עבודת עבודה חלק א טו

הבנה דמהיכן נשמע מינה תרתי ולפמ"ש י"ל כך דהנה בילדותינו עמדנו בהך דרשא דהדר קבלוהו בימי אחשורוש הו"ל למימר בהיפך קבלו וקיימו קבלו ברצון מה שקיימו עד עכשיו באונס ולמה אמר בהפך קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר ועמ"ש בזה וכעת י"ל כך דזה הכריחם לדרש השני דדריש דקיימו למעלה מה שקיימו למטה והכוונ' שהעידו למעלה שקיימו מה שקבלו למטה ונודע למעל' קיומם שהעידו שם שקיימו מה שקבלו למטה. אך שלא תיקשי למה לא נודע למעל' עד הנה שקיימו עד ימי אחשורוש אך בע"כ מזה מוכח שהדור קבלוהו בימי אחשורוש ולכך עד הנה לא יכולין למעל' להעיד שקיימו התור' כי הם נוגעים בעדותן כי אם לא יעידו יצטרכו לבא בטענת אונס ויחרבו שמים וארץ ולכך הוי נוגעים בעדותן אך כעת שקבלו מרצון התור' וא"כ מעתה אין שמים וארץ נוגעים בעדותן כי אף אם אין מקיימין התורה הם עומדין עבור הקבלה ועל הקבלה אין בידם לערער כלל כיון שקבלוהו ברצון ומעתה נסתלק נוגעין ולכך קיימו למעלה מה שקיימו למטה כי יש להם עדים שמים וארץ וא"ש דברי התוס' דלכך קאמר רבא דשמואל איה לי' פירכא דע"כ א"א למידרשי' רק לקיימו מה שקבלו כבר דא"כ הו"ל לומר קבלו וקיימו ובע"כ דאתיא לדשמואל דקבלו למעל' מה שקבלו למטה אך ממילא מוכח דהדר קבלוהו דאל"כ מ"ש עכשיו ובע"כ דעד הנה נוגעין בעדותן הוי אבל השתא נסתלק נגיעתם. אך מנין ידוע לנו שהעידו שמים וארץ למעלה שישראל מקיימין התורה ובע"כ מכח דברוה"ק נאמרה וא"ש

ומ"ש התוס' בתירוץ אחד דאין חוששין על זאת הראי' דכלום יש אב שמעיד על בנו עיין במהרמ"ל פירושו והוא תמוה דקיום שמים וארץ אינם בדרך עדות ולא שייך בזה לומר כלום יש אב שמעיד על בנו ועיין בהרי"ף שעמד בזה בכמה קושיות ולכך נלפע"ד כוונתם כך דהנה זה ודאי מה דקבע הקב"ה קיום העולם ע"י התור' זה עצמו הוי רק לכבודן של ישראל דאטו לא הי' יכולת בידו לברוא העולם ולקיימו בלי כח התורה וישראל רק הקב"ה בכוונה תלאו בקיום התורה כדי להיות כבוד לישראל שהם שותפים לו ית' במעשה בראשית ועל ידן קיים העולם וכמ"ש במדרש תצוה וכי לאורה הוא צריך אלא להעלות אתכם בפני אומ"ה שהם מאירין למי שאמר הי' העולם וביארנו שם הכוונה כן להראות דאור העולם ובריאותו תלוי בהם וא"כ מוכח דלכבודן של ישראל תלה קיום העולם בהתור'. או לפמ"ש בחידושינו מכבר והזכרתיו בחידושי כאן דף א' דכדי שלא יאמרו אומ"ה בוזזים אתם תלה קיום העולם בהם ייע"ש היוצא מזה דלכבודן של ישראל תלה קיום העולם בקיום התור' ולכך א"ש דזה גופו לא ידעי אומ"ה ולא ידעינין אם קיום שמים וארץ תליא בקיום התורה או לא רק הוא ית' מילא בפה עבדיו הנביאים שקיום שמים וארץ תלוי בקיום התורה וישראל ולכך על זה עצמו ליכא הוכחה אם קיומם תלוי בקיום התורה או לא ואין ראי' רק ממנו ית' והרי אין אב מעיד על בנו ואפשר לומר דאפשר לשמים וארץ להתקיים מבלעדי התורה ומ"ש הקב"ה שתלוי בקיום התורה הוי רק לכבודן של ישראל וז"ש התוס' דהנה לחובתם של ישראל יאמרו האומות הודאת בע"ד כמאה עדים דמי וכיון דהקב"ה אמר דהם תלוין בקיום התורה א"כ שמים וארץ נוגעים בעדותן הם אבל לזכותן של ישראל להיות לראי' ממה שהם קיימים שקיימו התורה י"ל להיפך כי מאן יימר שקיומם תלוי בהתורה אם כי הוא ית' אומר כן הרי אין אב מעיד על בנו ואין להקשות א"כ ממ"נ יועיל עדות שמים וארץ בצירוף הראי' שהם קיימים ממ"נ אם אפשר להם להתקיים בלא זה הרי עדות שמים וארץ מהני ועתה אינם נוגעים ואם אי אפשר להם להתקיים בלא זה יש הוכחה מקיומם אך ז"א דנוגע פסול אף בחשש רחוק ונגיעה כל דהו כמ"ש ברמב"ם וש"ע סימן ל"ז ולכך י"ל דבאמת שמים והארץ מסופקין בדבר אם קיומן תלוי בקיום התורה או לא. ולכך הם נחשבו נוגעים דחששו אולי באמת תלוי קיומם בקיום התור' ולמיחוש מיהו בעי ומקיומם אין ראי' דדילמא באמת אין קיומם תלוי בקיום התורה ומה שהקב"ה מרמז כמה פעמים דקיום התור' בזה תלוי העולם אין ראי' דכלום יש אב שמעיד על בנו וא"ש

