עבודת עבודה חלק א קמז

מהני ראש או שדרה לסמוך עלייהו וא"ש מאוד ונכון לשיטת הרמב"ם ודו"ק היטב שוב נדפס ספר אחד מחדש וכתבו כן וממני נשמע אליו הדברים וכתבו בשמו ועיימ"ש בזה ביו"ד סי' ק"י בהשמטות מה שפלפלתי עוד בדרך הנ"ל ייע"ש

תוס' ד"ה אמר רבא כשנימוחו וכו' הנה לולי דברי קדשו דר"ת הי' כראה לומר די"ל דלעולם סימנין דרבנן אף בדגים רק י"ל דהרי בעדות אשה הוי סימנין דרבנן ואעפ"כ היכי דהוי סימן מובהק ביותר סמכינן עלה וא"כ ה"נ בסימני דגים אף אם הוי דרבנן היינו רק בסימן בינוני אבל בסימן מובהק ביותר ודאי מהני והנה זה מפורש באה"ע סי' י"ז דשני אמצעים נעשין סימן מובהק ולכך א"ש דשם בחולין דמיירי רק מסימן אחד לבד בזה שפיר משני דהוי סימנין דרבנן אבל כאן דקאמר קרבי דגים ועוברי דגים אין נקחין אלא מן המומחה משמע אף דהוי תרוייהו יחד שיש סימנין בעוברין ובקרביים כמי אין נקחין אלא מן המומחה והרי בהצטרף תרתי יחד סימני עוברי דגים וביצי דגים א"כ משניהם נעשה סימן מובהק וראוי שיועיל אף אם סימנין דרבנן ולכך פריך הש"ס שפיר מדקאמר בברייתא קרבי דגים ועוברין אין נקחין אלא מן המומחה משמע אף בתרוייהו יחד אין נקחין אלא מן המומחה ולכך פריך ולבדקי בסימנין בשניהם ויהי' נעשין סי' מובהק ומוכרח לתרץ כשנימוחו והנה בזה י"ל דעת הטור ביו"ד סי' פ"ג שכתב וז"ל ובירושלמי משמע שאינו סימן מובהק וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל וא"כ מבואר דס"ל להרא"ש דסימני קרבי דגים לאו דאורייתא ואח"כ כתב והא דאין נקחין אלא מן המומחה כשנימוחו ת"מ בסתם אבל באומר וכו' וא"א ז"ל כתב כסברא ראשונה וכו' ותמה ב"י דהרי לעיל כתב בשם הרא"ש דסימנין לאו דאורייתא ובע"כ בעינן שיאמר מדג פלוני או אני מלחתים וא"כ מה בין נימוחים לשלימים ייע"ש ולפמ"ש י"ל דנ"מ לענין דהוי שני סימנים אמצעים והוי סימן מובהק בזה מהני להרא"ש ולא בעינן אמירה בשלימים ובנימוחו בעינן שיאמר וכו' ולהרשב"א לא מהני כלל סימן אפילו בשניהם יחד וא"ש ודו"ק

ע"ב גמ' אמר ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים הנה כוונתו בזה כראה שבא רבי לומר שאין מגיע שכר להנכרי עבור שעל ידו נמשך רפואה לרבו והוא ע"ד משל בעשיר שהשיא יתום או יתומה עניים אז בודאי יברכו אותו ויחזיקו לו טובה עבור כך אבל אם עשיר אחד הגיע זמנו למות והי' לו ילד קטן מסר עשרו לאפוטרופס אחד למסור לבנו כשיגדל וכן הי' כשהגדיל הילד נתן לו כל הממון זה אינו צריך לברך את האפוטרופס דכיון דשלו ושל אביו הוא נותן לו וכן ה"כ הנמשל אם הי' שייך בנכרי לומר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם אז הוי היין של הנכרי ומשלו נמשך רפואה לרבו וראוי לברכו וליתן לו שכרו אך באמת כיון שאחז"ל בברכות דקודם ברכה הוי לה' הארץ ומלואה וא"כ בנכרי דלא שייך ברכה הוי לה' הארץ ומלואו והנכרי הוי רק שומר אין שייך ברכה להנכרי ולכך אמר רבי ברוך שמסר עולמו לשומרים ואין שייך החזקת טובה וברכה לנכרי בזה וא"ש בעזה"י

