עבודת עבודה חלק א קנ

שנתערבו דאסור לאכול רק שנים שנים ומכח סברא דמדההוא דהיתרא ההוא נמי דהיתרא א"כ ה"נ כיון שכתבו התוס' דאף אם נשתברה מאלי' מותרת מ"מ הוי חשש דלמא שיברה ישראל אך דלא חיישינן לכך מסתמא וא"כ דלמא דוקא בנמצא אותם עם שברי צלמים בזה אמרינן מדההוא דהיתרא ההוא כמי דהיתרא ולא חיישינן לשמא שיברו ישראל אבל אם מוצא שברי ע"ז מודה דאסורין דחיישינן שמא שיברו ישראל וא"כ י"ל במתניתין דדייק הא שברי ע"ז אסורין היינו במוצא שברי ע"ז בלבד ושמואל מיירי במוצא אותם עם שברי צלמים מיהו שבתי וראיתי דלק"מ די"ל דבאמת כן הוי פרכת הש"ס דלמה קמ"ל במתניתין המוצא שברי צלמים מותרין ולא קמ"ל רבותא יתירא דאפילו אם מוצא עמהם שברי ע"ז כמי מותרין ובע"כ מוכח דבשברי ע"ז אסורין אף אם נמצא עם שברי צלמים והרווחנו בזה ליישב מה שהקשו התוס' דלמה לא משני לשמואל כדמשני לקמן לר"ל הא צלמים עצמן אסורין והנה בפשיטוה הי' נראה ליישב קושייתם דשניהם צריכין דהרי התוס' הקשו דהרי כחא דהיתרא עדיף לי' אך י"ל דכחא דהיתרא עדיף הוי רק אם הוי חד רבותא לאיסור וחד להיתר אז כחא דהיתרא עדיף לי' אבל אם יש ב' רבותא לאיסור ואחד להיתר אז חדא במקום תרתי לאו כלום הוא וא"כ ה"נ כיון דבמה שנקט שברי צלמים הוי נשמע תרתי לאיסור אחד דצלמים עצמן אסורין והשני דתבנות יד ורגל אסורין אבל כחא דהיתרא הוי רק חדא ולכך שניהם צריכי רבותא דצלמים עצמן ורבותא דיד ורגל דבחדא הוי קשה דכחא דהיתרא עדיף לי' אך לדרכנו א ש יותר דהנה הת"ח כתב דמה שאוסר ר' יוחנן כשנשתברה מאלי' אינו בתורת ודאי רק מספק שמא לא ביטלום עכו"ם אבל מידי ספקא לא נפקא די"ל שביטלום עכו"ם בזה ייע"ש והנה לפ"ז אין הכרח לדברי התוס' לומר דשמואל ס"ל כר"ל דנשתברה מאלי' מותרת די"ל דמודה שפיר לר"י דנשתברה מאלי' אסורה רק מ"מ במוצא שברי ע"ז מתיר דהוי ס"ס שמא עכו"ם שברה ואת"ל נשתברה מאלי' אכתי מידי ספקא לא נפקא שמא ביטלה עכו"ם בכך ולכאורה י"ל דהוי משם אחד שמא ביטלה עכו"ם או לא מיהו י"ל כיון דעכו"ם מבטל ע"ז שלו בע"כ א"כ אם שיברו נכרי אפילו שלא בכונה לבטל רק בעל כרחו דהרי בע"כ אינו מכוין לביטול ואעפ"כ בטל ממילא אבל בנשתברה מאלי' בעינן שיכוין הנכרי בדעתו ורצונו לבטלה א"כ אינו משם אחד ושפיר י"ל דמודה שמואל דנשתברה מאלי' אסורה ולפ"ז י"ל דודאי לפי דברי שמואל דמודה אם נשתברה מאלי' אסורה ועיקר היתר שלו הוי מטעם ספק ספקא שפיר יש לחלק בין אם מצאו עם שברי צלמים או בפ"ע דבמה דמתיר מטעם ס"ס יש לדחות