עבודת עבודה חלק א טז

ששי בסיון ולא ז' וא"ש ונכון

ובזה נכון מה שהקשו המפרשים כולם וגם המהרש"א כאן דלמה נקבע חג השבועות בו' בסיון הלא התורה נתנה בז' בסיון ולפמ"ש הוא נכון מאד דבאמת התורה היתה ראוי' להנתן בו' בסיון רק דלכך ניתנה ביום ז' מכח דיום אחד נחסר לילו וכמו דהוסיף משה יום אחד מדעתו מה"ט דדריש היום דומיא דמחר שיהי' לילו עמו כן ה"כ בכל הו' ימים הי' נצרך שיהי' לילם עמהם ולכך היו ביום ז' שיהיו ו' ימים שיהי' לילם עמהם כסדר ערב ובוקר ולכך תינח בפעם א'. שהי' להם מקודם דין ב"נ ולא הי' נחשב להם הלילה ליום ולכך הוצרך להיות להתעכב עד יום ז' אבל בשנים אחרות שכבר יש להם דין ישראל והיום הולך אחר הלילה וא"כ בששי בסיון כבר יש ו' ימים ולילות עמהם לכך הי' הששי יום מתן תורה ונלמד זה מפסוק ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי דהכל תלוי בוקר וערב ונחשב רק ליום הששי ולא שביעי וא"ש ונכון בעזה"י

דף ג' ע"ב שלישית יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים נראה דמזה אפשר נמשך הרמז מה דאמרינן במס' שבת דסעודת ת"ח הוי בשעה ו' וסעודת כ"א בד' ובפ"ק דפסחים והיינו דמן הראוי שלא לאכול עד שקצב להם הקב"ה מזונות תחלה וכיון דאמרינן כאן דבשלשה השלישית יושב וזן את כל העולם כולו ומדנקט מקרני ראמים עד ביצי כינים משמע דבגדול החל ובקטון כולה לכך סתם אדם מחזיק עצמו לדבר חשוב לכך לפי דעתו ממנו החל הקב"ה לזונו לכך הוי סעודתו בשעה ד' דהא זה דאמרינן בש"ס דשלישית יושב וזן הוא דוקא לר' יוסי דאדם נידון בכל יום אבל לרבנן דס"ל דאין אדם נידון בכל יום בע"כ לא ס"ל בשניות יושב ודן ולדידהו י"ל דבשניות יושב וזן את כל העולם מקרני ראמים וכו' ובשלישית יושב ומשחק עם לויתן וברביעית לומד עם תינוקות או להיפך ועכ"פ בשניות יושב וזן העולם לכך הוי סעודת כ"א בד' משום שעה ראשונה שהקב"ה זן את העולם אבל הת"ח המה ענוים ביותר ואין התורה מתקיימת אלא במקום כמוך כמשחז"ל במי שמשים עצמו כשיריים ובמי שמקטין עצמו והוא נדמה בדעתו לשפל ברי' ולפי דעתו הוא ניזון ממזונות האחרונים בין בריות הקטנות והפחותות והמה ניזונין בסוף שלש השניות דהיינו בשש לכך הוי סעודת ת"ח בשעה ו' שכבר זן וגמר את כל העולם אז בודאי יקצוב לו גם מזונו ואז הוי סעודתו וזה רמז נכון

עוד י"ל אף דבשלישי' זן את העולם לפי דעת הסמ"ע דסעודת ת"ח הוי בסוף שעה ששית ונכנס לשבועות י"ל דשאר כל אדם ניזונין אימת שירצו אבל ת"ח אין רצונם לסעוד עד שמתחיל הקב"ה לזון העולם ואז מתחילין להיות ניזונין וז"ש המשורר פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון והכוונה דתחלה אמר עיני כל אליך ישברו לתת אכלם בעתו היינו דעיני כל ישברון אליו ית' לתת אכלם בעתו בשעת זיון דאז קובע הקב"ה להיות זן העולם ולכך בזמן שפותח את ידיך שבזמן שפותח ידיך להשביע העולם אז משביע לכל חי רצון אז מתחילין כל חי להיות שביעים כפי רצונם ואוכלין אז כ"א לפי דעתם ויובן יותר מ"ש בקפיטיל ק"ד כולם אליך ישברון לתת אכלם בעתו תתן להם ילקוטון תפתח ידך ישבעון טוב והכוונה כנ"ל דכולם אליך ישברון לתת אכלם בעתו בכל יום בזמן שיושב וזן את העולם ולכך אז בזמן שתתן להם ילקוטון אז תפתח ידיך ישבעון טוב ומתענגים נפשם בסעודה ולכך הוי אז סעודת ת"ח וא"ש

