עבודת עבודה חלק א קסב

לר' מ' גמרא כשם שאין מוכרין לעכו"ם כך אין מוכרין ללסטים ישראל עיין בתשובתי למדינת פרייסין קנה מקומה ביו"ד סי' קפ"א (בחבורי ליו"ד מהדורא זיין) סי' רס"ז מ"ש בזה בסוגיא זו בעזה"י

לדף ל"ח רש"י ד"ה מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא עיימ"ש ליישב דברי רש"י דלא סתרי דבריו למ"ש במשנה בתשובה שלי לק"ק כ"ש קנה מקומה ביו"ד סי' קי"ג ה' בשולי נכרים (בחבורי סי' שין מהדורא זיין) בביאור הסוגיא דכאן בעזה"י

לד' טו גמרא. והו"ל מחמר אחר בהמתו עיין בהר"ן בזה מ"ש דלכך לא אמר משום שביתת בהמתו מכח דהנכרי הוי לוקח ולא שואל ומה דסתרי דבריו להירושלמי שהביא הרמב"ן בסוגיא זו גם דבריו סתרי למ"ש הוא עצמו בנדרים דף ל"א דהוי שואל וכן דברי הרא"ש בב"ב דף פ"ח כתב דהוי לוקח ובנדרים הנ"ל כתב דהוי שואל עיין בתשובתי לק"ק באטשאן קנה מקומה ה' ר"ה סי' תר"ג דרך אגב מה שישבתי שם על נכון בעזה"י (והוא בחבורי לא"ח הנרשם מאה ועשרה בדף פ"א ייע"ש)

לדף כ"ט תוספות ד"ה יין מנ"ל אעתיק כאן מ"ש להרב מוה' יעקב אביגדור אב"ד דק"ק פידקאמין וכעת דר פה הנה מה שהעיר על דברי התוס' במס' ע"ז דף כ"ט ע"ב ד"ה יין מנ"ל שכתבו בסוף דבריהם דמניסוך ילפינן לזריקה המשתברת כגון שובר מקל לפני' ותמה רו"מ דהרי בדף כ"א מבואר דשובר מקל לפני' הוי מטעם כעין זביחה וכו' והנה לכאורה יפה העיר אך באמת כוונת התוס' נכון דהרי קשה על הש"ס גופו בדף נ"א דמנ"ל דכל דהוי בעין זביחה אסורה כל דהוי זריקה המשתברת דלמא דוקא זביחה ולא ד"א ובפרט דהרי הש"ס בדף נ"א מסיק שם דר"י וחכמים שניהם ס"ל דדוקא כעין פנים בעינן ולא כעין זביחה ובע"כ רב פליג עליהם וס"ל דגם כעין זביחה אסור ומנ"ל כן אך הכוונה כך דזה כלל גדול בי"ג מדות דדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד עם עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא וכן ה"נ הנה חזינן דהתוס' להס"ד הוי ס"ל דניסוך בכלל זביחה רק דאח"כ חדשו דהוי ב' ענינים והכוונה כך דאם לא הי' התורה כתבה ניסוך הוי נמי ידעינן דהוא אסור דהוי כעין פנים ולמה כתבה התורה יין נסיכם ובע"כ דבא ללמד דאינו אסור יין מכח בעין פנים רק מכח דהוי כעין זריקה המשתברת וממילא נדע דכל זריקה המשתברת אסור דאם לגופי' לא הוי צריך למכתב הרי הוי כעין פכים ובע"כ דבא לגלות דהם ב' ענינים ואינה אסורה מטעם כעין פנים רק מכח כעין זריקה המשתברת וממנו נלמוד לכל דבר וזה יהי' כוונת הש"ס דאזיל אליבא דרב דס"ל דכל כעין זריקה המשתברת אסור ולכך שאל יין מנ"ל אם מכח דהוי בכלל זביחה א"כ מנ"ל לזריקה המשתברת דג"כ אסור לכך אמר דילפינן מהיקש דהוקשו זה לזה ולמ"ל ההיקש כלל בע"כ דאתי ללמוד לכל זריקה המשתברת וזה נכון בעזה"י בכוונתם

