ר"ש דבעינן כזית כרבנן איך יתכן שוב לומר דאם יצורף עמו איזה איסור דמחייב עליו בכל שהוא יפעול חומר האיסור עוד להקל עליו ולפטור מחיובו שיהי' סגי לצאת אף ידי המצוה בכל שהוא וה"ה בנ"ד דאם נחליט דבכל אכילות מצוה בעינן דוקא הכאת מעיו ולענין איסור הא מחייב אף בהנאת גרונו שקודם לו איך יעלה על הדעת לומר דבזמן שנהנה גרונו מן האיסור שאז הוא שעובר עליו בלאו יוגרם לו העברת הלאו שנאמר שעי"ז נהפך האיסור עוד להיות למצוה אך שהוא שלא במקווה וזה לא ניתן להאמר כלל ולכן נראה עיקר כמ"ש דהן באיסור והן במצוה בהנאת גרונו תליא מלתא ולא בהכאת מעיו וממילא אם אכל כזית מצה ומרור ודומיהם וקודם שבא לתוך בית הבליעה הקיאו יצא י"ח שכבר כהנה גרונו בכזית

ט"ו ועוד נראה לפענ"ד ראי' היותר עצומה דבע"כ גם במצה סגי בהנאת גרונו לחוד כמו באיסור ולא בעינן אכילה במעיו דוקא דהא קיי"ל דכל השיעורין שבתורה משערין בכזית בינוני לא גדול ולא קטן וזהו כזית אגורי כמבואר במשנה פי"ז דכלים ובש"ס ברכות ל"ט ע"א וכ"פ הרמב"ם בריש פי"ד מה' מ"א דבכל מאכלות אסורות שיעורן בכזית בינוני ועיין בכסף משנה שם והה"ד במצוה משערינן ג"כ בשיעור זה דשיעור זה נאמר בין לקולא ובין לחומרא וכמ"ש רבינו יונה בברכות שם בפרק כיצד מברכין ויעו"ש והנה גבי איסור קיי"ל כר' יוחנן בסוף פג"ה שם דמצטרפין גם מה שבין החניכים לכזית כיון דבהנאת גרונו תלי' מלתא וכ"ה ברמב"ם שם בהלכה ג' דמה שבין החניכים מצטרף ג"כ למה שבלע שהרי נהנה גרונו בכזית והשתא אם איתא דבמצוה לא סגי בהנאת גרונו רק אכילה במעיו בעינן א"כ פשיטא דלא מצטרפין כלל מה שלבין החניכים לכזית כיון שלא יבא לעולם לתוך מעיו ובע"כ דבעי כזית אגורי מלבד מה שלבין החניכים ולפי"ז תקשה לן מהא דמקשה הש"ס בירושלמי ליתי עשה דמצה וידחה ל"ת דחדש ובבבלי ליתי עשה דאכילת קדשים ולדחי ל"ת דפסולה וכן מהני שנתלבטו המחברים גבי מצה של טבל דנימא דעשה דמצה ידחה לאו דטבל ומאי קושיא והא בממנ"פ לא הוי כאן בעידנא דהיכי מיירי ואיזה כזית יאכל לצאת בו ידי חובתו שנאמר בו עשה דוחה ל"ת דאם יאכל כזית מצומצם דהיינו שע"י צירוף מה שלבין החניכים יהי' כשיעור זית בינוני הלא באופן זה יעבור על הלאו מקודם שיבא לידי קיום העשה דהרי לענין איסורא יש כאן כזית שלם ע"י צירוף של בין החניכים ולענין מצוה הא בציר לי' שיעורא דהא צריך שיבא לתוך מעיו כזית שלם בלא צירוף מה שבין החניכים ואם כה נאמר שיאכל כזית גדול באופן שיגיע לתוך מעיו כזית בינוני בלא צירוף מה שלבין החניכים כמו בשאר אכילת מצוה הנה בזה יהי' כאן שוב איסורא מכח מה שיהנה גרונו מן האיסור ומה שנשאר בין החניכים כוסף על שיעורי' דידי' דאיסורא הוא דאיכא ולהמצוה לא יתחשב וכיוצא בזה הביאו המחברים מכבר והקושיא בשם הגאון מוהר"ר יהונתן ז"ל בעל הפליתי על הירושלמי הנ"ל דמה פריך דליתי עשה דמצה וידחה ל"ת דחדש ומאי קושיא והא אמרינן דשיעורין נשתכחו בימי אבלו של משה עד שהחזירן עתניאל בן קנז וא"כ אם יאכלו כזית גדול שמא הוא יותר מכשיעור ואיכא איסורא דחדש מה שאינו נוגע אל המצוה כלל ונאמרו ע"ז תירוצם שונים עיין מזה בתשובות הגאון ר' זלמן מרגליות בחלק או"ח סימן ה' ובתשובות ספר יהושע להגאון מטארניפאל אך כל התירוצים שנאמרו בזה שם לא יועילו בנ"ד דהתם שמא והכא ברי דהא בודאי יש כאן העברת לאו קודם שיבא לידי קיום העשה

