עבודת עבודה חלק א קמט

עבדוהו ולא תליא במעשה ייע"ש וא"כ א"ש תינח אם כל המקום עובד אותן א"כ נאסר בהזמנה ולא תליא במעשה אבל אם רוב המקומות אין עובדין להם רק שניחוש למיעוטא של אותו מקום א"כ בזה עכ"פ תחלה לא לכך נעשו ולא נאסרו בהזמנה עד שיעבדוהו וא"כ הוי מיעוטא דתליא במעשה ואף לר"מ לא חיישינן ולכך לא משני כן וא"ש ודו"ק

גמרא ור"מ לטעמי' דחייש למיעוטא וגזר שאר מקומות אטו אותו מקום לכאורה אין הבנה לזה דממ"נ אם הוי החשש מכח אחליפו דמחליף שאר מקומות אטו אותו מקום למ"ל למתלי בחייש למיעוטא גם לרבנן נהי דלא חיישי למיעוטא עכ"פ חשש אחליפו הוי ובע"כ דאין הכוונה מכח אחליפו רק דהחשש דלמא הוי באמת ממקום זה כיון דחייש למיעוטא א"כ למ"ל לומר לשון גזר דגזר שאר מקומות אטו אותו מקום הו"ל לומר בקיצור דר"מ חייש למיעוטא וחיישינן לשאר מקומות אטו אותו מקום ומהו לשון גזר שאר מקומות ומזה מוכח להדיא דגוף הדבר דחייש ר"מ למיעוטא הוי רק דרבנן ולכך שפיר אמר לשון גזר ר"מ שאר מקומות אך א"כ תמוה על התוס' בחולין דף י"ב דכתבו שם התוס' בלשון נראה לי דר"מ חייש למיעוטא הוי רק דרבנן ולמה כתבו בלשון כראה הרי כן מוכח בלשון הש"ס הנ"ל והתוס' עצמן הביאו שם סוגיא זו בדבור הקודם ולמה לא הוכיחו מזה כן ולכך נראה דכוונת הש"ס כך דודאי לומר דלחוש לאחליפו אלו העומדין בשאר מקומות אטו העומרין באותו מקום זה אינו נראה דודאי כל מקום כיכר בפ"ע לא שייך חשש אחליפו רק הכוונה כך דלר"מ כיון דחייש למיעוטא ממילא אם פירוש ונמצא בדרך אסור דדלמא הוי מאותו מקום וכיון דבנמצא בדרך אסור והרי באמת רוב מקומות אין עובדין בהם ואעפ"כ אסור בזה שפיר יש לחוש לאחלופי אם עומדין באלו המקומות חיישינן לאחלופי אטו נמצא בדרך ולכך גזר אף שאר מקומות אטו אותו מקום אבל רבנן כיון דלא חיישי למיעוטא ממילא אף נמצא בדרך מותר ולכך לחוש לאחלופי אטו עומד באותו מקום בזה לא אתי למחליף דניכר הוא ולכך לא גזרו ודו"ק אך לפ"ז יהיה מוכח להיפוך דר"מ חייש למיעוטא מן התורה דאל"כ הוי ליה גזרה לגזרה וקשה על התוספ' שכתבו להיפוך אך א"ש די"ל התוס' מפ' כפירוש הראשון שלנו ומ"מ כתבו בלשון כראה לי מכח דיש לפרש כוונת הש"ס להיפוך כפירוש השני לכך תליא בלשון נראה לי ודו"ק כנלפע"ד נכון בס"ד בעזה"י

