עבודת עבודה חלק א קנו

נח לא מחל אפילו על פחות מש"פ וא"כ חזינן אף דדרך ואומדנא הוא דמחל על ש"פ אעפ"כ בכרי לא מחל א"כ י"ל ה"ה ביאוש הוי כן דאף דישראל מייאש נכרי לא מייאש ועוד דגם התם בגזל פחות משו"פ נימא כן כיון דלא ניתן להשבון א"כ מתייאש ממנו ובע"כ דלא מייאש נכרי ממנו א"כ מהו פריך הכא וכעין זה כתבו התוס' בערובין ר"פ הדר ה"ט דדלמא לא מייאש ייע"ש וא"כ ה"נ בזה ואף אם נימא דנהי דלענין מחילה שייך לחלק בין ישראל לנכרי מ"מ לענין יאוש לא שייך לחלק כן מ"מ קשה דהרי דעת כמה פוסקים דבגנב יש חילוק בין גנב ישראל לגנב עכו"ם דבגנב ישראל הוי יאוש דדייני במי יימר אבל בגנב נכרי לא הוי ייאוש דדייני בגיותא א"כ חזינן דלדידהו אף דא"י מיגנבו אעפ"כ לא מיאש מכח דדייני בגיותא א"כ אף להסוברים דאף בגנב נכרי הוי יאוש וס"ל דחילוק הנ"ל הוי רק בגזלן מ"מ י"ל דתינח אם הבעלים הוי ישראל לכך בתר דידי' אזלינן שהוא ישראל דדייני במי יימר ובהצטרף תרתי יחד דהנגנב ישראל דדייני במי יימר וגם הגנב אינו ידוע מי הוא לכך מייאש נפשי' אבל בחד מהני כגון בגזלן שהוא ידוע אף דהנגזל ישראל או באבדה שאין ידוע מי המוצאה והוי כמו גנב מ"מ כיון דהבעלים הוי נכרים דדייני בגיותא י"ל דלא הוי יאוש רק בשאר אבדה מותר ממ"נ דאם של ישראל הוא דדייני במי יימר הוי יאוש ואם של נכרי הוא בלא"ה מותר אבדתן אבל כאן באיסורא דאסור אף שהוא של נכרי ואין היתר רק מכח היאוש י"ל שפיר דנכרי לא מייאש מכח דדייני בגיותא ואין ככרי מייאש מאבדתו רק ישראל הוא דמייאש ולא נכרי והרי משמע דלולי הך ברייתא דהמוצא בסרטיא הוי ניחא די"ל סתמא לא הוי יאוש רק דהוי קשיא לי' מכח דבברייתא מפורש דסתם אבדה הוי יאוש א"כ י"ל מהתם אין ראי' דמיירי מישראל שפיר מייאש נפשי' מכח דדייני במי יימר אבל נכרי דדייני בגיותא הדרינן לסברתן דמסתמא לא הוי יאוש והרי כיוצא בזה יש חילוק בין פחות משוה פרוטה דישראל מחל ולא נכרי וי"ל ה"ה בזה הוי כן ולדעתי הוא קושיא גדולה וראוי להתעורר עליו וצ"ע ובגוף כוונת הסוגיא ופירושה עיין בתוס' ד"ה ול"ל מ"ש לפרש על נכון בעז"ה

גמרא תנן התם וכו' ומי שרי והכתיב לא תעשון אתי קשה לי מהו פריך הרי ידוע דעשה דוחה לא תעשה והמג"א הביא בשם הש"ל בשם ר"ת דמעשה דרבים לא בעינן בעידנא והיכי דיחיד מוציא הרבים ודאי נחשב עשה דרבים ייע"ש ולפ"ז קשה כיון דקדוש החודש הוי עשה דרבים א"כ כיון דר"ג הוצרך זה לקדוש החודש ראוי לומר דעשה דוחה ל"ת ואף דלא הוי בעידנא הרי בעשה דרבים לא בעינן בעידנא ואף