עבודת עבודה חלק א קמה

לדרכינו נמי אפשר לדחות ראי' זו בכמה אופנים חדא די"ל דדוקא אם הוחזק לתמיד שתמיד אין דבר טמא בעדרו בזה ס"ל דלא בעינן יושב ומשמר אבל באם דבר טמא הוי בעדרו תמיד רק עתה בשעת חליבה זו אין דבר טמא בעדרו בזה שפיר בעינן יושב ומשמר כיון דבשאר זמנים הוי דבר טמא בעדרו דחיישינן שמא גם עתה יביא דבר טמא בעדרו ולכך בעינן יושב ומשמר ולכך כוונת הש"ס כך דודאי אם מעולם אין דבר טמא בעדרו פשיטא דבזה לא מיירי דא"כ למ"ל יושב ומשמר ובע"כ דמיירי דבשאר זמנים הוי דבר טמא בעדרו רק דמיירי דעתה ליכא דבר טמא ולכך בעינין יושב ומשמר מיהו עכ"פ קשיא דפשיטא דיושב ומשמר מהני גם י"ל לפמ"ש התוס' ד"ה אי דליכא דבר טמא פשיטא דמה דלא חיישינן לגלוי כיון דתפסו בידו ייע"ש א"כ בעינן עכ"פ שיהי' יושב ומשמר להכיר אותה שעה שהוא חולב ותופסו בידו ונותן לו תיכף כדי שלא ליחוש לגלוי ובלא"ה יש לחוש שמא החליב מכבר והעמידו מידו וראוי לחוש לגלוי לכך בעינן יושב ומשמר וא"כ זה לדינא דש"ס דהוי שייך גלוי לכך בעינן עכ"פ יושב ומשמר רק דפריך דפשיטא דמהני אבל בזמנינו לדידן דלא חיישינן לגלוי וכמ"ש התוס' ופוסקים בכמה דוכתא לכך שפיר למ"ל יושב ומשמר כיון דאין דבר טמא בעדרו וא"ש אך לדרכנו א"ש יותר די"ל דהני י"א ס"ל כהריב"א דלא סמכינן אמרתת רק היכי דליכא למיקם עלה דמלתא אבל באיכא למיקם עלה דמלתא לא סמכינן אמרתת והיינו מטעם כיון דע"ד המיעוט יתכן דלא מרתת רק דאנן סמכינן ארובא דע"פ הרוב הוא מרתת וכיון דאפשר לברורי לא סמכינן ארובא לכך אם אפשר למיקם עלה דמלתא לא סמכינן על מרתת וס"ל נמי דכאן אפשר למיקם עלה דמלתא ע"י דניקום פורתא דאף דלקולא לא סמכינן על זה כנ"ל מ"מ לחומרא נחשב איכא לברורי ע"י דניקום פורתא ובע"כ כאן דסמכינן על מרתת אף דאיכא לברורי בע"כ מוכח דבחלב טמא הקילו ולכך א"ש דהנה מה דס"ל להני פוסקים דהיכי דליכא דבר טמא לא בעינן יושב ומשמר היינו מכח חזקה כיון דהוחזק דאין דבר טמא בעדרו והרי היכי דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה ועכ"פ לא ימלט ע"ד המיעוט שיהי' מזדמן שם עתה דבר טמא אף דאין שם תמיד דבר טמא רק דס"ל דסמכינן ארובא דע"פ רוב אין שם דבר טמא ולכך א"ש דודאי להס"ד דלא ידע הש"ס מהך סברא דסמכינן אמרתת לא מצי פריך אי דליכא ודבר טמא למ"ל יושב ומשמר די"ל אף דליכא דבר טמא חיישינין למיעוטא שמא עתה הביא שם דבר טמא ולכך פריך רק דעכ"פ ביושב ומשמר פשיטא אבל לפי מה דמסיק דסמכינן אמרתת