ועוד י"ל קושייתם דהנה קיום שמים וארץ אין תלוי דוקא בקיום התורה שכבר נעשה רק אפשר להיות קיימים בזכות התור' שיקבלו ויעשו לעתיד דהרי במה הי' קיימין תחלה קודם שקבלו את התור' ובע"כ בזכות התורה לדלהבא רק שבאמת הי' העולם תלוי בויו בסיון וארץ יראה מכח שבאמת אין מתן תורה אחרת בשום זמן בעולם ולולי שקבלו ישראל את התור' לא הי' שום מתן תורה עוד בעולם ולכך שפיר הכל תלוי בויו בסיון אם יקבלו ישראל התור' מוטב ואם לאו יחזיר העולם לתוהו ובוהו כי אם לא עכשיו אימתי ולא תנתן עוד התורה בזמן אחר לעולם ועל מה יהיו קיימים אבל אומ"ה לפי דעתן שסופן לומר אח"כ תנה לנו מראש ונעשינה א"כ הם סברו שתנתן להם התור' מחדש ולא ידעו מהך דרשא דהיום לעשותן ולא למחר לעשותם א"כ לדידהו אין ראי' ממה שהשמים והארץ קיימים דדילמא הם קיימים בשביל שיקבלו אומ"ה עתה התורה ויקיימוהו ועבור העתיד הם קיימים ומ"מ נוגעים הוי שפיר דאם לא העידו שכבר קיימו א"כ אין להם זכות לעמיד רק על העתיד שעתידין האומ"ה לקבל התורה ולקיימה א"כ עדיין הם בפחד דילמא לא יקבלו ולא יקיימו כמ"ש ארץ יראה ושקטה אך אם מעידין שכבר ישראל קיימו את התורה אין להם שום פחד ודאגה כלל דכבר נעשה קיומם ולכך הוי נוגעים שפיר כי הראשון נוח להם והשני קשה מהם וא"ש ודוק היטב

עוד נלפע"ד ליישב דברי הש"ס על נכון עפמ"ש בילקוט פ' האזינו וז"ל עתידין כנסת ישראל לומר לפני הקב"ה רבש"ע הרי עדי קיימין שנאמר הערותי בכם היום את השמים ואת הארץ אומר לה הריני מעבירן שנאמר כי הנני בורא שמים החרשים ולפ"ז מוכח דאם ישראל חוטאין והקב"ה רוצה למחול להם הקב"ה צריך להעביר העדים לכבודן ולכך הוי שמים וארץ נוגעים שאם יאמרו שקיימו ישראל התורה יהיו נשארין קיימין לעולם ואם לא יעידו שקיימו התורה א"כ יעבירן הקב"ה וא"כ הוי נוגעין בעדותן ממש אך מה שלא הביא הש"ס הך קרא דהעדות בכם את השמים ואת הארץ היינו דזה דומה למה דק"ל ביו"ד סימן קס"א. לענין רבית ובחו"מ ה' גזילה דהנוטל רביה או הגוזל ומה אין בניו חייבין להחזיר רק אם הוא דבר מסוים חייבין להחזיר משום כבוד אביהם וא"כ כן י"ל ה"נ בזה ודאי אם הי' עיקר תכלית שמים וארץ רק עבור דבר אחד רק דרך אגב הוי נמי עדים על ישראל אז לא היי נחשבין דבר מסוים לעדות על ישראל ולא הי' בזה בזיון לישראל ולא הי' נצרך להעבירן אך אם לא נבראו שמים וארץ רק להיות עדים על ישראל א"כ הי' להם תורת דבר מסוים כיון שלא נבראו רק להיות עדים על ישראל אז יש בהם משום כבוד ישראל וצריך להעבירן משום כבודן של ישראל ולפ"ז י"ל מ"ש הקב"ה אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי אין הכוונה דגוף שמים וארץ צריכין לתור' דודאי הי' סיפוק בידו ית' לקיים שמים וארץ אף בלי התור' רק כוונתי ית' כך שהוא ברא שמים וארץ רק להיות עדים על קיום התורה או לא ולכך אם לא הי' ניתן התורה אין צריך לעדים כלל ולכך נברא שמים וארץ רק להיות להם תורת עדים וז"ש הש"ס שמים וארץ נוגעים בעדותן הם שהרי נאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמת' וא"כ לא נבראו רק להיות עדים בדבר וא"כ שוב הוי להם דין דבר מסוים וממילא אם לא יקבלו ישראל התורה יעבירן הקב"ה לכבודן של ישראל ולכך שוב נוגעין בעדותן הם כי אם לא יקיימו יעבירן הקב"ה לכבודן של ישראל ועיין מ"ש בהספר אחד בשנת תקצ"ו על הגאון מליסא ישוב אחר בזה