ורבנן דלא חיישי למיעוטא לא גזרו בשאר מקומות וכו' קשה לי לפי מה שהקשה הר"ש מקילין הובא במפ' שראוי לתסור כל העולם כולו בזריעה מכח ספק כחל איתן ולא שייך לילך בתר רובא כיון דכל קבוע כמע"מ דמי וכו' ותירץ כיון דאין הקבוע ניכר בעולם לא שייך קבוע ייע"ש וא"כ תינח התם אבל הכא כיון דידוע דבמקומו של ר"מ היו עובדין אותם וא"כ הוי הקבוע ניכר במקומו וכל קבוע כמע"מ דמי וא"כ אף לרבנן ראוי לחוש לזה מדינא ואין לומר דש"ה דידוע הוא שאלו מן המקומות שאין נעבדין דא"כ גם לר"מ דחייש למיעוטא יהיה מותר וממ"נ או אף לר"מ יותר ואם אסור לר"מ גם לרבנן יותסר דכל קבוע לא נחשב למיעוטא אך נראה ליישב דמריש בלא"ה הוי קשיא לי מה מדמה הש"ס זה למה דר"מ חייש למיעוטא בעלמא התם לא ידעינן אם הוא מן הרוב או מן המיעוט אבל כאן דידוע הוא שהוא מן המקומות שאין עובדין מה ענין זה למה דחייש ר"מ למיעוטא ושוב ראיתי בת"ח שהעיר בזה אך נראה כוונת הש"ס כך דודאי לגזור מקומות שאין עובדין אטו מקומות שעובדין לא שייך כלל דזה בזה לא מחליף רק הענין הוא כך דאם היינו מוצאין צלמים בדרך ולא נודע מאיזה מקום היו אז לר"מ הוי אסור כיון דחייש למיעוטא אולי הוא ממקום שעובדין אותה ולרבנן הוי מותר כיון דאזיל בתר רובא ולכך א"ש דלר"מ במוצא סתם ואינו יודע מאיזה מקום אסורין מדינא ממילא גזר מקומות שידוע שאין עובדין אותה אטו היכי שמוצא אותם בדרך שג"כ אין ידוע אם עבדו להם ומסברא הוי ראוי לתלות שנלך בתר רובא ואם אעפ"כ אסורין שפיר שייך למגזר מקומות שידוע שאין עובדין אותה אטו סתם וזה בזה מחליף שפיר אבל לרבנן דלא חיישי למיעוטא א"כ במוצא סתם נמי מותרין ולא שייך למגזר בזה רק אטו מקומות שידוע שעובדין אותה וזה בזה לא מחליף לכך לא גזרו רבנן כן נראה כוונת הסוגיא ולכך מיושב גם קושייתינו כיון דעיקר החילוק בין ר"מ לרבנן הוי לענין הדין אם נמצא ולא נודע מאיזה מקום הוא א"כ בזה מה בכך דמקומו של ר"מ הוי קבוע מ"מ כיון שזה פירוש אמרינן כל דפריש מרובא פריש והיינו ממש כדין ט' חניות וכיון דבנמצא מותר אין לנו חשש איסור עתה בידוע שהוא ממקומות שהוא מותר כיון דידוע שהוא ממקום היתר ולגזור אטו מקום הידוע שעובדין אותה זה בזה לא מחליף כלל וא"ש ודו"ק שוב עיינתי בהר"ן שהביא פירש הרמב"ן בסוגיא זו שהוא מפרש כעין פירושינו ושמחתי כי כוונתי לדעתו הקדושה וביתר שאת כי המעיין שם לפי פירושו לא יתיישב קושייתינו הראשונה דהרי גם לרבנן הוי קבוע אך לפמ"ש א"ש הכל ונכון בעז"ה ובהכי י"ל על נכון קושיות התוס' דלר"מ מ"ט לא גזר בגבינות אטו בית אונייקי ייע"ש ולפמ"ש י"ל דהנה חזינן בפ"ק דכתובות שמחלק הש"ס בין חד רובא לתרי רובא דהיינו רוב סיעה ורוב העיר