עבודת עבודה חלק א יז

מפני האש הגדולה ולא עליתם בהר מבואר דאם לא הי' יראים מפני האש לא הי' עומד בין ה' וביניהם והי' כולם עולים בהר בעצמם ולא הי' צריכין לסרסור ובזה א"ש על נכון דהנה הקב"ה כשדיבר למשה דבר עמו בשם הוי' ב"ה כמ"ש שם בפ' שמות וכמ"ש במדרש פ' שמות הנ"ל כשאמר משה כשדברת עמי במדה"ר היית עומד ולכך אמר הקב"ה למשה כי אף שעתה מדבר עמו במדה"ר בשם הויה ב"ה מ"מ קבלת התורה לא יהי' במדה זו כי בלא"ה לא הוצרכתי אותך להעשות שליח רק וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה תקבלו את התורה במדת הדין ולא בשם הוי' ב"ה רק בפחד וברקים ואש ולכך דייק על ההר הזה כי מה שהצריכו לכפיית הר כגיגית הו' נמי מה"ט גופא מה שניתנה במדה"ד ולכך רצו לחזור מכח פחד ואש ואם הוי ניתן ברחמים לא הי' חוזרין ולא הוצרכו לכפיית ההר ולכך אמר בהוציאך וכו' את האלהים על ההר הזה מחמת היותו בשם אלהים לכך צריכין לסיוע ההר וע"י כפייתו יהי' מוכרחין לקבל התורה וא"ש ונכון בעזה"י ועמ"ש עפ"ז בחידושי מס' סוטה דף מ"ב ובזה יש לפרש גוף הפסוק שמביא הש"ס דידן דקאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמו א"כ הכוונה על סתם חסד ולא שייך לשון ציוי רק כתים אך הכוונה על מצות התורה שיומם יצוה ה' חסדו ויהיו מצות התורה בתורת חסד אם בלילה שירה עמו תחלה וי"ל בזה מ"ש בפסוק פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה ובש"ס פריך וכי יש תורה של חסד ותורה שאינה של חסד ולפמ"ש א"ש דהנה ידוע דהיום הולך אחר הלילה וא"כ הוי הלילה ראשונה ואח"כ היום וא"כ אם האדם פותח בחכמה בלילה הקב"ה גומר עליו ביום וזש"ה אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי והבן וז"ש אם פיה פתחה בחכמה והוא הפותחת בחכמה תחלה בלילה אז ותורת חסד על לשונה אח"כ ביום והבן כי קצרתי ובפ' משפטים תקצ"א ובעין יעקב מס' סוטה דף מ"ב הארכתי עוד בזה בעזה"י

בגמ' למה נמשלו בני אדם לדגי הים י"ל בזה מ"ש בפ' ויחי המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים וגומר והכוונה דהנה המשל לדגים יש בו שלשה לגריעותא האחד אם פורשים מן התורה מיד מתים. והשני שהחמה שולט בהם לרעה והשלישי שהגדול בולע את הקטן והנה לכל אלה מגינים האבות כי לעסק התורה מגן יעקב שהי' יושב אהלים ולומד תורה בבית שם ועבר וכנגד היזק החום הוי אברהם שהפילוהו לכבשן האש ולא היזיק לו החום אברהם עומד על פתחו של גיהנם לע"ל ואין מניח לישראל ליכנס שם וכנגד הגדול בולע את הקטן הוי יצחק שישמעאל הי' גדול ממנו ורצה לבולעו כמ"ש במדרש ותרא שרה את בן הגר המצריות מצחק וכו' וכן הפלישתים רצו להרע לו כמ"ש בתורה שעשו עמו מריבה כמה פעמים וכמ"ש במדרש פ' תולדות ייע"ש וז"ש יעקב שרוצה לברכם להיות כדגים יחשב פן חלילה יהי' לרעה כהני שלשה ריעתות ולכך אמר המלאך הגואל אותי מכל רע הוא יברך את הנערים ולא יהי' לרעה ח"ו כל הני ריעתות כי לרעת המתבטלים מן התורה מיד מתים יקרא בהם שמי להגן ע"ז וכנגד רעת היזק החום יקרא בשם אבותי אברהם שלא שלט בו החום וכנגד רעת דהגדול בולע את הקטן יהי' שם יצחק שלא הי' יכול הגדול לבלעו ולכך ישאר מעלת הדגים רק לטובה ולכך וידגו לרוב בקרב הארץ ויהא מעלת הדגים רק לטובה לרוב בקרב הארץ ושלא ישלוט בהם עיין הרע ולא לרעה לכל הני דאמרן וק"ל ועיין בחיבורי לעין יעקב בפ"ט דב"מ מ"ש בביאור פסוק הנ"ל