דהרי הוי ס"ס באיתחזק איסורא דבשלמא בצלמים דהוי ספק שמא לא עבדו כלל לכך לא איתחזק איסורא ומהני ס"ס אבל בע"ז דידוע שעבדה כיון דאיתחזק איסורא ראוי שלא יועיל ס"ס אך בזה מהני אם הוי עמו חדא דהיתרא דמרע בזה לחזקת איסור דאיתחזק בזה היתרא כנגדו דהרי הוי חדא דהיתרא וכמו דהיכי דהוי חדא דאיסורא נחשב איתחזק איסורא ה"ה להיפוך באיכא חדא דהיתרא נחשב חזקת היתר ולכך כיון דאיתרע לה חזקת איסור סמכינן אס"ס אבל למאן דמתיר נשתברה מאלי' א"כ בלא ס''ס יש להתיר אם מוצא שברי ע"ז דאין לחוש לשמא שיברו ישראל כמ"ש התוס' כאן דאזלינן בתר רובא ייע"ש וא"כ רובא וחזקה רובא עדיף ולא איכפת לנו באיתחזק איסורא א"כ אין סברא לחלק בין איכא חדא דהיתרא או לא א"כ אף במוצא שברי ע"ז עצמה נמי יש להתיר ולפ"ז א"ש דהרי התוס' כתבו דלכך לא שייך לומר בזה כחא דהיתרא מכח דכאן הוי כח האיסור לחידוש וכח ההיתר פשוט ולפ"ז י"ל דכאן משני הש"ס דמודה שמואל בנשתבר' מאלי' אסורה וגם במוצא שברי ע"ז עצמן נמי אסורין ואינו מתיר רק במוצא שברי ע"ז עם שברי צלמים ומכח ספק ספקא וגם מדההוא דהיתרא ההוא כמי דהיתרא לכך בזה הוי כח דהיתרא פשיט לכך משני דכח דאיסורא עדיף ליה דקמ"ל אטו סיפא דיד ורגל אבל לר"ל דס"ל נשברה מאלי' מותרת א"כ אף במוצא שברי ע"ז בעצמו מותרין בזה שפיר הוי רבותא וראוי' לומר בי' כחא דהיתרא עדיף ליה והוכרח לתרץ דקמ"ל הא צלמים עצמן אסורין והוי תרתי לאיסורא לכך הוי כחא דהיתרא חדא במקום תרתי וא"ש ודו"ק

והנה, מ"ש לעיל בשם הת"ח דאף למ"ד נשתברה מאלי' אסורה מ"מ אינו רק ספק קשה לי טובא עלי' מן הסוגיא דפריך לר"ל דס"ל נשתברה מאלי' מותרת ממתניתין דהמוצא שברי צלמים מותרין הא שברי ע"ז אסורין דמשמע דלר"י דס"ל נשתברה מאליה אסורה א"ש והרי גם לדידיה קשה דהרי הוי ס"ס דלמא שיברה עכו"ם ואת"ל נשתברה מאלי' אכתי דלמא בטלה עכו"ם ואין לומר דהוי משם אחד כמ"ש לעיל דאכתי קשיא מהו פריך לר"ל הרי עיקר טעמו דס"ל דנשתברה מאלי' מותרת היינו דמימר אמר איהו נפשה לא אצלה וכו' וא"כ בעינן עכ"פ שיוודע להנכרי שנשתברה אבל כל זמן שלא נודע לנכרי שנשתברה ודאי גם לדידי' לא בטלה ואין לומר דאם הוי נודע לו הוי מבטלה אף שלא מדעתיה בטלה דהרי קיי"ל יאוש של"מ לא הוי יאוש ומכ"ש בזה ואין לומר דס"ל לר"ל כמ"ד דיאוש של''מ הוי יאוש דמנ"ל להקשות ודלמא ס"ל דלא הוי יאוש ולא הוי ביטול רק כשידוע שידע הנכרי שנשתברה אבל בלא ידוע לא ביטלה וא"כ עתה במוצא שברי ע"ז הוי ספק תורה לחומרא דלמא עדיין