וכו' הרי אף דיתכן להיות מזדמן בעיר גדולה כאנטוכיא להיות בה רוב האחד ממה שיהיה בשאר מקומות הקטנים גמרא תרי רובא אעפ"כ טפי עדיף אם יש לו שם תרי רובא דהיינו רוב סיעה ורוב העיר ממה דהוי לו רק שם אחד וא"כ י"ל ה"נ בזה נהי דר"מ חייש למיעוטא היינו בחד רובא אבל בתרי רובא מודה דל"ח למיעוטא וא"כ אם הי' נמצא גבינה בדרך הוי ראוי להתיר אף לר"מ דהוי תרי רובא חדא דלמא מישראל נינהו ואת"ל מן הנכרי דלמא הוי מאותן מקומות שאין מעמידין בקיבת ע"ז וא"כ כיון דבנמצא הוי מותר שוב בידוע שהם של עכו"ם רק שהם מאלו המקומות שאין מעמידין בקיבת ע"ז אין בו חשש איסור דלעת עתה ידוע הוא שהוא מן המקומות שאין מעמידין בקיבת ע"ז ולגזור אטו מקומות שמעמידין זה בזה לא מחליף ולמגזר אטו נמצא בדרך זה באמת מותר גם לר"מ אבל בכל הצלמים הנה מישראל ודאי לא הוי רק מעכו"ם וא"כ בנמצא בדרך נהי דרוב לא עבדי להו מ"מ הוי רק חד רוב ור"א חייש למיעוטא שוב גזרו אף בידוע אטו היכי שנמצא בשוק וא"ש ודו"ק

והנה. רש"י ותוס' כיוונו לדבר אחד לפרש כוונת הש"ס דפריך דאין לומר דבהא פליגי דר"מ ס"ל דנעבדין ורבנן ס"ל דאין נעבדין דא"כ הו"ל לומר ורבנן אמרו אין נעבדין וכו' וקשה לי מה קושיא הרי מצינו גבי מי ששכח כיסו בשבת דמוליכו פחות פחות מד' אמות דהיינו דוקא בכיסו או במציאה שכבר הגיע לידו מבע"י אבל אם לא זכה בו מבע"י לא הקילו בזה ייע"ש וא"כ קשה ה"נ דלמא לא התירו רבנן רק אם כבר נטל אותם וזכה בהם אז הוי ככיסו להתירו לסמוך ארובא אבל היכי דלא נטלו עדיין י"ל אף רבנן מודים דאסור ליטלו לכתחלה ונראה דזה כוונת רש"י באמת מ"ש ד"ה אסורים בהנאה ותמהתי לעיל מה קמ"ל בזה ולפמ"ש י"ל דהוי ס"ד דמ"ש אסורין היינו דאסור לזכות בהם לכתחלה ואסור ליטלם לכתחלה אך אם כבר נטלם י"ל שפיר דמותרין בהנאה לכך קמ"ל רש"י דאסורין בהנאה דאפילו אם כבר זכה בהם אסורין בהנאה וא"ש וא"כ קשה יותר נהי דבהא פליגי דר"מ אוסר אף בדעבד ורבנן ס"ל דאם כבר זכה בהם מותרין דאזלינן בתר רובא אבל לכתחלה אסור ליטלם ולכך אם הוי אמרי אין נעבדין הוי משמע דידוע שאין נעבדין ואז אף לכתחלה מותר ליטלן לכך קאמר דאינו אסור לאשמענין דודאי יש חשש שנעבדין רק דאזלינן בתר רובא א"כ תינח בדעבד אבל לכתחלה אסורין ובפרט היכי דהוי בידו לכוף הנכרי לבטלן דהוי נמי ביטול והוי דשיל"מ לכך אין ראוי לילך בתר רובא ודוקא אם כבר זכה בהם ואין להם תקנה עוד בביטול לא הוי דשיל"מ ואזלינן בתר רובא אבל ליטלן לכתחלה הרי אפשר שלא יזכה בהם עד שיניף את הנכרי לבטלם והוי דשיל"מ ובדבר שיל"מ לא אזלינן בתר רובא ולכך לא קאמרי בלשון אין נעבדין דהוי משמע בודאי אין נעבדין ומותרין אף לכתחלה אף דהו"ל דשיל"מ לכך קמ"ל רק דאין אסורין היינו בדעבד אבל לכתחלה אסורין וצ"ע בזה

