עבודת עבודה חלק א קסא

בשחיטה דאינו נעשה ביחד רק בשחיטת רוב ב' סימנין א"כ ממ"נ אם ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף א"כ להיות נאסר אינו נאסר רק בכל השחיטה וע"מ במשהו אחרון אינו נאסר רק אם חישב מתחלה ועד סוף א"כ כמו דאין מחשבין מעבודה לעבודה כן אין מחשבין מתחלת השחיטה לסופה וממ"נ מתחלת השחיטה לסופה לא מהני המחשבה ובסוף השחיטה הרי במשהו האחרון אינו יכול לאסור דהוא עצמו אינו שחיטה ובע"כ דהוא יסבור אין לשחיטה אלא בסוף וא"כ במשהו האחרון די ונאסר כולו ברגע אחת ולכך במה דפריך ליה לשיטתו דס"ל אין מחשבין מעבודה לעבודה לא מצי לתרץ במחשב בשחיטה עצמה רק באומר בגמר זביחה הוא עובדה ואין לשחיטה אלא לבסוף וא"ש ודו"ק

גמרא. המקדש בפרש שור הנסקל וכו' אף אנן כמי תנינא וכו' עיין מ"ש בזה בעזה"י בחבורי לאה"ע מהדורא זיין סי' קמ"ב ה' קדושין סי' כ"ח מ"ש בזה בעזה"י

לדף ל"ת גמרא. אמר רב ברונא אמר רב נכרי שהצית אור וכו' עד מעשה שהי' בעכו"ם הוי עיין מ"ש בזה בעזה"י בחבורי ליו"ד מהדורא ויו הלכות תערובת סי' ק"י ייע"ש (בחבורי סי' ל"ג)

לדף מ' אעתיק כאן מ"ש להרב החריף מוה' עקיבא חיות מטולטשין ולהחריף מוה' צבי הירש הוריויין מפה"ק

והנה מכתבם קבלתי והנה מה שהקשה לידידי החריף מוה' צ"ה במה דאמרינן יבמות קי"ט אימור דאזלינן בתר רובא ברובא דאיתא קמן והקשה דהרי רש"י חולין דף י"א פירש דאחרי רבים להטות בין איתא קמן בין ליתא קמן הנה לא ידעתי מאי קא קשיא לי' ולמה לי' להביא ממרחק לחמו הרי בחולין גופא שם קאמר תחלה דילפינן דאזלינן בתר רובא מאחרי רבים להטות ופריך ה"מ היכי דאיתא קמן וכו' א"כ קאמר שם במקומו דמאחרי רבים להטות לא נשמע רק איתא קמן ובע"כ לל"ב דרש"י שם במסקנא ס"ל דזה מחולק הש"ס בהס"ד עם המסקנא דהס"ד הי' ס"ל דיש סברא לחלק בין איתא קמן בין ליתא קמן ולסוף מסיק דאין סברא לחלק בין איתא קמן בין ליתא קמן א"כ בהך סברא פליגו לפי האמת גופא רבנן ור"מ דרבנן ס"ל דאין סברא לחלק בין איתא קמן לליתא קמן ותרוייהו ילפינן מאחרי רבים להטות ולר"מ ס"ל כס"ד דחולין דיש חילוק בין איתא קמן לליתא קמן וכמו דלל"ק של רש"י למסקנא דהוי הלמ"מ בע"כ פליגו רבנן ס"ל הך הלכה ור"מ לא ס"ל הך הלכה וכמו כן לל"ב דרש"י פליגו בהך סברא אם יש חילוק בין איתא קמן ובין ליתא קמן או לא והדבר פשוט ומוכרח מיהו כד אתא לידן לא נוציאנו חלק בלי טעם ונימא טעם הדבר באיזה דבר פליגו דהנה התוס' הק' למה אזלינן בדיינים בתר רובא הרי הוי קבוע וכמע"מ ותירצו דהדבור הוי נייד והנה לפ"ז יהי' נחשב רק רובא דליתא קמן מכח ממ"נ אם אזלינן בתר הדיינים הרי הם קבועים וכמע"מ דמי ואם בתר הדבור הרי הדבור אינו לפנינו והוי רובא דליתא קמן אך באמת תירוצם אינו מוכרח דזה תליא בשני התירוצים של התוס' פ"ק דסנהדרין ובב"ק פרק המניח דבסנהדרין הקשו למה אזלינן בב"ד אחר הרוב הרי אין הולכין במא"ה ותרצו דברוב גמור מודה שמואל דהולכין בתר רובא ובפרק המניח תרצו תירץ אחר משום דהמיעוט דידהו חשוב כמאן דליתא ועיין בקונטריס הספיקות כלל וא"ו מ"ש בשם הג"פ ביאור הדבר וגם אני כתבתי בחידושי לסוגיא דניפול לפרש כוונתם ועכ"פ מבואר בדבריהם דמיעוט דיינים הוי כמאן דליתא וא"כ לפ"ז גם קושייתם מקבוע ליתא ויתיישב בזה דמה דקיי"ל דכל קבוע כמע"מ דמי היינו אם עכ"פ המיעוט הוא בעולם אז כיון דהוי גס קבוע הוי כמע"מ אבל היכי דהמיעוט כמאן דליתא הוי לא מהני קבוע וא"כ לפ"ז הב"ד בעצמן הוי רוב והוי רובא דאיתא קמן ולכך רבנן ומסקרא דחולין הוי ס"ל כתירץ התוס' בסנהדרין דמיעוט דיינים כמי הוי דאיתנייהו וממילא בע"כ מה דלא נחשב קבוע הוא משום דהדבור נייד לכן הוי כרובא דליתא קמן מכח ממ"נ וכן ילפינן מזה גם רובא דליתא קמן אבל ר"מ וס"ד דחולין ס"ל כהתירץ התוס' בהמניח דמיעוט דיינים הוי כמאן דליתא א"כ לא קשיא מקבוע ושוב הוי רובא דאיתא קמן לכן שפיר קאמר רובא דליתי' קמן מנ"ל ודו"ק הן אמת דתי' התוס' בהמניח תמי' מסוגיות הנ"ל דא"כ למ"ל לומר תינח רובא דאיתא קמן הו"ל למימר טפי דאפילו רובא דאיתא קמן מנ"ל ואחרי רבים להטות שאני דהמיעוט כמאן דליתא ואפי' מיעוט ליכא וצע"ג