אף דבעלמא לא סמכינן אמרתת היכי דאיכא לברורי כאן סמכינן על כך ואם על מרתת סמכינן ולא חיישינן למיעוטא אף דחיישינן ליה בעלמא ה"ה דבליכא דבר טמא לא בעינן יושב ומשמר ואזלינן בזה בתר רובא ולא חיישינן למיעוטא וזה בזה תליא וא"ש ודו"ק נלפע"ד נכון מאוד בישוב שיטת הי"א שבמרדכי הנ"ל הנ"ל מיהו כל זה לפי דברי הב"י הנ"ל בפירוש דברי הריב"א אבל דבריו תמוהין מסוגיא דחולין הנ"ל ומה שרציתי ליישב זה בתחלה אינו נכון להמעיין בסוגיא דחולין שם דקאמר יוצא ונכנס לכתחלה לא והתנן המניח וכו' אם כן משמע דס"ל דגם בשחיטה דהוי דאורייתא סמכינן על מרתת ואם באפשר למיקם עלה דמלתא לא מהני מרתת איך נסמוך לכתחלה על כך הרי אין לך אפשר גדול מזה שלא ליתן לכתחלה כן ואין לחלק דמיירי באי אפשר בע"א דא"כ מהו פריך רבא דלמא מיירי המשנה באפשר בע"א ואינו שעת הדחק לכך לא מהני שעת הדחק רק בדעבד ומהו פריך ולכך דברי הב"י תמוהין בזה ולעיל בפ"ק רציתי ליישב דברי הריב"א בין היכי דאיתחזק איסורא או לא דבאיתחזק איסורא לא סמכינן על מרתת אך גם זה נסתר מסוגיא דחולין הנ"ל דהרי בבהמה יש חזקת איסור דבחיי' בחזקת איסור עומדת ואעפ"כ ס"ל לרבא דסמכינן אף לכתחלה איוצא ונכנס גם עכ"פ מהו פריך רבא שם דיוצא ונכנס מהני לכתחלה מהמניח ככרי בחנותו ומהו פריך דלמא התם כיון דלא איתחזק איסורא לכך סמכינן איוצא ונכנס אף לכתחלה אבל בשחיטה דאיתחזק איסורא לא מהני יוצא ונכנס רק בדעבד ומהו פריך ובע"כ דליתא להך חלוקא ולכך דברי הריב"א מכ"ש דברי הב"י צ"ע ועיימ"ש לקמן ליישב דברי הי"א במרדכי בענין אחר ייע"ש

גמרא אי דאיכא דבר טמא אמאי וכו' קשה לי מהו פריך נימא דמיירי דאיכא סמך בהמות נגד דבר טמא וכיון דקיי"ל ביו"ד סימן פ"א באיכא סמך בהמות מותר החלב דתלינן שהם חולבת בשוה א"כ ה"נ תלינן דאיכא סמך ומסתמא כשהנכרי חולב הוא חולב את הכל בשוה ובטל ליה בסמך אך אם לא הי' ישראל יושב ומשמר לא מהני מה שיש סמך כנגדו כמ"ש הראב"ד והבאתיו לעיל במה פעמים דכל מה שאסרו חכמים בשל בכרי לא הלכו בו אחר הטעם ואף שיש סמך אסור כיון דאפשר לבא לידי נ"ט ייע"ש כן ה"נ בזה כיון דבאם אין שם סמך בהמות אסור אף ביש שם שם סמך לא פליג רבנן ואסרו חלב של נכרי אך זה באין ישראל יושב שם ונקרא עכ"פ חלב שחלבו נכרי כיון דבגוף החליבה אין הפרש לכך לא פלוג רבנן בתקנתן ואסרוהו בכל ענין אבל אם ישראל יושב בצד עדרו עכ"פ אינו בכלל סתם חלב של נכרי כיון דיש שינוי בגוף החליבה שהרי ישראל יושב בצדו לכך לא שייך בזה לא פלוג וחשש איסור ליכא בזה כיון דאיכא סמך נגד הטמא ומהו פריך וצ"ע