לא ידע ממנה הנכרי לכך אסורין מספק ומהו פריך ובע"כ דפרכת הש"ס הוי דלר"ל הוי ס"ס דלמא שברה עכו"ם ואת"ל מאלי' דלמא ידע ממנה הנכרי וא"כ בע"כ מוכח דלא הוי משם אחד דאל"כ מהו פריך לר"ל בע"כ דלא הוי משם אחד כמ"ש לעיל וא"כ אף לר' יוחנן תקשה דהוי ס"ס דלמא שיברה עכו"ם ואת"ל נשתברה מאלי' דלמא אעפ"כ בטלה וקשה ממ"נ ואין לומר דלר"י הוי להיפוך ס"ס לאיסורא דלמא שיברה ישראל ואת"ל נשתברה מאליה דלמא לא בטלה הנכרי בכך דא"כ גם לר"ל הוי כן דלמא שיברה ישראל ואת"ל נשתברה מאלי' שמא לא ידע ממנו הנכרי ובע"כ מוכח מזה דלא כהת"ח רק לר"ל בודאי אסורה ולא בתורה ספק

תוספות ד"ה אמר שמואל וכו' דרוב שבירותי' הוי ביטול דטפי שכיח וכו' משישברה ישראל וכו' קשה לי מי דוחקם לכך הרי בלא"ה א"ש כיון דאנן אזלינן להך סברא דנשתברה מאליה מותרת א"כ אף שיברה ישראל מהני לדידי' מדינא רק דגזרינן דלמא מגבה להו והדר מבטל לה כמ"ש בש"ס לקמן למ"ד זה וא"כ הוי רק איסור דרבנן והו"ל ספק דרבנן ולקולא ומכ"ש למ"ד דמתרץ לקמן דבאמת ביטלה ישראל מהני רק פחסה ישראל לא מהני וא"כ כאן דמוציא אותם שבורין ממש מה לחוש בזה ונראה ראיה מזה דהתוס' ס"ל דספק דרבנן באיתחזק איסורא דאסור וא"כ כאן דודאי הוי אסור וספק אם הותר יש לחוש שפיר לשמא שיברה ישראל ואסור מדרבנן מכח גזרה דלמא מגבה לה וכו' ובזה נתחזק יותר קושייתינו לעיל בש"ס דמהו פריך הש"ס לשמואל נימא דהרי חזינן בדברים החשובין שנתערבו ונפל אחד מהם לים וכו' דאינו רשאי לאכול הנשארים אלא שנים שנים הרי אף דהתם תלינן שהאיסור נאבד מן העולם וכיון דכל עיקר מה שאינו בטל הוי רק דרבנן וראוי לומר בי' ספק דרבנן ולהקל אעפ"כ כיון דאיתחזק איסורא לא תלינן להקל רק לאכול ב' ב' מדההו דהיתרא וכו' וא"כ ה"נ נימא הרי יש לחוש דלמא שיברה ישראל רק דהרי הו"ל ספק דרבנן ולהקל אך הרי איתחזק איסורא לכך אינו מותר רק במוצא עם שברי צלמים אז אמרינן כיון דההוא ודאי מותרין מטעם ס"ס לכך תלינן מדההוא דהיתרא הוי ההוא נמי דהיתרא אבל שבר ע"ז בעצמן מודה דאסורין ומהו פריך ובע"כ צריך לתרץ כמ"ש לעיל ודו"ק

ע"ב גמרא אתמר ע"ז שנשתברה מאלי' ר"י אמר אסורה הנה הרי"ף פוסק כר' יוחנן דנשתברה מאלי' אסורה ופוסק כשמואל דאפילו שברי ע"ז עצמה מותרין ותמה הר"ן שסתרי אהדדי ייע"ש ולפע"ד י"ל ע"פ דברי הת"ח שהבאתי לעיל דס"ל דאף לר"י אינה אסורה רק בתורת ספק דשמא לא ביטלה מיהו מתורת ספק לא נפקא דשמא ביטלה ייע"ש והנה לעיל הקשינו עליו דא"כ מהו פריך הש"ס לר"י