בגמרא עם בריותיו הוא משחק על בריותיו אינו משחק ופרש"י על עבירות שעושין בריותיו נראה הטעם דאינו שש על עבירות שעושין בריותיו מכח דאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים אך כשנתמלא סאת הרשע מפורש בזוה"ק דאז שמח הקב"ה במפלת הרשע ולכך לעה"ב שכבר נתמלא סאתם לכך אז יושב בשמים ישחק משא"כ עד יום דין הגדול והנורא שלא נתמלא הסאה ולכך אינו משחק וק"ל

והנה ע''פ גמרא זו יש ליישב מ"ש המשורר קפיטל ק"ד יהי כבוד ה' לעולם ישמח ד' במעשיו והכוונה דלעיל מיני' אמר לויתן זה יצרת לשחק בו כולם אליך ישברון וכו' תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה יהי כבוד ד' לעולם ישמח ד' במעשיו והכוונה לפמ"ש חז"ל דלע"ל כל אחד מבעט בסוכתו ויוצא ואז יושב בשמים ישחק ואף דכתיב לויתן זה יצרת לשחק בו דעם בריותיו משחק ועל בריותיו אין משחק אלא אותו היום בלבד והנה זה נמשך ממה שימרדו אומ"ה בו ית' גם לע"ל אבל אם הי' האומ"ה עובדים לו ית' אז גם לעתיד הי' שמח במעשיו ולא על מעשיו וז"ש לויתן זה יצרת לשחק בו דבו הוא משחק אבל על מעשיו אין משחק ואמר אף לעתיד לבא תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה אנו מבקשין יהי כבוד ד' לעולם שלא יבעטו בו ית' האומות ואז ישמח ד' גם לע"ל במעשיו ולא על מעשיו משא"כ אם יבעטו בו ית' אז ישמח גם על מעשיו וא"ש

בגמרא כל הפוסק מד"ת ועוסק בשיחה בטילה מאכילין אותו גחלי רתמים נראה בזה כוונת הנביא מ"ש חי ה' אם לא מאש יצאו ואש תאכלם והכוונה דלכך מאכילין אותו גחלי רתמים מפני דהתורה נמשלה לאש ולכך הפוסק מד"ת הנמשל לאש מאכילין אותו אש אחר וז"ש אם לא מאש יצאו היינו שיצאו ופסקו עד"ת הנמשלת לאש ולכך ואש תאכלם שמאכילין אותו גחלי אש

ע"פ ש"ס זו יש לפרש מאמר המשורר כ"א תשיתמו כתנור אש לעת פניך באפו יבלעם ותאכלם אש והכוונה דהנה אמרו חז"ל בפ"ק דברכות שאפילו יחיד שעוסק בתורה השכינה שרוי' עמו שנאמר ויקשב ד' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו והנה מלשון לפניו דרשו דהשכינה שרוי' עמו דאם מילת לפניו קאי על הקב"ה הוי מיותר דפשיטא דהוי לפניו ולזה קאמר דקאי על האדם דמה שהקשיב הקב"ה וכותב בספר זכרון הוי לפני האדם ממש ובפני האדם נעשה כ"ז וא"כ מוכח דהשכינה שרוי' עמו וז"ש ויקשב ד' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו לפני האדם ולפ"ז מוכח דהעוסק בתורה הוי ה' עמו ועוסק לפניו ית' בתור' ולפ"ז הנה היושב ועוסק בתור'יהי' נדמ'לו כאלו תנור אש פתוחה לפניו דאם יפסיק באמצע בשיחה בטילה יהי' נידון באש וכדרך שאמרו בדיין כאלו גיהנם פתוחה תחתיו והנה יבלע הוא מלשון הפסקה ע"ד הכתוב היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבולע וכן ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו וז"ש המשורר תשיתמו כתנור אש לעת פניך בזמן שהם לפניך ועוסקים בתורה ואז אתה עמהם ואז תשיתמו כתנור אש לעת פניך והיינו שאם באפו יבלעם ויפסוק מהם וע"ד שאמר רשע בגובה אפו בל ידרוש וז"ש אם באפו יבלעם ויפסוק מהם תאכלם אש שיהיו נדונין באש שמאכילין אותו גחלי רתמים וא"ש