ע"פ דברינו הנ"ל ודברי הראב"ד הנ"ל י"ל דברי הי"א במרדכי שהבאתי לעיל שס"ל דבאין דבר טמא בעדרו לא בעינן יושב ומשמר ותמה המרדכי עליו דהרי הש"ס פריך אי דאין דבר טמא בעדרו פשיטא משמע דעכ"פ יושב ומשמר בעינן ועיימ"ש לעיל בזה וכעת נראה כך דהנה דין הי"א הנ"ל יהי' תליא בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד בדין גבינה דלהרמב"ם דנתן טעם דלכך אין מהני ביטול בסמך מכח דהוי דבר המעמיד אבל אם לא הוי מעמיד מותר אף בשל נכרים היכי דליכא טעמא א"כ ה"ה נמי ממילא בליכא דבר טמא בעדרו דבודאי ליכא טעמא כמי מותר אבל להראב"ד דס"ל אף היכי דליכא טעמא כל שאסרו חכמים לא הלכו בו אחר הטעם א"כ ה"נ מה בכך דליכא דבר טמא סוף סוף כיון דהוי חלב נכרי וחלב נכרי אסרו חכמים לא פלוג רבנן ואף היכי דליכא טעמא דאיסור אסור כיון דאין כאן שינוי בגוף החליבה הוי בכלל חלב נכרי ולא פלוג בתנקתן אבל באם ישראל יושב ומשמר כיון דהוי שינוי בגוף החליבה דישראל משמרו אינו בכלל חלב שחלבו נכרי ואינו בכלל התקנה כלל ולא שייך בזה לא פלוג לכך כיון דליכא טעמא מותר והנה לעיל דף ל"ו בתוס' בד''ה בשלמא למ"ד זליפתן של כלים כתבנו שם דפלוגתת הראב"ד והרמב"ם תליא בפלוגתא דר"נ ורבנן אם אזלינן בתר המעמיד או לא דכל עיקר דין דדבר המעמיד אינו בטל יהי' נצמח מדברי ר"נ דס"ל הכל הולך אחר המעמיד אבל לרבנן דבר המעמיד בטל לכך כיון דזה הוי כלל אמת דגבינות עכו"ם ם אסרו חכמים למ"ד דדבר המעמיד בטל בע"כ הוי כטעם הראב"ד דלכך אסרו הגבינות דבשל עכו"ם לא הלכו אחר הטעם לר"נ דס"ל דבר המעמיד אינו בטל ממילא ס"ל דטעם גבינות הוי מכח דהוי דבר המעמיד ולעולם בשל עכו"ם נמי בעינן טעם וכל דלא יהיב טעמא מותר ייע"ש ולכך א"ש גם כאן דהש"ס לא מצי פריך על הברייתא דליכא דבר טמא למ"ל יושב ומשמר די"ל דאתיא כרבנן דס"ל דבר המעמיד בטל ובע"כ דס"ל דטעם גבינות כדעת הראב"ד דבשל נכרי לא הלכו אחר הטעם וממילא אף דליכא דבר טמא עכ"פ הוי בכלל חלב שחלבו נכרי ולכך בעינן יושב ומשמר לכך לא פריך רק דעכ"פ ביושב ומשמר פשיטא שמותר והרי לשון הברייתא משמע דקמ"ל דמותר ביושב ומשמר ולא דקמ"ל דבעינן יושב ומשמר רק דקמ"ל דמהני יושב ומשמר וזה פשיטא וזה לרבנן אבל לדידן דקיי"ל כר"כ דדבר המעמיד אינו בטל ממילא הוי טעם איסור גבינות מכח מעמיד אבל מה דאין בו נתינת טעם מותר אף בשל נכרים א"כ ה"ה נמי באין דבר טמא