טז ושבתי וראיתי דכעין קושייתינו זו ממש יקשה ג"כ על שיטת הר"י דמייתי התוס' בפסחים דף ל"ח ע"א ד"ה אתיא לחם לחם דר"י דאורלייניש הקשה שם כיון דילפינן דבעינן מצה שלכם אמאי אצטריך לעיל למעוטי שלא יצא י"ח במצה של טבל דמי שאיסורו משום בל האכל חמץ תיפוק לי' דבעינן שלכם וטבל אינו שלכם דהא באתרוג של דמאי דמכשרי בית הלל הוי הטעם משום דאי בעי מפקר לנכסי' והוי עני וחזי לי' ומשמע דטבל גמור לא חשיב שלכם וע"ז תירץ ר"י דאתרוג של טבל לא חשיב שלו כיון שצריך ליתן ממנו לכהן וללוי ובעינן שיהי' כל האתרוג שלו אבל מצה שאם אכל כ"כ שאם הי' נותן ממנו תרומה או מעשר ממה שאכל אכתי אכל שיעור מצה חשיב שפיר שלו עכ"ל התוס' ותירוץ זה תמוה מאד דהא כאן בע"כ מטעם עשה דוחה ל"ת קא אתינן עלה וא"כ איך יתנהג באכילתו דאם יאכל רק כזית בינוני בלבד הא ודאי דבזה יעבור על הלאו דבטבל והעשה לא יקיים כלל דהרי מעורב באותו כזית ג"כ חלקו של כהן ולאו שלכם הוא ואם יאכל שוב כזית גדול באופן שיהי' נכלל באכילתו כזית מצה משלו חוץ ממה שצריך ליתן לכהן הנה בזה יהי' שוב איסורא מכח מה שיאכל יותר משיעור מצה דהיינו המותר על שיעור כזית דאיסורא הוא דאיכא ובכלל מצוה לא יתחשב והוא לכאורה קושיא עצומה על שיטת ר"י בעל התוס' וחפשתי במפרשי הש"ס שם אם הרגישו בזה ולא מצאתי והלכתי לחפש במקום שבעלי תשובה עומדים ומצאתי ראיתי להרב שאגת ארי' בתשובה סימן צ"ז שהעיר ע"ז ואמנם ביאר ליישב הדבר על נכון והוכיח מזה דבע"כ אית לי' להר"י בעל התוס' דמצוה הבאה בעבירה אינו אלא מדרבנן ותירץ דבריו שם דודאי אין כוונת הר"י לומר כן על לכתחלה דהא פשיטא דאפילו בטבל דלא טביל אלא למעשר עני ג"כ לא שייך לומר לכתחלה דליתי עשה ולדחי ל"ת דהא לא הוי בעידנא ולזה לא אצטריך קרא למעוטי אלא כי אצטריך קרא על דיעבד אצטריך דאף אם עבר ואכל אינו יוצא ידי חובתו ומזה מוכח דס"ל לר"י דמה"ב אינו אלא מדרבנן ויעו"ש שהאריך בזה אבל קושייתינו בנ"ד עוד לא נתיישבה עם דברי הגאון הנ"ל דהא אנן כאן על לכתחלה קא אתינן עלה דאיך מקשה הש"ס דלכתחלה יבא עשה וידחה ל"ת גבי מצה דחדש או בקדשים גבי קדש להיות כמוה והא איכא מה שלבין החניכים דלענין איסור מצטרף דבהנאת גרונו תליא מלתא ולענין מצוה לא מצטרף דאכילה במעיו בעינן אלא ודאי דמזה ראיה דגם במצוה סגי בהנאת גרונו לחוד כמו באיסור וזה כמו זה סגי בכזית בינוני עם הצירוף מה שלבין החניכים למה שבלע ובתרווייהו חד דינא אית להו ולפ"ז מקשה הש"ס שפיר דליתי עשה ולדחי ל"ת כן נראה