בגמרא כל העוסק בד"ת בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום כראה דזה מרומז בתורה בפ' יתרו דתחלה אמר היו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' על הר סיני לעיני כל העם זכר שם הוי"ה ב"ה ואח"כ אמר ויוצא משה את העם לקראת האלהים זכר שם האלהים אך לפמ"ש א"ש ע"פ מה דכתבו הספרים שישראל חטאו מה שהיו ישינים אז בלילה ולא היו מצפים לעסוק בתורה ולכך השתא אנו נעורין כל ליל שבועות כדי לתקן מה שקלקלו אז לכך א"ש דתחלה הי' אפשר שיהיו נעורים כל הלילה ויומשך עליהם חוט של חסד ביום לכך זכר שם הרחמים וחמר כי ביום השלישי ירד שם הוי"ה ב"ה על הר סיני לעיני כל העם אך אח"כ כשלא היו נעורים ולא עסקו בלילה בתורה לכך לא זכו לחוט של חסד ביום ולכך נהפך מן הרחמים לדין לכך אמר ויוצא משה את העם לקראת האלהים כיון שהקב"ה הקדים תחלה ואח"כ יצאו הם לכך הי' לקראת האלהים ונתהפך מן הרחמים לדין והנה מזה נמשך כפיית הר כגיגית שהרי במס' שבת הקשו בתוס' שהרי אמרו תחלה בעצמן נעשה ונשמע ותירכו שחזרו אח"כ כשראו האש הגדולה והנה י"ל אם הי' נעורין בלילה ועוסקין בתורה הי' הקב"ה מושך עליהם חוט של חסד ביום והי' נותן להם תורת חסד ולא הי' יורד כלל באש ופחד הזה ודאי לא הי' חוזרים ולא הוצרך לכפות הר כגיגית אך כיון שהיו ישינים בלילה ולא נמשך עליהם חוט של חסד ביום ונתנה התורה מצד הדין בשם אלהים ולכך הי' האש הגדולה והפחד הזה ולכך חזרו והוצרך לכפות עליהם הר כגיגית ומה יומתק בזה לשון הפסוק ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר והנה תיבת מן המחנה מיותר מה נ"מ מזה וגם ויתיצבו בתחתית ההר למדו חז"ל מזה דכפה עניהם הר כגיגית ולמה קאמר זה דוקא כאן אבל לפי הנ"ל א"ש ונדרש כמין חומר דהנה תחלה אמר שירד ה' על הר סיני יהי' במדת הרחמים ואח"כ ויוצא משה את העם לקראת האלהים משמע שהי' במדה"ד ולכאורה הי' נראה ששינו זה הי' ממנו ית' לכך אמר הכתוב שאין מניעה זה נמשך ממנו ית' רק מהם והיינו מן המחנה וז"ש ויוצא משה את העם לקראת האלהים ושינוי זה שנהפך מן הרחמים לדין הי' מן המחנה בעצמו מחמת שלא היו נעורין בלילה נמשך עון זה ולכך כיון דנעשה עתה בשם אלהים ולכך נתיראו ורצו לחזור ולכך ויתיצבו בתחתית ההר שהוצרך לכפות עליהם הר כגיגית וא"ש:

והנה ודנה עפמ"ש י"ל מ"ש בפ' שמות וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם הזה תעבדון את האלהים על ההר הזה והנה ראיתי בתשובת שער אפרים שפלפל בזה כיון שהקב"ה הוא המדבר כן למה לא אמר תעבדון אותי ומכח זה פירש הר' אלמשנינו דהכוונה על העגל וכעסו עליו שעשה מקודש חול והשער אפרים נדחק שם בזה ולפמ"ש א"ש דכבר ידוע דשם הויה ב"ה ושם אלקים שני מדות הן זה רחמים וזה דין ומצינו בזה הרבה ואחד מהם בפרשה שמות וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' ויש במדרש שבאותה שעה בקשה מדה"ד לפגוע במשה חזר ואמר וכי ב"ו אני שאינו מרחם חזר ואמר אני ה' ובמדרש פ' שמות איתא שאמר משה להקב"ה שמא כשהית מדבר עמי תחלה במדת הרחמים היית מדבר ועכשיו נהפכת למדה"ד א"כ מוכח דשני שמות הללו שני מדות הם ולכך כיון דהתור' ניתנה במדה"ד כמ"ש וידבר אלהים את כל הדברים האלה ולכך ניתנה באש וקול רעש גדול מצד מדת אלקים ואם הי' ניתנה במדה"ר בשם הוי' ב"ה לא הי' אש נפחד כלל והנה מה שמשה רבינו הצריך להיות סרסור במתן תורה הוי נמי מטעם זה מחמת שהי' בפחד גדול כמ"ש בפ' ואתחנן בפירוש מה שאמר משה אנכי עומד בין ה' ובניכם להגיד לכם את דבר ה' כי יראתם מפני