עבודת עבודה חלק א קמו

ולדעתי נראה לפרש על נכון בעז"ה דהנה זה הוי בעי' בש"ס יבמות וב"מ וחולין אם סימנין דאורייתא או דרבנן ייע"ש והנה אנן קיי"ל לכמה פוסקים דסימנין דרבנן והנה זה מבואר בפוסקים ובב"ש סי' י"ז דזה החילוק דאם הוי סימנין דאורייתא סמכינן אף על סימנין בינונים ולמ"ד לאו דאורייתא לא סמכינן רק על סימנין מובהקים ביותר אבל סימן מובהק יותר לכ"ע הוי דאורייתא ייע"ש גם מבואר שם בפוסקים דשני סימנים בינונים נחשבו סימן מובהק אבל שני סימנ"י גרועים לא נחשבו סימן מובהק מיהו נחתינן דרגא וי"ל דעכ"פ שני סימנים גרועים נחשבו סימן בינוני ומהני היכי דסימן בינוני מהני כמו דמשני בינונים נעשה מובהק ולפ"ז י"ל דהך ראש ושדרה דסמכינן עלה לא עדיפו מסימנין ותליא בזה דאם סימנין דאורייתא סמכינן עלייהו ואם לאו דאורייתא לא סמכינן עלייהו ובזה א"ש מה דקאמר לקמן מחלוקה בצירן אבל בגופן בעינן ראש ושדרה וכתבו התוס' הטעם מכח דצירן הוי רק דרבנן ולפמ"ש יובן בטעמו די"ל דס"ל דסימנין דרבנן ולא מהני סימן בינוני רק סימן מובהק ולכך ראש או שדרה הוי רק סימן בינוני ולכך בגופן לא מהני דסימנין דרבנן אבל בצירן דעיקר איסורו רק דרבנן לכך שוב מהני בי' סימנין אף דהוי דרבנן ולכך די בראש או שדרה מיהו כיון דחד מנייה. מהני בצירן מוכח דחד מנייהו הוי סימן אמצעי וממילא בתרוייהו יחד רעשה סימן מובהק ומהני אף מן התורה לכך מהכי אף בגופן והנה בהיות כן א"ש דבלא פלוגתתם לא הוי מצי פריך המשנה וברייתא אהדדי די"ל הברייתא איירי בצירן דהוי דרבנן לכך מהני ראש ושדרה אבל המשנה מיירי בגופן דהוי דאורייתא לא מהני רק סנפיר וקשקשת אך על פלוגתתן פריך שפיר למ"ד דדי או בראש או בשדרה א"כ כיון דעכ"פ מוכח דסמכינן על צירן בחד מנייהו מוכח דחד מנייהו הוי סימן אמצעי דאם הוי סי' גרוע אף בדרבנן לא מהני כידוע בע"כ דחד מנייהו הוי סימן אמצעי וא"כ ממילא ראוי שתרוייהו יחד יהי' סימן מובהק ומהני אף בשל תורה וא"כ למ"ל דוקא סנפיר וקשקשת ולא קמ"ל דאף ראש ושדרה יחד מהני אבל למ"ד דתרוייהו בעינן בברייתא א"כ י"ל דחד מנייהו הוי סימן גרוע ובתרוייהו יחד נעשה סימן אמצעי לכך בצירן דהוי דרבנן מהני סימן אמצעי אבל במשנה מיירי בגופן דהוי דאורייתא שוב לא מהני סימן אמצעי ולכך הוי פרכת הש"ס רק לחד מ"ד דס"ל או ראש או שדרה וא"ש ודו"ק היטב

גמרא אמר אביי כי תניא ההוא בארא ופלמודא וכו' הנה הש"ס בחולין פריך כיון דתנן כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת א"כ לכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר ומשני להגדיל תורה ויאדיר דלא נימא מהו קשקשת סנפיר וכו' קשה לו מהו פריך נימא דהן אמת שיש אלו שיש להם סנפיר ואין להם קשקשת אבל נימא דאלו שיש להם סנפיר בלא קשקשת אין להם ראש ושדרה ואלו הטמאים שיש להם ראש ושדרה אין להם סנפיר וא"כ לכך כתבה התורה סנפיר דלפעמים די סנפיר לבד בלי קשקשת כגון שיש להם סימן בראש ושדרה רק בזה לבד הוי חיישינן לארא ופלמודא וכדומה ולכך נותן סימן בסנפיר דאלו אין להם סנפיר וקשקשת בעינן לאלו דאין נכרי בראש ושדרה בעינן קשקשת ולמ"ל לתרץ להגדיל תורה ויאדיר וצ"ע ועיין בחבורי ליו"ד סי' פ"ג בחבורי החדש מ"ש בזה בסוגיא זו והפוסקים ייע"ש