בעדרו דבודאי אין בו טעם נמי מותר דלא גזרו בזה חכמים לכך לא בעינן בזה יושב ומשמר זה הטעם הי"א דס"ל כהרמב"ם לדינא וא"ש ודו"ק היטב כי נכון הוא בעז"ה ועיין לעיל דף ל"ו והבן יותר. והנה רש"י, ד"ה אסורין בחותם אחד לשגר ביד ככרי דכיון דבשר ותכלת דמיהו יקרים טרח ומזייף ועל היין לנסכו וכו' כוונת דבריו דמשום חיבת נסוך טרח ומזייף כמ"ש הפוסקים בזה וק"ל

תוספות ד"ה ימ"ח מח"ג אין נקחין אלא מן המומחה וכו' מיהו לר' ירמי' דנפרש לעיל טעמא דגבינה משום צחצחותי חלב טמא לפירש"י קשה לר"י וכו' הנה דברי ירמי' ופירש"י הוא לעיל דף ל"ה ע"א עיי"ש בתוס' ד"ה דקאי ביני אטפי ומ"ש לר' יהודא ט"ס הוא וצ"ל וקשה לר"י והוא ר"י בעל התוס' והנה ליישב קושייתם נראה דרש"י יסבור כדעת הראב"ד שכתב הר"ן בשמו לתרץ קושיות הר"י מג"ש דהרי איכא סמך בחלב נגד הקיבת נבלה ותירץ הראב"ד דכל שאסרו חכמים בשל נכרים לא הלכו בו אחר הטעם כיון דאפשר שיבא לידי נ"ט אסרוהו בכל ענין אף באין בו כדי נ"ט ייע"ש וא"כ א"ש רי"ל דודאי נגד הך מיעוטא דחלב דעומד ביני אטפי מסתמא יש סמך רק כיון דחכמים אסרוהו בשל נכרים לא השגיחו בו אחר הטעם ואסרוהו בכל ענין וא"כ תינח היכי דידעינן שהוא משל עכו"ם דהוי תקנה מיוחדת לכך לא פלוג ואסרוהו בכל ענין אף בליכא טעם אבל לקנותו מכל אדם דבזה לא עשו תקנה רק שניחוש הוא שמא משל נכרי בזה הוי ס"ד דאזלינן בתר עיקר דינא וכיון דמסתמא יש בגבינה סמך לכך מותר לקנותו מכל אדם וא"כ אם הוי תכא חלב הוי ס"ד דדוקא בחלב דיש בי חשש תערובת בפחות מסמך והוי חשש איסור ממש לכך אסור לקנותו רק מן המומחה אבל גבינה דחלב טמא אינו עומד ואין חשש רק בשביל דקאי ביני אטפי ובזה מן הסתם יש בו סמך וכיון דליכא איסור מעש אף אם הוי בבירור של נכרים לכך עכ"פ מספק אין לחוש לכך קמ"ל דגם גבינה אין נקנה רק מן המומחה ואם הוי תנא גבינה הוי ס"ד דבזה אם נתארח אצלו אוכל עמו כיון דליכא איסור ממש אבל בחלב דהוי איסור ממש אף בנתארח אין לאכול עמו לכך קמ"ל תרוייהו וא"ש לפירש"י כמו לאינך מפ' וק"ל

דה מ' ע"א גמרא מתיב רב עוקבא בר חמא ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת וכו' ועיין פרש"י והתוס' תמהו על פירושו ואני מוסיף לתמוה דאם לתרוייהו פריך למה לח הקשה הברייתא והמשנה אהדדי דבברייתא נקט ראש ושדרה ובמשנה נקט סנפיר וכו' ואין לומר דבאמת כוונתו כן דבזה לא שייך מתיב רק ורמינהו כידוע כדרך הש"ס שוב ראיתי בת"ח שעמד בזה וגם פירוש התוס' דחוק ולדעתי