עבודת עבודה חלק א קמח

מהני הענין יותר והוא דהמעיין לקמן בש"ס דפריך למ"ד נשתברה מאלי' מותרת למה ישראל א"י לבטל ע"ז של נכרים להוי כנשתברה מאלי' ומשני גזרה דלמא מגבה לה והדר מבטל לה וכו' משמע דלמ"ד דנשתברה מאלי' אסורה א"צ לטעם דלמא מגבה לה רק הוי הטעם מכח דהוי כנשתברה מאלי' וא"כ ממילא לדידן דקיי"ל כמ"ד דנשתברה מאלי' אסורה א"צ לטעם דלמא יגבה לה רק הוי הטעם דהוי כנשתברה מאלי' וממילא היכי דמהני נשתברה מאלי' מהני נמי ביטול ישראל ולפ"ז הנה התוס' הקשו דרשב"ג אדרשב"ג דכאן לא חייש למיעוטא ובשבת ובכורת חייש למיעוטא ייע"ש ולדעתי י"ל דהנה לכאורה קשה מה קאמר הש"ס כאן ר"מ לטעמיה דחייש למיעוטא הרי לא עדיף מיעוטא דר"מ מרובא לרבנן והרי אמרינן ביבמות ובכורות דרובא דתלוי במעשה לא אמרינן וא"כ ה"ה נמי לר"מ דחייש למיעוטא ראוי לומר היינו רק היכי דאין תלוי במעשה אבל בתלוי במעשה לא חייש למיעוטא וא"כ ה"נ כיון דהך מיעוטא דנעבדו פ"א בשנה תלוין במעשה העבודה וראוי לומר דבכה"ג אף לר"מ לא חייש למיעוטא ואינו דומה לקטן וקטנה ואינך דחייש ר"מ בהו למיעוטא דהני אין תולין במעשה משא"כ בזה אך א"ש כיון דקיי"ל דע"ז של עכו"ם אסורה אף קודם שתעבד א"כ נאסרו בלי מעשה ואף דבעי דבור והכנה זה לא נחשב מעשה גמור ולא גרע מתשמיש אדם דלא חשוב תליא במעשה כמ"ש התוס' ביבמות ובכורת ייע"ש ולפ"ז א"ש דתינח לר"מ משני שפיר די"ל דס"ל כהלכתא דע"ז של עכו"ם אסורה מיד לכך לא נחשב תליא במעשה אבל רשב"ג י"ל דס"ל כר' ישמעאל דע"ז של נכרי אינה אסורה עד שתעבד וא"כ הוי מיעוטא דתליא במעשה לכך אף הוא לא חייש ואינו דומה למה דס"ל בשבת ובכורת דשם לא תליא במעשה ייע"ש והנה בהיות כן א"ש דברינו כיון דהטעם דר"מ דחייש בזה למיעוטא הוי מכח דע''ז של נכרי אסורה מיד א"כ ממילא מהני ליה ביטול ע"י ישראל ומותר הישראל לבטלה אף לר"מ דלמהו ניחוש לה אם לשמא כבר עבדוהו הרי הוי מיעוטא דתליא במעשה ולא חיישינן לכ"ע ואם לחוש שמא רק הכונוה לעובדה ולא עבדוהו עדיין א"כ הרי בזה מהני נשתברה מאלי' לבטלה ומהני שפיר ביטול ישראל דהוי עכ"פ כמו נשתברה מאלי' ולכך קמ"ל רש"י דאף לר"מ אינו אסורין רק בהנאה כל זמן שלא בטלוהו אבל מותר הישראל לבטלה אף לר"מ וא"ש ודו"ק כנלפע"ד נכון וברור בזה ועיימ"ש בש"ע סי' קמ"א בזה בישוב דברי הב"ח בזה

