עבודת עבודה חלק א קנח

יהי' נחשב ע"ז של ישראל ויבטלו אח"כ שלא כדין לכך גזרו דאין ישראל יכול לבטל ע"ז של נכרי אבל ר"א הקפר ס"ל כר"י דנשתברה מאליה אסורה א"כ חין ישראל יכול לבטל ע"ז של נכרי מדינא א"כ שוב לא הוי בידו לבטלן ושוב אף כשהגביה לא נחשב ע"ז של ישראל דאין זכי' לאסורי הכאה וגם י"ל אף אם נשתברה מאליה מותרת השתא לדידן דגזרו רבנן דא"י ישראל לבטלו ואם בטלו לא הוי ביטול א"כ אין לו עוד דין ממון ולא שייך בי' זכיה ולכך אף כשנגבי' לא נחשב ע"ז של ישראל ומה שאפשר לבטלו ע"י ככרי זה לא נחשב בידו דדלמא לא ימצא נכרי שיהי' יכול לכופו לכך שפיר הגביהו ר"א החלה ולפ"ז י"ל כך דהנה בדין ממון אם אזלינן בתר דרבנן או דאורייתא פליגי בזה הפוסקים בכמה דוכתא ולפ"ז י''ל דר"ח כאן הוי ס"ל דודאי לחומרא אזלינן בתר דין תורה ואם מדאורייתא נחשב ממון אף אם מדרבנן לא הוי ממון בתר ד"ת אזלינן לחומרא וא"כ אם הוי ס"ל כאן לר"א כמ"ד נשתברה מאלי' מותרת לא הוי מגבי' תחלה דהו"ל ע"ז של ישראל דמדאורייתא שייך בי' דין ממון דהוי בידו לבטלו ובע"כ דס"ל לר"א הקפר כר"י דנשתברה מאלי' אסורה א"כ מן התורה אין בידו לבטלה לכך לא נחשב דין ממון ולא שייך בי' זכי' ולזה פריך ר"ח כאן ול"ל לר"א מתניתין וכו' מפני שהבעלים מתייאשין א"כ נהי דכאן הוי רק ספק מכח סמוך מיעוטא לחזקה מ"מ שוב מהני בי' ביטול ישראל דהוי כנשתברה מאלי' דהוי ס"ס ונהי דלכתחלה לא הי' יכול הוא לבטלו דאין עושין ס"ס בידים מ"מ כיון דזה אינו איסור רק לכתחלה ואם עבר הי' מועיל הביטול עכ"פ לאחרים דלא גרע ממבטל איסור בידים וכו' וא"כ הרי התוס' כתבו בפ"ג דסוכה וכמה דוכתא כתבו דכל דהוי בידו אף דרך איסור נחשב בידו וא"כ ה"כ כיון דעכ"פ בידו לבטלו שיב נחשב דין ממון ויש לו זכי' וא"כ שוב כיון שזכה בו הו"ל ע"ז של ישראל ומה יומתק בזה לשון מגדף בה ר"ח דאם הכונה כפירש"י א"כ החמיר ר"א בדבר ולא שייך מגדף מה דהחמיר לנפשו אך לפירושינו דפריך להיפוך למה הקיל ר"א שפיר שייך מגדף בה דפריך איך הקיל ר"א נגד המשנה ולכך משני שפיר דכאן אין כאן אפילו ספק יאוש לענין איסור וודאי אסור היא וא"כ שוב אין בידו לבטלו מד"ת ואין לו זכי' שוב לא הו"ל ע"ז של ישראל ושפיר הגביהו החלה ואח"כ בטלו דלא הו"ל ע"ז של ישראל דאין זכי' באיסורי הנאה וא"ש ודו"ק מיהו כל דברינו לא שייכין רק להסוברים דבס"ס אף דלא נודע יחד הוי ס"ס אבל להסוברים דבלא נודע יחד לא הו"ל ס"ס לא שייך זה דכאן לא נודע יחד דלא הוי נולדו יחד ועיין במנחת יעקב בה' נדה שמוכיח שם דלא בעינן נודע יחד ועיימ"ש שם בחדושי סי' קפ"ד בק"א מהדורא תניינא כמה חלוקים בזה ייע"ש וא"כ גם כאן יש לחלק בזה ודו"ק