בגמ' אר"ח הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים עיין בתוס' מה שעמדו בזה כמה קושיות ולפע"ד י"ל דר"ח לשיטתו דס"ל בפכ"ד דשבת דיש מזל לישראל ולכך יהי' כוונתו הכא דהכל בידי שמים היינו ע"י המזל ולאו בזכותא תליא מילתא רק בידי שמים חוץ מצינים ופחים דאין תלוי ביד המזל רק בזכותא תליא מילתא ולכך דייק צינים ופחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם ולא אמר שומר גופו ירחק מהם דאין הדבר תלוי בשמירת גופו רק בשמירת התורה שהוא שמירת הנפש ולכך אמר שומר נפשו בעסק התורה ירחק מהם ודבזכותא תליא מילתא ומיושב כל קושיות התוס' ובזה מבואר הכתוב שהביא המדרש והביאו התוס' כאן מ"ש ואין נסתר מחמתו וכו' והיינו שסיים תורת ה' תמימה משיבת נפש דאמר דאין נסתר בדרך הטבע מחמתו ואין הסתר רק התורה כי תורת ה' תמימה אז הו"א משיבת נפש שהיתה ראוי לצאת מכח תוקף החמה התורה משיבתו

דף ד' ע"א בגמ' כתיב שדי לא מצאנוהו שגיא כח וכתיב גדול אדונינו ורב כח וכתיב ימינך ה' נאדרי בכח יש לדייק למה לא משני כאן בישראל וכאן באומ"ה כמו דמשני לקמן שוב ראיתי בגליון בע"י שהעיר בזה ולפע"ד דמקרא דגדול אדונינו ורב כח משמע דבישראל מיירי מדכתיב גדול אדונינו ורב כח ובאומ"ה לא נקרא הוא ית' אדון רק לישראל וא"כ מוכח דלישראל הוי רב כח וכן ימינך ה' נאדרי בכח והנה לישראל אף כשמעניש עושהו בימין כמ"ש ואומר חלותי הוא שנות ימין עילון משמע דהימין עצמו משתנה מרחמים לדין אבל לאומ"ה פורע הקב"ה בשמאל דהיא דין גמור ולא נעשה פרעניות ישראל ח"ו ואמ"ה ביד אחד רק זה נעשה בימין וזה בשמאל וא"כ כיון שאמר ימינך ה' נאדרי בכח מוכח דבישראל מיירי ובזה מיושב מה שהקשה מהרש"א למה הביא מקרא דגדול אדונינו ורב כח בתחלה קודם קרא דימינך ה' דכתיב בתורה ולפמ"ש א"ש דקרא דגדול אדונינו ורב כח מוכח יותר דבישראל מיירי דאמר לשון אדונינו ולכך אמר הך קרא תחלה וא"ש

שם בגמ' והיינו דאמר ר' אלכסנדרי וכו' הנה פירש"י דחוק כמו שהקשו התוס' גם לדבריהם הוי קצת דוחק דלא שייך אדסמיך לי' רק על הקודם ולכך לדעתי נראה דקאי אדסמיך לי' ממש והיינו דאר"ח חימה אין לי שנשבעתי מי יתנני שלא נשבעתי וכו' ולמה לא ניחא בתירוץ הראשון דכאן בישראל וכאן באומ"ה דזה תירוץ המבואר בכמה מקומות וההפרש ידוע בין ישראל לאומ"ה בכמה ענינים עצמו מספר וזה ידוע שישראל מתנהגין ברחמים ואומ"ה בדין ולמה בדין ולמה לא ניחא לי' בהאי תירוצא ועוד למה האריך לומר מי יתנני שלא נשבעתי הו"ל בקיצור חמה אין לי שנשבעתי הרי תחלה לא הקשה רק דקשיא קראי אהדדי והו"ל חימה אין לי שנשבעתי וליישב זה כראה דחדא קושיא מתורצת בחברתה דר"ח בא ליישב דברי עצמו מה שלא תירץ כאן בישראל כאן באומ"ה וכדי ליישב דבריו מביא ראי' דהרי הפסוק מסיים מי יתנני וכו' שמתחרט בדבר ואם איתא שהיא בישראל לא הי' הקב"ה מתחרט שאין לו חימה וכיוצא בזה מצינו בב"ב בפ"ה גבי רבב"ח דקאמר אולי שבועתא דמבול קאמר ורבנן א"כ מאי אוי לי וכו' ה"נ מדקאמר מי יתנני משמע דלא מיירי בישראל ולכך בע"כ דהך קרא באומ"ה מיירי ולכך קאמר חמה אין לי שנשבעתי מי יתנני שלא נשבעתי דעל האומות שפיר מ"ש ומתחרט מה שנשבע וז"ש הש"ס אח"כ והיינו דר"א כיון דאמר ר"ח מי יתנני שלא נשבעתי מוכח דבאומ"ה מיירי דאי בישראל לא הי' מתחרט על שבועתו וכמש"כ דבאומ"ה מיירי וא"כ מוכח לפ"ז דעתה שכבר נשבע גם על אומ"ה ליכא חימה לכך היינו דר"א דאמר שהקב"ה מבקש זכות על אומ"ה אם יש להם איזה זכות ואם הי' כדברי האומר דבאומ"ה הוי נוקם ה' ובעל חימה לא הי' מבקש להם זכות כלל והי' משמידם כך ולזה מדקאמר אבקש בקניניניא שלהם אם יש להם זכות מוכח דגם עליהם אין חימה ולכך קאמר היינו דר"א ולפע"ד זה דרך אמת ונכון