גמרא מיתיביה חתיכות שיש בה סי' וכו' ונמצא סי' באחת מהם וכו' קשה לי מהו פריך נימא דיש חילוק בין סנפיר וקשקשת לראש ושדרה דקשקשת כיון שהוא סימן מובהק ביותר שהתורה העידה דאין דג טמא שיהי' לו קשקשת לכך ממילא אם נמצא באחד מהם קשקשת תלינן שכל החתיכות הוי מאותו דג ולא חיישינן למיעוטא שמא עירוב בהם חתיכות אחרות מדג טמא אבל בראש ושדרה דהוא עצמו אינו סימן מובהק ביותר אפשר שיזדמן טמא שיהי' לו ג"כ וראיה שהרי לדעת כמה פוסקים באמת כא סמכינן אראש ושדרה להתיר עלייהו וא"כ אף להסוברים דמהני היינו רק דאזלינן בתר רובא דרוב טמאים אין להם ראש ושדרה ולא חיישינין למיעוטא דטמאים א"כ תינח להתיר אותו הדג לבד אבל להתיר גם חתיכות אחרים שעמו דהרי בהצטרף תרי מיעוטי בהדדי חד שמא הוא גופו טמא והשני דלמא עירוב עמו טמאים א"כ בהצטרף הני תרי מיעוטי להדדי נעשה פלגא ופלגא וכמ"ש הר"ן כעין זה בחולין גבי אין לוקחין ביצים מן העכו"ם מה"ט דמצטרף מיעוט טמאים למיעוט נבלות וטרפות ייע"ש א"כ ה"כ נימא כן וגם הוי בזה ס"ס שמא הוא גופו טמא ואת"ל טהור שמא אחרים שעמו טמאים ומהו פריך נימא הברייתא מיירי בסנפיר וקשקשת והם מיירי בראש ושדרה וצ"ע

גמרא סמי מכאן עוברין קשה לי כיון דהש"ס מסיק בחולין דסימני ביצים לאו דאורייתא מכח דאיכא דעורבא דדמי לדיונה וא"כ מוכח אף דרובן לא הוי כן מ"מ חיישינן למיעוטא א"כ ה"נ נימא בזה דמה דקתני בברייתא דדג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים היינו דהרוב הוי כן דע"פ הרוב דג טמא משריץ וטהור מטיל ביצים אך ע"ד המיעוט יתכן להיות נמצאים דגים טמאים שג"כ יטולו ביצים וא"כ שוב חיישינן למיעוטא שמא מטמא הוא לכך נקחין רק מן המומחה ואפשר דהוי קשה לו דא"כ למה אשמעינין זה בברייתא דמה נ"מ בזה אם אין לסמוך על זה לסימן למה אשמועינין כן בברייתא דזה משריץ וכו' ובשלמא לפי מה דמשני ר"ז זה משריץ מבפנים י"ל דנ"מ לענין גוף הדג אם קנה דג וראה שהוא משריץ מבפנים הוי ידוע שהוא טמא ואין לסמוך על אמירת המוכר מדג פלוני וטהור הוא וכדומה אבל להס"ד דהוי תנא זה משריץ וזה מטיל ביצים אם לא נסמוך על זה למה קמ"ל כן ובע"כ דנקט כן לסמוך על זה לדינא אך לכאורה י"ל דלעולם כוונת הברייתא הוי רק על הרוב ולדינא חיישינן למיעוטא ומה דקמ"ל בברייתא היינו דנ"מ לענין לסמוך אסימנין כיון דיש בעוברין סימנין לסמוך עלייהו רק דסימנין לבד לא מהני דסימנין דרבנן אך כיון דיש בלא"ה היכר דדג טמא משריץ וכו' וא"כ ליכא חשש בעוברי דגים בלא"ה דהרי ראוי לילך בתר רובא רק דמדרבנן חיישינן בזה למיעוטא וא"כ יצא מאיסור תורה ונעשה דרבנן ושוב סמכינן על סימנין אך מה דלא תי' כן הש"ס י"ל דכאן אזיל למ"ד דסימנין דאורייתא ופליג אש"ס דחולין וכמ"ש הפוסקים ולכך הוי קשה לו ממ"נ למה נקט כן בברייתא אם על זה לבד לא סמכינן וא"ל בצירוף סימנין דאי בסימנין בהם לבד מותר ולמ"ל עוד סימן דדג טמא משריץ וכו' ולכך מוכרח לתרץ כדמשני כאן אבל למסקנא דחולין דס"ל סימנין לאו דאורייתא י"ל שפיר הך תרוצא דדג טמא ע"פ הרוב משריץ ומיעוטא מטיל ביצים וזה לבדו לא מהני דחיישינן למיעוטא אך שוב מהני סימנים דבדרבנן סמכינן על סימנין ולכך אף דסימנין דרבנן מ"מ מהני בעוברי דגים אבל בקרבי דגים לא מהני סימנין דבהו ליכא מעלה רק ע"י סימנין וסימנין דרבנן ויש מקום לחלק לדידן בין עוברי דגים לקרבי דגים הנה בסוגיא זו היה מקום להאריך אלא שלא גרם הזמן מצד חולשת כחי אולי יזכיני ה' בזמן אחר לפרש יותר בזה