והנה אין להקשות על דברינו הנ"ל דא"כ יהיה מוכח עוד מדברי ר"א דין אחד דס"ל נשתברה מאליה אסורה ולמה לא אמר שמוכח מכאן ארבעה אך כבר נתיישב זה בדברינו דודאי לדידן ליכא הוכחה בזה די"ל דלעולם בנשתברה מאלי' אסורה רק דבתר דרבנן אזלינן וכיון דעכ"פ א"י לבטל ע"ז של נכרי דגזרה דלמא מגבה כה והדר מבטל לה שוב לא הוי בידו ולא הוי בר דמים לכך לא שייך בי' זכי' עוד רק ר"ח ס"ל כפי שיטתן דבתר דאורייתא אזלינן ולא בתר דרבנן וא"כ הרי הוי בר דמים מן התורה ולכך לפ"ז בע"כ ס"ל לר"א דנשתברה מאליה אסורה ולכך פריך שפיר אבל לעיל ס"ל לריב"ל דבתר דרבנן אזלינן לכך א"י להוכיח אם ס"ל נשתברה מאליה אסורה או מותרת לכך לא נקט זה וא"ש ודו"ק היטב

תוספות, ד"ה לא תעשון אתי וכו' וא"ת כיון דפרצוף פנים לחודי' אסור אמאי איצטריך לאסור ד"פ להדדי וכו' הנה לולי דבריהם הוי אפשר לומר כיון דמסיק הש"ס לקמן דבאחרים עשו לו אין איסור א"כ י"ל דזה החילוק בין פרצוף אדם לבדו בין כל הד"פ דכל הד"פ אסורין אף ע"י נכרים אבל פרצוף פנים לבדו אין איסור רק ע"י עצמו אבל באחרים עשו לו מותר ושבתי וראיתי בהר"ן שזה באמת דעת הרמב"ם שמחלק בין שאר משמשי מרום לפרצוף אדם שכל משמשי מרום אסורין בין בולטין בין שקועין ופרצוף אדם אינו אסור רק בבולט והראב"ד השיג עליו ולדעתי י"ל דמכח קושיות התוס' הנ"ל הוכיח הרמב"ם דינו דהוי קשה לו קושיות התוס' למ"ל ד' פנים תיפוק לי' משום צורת אדם ולפי דעתו א''ש דבכל הד' פנים אסור אף בשוקעת ובפרצוף אדם לבדו אינו אסור רק בבולטת וא"ש ודו"ק ועיין מ"ש בתוס' ד"ה שאני ר"ג דאחרים עשו לו מ"ש בישוב זה

ואפילו לרבא דאוקי מתניתין כולי' במוצא ולדידי' לא תידוק מני' דעשיית אדם מותרת דודאי אסורה כוונתם דלא נידוק ממה דנדחק רבא לפרש כולה בהמוצא ולא רצה לפרש מציעתא בעושה ובע"כ מכח דס"ל דעשיית אדם נמי מותר לא תידוק כן דודאי עשיית אדם אסורה אף לרבא רק מה דלא משני כן היינו דלא ניחא לאוקמא בתרי גווני וק"ל ואני אוסיף על דבריהם דאף אם נימא דלכך לא מוקי לה רבא בעושה דס"ל דאדם נמי מותר א"ש די"ל עפמ"ש בד"ה אחרים עשו לו דיש לפלפל בזה אם ח"ש מותר מן התורה או לא וא"כ י"ל דרבא ס"ל דח"ש אסור מה"ת גם בזה וכל פרצוף מד"פ לבדו אסורין מכח ח"ש עכ"פ ומה דמוקי לה לעיל דכל הפרצופין מותרין חוץ מאדם י"ל דהכוונה דמותרין בע"י אחרים ואדם אף ע"י אחרים אסור כמ"ש לעיל בישוב קושייתם למ"ל איסור ד"פ כיון דאדם לבדו כמי אסור די"ל דאף ע"י אחרים אסור ולכך י"ל דבאמת הכונה כל הפרצופות מותר ע"י אחרים וכמ"ש שם דח"ש מותר ע"י ככרי ואדם אף ע"י ככרי אסור אבל רבא י"ל דס"ל דאדם נמי מותר ע"י אחרים ומה שקשה קושיות התוס' למ"ל איסור ד"פ י"ל דמתרץ כתירוץ התוס' דלעבור עליו בשני לאוין ולכך ס"ל ממ"נ אם ע"י ישראל אף פרצוף אחד משאר ד"פ אסור מכח ח"ש וע"י נכרי מותר אף אדם לבדו כן י"ל בזה ודו"ק. בא"ד השמטות למסכת ע"ז דף ב' גמ' דרב ושמואל חד תנא אידיהן וכו' עד סוף הסוגיא בראה דהם אזלי לשיטתם דפליגי בפ"ז דב"ק במודה בקנס ואח"כ באו עדים דרב ס"ל פטור ושמואל ס"ל חייב ובזה יהי' פלוגתתן באן דהנה מה דדריש הש"ס ישמעו ויאמרו אמת היינו האומ"ה י"ל ב' כוונת אחד דקודם שיראו מעשיהם ויעירו יודו תחלה דהוא אמת קודם ביאת העדים או דהכונה אחר שיבאו עדים יאמרו דהאמת העידו ולכך למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב יהי' הכונה דאח"כ יבאו העדים והם יודו תחל' ולכך שפיר הוי רבותא דנקט עידיהן בעיין דקמ"ל אף שכבר הודו תחלה מ"מ מתחייבין אח"כ ע"י העדים ולכך כיון דנלמוד ממנו חידוש דין נקט עידיהן וזה כוונת הש"ס דקאמר כיון דחייבין ע"י עדים נקט כן אבל אידך ס''ל דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור א"כ בע"כ העדים יבאו תחלה וא"כ בזה אין חידוש שיתחייבו ע"י עדים לכך ס"ל דתברא עדיף לכך נקט אידיהן באלף ולכך רב לשטתו שם נקט אידיהן באלף ושמואל לשנותו נקט עידיהן בעיין כנלפע"ד בעזה"י