דהוי רק מכשירי המצוה בכך דעת הרמב"ן דאף במכשירי המצוה ומתעסק לצורך המצוה הוי בעידנא ואף החולקים עליו היינו רק מכח דס"ל דמתעסק במצוה לא הוי בעידנא אבל אם לא הוי בעינן בעידנא הי' מודים דמכשירי המצוה דוחה ל"ת וא"כ בעשה דרבים דלא בעינן בעידנא למה לא ידחה עשה לל"ת וצ"ע ועוד הוי קשה לי כיון דבכל לאוין שבתורה בעינן שיתכוין לעברה ואם אינו מתכוין מותר דהוי דבר שאינו מתכוין א"כ ה"כ הרי ר"נ לא נתכוין לעשות כדמו' שמשי מרום רק להבחין העדים וא"כ הו"ל דבר שאינו מתכוין והן אמת דהש"ס משני אח"כ דכתיב לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות אך קשה למ"ל קרא והרי בכל התורה מותר דבר שאינו מתכוין ואין לומר דהוי פסיק רישי' דתינח לשאר הפוסקים אבל לפי דעת הש"ג בפי"ג דשבת הלכה ד' דלא שייך פסיק רישי' רק אם אי אפשר להיות נעשית כוונתו בלתי גוף המלאכה האסורה אבל אם אפשר להיות נעשית כוונתו בלתי מלאכה האסורה אף דכעת נעשה נמי מלאכה האסורה לא שייך פסיק רישיה ייע"ש והבאתיו בחבורי לא"ח עודנו בכת"י סי' תקפ"ח בתשובה לק"ק אוסטרא ייע"ש שהקשיתי עליו שם וגם מכאן קשה לי דהרי כאן אינו מכוין רק לעמוד על אמיתת הדברים של העדים אם מכונין כראוי והרי באמת אפשר בידם לכוין בלתי עשיית דמות לבנה ממש וא"כ אף דכעת נעשית ע"י עשיית דמות לבנה אין זה פסיק רישיה וא"כ מהו פריך נימא דהוי דבר שאינו מתכוין ומותר וצ"ע גם בזה וקושיות הנ"ל קשה ממ"נ דקושיא ראשונה אפשר ליישב דאפשר לקיים שתיהן דהוי אפשר בלא"ה רק לרווחא דמלתא עשה כן וקושיא שני' י"ל דלא הוי אפשר בלא"ה והוי פסיק רישי' אך שני הקושיות יחד קשה ממ"נ אם מכח עשה דוחה ל"ת או דהוי דבר שאינו מתכוין ודו"ק

בד"ה מצא טבעת ולא הגביה עד שבטלו הנכרי כוונתו דאם הגביהו הרי נעשה ע"ז של ישראל ואין לו ביטול ועיימ"ש בזה בתוס' ד"ה ול"ל המציל לפרש בע"א מיהו בעיקר פירש"י קשה לי הרי בכל הקנינים בעינן הכונה לזכות ואם אין מתכוין לקנות לא קנה ומכ"ש אם כיון בפירוש שלא לזכות בו וא"כ בשלמא לעיל דאמרינן דלמא מגבה לה והדד מבטל לה הכוונה דחיישינן שיגביהנה ויכוין לזכות ואח"כ יבטלו אבל כאן י"ל דר"א הגביהו וכיון בפירוש שלא לזכות בו דבזה ודאי לא נעשה שלו ולא קנה בע"כ ולכך מהני ליה הביטול ומי הכריחו לפרש דמיירי שלא הגביהו וצ"ע