מדר''מ נשמע לרבנן דהרי י"ל גם לר"י מותר בשברי ע"ז דהוי ס"ס דלמא שיברה עכו"ם ואת"ל נשתברה מאלי' אכתי דלמא בטלה נכרי ואין לומר דהוי ס"ס להיפוך דלמא שיברה ישראל דהרי התוס' כתבו דשיברה ישראל לא שכיח אך שם כתבנו די"ל דהוי משה אחד דסוף סוף הוא רק ספק אחד דלמא ביטלה נכרי או לא אך כתבנו די"ל דלא נחשב משם אחד כיון דנכרי מבטל ע"ז שלו בע"כ א"כ אם שיברה עכו"ם לא בעינן שיתכוין לבטלה דאף אם לא כיון לבטלה הוי ביטול בע"כ אבל בנשתברה מאלי' בעינן שיבטל מרצונו ובלבו ייע"ש אך לפ"ז יהי' תליא בדין אם נכרי יכול לבטל בע"כ או לא דאם נכרי יכול בע"כ לא הוי משם אחד אבל אם א"י לבטל בע"כ הוי משם אחד והנה לקמן אמרינן דף מ"ג ארבב"ח אריב"ל וכו' עד ש"מ תלת וכו' וש"מ נכרי ונבטל ע"ז בע"כ וכו' א"כ משמע דמדברי רבב"ח נשמע דין זה ולולי זה הוי ס"ד דא"י לבטל בע"כ ולכך א"ש דהש"ס דפריך לר"י מדר"מ כשמע לרבנן הוו הכוונה דא"כ יהי' מוכח כמי מר"י דס"ל כרבב"ח בזה דנכרי מבטל ע"ז שלו בע"כ דאל"כ למה מותר במוצא שברי ע"ז ויהיה מוכח כמי דר"י ס"ל כרבב"ח בהא ולכך דוחה הש"ס זה דמהא ליכא ראיה די"ל דשאני צלמים דספק וספק הוא כלומר ולא תפשוט דין זה דנכרי מבטל בע"כ אבל לפי האמת דקיי"ל כרבב"ח דנכרי מבטל בע"כ שפיר י"ל אף לר"י מותר במוצא שברי ע"ז מכח ס"ס דלמא נכרי שיברה ודלמא בטלה נכרי על ידי שנשתברה מאלי' ומשם אחד לא הוי כיון דנכרי מבטל בע"כ וא"ש ודו"ק ויש להסביר הענין יותר די"ל דודאי המקשן שפיר פריך דמדר"מ נשמע לרבנן דאין לומר דטעמן מכח ס"ס דהרי הוי ס"ס להיפוך דלמא שיברה ישראל כנ"ל ואין לומר דשיברה ישראל לא שכיח כמ"ש התוס' דאכתי הרי לר"מ חייש למיעוטא לדידי' מיעוטא כמאן דאיתנהו דמי כמ"ש הר"ן בר"פ זה א"כ לדידי' הוי ס"ס לאיסורא להיפוך ואעפ"כ מתיר אף בספק אחד אף דהוי שקולים א"כ ה"ה נמי שברי ע"ז לרבנן אף היכי דליכא ס"ס מיתר ומוכח דנשתברה מאלי' מותרת ולכך מוכרח הש"ס לתרץ דשאני צלמים דספק וספק הוא אבל אנן לדידן דקיי"ל כרבנן דלא חיישי למיעוטא שפיר י"ל דאף דנשתברה מאלי' דאסורה במוצא שברי צלמים מותר מטעם ס"ס דלמא הנכרי ביטלה ואת"ל נשתברה מאלי' דלמא ביטלה הנכרי וס"ס להיפוך לא הוי דלמ' שיברה ישראל דזה לא שכיח ואינו נכנס בגדר ספק ומה דקאמר הש"ס אבל שברי ע"ז עצמן הוי ודאי וכו' ואין ספק מוציא מידי ודאי היינו רק לר"מ דחייש למיעוטא ולא תפשוט מזה דס"ל לר"י כרבב"ח דנכרי מבטל ע"ז שלו בע"כ אבל לרבנן לפי מה דקיי"ל דנכרי מבטל בע"כ שפיר הוי ס"ס לכך