דף ד' גמרא מאוהבו נפרע מעט מעט וכו' ופירש רש"י פקידה משמע לפרקים כאדם הפוקד את חברו לפרקים עכ"ל הנה ע"פ דרכו נראה לפרש מ"ש במדרש פ' וירא בפסוק וה' פקד את שרה וז"ל אשר שמרת לעבדך לדוד את אשר דברת לו זה שרה ותדבר בפיך ובידך מלאת זה אברהם עכ"ל ומה בעי בזה וגם מ"ש עוד במדרש וה' פקד את שרה כאשר אמר לה בעצמו ויעש ה' לשרה כאשר דיבר ע"י שליח וחד אמר להיפוך ומה בעי בזה וכבר מלתי אמורה בזה בעז"ה בכמה אנפי ועפ"י פרש"י הנ"ל א"ש עוד דהוי קשה לו מ"ם וה' פקד את שרה דמשמע וועט מעט לא ביחד ובשאר עקרות כגון רבקה ורחל לא נאמר כן וגם ברעה שייך לומר דמאוהבו נפרע מעט מעט אבל בטובה ראוי להיות להיפוך לאוהבו ראוי להיות יחד ולא מעט מעט ולכך חד מפרש דלכך נקט לשון פקד כיון דהוי ב' פעמים בשורה זו אחת ע"י הקב"ה ואחת ע"י שליח לכך נאמר וה' פקד את שרה ויעש ה' לשרה לכך נחשב מעט מעט ואידך מפרש יותר דהנה ברבקה ורחל הם לבדם הי' עקרות ולא בעליהן לכך נפקדו בחד רגע אבל אברהם ושרה שניהן לא היו ראוין להוליד עוד וא"כ אם יהי' נפקדין יחד לא יהי' ניכר דכ"א לבדו כדאי לכך דדלמא ע"י אחד נפקד גם השני וכמשאחז"ל באמת דשרה אמנו נפקדה ונפקדו כמה עקרות עמה וא"כ יתכן במי אי דאברהם נפקד בזכות שרה או שרה בזכות אברהם לכך לא נפקדו יחד ורות דכ"א לבדו כדאי וז"ש וה' פקד את שרה למה לא הוי יחד מכח אשר שמרת לעבדך דוד אבי זה אברהם ותדבר בפיך ובידך מלאת זו שרה ונעשה כ"א דחוי בפ"ע וז"ש אברהם הלבן מאה שנה יוולד וגם שרה הבת תשעים תלד דהשאלה יהי' אם הי' נגזר ביחד ותזכה היא אגב הוא או היא תלד בפ"ע וכן יהי' הכונה מה שהשיב הוא ית' למה זה צחקה שרה וכו' היפלא מה' דבר ועפ"י פירושינו מכבר דשאלה שלה היתה למה חזרה לנערותה ולא הוא ולכך השיב הקב"ה דגם הוא יחזור לנערותו אך לא נעשה ביחד לרות כי זכותה לבד גרמה ולא אגב אברהם וא"ש בעזה"י ועיימ"ש בעזה"י בהנ"ל בחבורי לתורה פ' שמות שנת תרי"א ייע"ש

שם גמ', כתיב אל זועם בכל יום וכתיב לפני זעמו מי יעמוד כאן ביחיד כאן