גמרא, אמר ר"י במקומו של ר"מ הי' עובדין וכו' קשה לי טובא למ"ל לחלק בין מקומות למקומות ולחדש גזרה דגזרינן שאר מקומות אטו מקומו דר"מ ומ"ט לא משני בפשיטות דתרווייהו מודים דרוב העכו"ם אין עובדין בכה"ג רק מיעוטא יתכן להיות שיהי' נמצאין שיהי' עובדין להם ולכך ר"מ לטעמיה דחייש למיעוטא ולכך חייש שמא עבדוהו ורבנן לטעמייהו דלא חיישו למיעוטא לכך אזלו בתר רובא דאין עובדין בכה"ג וראיתי בהר"ן שמפרש כן באמת דברי ר' יוחנן דאמר באנדרטי של מלכים שנו דכוונתו לתרץ פרכת הש"ס באופן אחר דאיירי באנדרטי של מלכים ורוב לא עבדו להו רק דחיישינן למיעוטא ייע"ש ולדבריו תמוה יותר דלמה לו לאנדרטני של מלכים הו"ל לתרץ בקיצור דרובן לא עבדו להו רק מיעוטא וחיישינן למיעוטא לר"מ וגם מתרץ הראשון שכבר עלה על דעתו רובא ומיעוטא ור"א לטעמי' ורבנן לטעמייהו הו"ל לתרץ בקיצור כנ"ל ונראה דמזה ראיה ברורה לדברי הט"ז בסימן קמ"א שכתב בישוב דברי הטור דודאי מספקא הוי ראוי להקל דאחזוקי איסורא לא מחזקינן רק בכפרים דיש סברא לומר דמסתמא לשם ע"ז נעשה לכך כיון דיש סברא לאיסור ויש סברא להתיר דאחזוקי איסורא לא מחזקינין לכך שוב אסור מספק ייע"ש וא"כ א"ש דבפשיטות לא הוי מצי הש"ס לומר דרובא לא עבדי להו רק מיעוטא ור"מ אזיל לטעמי' דאייש למיעוטא דתקשה נהי דר"מ חייש למיעוטא מספקא לא נפקא והרי בזה ראוי לומר ספקא לקולא דאחזוקי איסורא לא מחזקינין ולכך הוכרח לומר דבמקומו של ר"מ הי' עובדין להם וגזרינן שאר מקומות אטו אותו מקום ובתורת גזרה אתינן עלה ומה דתולה זה בדברי ר"מ היינו בע"כ כפירוש הר"ן דלר"מ דס"ל דמיעוטא הוי כאלו איתנהו לכך שייך למיגזר כל המקומות אטו מיעוטא אבל לרבנן דס"ל דמיעוטא במאן דליתא דמי לא שייך למגזר רובא אטו מיעוטא ייע"ש אבל ר' יוחנן מחדש באנדרטי של מלכים דבזה הוי סברא לומר דלע"ז נעשה וא"כ כיון דיש סברא כמי לאידך גיסא לאיסור שוב נהי דיש סברא להתיר מכח אחזוקי איסורא לא מחזקינין מ"מ הדר הו"ל ספיקא ולחומרא כעין שכתב הט"ז בכפרים וכיון דהו"ל ספקא לחומרא שוב י"ל בפשיטות דרובא לא עבדו כהו רק מיעוטא הוא דעבדי להו ור"מ לטעמי' דחייש למיעוטא והו"ל ספקא ולחומורא ורבנן לטעמייהו דלא חיישי למיעוטא וא"ש וזה ראיה ברורה לדברי הט"ז אבל להסוברים דלא כהט"ז אי לא מפרשים כפירוש הר"ן בדברי הש"ס דקאמר דגזר שאר מקומות וכו' נשאר קושייתינו בדוכתא וצע"ג