ומה שהעיר על דברי התוס' בדף ל"ט ד"ה התם ידוע ממשן וכו' ולמאי דפרישית לעיל דלא אסר ר"מ קנקנים ניחא וכו' ותמה דלתירץ קמא נמי צריך לומר כן דהרי לא נאסר רק מכח היין הנפלט וכו' ורצה רו"מ להגיה בתוס' והאריך קצת ובאמת אין כאן התחלת קושיא דהרי כיוצא בזה מצינו ביו"ד ה' תערובת דדעת קצת דגם גוף החרס נעשה נבלה והנה אף להחולקים שם כאן ס"ל להתוס' כך בתירץ קמא דר"מ אוסר גוף הקנקנים בהנאה והטעם כיון דמובלע בו איסור הנאה שיכול לבא לידי בעין ליין הנפלט לתוך של ישראל לכך כיון דיש בו איסור הנאה ויכול לבא לידי בעין אסרו גם גוף הקנקנים בהכאה ונעשו איסור הנאה בדבר הנבלע בהם משא"כ בכבשין כיון דאי אפשר לבא לידי בעין ואין ידוע ממשן לכך מותרין ואח"כ כתבו דלמה דפרישית דר"מ מתיר הקנקנים גופייהו א"ש בפשיטות וזה פשוט בכוונתם ובהערה ג' שלו לא עיינתי כי הקיפוני מכתבים אחרים נחוצים רק לקיים דברינו אשר הבטחתי לו השבתי לו על ב' הערות שלו

בעזה"י נשלם חלק ראשון בעזר אני ראשון אני אחרון: דברי חן מהרב וכו' מוה' חיים נתן דעמביצער ני' מקראקא יע"א: אלה דברי ידידי הרב המאה"ג החריף ומפורסים מוה' חיים נתן דעמביצער ני' רב"ד דק"ק קראקא ויען כי הרב הזה הוא היה המתחיל להתעסק בהדפסת ספרי ועשה כמה השתדלות

ע"כ בדין הוא שיטול שכרו להביא דבר זה בשם אומרו ועל הטוב יזכר שמו: נסתפקתי באם אכל כזית מצה ומרור וכן ופסח וקדשים ושאר אכילות מצוה: ולאחר שבא המאכל לתוך גרונו ועוד לא ירד לסוך מעיו הקיאו אם יצא י"ח אם לא מי נימא דסגי בזה כמו גבי איסור דקיי"ל כר' יוחנן בחולין סוף פג"ה דמחייב בחזר והקיאו וכן סובר כמי דמצטרפין גם מה שבין החניכים לכזית שבלע משום דאזלינן עיקר בתר הנאת גרונו ופליג שם על ריש לקיש. דס"ל דאכילה במעיו בעינן וזהו לאו דוקא באיסור גיד ואבר מן החי רק בכל איסורין שבתור' כן הוא כמ"ש המהרש"א ובעל תורת חיים שם בשמעתין וכ"פ הרמב"ם פי"ד מה' מאכלות אסורות ה"ג דבכל האיסורין מצטרפין מה שבין החניכים ומה שבלע ואפילו אכל ח"ז והקיאו וחזר ואכל אותו ח"ז עצמו שהקיאו חייב מפני שאין החיוב אלא על הנאת הגרון בכזית מדבר האיסור עכ"ד רבינו וא"כ כי היכי דגבי איסור דרחמנא אמר לא תאכל אמרינן דכוונת התורה עיקר על הנאת גרונו ובזה לבד מקרי אכילה וחייב ה"ה נמי במצוה דרחמנא אמר תאכל ג"כ הכוונה עיקר על הכאת הגרון ומקרי אכילה ויצא או דלמא דגבי מצוה גם ר' יוחנן מודה לר"ש בן לקישו דבעינן דוקא אכילה במעיו דאז הוא דמקרי אכילה אבל הנאת גרונו לא סגי בזה ושוב שנית יש להסתפק דאפילו אם תמצא לומר דסגי גם במצוה הנאת גרונו בלבד הינו דוקא באכל כזית שוב והקיאו או באכל ח"ז והקיאו וחזר ואכל ח"ז אחר אבל באכל ח"ז והקיאו וחזר ואכל אותו ח"ז עצמו שהקיאו בזה יש לומר עדיין דלא יצא דאע"ג דגבי איסור מחייב ר' יוחנן אף בכה"ג התם ה"ט מכח סברת אחשבה דס"ל לר"י דאוכל שהקיאו נהי דלא הוי עיכול כדפשיט לי' בש"ס שם בסוף הסוגיא מ"מ אוכל חשיב נמי לא הוי שכבר נמאס בלעיסה אלא כיון שהוא בעצמו חוזר ואוכלו אמרינן דאחשבי' באכילתו וחייב עליו וזה שייך רק לענין איסור אבל לענין מצות לא מהני סברת אחשבי' לפטור מחיובו ויבואר לפנינו אי"ה

א והנה בהשקפה הראשונה הי' כראה לכאורה דיצא בזה י"ח שהרי בכל מקום מדמינן כל אכילות שבתורה זו לזו ממצוה לאיסור ומאיסור למצוה בין לחיוב בין לפטור ולפי שיש לי בזה אריכות דברים אמרתי להציע בתחלה לעיני הקורא כל עניני אכילות השונות מאשר העירו עליהם המחברים ובראשם הרב בעל משנה למלך ברוב המקומות ולא נעזוב את הדברים מבלי