ועוד, י"ל דהוי קשה לי לדברי ר"א דהפשיטו סותר על הדרשא ולפי הפשט כתיב אבקש להשמיד משמע שבקשתו יהי' להשמיד הגוים והוא דורש שבקשתו יהי' לבקש להם איזה זכות ובפרט דקשה ממ"נ אם מבקש להשמידם מי ימחה בידו ואם אינו מבקש להשמידם איך אמר אבקש להשמידם אך לפי הנ''ל א"ש דבאמת הקב"ה מבקש להשמידם אך שכביכול אין בידו שכבר נשבע מיהו שבועה זו לא חלה רק אם יהי' להם עכ"פ איזה זכות דהנה אם יהי' טוב לגמרי לא הוצרך לשבועה ומה"ת יהי' עליהם חימה א"כ לא יהי' עליהם עונש ובע"כ דהשבועה הוי אם יתחייבו עונש לא יהי' עליהם חימה. אך השבועה לא הוי רק אם יהי' להם איזה זכות דאז המה ככל אדם ועל אדם נשבע הקב"ה שלא יהי' עליו חימה אך אם אין להם שום זכות א"כ המה כבהמות נדמו ועל בהמות לא נשבע הקב"ה ולכך א"ש שאמר אבקש להשמיד כל הגוים שהנה כדין יתחייבו בודאי אך השבועה יעכב על ידו ית' שהרי נשבע שלא יהי' בחימה ולכך יבקש הקב"ה דרך להיות נפטר מן השבועה והיינו שיבקשו בניגני שלהם אם ימצא להם איזה זכות אז המה בכלל השבועה ואם לא ימצא להם שום זכות אינם בכלל השבועה ואז אשמידם וא"כ הוי הפשיטו והדרש אחד שיבקש להשמידם שייך לשון בקשה כי השבועה מעכבת בדבר ויהי' הבקשה בניגנו שלהם אם ימצא להם איזה זכות אז השבועה קיימת ואם לאו אשמידם ולכך היינו דר"א דמוכח שנשבע לכך שייך לשון אבקש להשמידם וא"ש

והנה. בזה יובן מ"ש אח"כ היינו דאמר ר"א מה דכתיב אנכי אפדם וכו' אני אמרתי אפדם בממונם בעה"ז כדי שיזכו לעה"ב והמה דברו עלי כזבים והיינו דאמר ר"פ משמי' דרבא וכו' והנה פירש"י בזה דוחק. ולכך נלפע"ד דאדלעיל קאי במה דמשני ר"ח חימה אין לי שכבר נשבעתי מי יתנני שלא נשבעתי והנה מזה משמע שהקב"ה מתחרט על שנשבע בשלמא אי הוי השבועה על אומ"ה שייך לומר שמתחרט על שנשבע אבל אם הוי השבועה על ישראל לא יתכן לומר שנתחרט הקב"ה על שנשבע שלא יהי' עליהם חימה לכך רוצה תחלה לפרש דקאי על אומ"ה ולכך קאמר היינו דר"א ואח"כ קאמר דאם קאי על ישראל א"ש ג"כ דהיינו דרבא דמחמת שהמה דיברו כזבים עליו ית' שהוא ית' מכוין לטובתם מה שמענישם בעה"ז ואינו בתורת כעס וחימה והמה דיברו עליו ית' שבדרך חימה הוא מענישם א"כ כיון דסוף סוף סוברין ישראל שהקב"ה מענישם בחימה ועובר על שבועתו לכך מתחרט על שנשבע שלא יהי' לו חימה וטפי הי' ניחא לי' באמת יענישם בחימה כיון דאף כעת אומרין ישראל דבחימה היא ולכך מתחרט על שנשבע ולא מענישם באמת בחימה וז"ש הש"ס ממ"נ אם מיירי ר"ח בנכרי א"כ היינו דר"א ואם מיירי בישראל היינו דאמר רא"ב ור"פ משמי' דרבא כיון שהמה דיברו עלי כזבים ולכך מתחרט על שנשבע וא"ש ודוק

שם בגמ' כאן בשעת הדין כאן בשעת מלחמה הנה מה דהוי ס"ד שיהי'