תוספות, ד"ה ש"מ עכו"ם מבטל ע"ז שלו וכו' וי"ל משים דפשיטא ליה וכו' דבריהם תמוהין מאוד בעיני דאיך אפשר לומר דלולי המשנה והוי פשיטא ליה דא"י ישראל לבטל ע"ז של נכרי הרי לעיל מוכח להיפוך רש"י דלמ"ד נשתברה מאליה מותרת פריך אמאי א"י ישראל לבטל ע"ז של נכרי להוי כנשתברה מאלי' ורבא הוצרך לתרץ מכח גזרה דלמא מגבה לה וכו' וא"כ מה פשיטא הוא ממ"נ הך גזרה דדלמא מגבה לה והדר מבטל לה אינו דבר פשוט דהרי ר' יוחנן לא ס"ל הך גזרה דאל"כ מה פריך מזה לר"ל בע"כ דלא ס"ל הך גזרה ואם פשיטא ליה דא"י לבטל מכח דהוי כנשתברה מאלי' הרי חזינן דר"ל לא ס"ל הך דינא וס"ל דנשתברה מאלי' מותרת וממילא ראוי שיועיל ביטול ישראל דהוי ליה כנשתברה מאלי' וא"כ איך כתבו דזה הוי פשיטא ומה"ט הוי תמי' לי על התחלת קושייתם די"ל דמדר"א לא נשמע כלל דישראל א"י לבטל ע"ז של נכרי די"ל דמעולם ישראל יכול לבטול ע"ז של נכרי ומטעם המבואר בש"ס דהו"ל כנשתברה מאלי' ולפ"ז הרי הטעם דס"ל לר"ל נשתברה מאלי' מותרת הוא מכח הטעם דמימר אמר איהי נפשה לא אצלה וכו' וא"כ י"ל דהרי זה אין דבר ידוע רק ע"פ האומדנא הוי כן וא"כ אומדנא לא עדיפא מרובא וחזקה וכל היכי דאיכא לברורי ולצאת מידי רוב וחזקה לא סמכינן ארוב וחזקה וא"כ ה"נ י"ל בדעבד היכי שכבר ביטלו ישראל ואי אפשר בביטול הנכרי וכדומה ודאי מהני ביטול ישראל דהו"ל כנשתברה מאלי' רק ר"א לא רצה לעשות כן לסמוך על רוב וחזקה כיון דהוי אפשר לו בביטול הנכרי לכך לא רצה לבטלו בעצמו כיון דאפשר בהכי אבל היכי דאי אפשר בביטול הנכרי ובטלו ישראל בדעבד י"ל דמהני ביטול ישראל ואין מזה ראיה כלל דלא מהני ביטול ישראל כלל וזה הוי פשוט לפע"ד והנראה בכוונת דבריהם דס"ל דהך דינא דנשתברה מותרת מכח דמימר אמר איהי נפשה לא אצלה רק בידע בה הנכרי שנשתברה מאלי' אז שייך ה"ט דמימר אמר אבל בלא ידע הנכרי שנשברה לא שייך מימר אמר ומודה ר"ל דלא הוי ביטול ולכך הכא דמיירי שמצאו בדרך וא שישברנו לא ידע בי' הנכרי וא"כ בזה הוי פשיטא דביטול ישראל מצד עצמו לאו כלום הוא ואין לו מעלה רק דהו"ל כנשתברה מאלי' וא"כ תינח בידע בה הנכרי אבל בלא ידע בה הנכרי דאם נשתברה מאליה אסורה לכך פשיטא דלא עדיף ביטלה ישראל מנשתברה מאלי' ולכך שפיר כתבו דזה פשיטא דלא מהני ביטול ישראל מצד עצמו אם אין הנכרי יודע מזה ולזה הקשו מתחלה שפיר דהו"ל לומר ד' דמשמע דישראל א"י לבטל ע"ז של נכרי מצד עצמו דאם הוי מצד עצם הישראל הביטול א"כ אין תורת ספק בדבר רק ודאי ולמה לא עשאו ר"א כן הוי נראה לפרש כוונתם אך לפ"ז יהי' מוכח מדבריהם להדיא דבלא ידע הנכרי שנשתברה מודה ר"ל דאסורה א"כ התחזק קושייתינו יותר מה שהקשינו שם בסוגיא דמהו פריך שם הש"ס לר"ל ממשנה דשברי צלמים מותרין דשברי ע"ז אסורין וממשנה דישראל א"י לבטל ע"ז של נכרי להוי כנשתברה מאלי' נימא דמיירי בלא ידע בה הנכרי ייע"ש ובכמה קושיות דפריך שם הש"ס הוי מצי לתרץ כן וצ"ע גדול בזה