והנה. שבתי וראיתי דמה שהקשינו למה לא משני בפשיטות דרוב עכו"ם לא עבדי להו רק מיעוטא וכו' א"ש גם לדברינו שבארנו לעיל בכוונת הסוגיא דהכונה דבנמצא בשוק ובדרך אסורין לר"מ דחייש למיעוטא שמא הוא ממקום שעובדין אותה ושוב גזרינן אף שידוע שהם ממקומות שאין עובדין להם אטו נמצא בדרך ייע"ש גם כתבנו לעיל דמ"ה דאסרינן לר"מ מכח שהן נעבדין פ"א בשנה ולא אזלינן בתר חזקת היתר לומר דעדיין לא עבדוהו היינו מכח דע"ז של נכרי אסורה מיד וא"כ כיון דנעבדין כ"א נאסרו מיד וכו' וא"כ א"ש דהנה זה מוכח בכמה דוכתא דכל הנעשה הוי לצורך הרוב כגון בשבת במרחץ שישראל ונכרים רוחצין בו דאם רוב עכו"ם מותר לרחוץ בו מיד דבודאי לצורך הרוב נעשה וכן בנכרי שהביא דגים לעיר בכמה דוכתא וא"כ א"ש דבשלמא לפי מה דמשני השתא דבמקומו של ר"מ הי' הכל עובדין אותם וא"כ כיון שנעשה כן מתחלה לשם כך נאסר מיד אף קודם שעבדוהו ולא שייך לאוקמא בחזקת היתר אבל אם נימא דבכל המקומות רובן לא עבדי להו רק דניחוש למיעוטא דעבדי להו א"כ בזה עכ"פ תחלת עשייתן וסתמא הוי לצורך הרוב וא"כ מתחלה לא עשוהו לעבדן דכל הנעשה לצורך הרוב הוא נעשה א"כ נהי שאח"כ מיעוטא עבדי להו מ"מ לא נאסר רק משעת עבודתן ולא קודם ושוב ראוי לאוקמא בחזקת היתר לומר דעדיין לא עבדי להו ובפרט הרי התוס' כתבו לעיל בפ"ב דהיכי דהוי חזקה בהדי רוב נחשב לר"מ מיעוטא דמיעוטא ואף ר"מ לא חייש בכך וא"כ א"ש דבזה יש חזקת היתר ואף ר"מ לא חייש בזה למיעוטא וא"כ לכך הוכרח לומר דבמקומו של ר"מ היו עובדין אותה ואז כיון דנאסרין מיד לא שייך חזקת היתר ואין כאן רק רוב לבד ובזה ר"מ חייש למיעוטא מיהו לפי דעת התוס' בזה דהיכי דהוי חזקה בהדי רוב אף ר"מ לא חייש למיעוטא יהי' נסתר פירושי בסוגיא שפירשתי דהכונה דבאם נמצא בדרך הוי אסור מדינא לר"מ דשמא הוא מן המקום שעובדין להם ושוב גזרינן מקומות שאין עובדין אטו מוצא בדרך דהרי קשה בנמצא בדרך ראוי להתיר אף לר"מ דהרי עכ"פ קודם שהוזמן לעבודה הוי מותר בהנאה וספק אם הוזמן לע"ז או לא וא"כ יש חזקת היתר בהדי רוב ולמה ניחוש בזה למיעוטא ובע"כ לפי דעת התוס' הנ"ל יהי' כוונת הסוגיא כאן ע"ד מה שפירוש הר"ן והבאתיו לעיל בזה מיהו שבתי וראיתי דבלא"ה א"ש לפי מה שכתבו התוס' לעיל בפ"ב דף ל"ד ע"ב ד"ה איכא רובא איכא מיעוטא דבגבינות עכו"ם לא נחשב רובא וחזקה דאיתרע החזקה בעגלים כיון דנשחטו ייע"ש וא"כ א"ש גם כאן דבזה כיון דעכ"פ נעשו צלמים איתרע הך חזקת היתר דידהו והוי רק רובא לבד ובזה נתחזקו דברינו יותר בישוב קושייתי דבשלמא אם משני במקומו של ר"א היו עובדין להם בודאי ואם כן שם נאסר בהזמנה מיד דע"ז של נכרי נאסר מיד א"כ דומה ממש להתם כמו בעגלים שנשחטו נחשב איתרע חזקתייהו כיון דאם נשחטו לע"ז נאסרו מיד א"כ ה"נ דאם הוי ממקומו של ר"מ כבר נאסרו ותיכף