בתוס' ד''ה היום לעשותם וכו' דמשמע היום על לבבך ולא למחר על לבבך וכו' מאוד פלא בעיני על קושייתם דלפע"ד אין כאן אפילו התחלת קושיא דהרי אחז"ל ת"ת אין להם מנוחה לא בעה"ז ולא בעה"ב שנאמר מחיל אל חיל א"כ משמע דשייך לימוד התורה גם בעה"ב א"כ מה דאמרו היום לעשותם ולא למחר לעשותם היינו רק במעשה דמעשה לא שייך בעה"ב אבל לימוד שייך אף בעה"ב ולכך התם מקרא דעל לבבך דמדבר רק מענין חובת הזכרון בלב דהוי רק ענין לימוד וזכירה ולא במעשה בזה לא שייך לומר היום על לבבך ולא למחר על לבבך דזה שייך גם התם אך מהך קרא דהיום לעשותם דמדבר במעשה שפיר קאמר ולא לאחר לעשותם וא"ש ודבריהם צ"ע טובא

בתוס' ד"ה יום הששי כו' הנה לולא דבריהם י"ל כך דהנה ידוע דקודם מתן תורה הי' הלילה הולך אחר היום אבל אחר מתן תורה היום הולך אחר הלילה והנה ידוע דמשה הוסיף יום אחד מדעתו דמאי דרוש היום ומחר היום דומיא דמחר מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו ולילה דהאידנא כבר אזיל ולכאורה קשה כיון דהוי קודם מתן תורה וקודם מתן תורה הי' הלילה הולך אחר היום א"כ גם לילה דהאידנא ישנו כמו לילה דלמחר ובע"כ דנהי דקודם מתן תורה הי' הלילה הולך אחר היום מ"מ משעה שבאו לסיני וקבלו עליהם לקבל התורה נעשה להם דין ישראל הי' היום הולך אחר הלילה ושפיר דרוש היום דומיא דמחר ולפ"ז י"ל דהנה בר"ח סיון באו מדבר סיני כמ"ש ביום הזה באו מדבר סיני ואז קבלו עליהם לקיים התורה ואז נעשה להם דין ישראל כמ"ש ויחן שם ישראל נגד ההר ומשה עלה אל האלקים ולפ"ז ביום כאשר באו נעשה להם דין ישראל אבל בלינה לא נעשה להם דין ישראל כיון דעדיין לא באו לסיני א"כ אז הוי הדין דהלילה הולך אחר היום א"כ הלילה הי' נחשב לחודש אייר עדיין ולא נחשב לסיון עד היום ממש והתחיל סיון ולא מן הלילה אבל משבאו לסיני התחיל להיות בהם היום הולך אחר הלילה לכך אם הי' מנינין סתם למנין הימים הי' נחשב יום מתן תורה שביעי בסיון אבל אם מנינן ימים שלימים להיות היום הולך אחר הלילה לא הוי רק ויו בסיון דיום א' בסיון לא הוי לילו עמו ואם כן להיות ימים שלימים ערב ובוקר לא הוי עדיין ו' בסיון דיום א' לא הוי לילו עמו וז"ש התור' בדיוק ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי להיות תחלה ערב ואח"כ בוקר כסדר התורה לא הוי רק יום הששי לענין הלזה הוי ששי בסיון דיום אחד לא הי' ערב עמו ולכך להיות ערב ואח"כ בוקר ולהיות יום שלם ולילה עמו ולילה קודם ליום לא הוי רק ששי