נשלם בעז"ה פרק שני דע"ז בעזרתו נתחיל פרק ג' השם ברוב רחמיו יסייעני לסיים עד גמירא במשנה כל הצלמים אסורין ופרש"י אסורין בהנאה והנה לכאורה זה הוי למותר דפשיטא דבהנאה קאמר דלא שייך בזה אכילה ואפשר דכוונתו הוי דהוי ס"ד דאסורין בשהיי' בביתו משום חשדא לכך קמ"ל רש"י דהכונה דאסורין בהנאה או אפשר דכוונתו למעט דביטול מהני להם ומותר לבטלן ואינו כשאר ע"ז של נכרי דאסור לישראל לבטלן דאין ישראל מבטל ע"ז של ככרי מ"מ כאן דאינו ע"ז ממש רק ספק ע"ז והרי מה דאין ישראל מבטל ע"ז של ככרי הוא רק דרבנן מכח גזרה דלמא מגבה להו והדר מבטל לה וכן כמי אם זכה בה ישראל עה דאין לו ביטול אפילו ע"י נכרי כתב בסמ"ג הובא בב"י סי' קמ"ו ובט"ז שם גזרה אטו ע"ז של ישראל ממש וא"כ אינו רק דרבנן ולכך בזה דהוי ספק ע"ז הו"ל ספקא דרבנן ולקולא ומותר לישראל לבטלן או בזכה בה ישראל מהני לי' במבטל ע"י נכרי עכ"פ ולכך דייק רש"י דאסורין בהנאה אבל בביטול מותרין והנה בזה י"ל דעת הטור בסי' קמ"א דקשה עליו דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא דבתחלה כתב דבודאי לשם אלילים נעשה דמשמע הא מספקא מותרין ואח"כ כתב דבודאי לשם נוי נעשו משמע הא מספקא אסורין ועיין בט"ז וש"ך שם שנדחקו בזה ולפמ"ש א"ש דזה ודאי דמספקא נמי אסורין ולכך הוצרך בסיפא לומר דבודאי לשם נוי נעשו וברישא קמ"ל דודאי לשם ע"ז נעשו לכך לא מהני לי' ביטול עי ישראל או בבא ליד ישראל כדין ע"ז ממש אבל אם הוי ספק הי' מועיל לי' ביטול כנ"ל וא"ש ועוד הי' נראה בישוב דברי הטור דמריש הוי קשיא לי מהו פריך הש"ס כיון דנעבדין פ"א בשנה מ"ט דרבנן וקשה מהו קושיא נהי דנעבדין פ"א בשנה מ"מ אכתי לא ידעינן אם כבר נעבדו או יהי' נעבדין אח"כ וא"כ י"ל, דס"ל לרבנן דאזלינן בתר חזקת היתר וכיון דבודאי בשום זמן קודם שנעשה ע"ז היו מותרין וספק אם כבר נאסרן או לא מוקמינן לי' אחזקת היתר דעדיין לא נעבדו ובפרט לפמ"ש הט"ז בסי' קמ"א ביו"ד דמספק ראוי לומר דאחזוקי איסורא לא מחזקינין וא"כ מכ"ש בזה דיש חזקה היתר דראוי לומר שס ל לרבנן דתלינן שעדיין לא נעבדו ומה קושיא אך באמת א"ש דהרי אנן קיי"ל כר"ע דע"ז של נכרי אסורה מיד אף קודם שתעבד ומפורש כן לקמן במשנה לכך לא רצה לאוקמא כאן כר' ישמעאל להיות סתרי המשניות אהדדי ובע"כ גם כאן ס"ל דאסורה מיד וא"כ כיון שנעבדו פ"א בשנה אסורין מיד ולכך פריך מ"ט דרבנן וא"כ תינח גוף הצלמים אבל מה דהוי משמשין של הצלמים הוי ראוי להתיר כיון דמשמשי עכו"ם אינן אסורין עד שתעבד שפיר הוי ספק דלמא עדיין לא נעבדה וראוי לאוקמא אחזקת היתרא כיון דמשמשי בע"ז תליא והרי הע"ז אסורה מיד ממילא גם הם אסורין מספק וכעין שכתבו הפוסקים והתוספות ביבמות פרק הבע"י גבי שתי קופת כיון אמנם דלזה שנפסל ליכא חזקת היתר ייע"ש א"כ ה"כ כיון דבע"ז ליכא חזקת היתר אף המשמשין אסורין מ"מ אם הוי ספק לנו אם נעבדין פ"א בשנה הוי ראוי להתיר מכח ס"ס שמא לא נעבדו כלל ואת"ל שנעבדין פ"א בשנה דלמא עדיין לא נעבדו ומשמשין אינו אסורין עד שיעבדו ולכך זה הוי כוונת הטור דבסיפא בעינן שנדע דנעשו לנוי דבלא"ה הוי אסור עכ"פ גוף הצלמים מספק דלמא נעשו לעבוד להם וכיון דנעשו לעבוד נאסרו מיד וברישא קמ"ל דבודאי לע"ז נעשו ולכך אין כאן רק ספק אחד שמא נעבד כבר או לא ולכך אף המשמשין אסורין אבל אם הוי ספק אם נעשו לע"ז הוי ראוי להתיר המשמשין עכ"פ דהוי ס"ס דלמא לא נעשו לעבוד ואת"ל נעשו דלמא עדיין לא נעבדו ומשמשין אינו אסור עד שישמשו בהם לכך קמ"ל דהוי ודאי ואף המשמשין אסורין בזה וא"ש ודו"ק ועיימ"ש לקמן עוד בביאור פרש"י הנ"ל