כשנעשו צלמים נאסרו לכך נחשב עכ"פ איתרע חזקתייהו כשנעשו צלמים וליכא חזקה רק רובא לבד ור"מ חייש למיעוטא אבל אם נימא דבכל המקומות רובן לא עבדי להו רק מיעוטא ח"כ בעשייתן לא נאסרו דצורך הרוב נעשה כמ"ש לעיל ולא נאסרו רק אה כבר עבדוהו א"כ עכ"פ ע"י שנעשו צלמים לא איתרע חזקתייהו דאף אם מיעוטן עבדי להו אם לא עבדי עדיין לא נאסרו כלל וא"כ לא איתרע חזקתן במה שנעשו צלמים ושוב יש כאן חזקת היתר דמעיקרא ג"כ והוי רובא וחזקה ואף ר"מ לא חייש בזה למיעוטא וא"ש ודו"ק היטב

והנה. בזה י"ל מה שהקשו התוס' לעיל בסוגיא זו דלמה בגבינה לא גזר ר"מ אטו בית אונייקו וכו' ולפמ"ש א"ש והוא ע"ד שפרשנו לעיל דכוונת הש"ס כאן דודאי שאר מקומות עם מקומו של ר"מ דעבדי לה לא מחלפו רק כיון דלר"מ בנמצא בדרך אסור מדינא שוב גזרינן שאר מקומות אטו נמצאים בדרך וכו' וא"כ א"ש דבשלמא הכא כיון דעכ"פ נעשו צלמים א"כ איתרע חזקתן וליכא רק רוב ור"מ חייש לריעוטא לכך אסור מדינא וגזרינן כל המקומות אטו נמצא בדרך אבל בגבינות הנה הגבינות קודם שהעמידוהו בקיבת ע"ז היו מותרין ועכשיו ספק אם נאסרו יש להם חזקה היתר ממש ובמה שהם גבינות לא איתרע חזקתייהו רק דהתוס' כתבו שם דהעגלים כיון שנשחטו איתרע חזקתייהו וכוונתן דהגבינות בעגלים תליא והיינו דזה הוי ידוע דבבית אונקייא היו כולם מעמידין בקיבת עגלים רק שרובן לא היו נשחטין לע"ז רק מיעוטן וכיון שעכ"פ ידוע שהיו מעמידין אותם בקיבת א"כ עיקר דין אנו דנין על העגלים אם נשחטו לע"ז או לא והעגלים איתרע חזקתייהו כיון שנשחטו והוי רק רוב לבד ור"מ חייש למיעוטא וזה כשידוע שהגבינה מבית אונקייא אבל אם נמצא בדרך בזה כיון דרוב העולם אין מעמידין דוקא בקיבה של עגלים ויתכן להיות שהעמידוהו בדבר אחר א"כ אנו דנין על הגבינות אם העמידוהו בקיבת ע"ז או לא ובזה הוי עיקר דין שלנו על הגבינות ולגבינות לא איתרע חזקתייהו ויש לה שפיר חזקת היתר והוי רובא וחזקה והוי מיעוטא דמיעוטא ואף ר"מ לא חיים וא"כ בנמצא בשוק גם לר"מ הי' מותר ושוב לא שייך למגזר שאר מקומות אטו בית אונקייא דזה בזה לא מחליף ואטו נמצא בדרך לא שייך למגזר דזה מותר אף לר"מ אך בצלמים הם עצמן איתרע חזקתייהו כיון דנעשו צלמים ושפיר אסורין בנמצא בדרך מדינא לכך גזר שאר מקומות אטו נמצא בדרך וא"ש בעז"ה ונכון ולפי הנ"ל יתיישב קושייתינו עוד עפמ"ש לעיל דהיכי דהמיעוט תליא במעשה אף לר"מ לא חיישינן למיעוטא ייע"ש שכתבנו דלכך חיישינן בזה למיעוטא לר"מ מכח דזה נאסר מיד אף שלא עבדוהו