עבודת עבודה חלק א קעב

מקרי שב ואל תעשה וזה נלמוד ממשמעות לשון הכתובים שהזהירה התורה בשניהם דבכלאים באה האזהרה בלשון עתיד לא תלבש שעטנז והיא כמו כל האזהרות שבתורה שנאמרו כולן על להבא לא תעשה דבר זה וא"כ אם איננו שומע ולובש שעטנז הרי הוא עובר בקו"ע משא"כ בחצות ציצית דכ' רחמנא כסותך דמשמע שבאה האזהרה על ההוה והיינו בגד שאתה מכוסה בה כבר והיינו ברגע הראשונה שנמצא שמכוסה בה מחויב שיהי' הציצית תלוין בה וא"כ אם איננו שומע ואינו מטיל בה הציצית אינו עובר רק בשב ואל תעשה אבל לענין זמן התחלתם מודה ר"י בעל התוס' דשניהם חלין בבת אחת וברגע אחר מבלי שום קדימה אחר מחברו והוי ממש בעידנא דקא עקר ללאו מקיים לעשה ומניה הוא דילפינן לכל התורה כולה כן נראה לי ברור בכוונת ר"י בעל התוס' ושוב לק"מ קושיות השא"ר והנו"ב תניינא מהא דס"ל להר"י גבי עשה דפו"ר דלא דחי לאו דלא יהי' קדם וגבי עשה דיבום דלא דחי לאו דאלמנה לכה"ג בביאה שני' משום דלא חשיבי בעידנא אע"ג דאי אפשר בע"א ונכון הוא בעזה"י

ושוב. ראיתי להגאון מהר"מ בנעט בחדושיו על המרדכי שם בה' ציצית: שצידד ג"כ ליישב הקושיא הנ"ל ותורף דבריו דמ"מ חשיב כלאים בציצית בעידנא אף לשיטת הר"י שביבמות משום די"ל דנהי דביטול מ"ע דציצית אינו עד אחר הלבישה ובעבור זה חשוב שם שב ואל תעשה אעפ"כ קיומו דמצוה הוא מיד בשעת לבישה והוי ליה שפיר בעידנא את"י ז"ל והדברים כפשטן אין להם הבנה כלל אם לא עפ"י דברינו הנ"ל יש לתת להם מעט תבלין ודו"ק כי אין להאריך עוד בזה

יוד ומה שהקשה עוד השאגת ארי' שדברי הר"י שביבמות נסתרים שוב ממ"ש המרדכי משמו בה' ציצית במה שהשיב על דברי רבינו שלמה מדרוי"ש דפסק דאם נפסק לאחד חוט של טלית בשבת אסור ללבשו וע"ז השיב ר"י שם וטען דאין שום איסור בלבישה עצמה אם לובש טלית בלתי ציצית אלא שחיסר מצות ציצית בלבד ולפי"ז למה ליה להר"י ביבמות שם לחדש דמש"ה הוי ציצית שב ואל תעשה משום דאינו מחויב רק לאחר עטיפה תיפוק ליה דאפילו חייב בציצית בשעת עטיפה מ"מ הוי שב ואל תעשה כיון שאין האיסור בלבישה עצמה רק שמחסר מ"ע דציצית ויעו"ש שהניח בתימה והגאון בעל פמ"ג בספרו שושנת העמקים כלל ב' האריך הרבה בביאור מחלוקת הר"י עם הר"ש מדרוי"ש וכמה יגיעות יגע אדם גדול זה להשוות דברי ר"י שבמרדכי עם דברי ר"י שבתוס' למען לא נצטרך לומר דב' ר"י נינהו ויעו"ש ואחרי המחילה הראוי' מכבוד שניהם איני רואה כאן לא סתירה ולא השוואה שכבר הכריע הרשד"ם בתשובה בחלק אה"ע סימן ד"ט דסתם ר"י שמביא המרדכי