גמרא, אי נעבדין פ"א בשנה מ"ט דרבנן הנה נסתפקתי בנכרי שעשה ע"ז והתנה שאינו עושה רק לזמן ואח"כ ישתמש בו לצורכו אם מותר או לא אי נימא כיון דע"ז איתקש למת ובמת אם קברו ע"ד לפנותו מותר בהנאה וא"כ ה"ה נמי בעכו"ם אם עשאו רק לשעה מותר בהנאה או אפשר דשאני במת דהוי רק משמשין בזה מותר אם קברו ע"ד לפנותו אבל בע"ז דהוא גופו אסירא י"ל אף דעשאו לפי שעה אסור לעולם או נימא דגם בזה מהני אם מתנה בי' שמקצהו רק לשעה ובפרט לדעת הסוברי' הובא ברמ"א ביו"ד סי' קמ"ו דמהני ביטל באמירה בעלמא וא"כ י"ל ק"ו מה אם כבר נעבד סתמא או בפירוש אלעולם ואעפ"כ אם בטלו אח"כ באמירה מהני מכ"ש אם קודם שעבדו אם התנה שאינו מקצה אותו לע"ז רק לזמן שיועיל ונראה להוכיח זו מסוגיא דאם נימא דבמקצה ע"ז לזמן אחר הזמן מותר מהו פריך הש"ס אם נעבדין פ"א בשנה מ"ט דרבנן מה קושיא נימא דרבנן ס"ל דכך הוי דרכם שהם עובדין אותה פ"א בשנה והם מתנין תחלה שאחר העבודה ישתמש בו לצורכו אם ירצה ויפקע ממנו שם ע"ז ולכך חוזר להיתרו אלא ודאי דבע"ז כיון שנאסר פ"א לא מהני לי' תנאי מעיקרא לאפקועי איסורי' אך הי' נראה דהיינו דוקא אם כבר עבדו ממש אז לא מהני תנאו מעיקרא לאפקועי שם ע"ז מני' מכח דלא אתי דבור ומבטל מעשה אבל אם עדיין לא עבדו נהי דקיי"ל דע"ז של נכרי אסורה מיד מ"מ בזה מהני אם התנה מעיקרא שאינו עושהו לעולם רק לזמן ואם לא עבדו עדיין מהני תנאי זה דאתי דבור ומבטל דבור ולפ"ז נראה עוד להכריע בין הדעות אם מהני ביטול ע"ז באמירה או לא די"ל היכי דכבר עבדו לא מהני ביטול באמירה רק במעשה דלא אתי דבור ומבטל מעשה אבל באם לא עבדו עדיין מהני ביטול אף באמירה בעלמא דאתי דבור ומבטל דבור ולפ"ז י"ל דאף נשתברה מאלי' מהני בכה"ג דהרי חזינן דחד מ"ד ס"ל דנשתברה מאלי' נמי מותר לכך נהי דקיי"ל דאסורה היינו רק כשכבר עבדוהו דאז בעינן שיהי' מעשה מוציא מידי מעשה ולכך נשתברה מאלי' לא נחשב מעשה אבל היכי דלא עבדוהו רק הכינו לעובדה בזה כיון דמהני דבור לבטלה מהני כמי נשתברה מאלי' ולפ"ז י"ל יותר לשון רש"י מ"ש במשנה אסורין בהנאה ועמדתי לעיל לשון זה שהוא למותר וכתבנו דבא למעט דבביטול מותרין ולפמ"ש יובן