גמרא. סימני דגים ס"ד סנפיר וקשקשת כתיב קשה לי להסוברים דסימני עוברי דגים לאו דאורייתא גם אם נימא כהסוברים דראש ושדרה לא מהני לסימן א"כ נימא דכוונת הברייתא כך הוא דכסימני ביצים כמו דסימני ביצים לאו דאורייתא כך סימני דגים כמי לאו דאורייתא ונ"מ דלא מהני בזה ראש ושדרה ואף גם להסוברים דמהני ראש ושדרה לסימן י"ל דהיינו רק באומר מדג פלוני וטהור הוא וכדס"ל כן להסוברים דעוברי דגים לאו דאורייתא דס"ל דבעינן תרתי סימנין גם שיאמר מדג פלוני וטהור הוא וכמו דבעינן בביצים תרוייהו ייע"ש בב"י וא"כ נימא דה"נ הני דס"ל דראש ושדרה מהני היינו רק בצירוף אמירתו מדג פלוני וטהור הוא וא"כ נימא דכך הוי כוונת הברייתא דכסימני ביצים שהם דרבנן ולא מהני הסי' רק בצירוף אמירת מעוף פלוני וכו' כך סימני דגים דהוי נמי דרבנן ולא מהני ראש ושדרה רק בצירוף אמירת מדג פלוני וטהור הוא ומהו פריך וצ"ע

תוספות, ד"ה מחלוקת בצירן וכו' וי"ל דודאי מדאורייתא צירן אסור מיהו צירן בטל ברוב וגופן לא בטל דברי' לא בטלה בעניי לא זכיתי להבין דבריהם דממ"נ אם צירן גם מדרבנן ברוב שוב למ"ל סימן בלא"ה בטל ואם כוונתם נהי דמן התורה בטל ברוב מ"מ מדרבנן לא מהני ואינו בטל ואם אעפ"כ מהני סימן א"כ מה זה שתרצו דבגופו ברי' לא בטלה הרי ברי' נמי אינו רק דרבנן ומן התורה בטל וסוף סוף מה בינן לצירן ואם חיישינן דלמא ליכא רוב הדר תקשה דהוי דאורייתא ולמה יועיל סימן וצ"ע בהבנת דבריהם ועיין בחבורי ליו"ד מהדורא ד' ביו"ד סי' קו"ף בתשובתי לק"ק לעשנוב שם כתבתי ביאר דבריהם ייע"ש

שם בתוס' ד"ה מחלוקת בצירן עיין בהרא"ש מה שתירץ בזה ובהר"ן ודבריתם דחוקים והנה לדעתי נראה שמכאן הוציא הרמב"ם דינו דס"ל ספקא דאורייתא מן התורה לקולא ונראה שמכאן הוכיח דינו דהוי קשה לו קושיות התוס' כיון דדרשינן הטמאים לרבות צירן ורוטבן מה לי צירן מה לי גופן ולזה הוכיח דינו דבספק תורה לקולא מן התורה והנה האחרונים ישבו דברים דלא תקשה לי' מכמה דוכתא מן הש"ס וחלקו כך דהתורה לא דיברה רק מודאי לא מספק ולכך היכי שאמרה התורה שלא לעשות דבר זה או שלא לאכול דבר זה הוי הכונה על ודאי איסור ולא על ספק אבל היכי שאמרה התורה להיפ"ך לעשות דבר זה או לאכול דבר זה אז בעינן שיהי' כן בדבר שהוא ודאי ולא בספק ייע"ש ולפ"ז א"ש גם כאן דודאי מצד הסברא ראוי לומר דספק אדאורייתא לחומרא מן התורה רק היכי דחזינן דהוי גלוי דעת בתורה דספקו לקולא אז אזלינן לקולא וא"כ א"ש דלענין גופן נהי דממ"ש התורה אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו דמזה משמע דוקא בידוע שאין לו סנפיר וקשקשת אבל בספק אם יש להם הי' מותר מן התורה מ"מ כיון שנאמר בתורה גם להיפוך כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו דזה משמע בידוע שים לו סנפיר וקשקשת אבל בספק לא תאכלו וכיון דאיכא למידק הכי ואיכא למידק הכי נשאר על הסברא מבחוץ דספקא דאורייתא לחומרא גם כיון דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ואסור מן התורה בספק אם יש לו קשקשת אבל צירן כיון דלהיתר לא נאמר בפירוש רק לאיסור נאמר הטמאים לרבות צירן ורוטבן וא"כ תינח היכי דהוי ודאי טמאים אבל בספק אם הם טמאים שפיר מותרין מן התורה בצירן וא"כ א"ש דבשלמא בגופן דספקא אסורין מן התורה לכך לא מהני סימן דראש או שדרה להתירן אבל בצירן דבלא ראש ושדרה נמי מותר מן התורה בספקא רק מדרבנן הוי ספקא לחומרא הדר אמרינן בדרבנן מהנ'