והנה. עוד הי' נראה ראיה מוכרחת דבלא ידע הנכרי שנשתברה מודה ר"ל דאסורה ממה דקאמר הש"ס ש"מ תלת וכו' וש"מ עכו"ם מבטל ע"ז של נכרי חברו וקשה דלמא לעולם נכרי אין יכול לבטל ע"ז של חברו אך היינו דוקא בע"ז ממש דידוע שהוא ע"ז ובזה אם היתה נשתברה מאליה היתה אסורה ממילא י"ל אף ביטול הנכרי לא מהני בשל חברו והכא שאני כיון דהת"ח כתב דאף לר"י אינו אסור בנשתברה מאלי' רק מכח ספק ואם נזדמן עוד ספק מותר מכח ס"ס ייע"ש גבי קן של אשרה ולפ"ז י"ל דהכא הרי לא הוי ע"ז ידוע רק שמצא טבעת שיש עלי' דרקון והרי אין ידוע דעבדה רק ספקא הוי וכמו דאמרינן לעיל בכל הצלמים לר"מ דספקא הוי דלמא עבדה או לא וכו' וא"כ ה"ה ה"נ לרבנן הוי ספק אם עבדה ולכך אם ביטלה הנכרי הוי ס"ס דלמא לא עבדה ואת"ל עבדה דלמא נשברה מאלי' מותרת דביטלה הנכרי ומיהו ישראל א"י לבטל מכח גזרה דלמא מגבה לה והדר מבטל לה אך בנכרי דלא שייך חשש זה שפיר יכול לשברה דלא גרע מנשתברה מאלי' והוי ס"ס אבל בע"ז ידוע דהוי רק ספק אחד ולא מהני נשתברה מאלי' י"ל דאף נכרי א"י לבטל ע"ז של חברו ומנ"ל דנכרי מבטל ע"ז ממש של חברו אך בע"כ יהי' מוכח דנשתברה מאלי דהוי ספק לר"י אם ביטלה ולר"ל ודאי דביטלה שייך רק בידע בה הנכרי שכשתברה אבל בלא ידע מודה ר"ל דלא שייך כלל ביטול וממילא מכ"ש לר"י דהוי בזה ודאי איסור ולכך מוכיח שפיר דנכרי מבטל ע"ז של חברו ומיהו זה יש לדחות די"ל דהוכחה שלו הוי דאי מטעם ס"ס אתינא עלה הרי אין עושין ס"ס בידים ואיך ציוה להנכרי לבטלו לכתחלה ובע"כ דביטול נכרי מהני מצד עצמו מיהו אכתי יהי' מוכח סברתינו הנ"ל דאכתי תקשה מנ"ל דנכרי יכול לבטל ע"ז של חברו דלמא בע"ז ממש לעולם דלא מהני נשתברה מאלי' לא מהני ביטול נכרי בשל חברו רק הכא שאני די"ל דבלא"ה הוי ס"ס דהרי הש"ס פריך ול"ל לר"א המציל וכו' מפני שנתייאשו הבעלים ונהי דמשני דהנכרי לא מייאש דמימר אמר מ"מ י"ל מידי ספק לא נפקא וספקא הוי דלמא מייאש אף מאיסורא רק מצד זה לבד אין להתיר דספק איסורא לחומרא מיהו בזה יש ס"ס דלמא לא עבדה כלל ואת"ל שעבדה דלמא אייאש אף מאיסורא וכיון דבלא"ה הוי ס"ס ומותר מדינא לכך רצה ר"א להחמיר על עצמו לבטלו הנכרי ג"כ והוי עכ"פ כמו כשתברה מאלי' ונוסף עוד ספק דלמא מכח זה ביטלה הנכרי דמימר אמר איהו נפשה לא אצלה וכל כמה דהוי מצי למעבד בהיתר