איננו אחד עם סתם ר"י שמביאם התוס' דסתם ר"י שבתוס' הוא בכל מקום ר"י הזקן הידוע בעל התוס' בן אחותו של ר"ת אבל סתם ר"י שבמרדכי פעמים הוא ר"י הזקן ופעמים הוא ר"י אחר דשנים היו וכן מלא אחריו ג"כ בתשובות פרח מטה אהרן ח"ב סימן ט"ז [דף ל"ז ע"ב] דאחרי שהראה שם דהר"י שבתוס' יבמות קט"ו ע"ב בר"ה וקאמרי סימנים חולק עם הר"י שמביא המרדכי שם בר"פ האשה שלום סיים שם דאין ספק בדבר דודאי תרי ר"י נינהו יעו"ש ואל תחשוב זה לדוחק כי גם מכאן הדבר מוכרע כי לפי סדר הזמנים אי אפשר כלל לומר דהר"י שהביא המרדכי בה' ציצית שהשיב על פסק דינו של רבינו שלמה מדרוי"ש ונשא ונתן בדבריו יהי' ר"י הזקן בעל התוס' ז"ל וזה לפי מ"ש בספרי ת"ח במאמר כנסת בעלי תוספת אשר בו באתי במשפט לברר זמן כל אחד מרבותינו בעלי התוס' ז"ל ושמה דברתי ג"כ על זמנו של הקדוש רבינו שלמה מדרוי"ש זה (המובא ג"כ בתוס' פסחים ד"ג ע"ב בד"ה דהא יבמות ס"ה ע"א בד"ה אי כתובות ל"ב ע"ב בד"ה שלא קדושין ס"ח ע"א בד"ה הכל מכות י"ג סוף ע"ב בד"ה מה שם י"ד ע"ב בד"ה ההוא) והראיתי לדעת כי הי' חי זמן רב אחר ר"י הזקן כי רבינו שמואל מפלמיז"א אשר חי בזמן אחרון ולא נזכר שמו בתוס' בשום מקום רק במרדכי ובהגהות מיימוני הוא הי' תלמיד לרבינו שלמה מדרוי"ש ורבינו שלמה זה הי' שוב תלמיד להריצב"א הידוע וזה מפורש במרדכי בפסחים פ' כל שעה סימן תקנ"ב ובהגהות אשר"י בפסחים שם סימן ע"ה וז"ל וכן כתב הרב רבי שמואל מפלמיז"א בשם רבו הקרוש רבינו שלמה מדרוי"ש שקיבל מרבו ר"י בר אברהם עכ"ל והי' לו לרבינו שלמה זה ג"כ אח קטן וצעיר ממנו ונתייחס על שמו רבינו יעקב אחי ר"ש מדרוי"ש והוא נזכר בסמ"ג עשין רל"ד בה' טומאת נגעים ורבו ר"י בר אברהם הנזכר הוא המובא הרבה פעמים בתוס' שבידינו בשם הריצב"א ולפעמים בשם ר"י הבחור להבדילו מן ר"י הזקן בעל התוס' הקודם לו עיין מזה בקורא הדורות ובשה"ג והי' אחיו ותלמידו של רבינו שמשון בר אברהם בעל תוס' שאנץ הנזכר על הרוב בתוס' בשם הרשב"א ופעמים מועטים בשם ר"ש משאנץ והוא הי' תלמיד מובהק של ר"י הזקן הידוע וחיבר התוס' שבידינו כפי מה שקבלם מר"י רבו ונקצרו אח"כ ע"י רבינו אליעזר מטו"ך בעל גליון התוס' (עיין מזה בתרומת הדשן סימן י"ט וסימן רצ"ז ובמהרי"ק שורש נ"ב ובשטה מקובצת כתובות פ' אלו נערות) ועשה ג"כ הפירוש על המשנה מסדר זרעים בפי שבידינו היום כאשר ביררתי כל זה בספרי שם ולדעתי קצת קיבל גם הריצב"א מר"י הזקן כמו הרשב"א אחיו הגדול עיין מזה בשה"ג ואיך שיהי' עכ"פ נתברר דר"י