ובנדון. מה שהעיר ידידי הרב החריף מוה' עקיבא על מ"ש התוס' יבמות דף זיין ע"ב דגם ר"מ דחייש למיעוטא מודה ברובא דאיתא קמן וכן כתבו ביבמות דף קי"ט ד"ה כגון והרב הנ"ל הקשה מע"ז דף ל"ד מגבינות בית אונייקא ומע"ז דף מ"ם דבכולהו שם חייש ר"מ למיעוטא והרי התם הוי רובא דאיתא קמן הנה תמה אני על הרב הנ"ל דדייק וגריס ולא ראה בתוס' יבמות במקומו דף קי"ט שכתבו שם ושמא לאו דוקא נקט ט' חניות וסנהדרין אלא כגון מיעוטא דפליגי בחולין ובע"ז דף מם הרי מפורש בתוס' במקומו דלענין זה גופא מה דנחשב רובא דאיתא קמן יש חילוק דלר"מ נחשב זה ליתא קמן ולרבנן נחשב זה איתא קמן וביאור הענין כך הוא והנה מה שהקשה הרב הנ"ל מגבינות בית אונייקא בזה אין התחלה לקושיא דבשלמא ברוב כשרים הדבר האיסור תלוי בגוף האנשים מה הם אם ראוים לבא בקהל או לא והרוב כשרים הם לפנינו אבל בגבינות בית אונייקא אין הדבר תלוי באנשים רק בעגלים הנשחטין אם נשחטו לע"ז או לא והעגלים אין לפנינו ותדע שהתוספות ביבמות דף קי"ט ציינו על ע"ז דף מ"ם והרי בדף ל"ד הוא קודם ובע"כ דהתם הוי רובא דליתא קמן ממש כיון דהעגלים אינ' לפנינו רק בדף מ"ם דהצלמים הם לפנינו לכן חשבוהו ברובא דאיתא קמן ומ"מ אין לו דמיון לרוב כשרים דהתם הכשרים ניכרין בפני עצמן והפסולים בפ"ע והוי כמו ט' חניות דהמיעוט ניכר בפ"ע והרוב בפ"ע גם פסולן והכשירן הוי מצד גופן בעצם ולכן אם ראינו הרוב לפנינו הוי רובא דאיתא קמן דהרי אנו רואים כשרים ובשר כשר לפנינו אבל היכא דהמיעוט והרוב מעורבים ואין ניכרים בפ"ע או דפסול והכשר אינו תלוי בגופן ממש רק מצד ד"א בחוץ בזה י"ל דהוי כרובא דליתא קמן ואין לו דמיון לב"ד וחניות מטעם הנ"ל וראיה לדברינו עוד ותמיה שלא הרגיש בזה רו"מ בתוס' גופא דף ס"ד שהביא הסוגיא דב"ב דף צ"ד והרי שם נמי במקום שקנה הזרע פשתן כיון דהוי רובא לזריעה אם כן במקום הזה הוי רובא דאיתא קמן ולמה חשבוהו התוספות לרובא דליתא קמן ואין לומר כיון דמוכח שם דרובא לזריעה היינו דאחד קונה הרבה לזריעה א"כ המקח אינו לפנינו והוי ליתא קמן אכתי תקשה מאי פריך שס הש"ס מני תנאי אי ר' יוסי ואמרו לו תרוייהו בתר רובא אזלי ומאי פריך הרי רבנן ס"ל דאזלינן בתר רוב הקונים והרי רוב הקונים ודאי הם לפנינו וא"כ נימא דהני תנאי בהא פליגו דר' יוסי ס"ל דרובא דליתא קמן נמי מהני בממון כמו באיסור וא"כ שוים הם רוב זה או רוב אנשים ולכן ס"ל דרוב זה אלים יותר דיותר נמסר לזריעה מלרפואה ורבנן ס"ל דלא מהני בממון רובא דליתא קמן רק באיתא קמן ולכן רוב הקונים עדיפא דזה הוי איתא קמן ואידך ליתא קמן והיינו תנאי ובע"כ דרוב הקונים נמי נחשב ליתי' קמן ולמה אינו דומה לרוב כשרים ובע"כ הטעם כמ"ש כיון דזה אינו תלוי בגוף האנשים רק מבחוץ מה הם קונים לכן לא מהני מה דהם לפנינו ונחשב ליתא קמן וא"כ ה"נ בצלמים הרי הצלמים כמו שהם לפנינו אין איסור בזה יותר מבזה רק דהחשש דאלו נעבדין ואלו אינן נעבדים וא"כ אין פסולן והכשירן תלוי בגופן וכיון דאינו מפאת עצמן רק מדבר הנמשך מבחוץ נחשב ליתי' קמן ועכ"פ אינו דומה לרוב כשרים או לט' חניות ולכך כתבו ביבמות דבזה פליגו ר"מ ורבנן אם נחשב איתא קמן ודו"ק היטב ועוד הי' מקום לחלק בין אם אנו דנין על אותה שעה שאירע כן מה דינו ובין אם התקנה עולמות דברוב כשרים אין אנו דנין רק על אותה שאירע כן מה דינו ובאותו שעה נחשב רוב דאיתא קמן דהרי הכשרים לפנינו אבל בגבינות בית אונקייא או בכלל הצלמים דהוי הדין ותקנה על עולמית מה יהי' דינו והזמן שיהי' אח"כ נחשב כרובא דליתא קמן דהרי הזמן שיבא אינו כעת לפנינו רק דילך בתר רוב דמן הסתם יהי' כן תמיד זה הוי רובא דליתא קמן וגם זה נכון והראשון עיקר לפע"ד ואין פנאי להאריך כי לא עיינתי בזה רק כמו רגע