תוס' ד''ה ובאנדרטי של מלכים שנינו וכו' וקשה דהא תנן מצא תבנית יד וכו' הנה לפמ"ש לעיל בישוב פרש"י ד"ה אסורין בהנאה די"ל דקמ"ל אף שכבר הגיע לידו וכבר זכה בהם נמי אסורין בהכאה ולולי פירושו הוי ס"ד דרק לכתחלה אסור ליטלן לזכות בהם ייע"ש וא"כ מיושב קושיות התוס' כאן דבמשנה זו דקאמר ר"מ אסורין דמשמע אף שכבר זכה בהם אסורין שפיר קאמר דהיינו דוקא באנדרטי של מלכים אבל בשאר דברים אם כבר זכה בהם מודה ר"מ דמותר ושם במשנה נקט בדיוק מצא תבנית יד דכעת מצא אותם ועדיין לא זכה בהם לכך בכל ענין אסורין ליטול לכתחלה ובזה מיושב מה שהקשו עוד למה הוכיח הש"ס לקמן דסתמא כר"מ ממה דקאמר המוציא שברי צלמים הא צלמים עצמם אסורין ולא מוכיח כן מסיפא דמצא יד ורגל ייע"ש ולפמ"ש א"ש כיון דלדעת כמה פוסקים לא מהני ס"ס בדשיל"מ והנה מה דהמוציא שברי צלמים מותרין הוי מטעם ס"ס דלמא לא פלחו להו ואת"ל פלחו אימור בטלום כמ"ש בש"ס לקמן ולפ"ז אם עדיין לא זכה בהם כיון שכתבנו לעיל דזה הוי דשיל"מ דבידו לכוף הנכרי לבטלו איזה נכרי שיהי' וא"כ בע"כ הך גוני דהמוציא שברי צלמים מיירי שכבר זכה בהם ואין לו תקנה עוד בביטול מחדש לא יועיל בי' ס"ס דהוי דשיל"מ ובע"כ מיירי שכבר זכה בהם ואעפ"כ דייקינן הא צלמים עצמן אסורין ומוכח דהוי כר"מ אבל בסיפא דמצא יד ורגל שפיר י"ל דעדיין לא זכה בהם ובזה אתיא אף כרבנן דמודים דבעדיין לא זכה בו דלא יזכה בו לכתחלה וא"ש מיהו שבתי וראיתי שזה טעות דמה דקאמר לקמן הש"ס דהמוציא שברי צלמים מותרין מטעם ס"ס היינו למ"ד דס"ל נשתברה מאלי' דאסורא אך לר' יוחנן דס"ל נשתברה מאלי' מותרת הוי מותר מכח ודאי ולא מכח ס"ס וא"כ הרי ר' יוחנן הוא דמתרץ לשטתו הך דיוקא הא צלמים עצמן אסורין וא"כ לשיטתו הוי ודאי היתר ואפשר לומר דמיירי קודם שזכה בו ואתיא אף כרבנן לכך נסתרין דברינו בזה וצ"ע עדיין בזה

דף מ"א ע"א גמרא אמר שמואל ואפילו שברי ע"ז עצמן וכו' תנן המוציא שברי צלמים מותרין הא שברי ע"ז אסורין לכאורה קשה לי מהו פריך נימא הא דקאמר שמואל אפילו שברי ע"ז מותרין היינו במוציא שברי צלמים וגם שברי ע"ז בזה אמרינן מדההוא דהיתרא ההוא נמי דהיתרא וכדמצינו בעלמא בדברים חשובים שנתערבו