הזקן הי' רבי' דרבי' של רבינו שלמה מדרוי"ש שהי' תלמיד הריצב"א ואיך יתכן לומר שר"י זה שהביא המרדכי שם שהשיב על דברי ר"ש מדרוי"ש ופלפל בדבריו יהי' ר"י הזקן שהי' קודם לו בזמן ומעלה וזה דבר שאי אפשר לאומרו ובהכרח שהי' זה ר"י אחר אף שנזכר בסתם ואין כאן שום סתירה ובספרי שם הראיתי עוד שגם סתם ר"י הנזכר בסמ"ג ג"כ איננו בכל מקום ר' הזקן בעל התוס' רק פעמים הוא הוא ופעמים הוא ר"י אחר ובזה הסירותי תלונות הגאון מהר"א שטיין בביאורו על הסמ"ג שתמה מאד עליו דבהלכות קדושין עשין מ"ח הביא בשם ר"י דשליח להלכה הן בקדושין והן בגירושין אין צריך עדים ובהלכות גירושין בסדר הגט מביא בשם תשובת ר"י היפוך מזה ויעו"ש ולפענ"ד לק"מ דתרי ר"י נינהו וכמ"ש והנה בפסחים ך"ג ע"ב הביאו התוס' שם ג"כ תירוץ מר"י על קושיות ר"ש מדרוי"ש אך משם אין ראי' דהא לא נזכר התם שום תשובה או פלפול שהי' ר"י אומר ע"ד ר"ש מדרויש כסיגנון שנזכר במרדכי בה' ציצית וא"כ יתכן שר"י בעצמו הקשה מכבר מה שהקשה עתה ר"ש מדרוי"ש ותירצה ורק מסדר התוס' העתיק הקושיא כפי ששמעה בשם רבינו שלמה מדרוי"ש והתירוץ העתיק מתוס' סל ר"י וכל זה כראה ברור לפענ"ד

לא ואשר הביא השאגת ארי' לסתור שיטת ר"י בענין בעידנא מסוגיא דזבחים דצ"ז ע"ב דפריך שם הש"ס דליתי עשה דאכילת מוח של פסח וידחה לאו דשבירת עצם והרי התם לא הוי בעידנא כקושיות התוס' שם. ובע"כ כמו שתירצו בפסקי תו' שם דכיון דאי אפשר בענין אחר לא בעינן בעידנא ותירוץ זה הוא מבעלי תוס' בעצמם אלא שהסופרים השמיטוהו ומוכח ג"כ דהתוס' לית כהו כסברת ר"י הנ"ל והנה בגוף הדבר מה דפשיטא לי' לה און דהפסקי תוס' הם מהתוספת בעצמם מבעי' לן טובא וכבר בספרי תורת חן הארכתי בזה והבאתי דעת מהר"י הלוי בתשובה סימן י"ד (דף ל"ו ע"ד) ונמשך אחריו ג"כ מהרי"ט אלגזי בביאורו על הרמב"ן פ"ו מה' בכורות (דף פ' ע"א) שנסתפקו בזה וכתבו שקרוב הדבר לומר דפסקי תוס' אינם מן התוס' בעצמם רק מאחד חכם אחרון בזמן שהעיר את רוחו ללקוט ולאסוף מבין עמודי הדבורים ולפעמים הוסיף ג"כ משלו מה שנראה כו והדפיסם ועיין מזה בשה"ג באות פ' דאיכא מ"ד שחיברם הרא"ש ואיכא מ"ד שחיברם הטור בנו (ומ"מ לפנינו נמצא חסר פסקי תוס' על מס' נזיר ועל מס' מעילת ודברתי ע"ז במאמרי הנ"ל) ואיך שיהי' עכ"פ אין עוד ראי' כאן מספקי תוס' על התוס' גופייהו ויש לומר עדיין דפליגו ודעת בעל פסקי תוס' הוא באמת כשיטה הר"ן גבי השבת אבדה דהיכי דאי אפשר לקיים העשה בענין אחר רק בהעברת הלאו מקודם ג"כ חשיב