לפענ"ד להוכיח ע"ד פלפול לפשוט ספקא קמא דידן בדרך נכון ומושכל בעזה"י. יז ומעתה נעתיק עצמינו לדבר גם מן הספק השני דאף אם ה"ל דבאכילת מצוה סגי בהנאת הגרון כמו באכילה איסור ואם אכל כזית והקיאו יצא ידי חובתו אכתי איכא לספוקי באכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל אותו חצי זית עצמו שהקיאו אם יוצא י"ח או לא דיש מקום לומר דבאוכל שהקיאו אע"ג דלא הוי עיכול כדפשיט לי' בש"ס סוף פג"ה מ"מ כבר נמאס עד שאינו מאכל חשוב מצד עצמו כיון שכבר לעסו והגיע סמוך לבית הבליעה ועיין בכתובות דף למ"ד ע"ב גבי גונב חלבו של חברו ואכלו דפריך הש"ס סוף סוף כיון דלעסו קני' וכתבו שם בתוס' ישנים ובשיטה מקובצת דבלעיסה ג"כ נתקלקל המאכל אלא שלא נגמרה כל הנאתו בלעיסה לחור וכוונתם דעכ"פ בעיא הנאת הגרון וזה אינו בלעיסה לחוד רק בשהגיע סמוך לבית הבליעה ובש"ס שם דמוקי לה אח"כ כגון שתחב לו חבירו לתוך בית הבליעה ולא מצי לאהדורי' רק ע"י הדחק ופירש"י ותוס' שם דבאכילה כזו כבר נמאס וכשחזר והקיאו שוב לא חזיא לבעלים יעו"ש ובע"כ דהסוגיא שם איירי שלא בא האיסור לתוך מעיו דאל"כ גם ע"י הדחק ה"א לאהדורי ובאיסור בהנאת גרונו בלחוד סגי דהא קיימא לן כר' יוחנן וכמ"ש בתוס' ישנים שם בשם ר"ת בסוף ד"ה לא צריכא ויעויין ג"כ בשטה מקובצת שם והתוס' שכתבו שם באותו דבור דחייב ע"י הנאת מעיו בע"כ הכוונה על הנאת גרונו אלא שלא דקדקו כ"כ בלשונם שהרי מקמי הכי שם בד"ה. ואי כתבו ג"כ דחייב על הכאת גרונו ומעיו וכן כתב רש"י שם בד"ה על הדחק יעו"ש ואליבא דמאן כתבו כן אי אליבא דר' יוחנן הא אמר בהנאת גרונו סני ואי אליבא דרשב"ל הא אמר בהנאת מעיו סגי ותרוייהו ס"ל דלא בעינן תרתי ואולי ס"ל לרש"י ותוס' דהסוגיא דהתם מצי קאי אליבא דתרוייהו למר כדאית ליה. ולמר כדאית לי' והש"ס לא נחית כאן להכריע בפלוגתייהו. איברא דאליבא דר' יוחנן צריך לומר דהא דמוקי התם בתחב לו לתוך בית הבליעה הכוונה סמוך לבית הבליעה שאז איכא הנאת גרונו וכמ"ש להדיא רש"י בסוף פג"ה דף ק"ג ע"ב בד"ה מבפנים ותמהני על מפרשי הש"ס בכתובות שם שלא העירו בכל זה מאומה ועיין פרמ"ג או"ח באשל אברהם. סימן ר"י סק"א שהעלה דאם לא בא לתוך בית הבליעה ממש לכ"ע פטור ודבריו צריך עיון ומדברי רש"י בחולין שם ואכ"מ עכ"פ מבואר דאוכל שהקיאו אעפ"י שלא בא עדיין לתוך מעיו כבר נמאס ואיננו חשוב מצד עצמותו ומ"מ סבירא ליה לר' יוחנן דאם אכל ח"ז והקיאו וחזר ואכלו דלוקה שהרי נהנה גרונו בכזית והה"ד נמי אם אכל כזית שלם והקיאו וחזר ואכלו דלוקה תרתי כמבואר בסוגין סוף פג"ה שם גבי ותבעי ליה כזית והטעם כיון דהוא בעצמו חזר ואכלו אחשבי' באכילתו וחייב דסברת אחשבי' מהני שפיר לחיובי ובהר דידי' אזלינן וכמ"ש דברי הריטב"א בשם ר"מ בטעמא דר"ש דס"ל כל שהוא למלקות אך כל זה שייך לגבי איסור משא"כ לגבי מ"ע הא כבר כתבנו לעיל דלא מהני סברת אחשבה לפוטרו מחיובו דגבי מצוה לא אזלינן בתר מחשבה