והנה. נשמט מלעיל שאין ליישב קושייתי מה שהקשיתי מנ"ל דאזלינן בתר רובא מאחרי רבים כיון דהמיעוט הוי כמאן דליתא הנה אין ליישב דנהי דלדידן הוי כמאן דליתא היינו מכח דאזלינן בתר רובא א"כ חייבין המיעוט להסכים להרוב ולכך מחויבין לבטל דעתם אבל אם לא הוי אזלינן בתר רובא אז לא הי' חייבין המיעוט להסכים להרוב ואז הוי כמאן דאיתא אך זה אינו דסוף סוף קשה מנ"ל לדידן דאזלינן בתר רובא הרי י"ל התם אם נלך בתר רובא יהי' המיעוט כמאן דאיתא לכך לא אזלינן בתר רובא אבל בב"ד אם נלך בתר רובא יהי' המיעוט כמאן דליתא לכך אזלינן בתר רובא ולכך בכל דוכתא דאף אם כלך בתר רובא מ"מ יחשב המיעוט כמאן דאיתא לכך לא אזלינן בתר רובא אבל בסנהדרין אם אזלינן בתר רובא יהי' המיעוט כמאן דליתי' לכך אזלינן בתר רובא וצ"ע ובעיקר קושיות התוס' למה בב"ד אזלינן בתר רובא והרי אין הולכין במא"ה נראה דבר נכון בעזה"י דהנה זה דומה למה דקיי"ל בפ"ז דכתובות דרישא מנה לאבא בידך סיפא מנה לי בידך ופירשו המפ' דהיינו דחזקה דבת או ברי דידה לא מהני לאבי' כן ה"נ בשלמא בפלוגתא דרב ושמואל או במחלוקת הפוסקים יכול לומר המוכר אני מן המיעוט שמוכרין לשחיטה וכן אני סובר כפוסקים המזכין וא"כ הוי המיעוט וחזקת ממון בחד מקום לכך יכול המיעוט לסייע לחזקת ממון אבל בב"ד נהי דהמיעוט מזכין אין המיעוט שלהם יכול לסייע לחזקת ממון של אחר והמוחזק א"י לומר שהוא מן המיעוט דהרי הוא אינו דיין וא"כ גבי ב"ד ליכא להו חזקת ממון ואזלינן בתר רובא והוי כאלו פסקו כולם לחייבו ושוב א"י לסרב על פסק הב"ד וז"ב ונכון לפע"ד ודו"ק

והנה נשמט מלעיל שרוב נשים מתעברות ויולדת חשוב לי' הש"ס רובא דליתא קמן אף דהנשים לפנינו הנה מלבד שלדברינו א"ש כיון דאין הדבר נמשך מעצמן רק מביאת הזכר נהי דלא חשוב תלוי במעשה עכ"פ אין הרוב בגופן ממש והוי רק כמו רוב דצלמים רק גם בלא זה א"ש דהרי המשנה מיירי על אשה שהלכה למד"ה ואנו דנין אם שם נתעברה והרי רוב נשים דשם ליתי' קמן ולכך ודאי הוי רובא דליתי' קמן ודו"ק: לדף