בעידנא וה"ה גבי שבירת עצם בפסח אבל התוס' גופייהו ודאי כשיטת הר"י ס"ל דגם בכה"ג לא חשיב בעידנא דבעינן דוקא שיהי' הלאו והעשה שוין בהתחלה ומש"ה קשיא להו שפיר והא לא הוי בעידנא ומיהו עכ"ז בעיקר קושיא זו ג"כ שערי תירוצים לא ננעלו ויש ליישב בפשיטות עפמ"ש התוס' בעצמם בזבחים ל"ג ע"ב ד"ה לענין שכ' דגבי עשה דפסח כיון דאיכא כרת חמיר טפי ודחי ללאו אע"ג דלא הוי בעידנא יעו"ש ולפ"ז א"ש גם כאן בהא דפריך הש"ס דליתי עשה דאכילת מוח דפסח ולדחי לאו דשבירת עצם אע"ג דלא הוי בעידנא דגבי עשה דפסח לא בעינן בעידנא ויעויין ג"כ בתוס' פסחים דף פ"ה ע"א בד''ה כשהוא אומר שהקשו ג"כ קושיא זו ועיין באור חדש שם מה שמפלפל בדבריהם והנה אם אמנם לשיטת ר"י דמייתי התוס' בפסחים דף נ"ט ע"א גבי אתי עשה דפסח ודחי עשה דהשלמה משמע דלא סבירא להו הכי דמתרץ שם לקושיות הריב"א דלא בעינן בעידנא רק בל"ת דחמיר אבל בעשה הקלה שנדחית מפני עשה החמורה לא בעינן בעידנא ויעו"ש בתוס' בד"ה אתי עשה מ"מ עדיין יש לחלק ולומר דגבי עשה דאכילת מוח בפסח כנגד הלאו דשבירת עצם מודה גם ר"י דלא בעינן בעידנא כיון דאיכא פרתי דיש בו כרת וגם אי אפשר לעולם בענין אחר ור"י לא קאמר למלתי' רק היכי דליכא אלא חדא מהנך תרתי דאז הוא דבעינן בעידנא ודו"ק כן כראה לי לחלק את הענינים בזה ועכ"פ זכינו לדון דשיטת ר"י נכונה הוא ולק"מ מה שהקשו עליו גדולי המחברים שהבאנו בזה

יב והנה עוד ראיה לדבר דסתם תוס' דעלמא כשיטת ר"י אזלא בענין בעידנא נראה לפענ"ד שכן מוכח ג"כ ממ"ש ביבמות ד' ע"ב בהא דפריך הש"ס גבי אלמנה לכהן גדול מן האירוסין נימא עשה דוחה ל"ת ומשני רבא גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' וכתבו שם התוס' בד"ה אטו דלאו דוקא נקט ביאה שני' דהא אפילו גמר ביאה ראשונה אסור דיבמה נקנית בהעראה והוי מצי למימר אטו גמר ביאה עכ"ל התוספות ואולם הר"ן בפ"ק דקדושין דף יוד ע"א תירץ לקושיות התוס' דמש"ה לא אמר רבא ביבמות שם גזרה תחלת ביאה אטו סוף ביאה משום דכולה ביאה ראשונה ביאה דמצוה היא ושריא דעיקר מצות יבום להקים זרע הוא ובעינן ביאה הראוי להקוות זרע וזמנין דמתעברא גם מביאה ראשונה ויעו"ש וכ"כ גם הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בחידושיהם ביבמות ובקגושין שם. דאע"ג שהקנין הוא משעת העראה מ"מ עיקר המצוה היא בגמר ביאה דיבמה יבא עליה גמר ביאה משמע והנה לכאורה קשה דלמה להו להתוס' לדחוק א"ע לומר דבהעראה מקיים מ"ע דיבום ומכח זה הוצרכו ליכנס בפרצה דחוקה