עבודת עבודה חלק א קמג

דדג בעינן ב'. חותמת וא"כ מה דלא מנאו בהדי בשר בע"כ דס"ל דתרי מיני בשר לא אמרינן וק"ל

ע"כ גמרא מיש חלב ומ"ש גבינה קשה לי לפי שיטת הסוברים שהחילוק בין איסור דאורייתא לדרבנן דבדאורייתא בעינן ב' חותמות ובדרבנן די בחותם אחד ופירוש הש"ך דאף דחלב הוי חשש תורה מ"מ כיון דחלב טמא ירוק א"כ אפשר להכיר אם נתערב הרבה וא"כ אין חשש רק שנתערב בו מעט ומן התורה ברובא בטל רק מדרבנן בעי סמך לכך הוי רק איסור דרבנן וכן בגבינה דבר המעמיד דאינו בטל הוי רק דרבנן ייע"ש ולפ"ז תמוה לי טובח מהו פריך הש"ס מ"ש חלב ומ"ש גבינה הרי רב הוא דאמר כאן כן והרי רב ס"ל בפסחים דף כ"ט ובחולין בפ' כ"ה וע"ז כר"י דמב"מ במשהו מן התורה וא"כ מהו פרכא בשלמא בגבינה י"ל דרב כשמואל ס"ל דאיסורו רק משום שמעמידין בקיבת נבלה וא"כ הוי מבא"מ ובטל מן התורה רק דדבר המעמיד אינו בטל וזה רק דרבנן לכך די באחד אבל בחלב דהוי חשש עירוב חלב טמא דהוי מב"מ והוי ד"ת לכך בעינן ב' חותמות ואין לומר דכיון דקאמר הש"ס לעיל דגם בגבינה יש חשש משום חלב טמא דביני אטפי א"כ י"ל דמה דהוצרך שמואל לטעמא דקיבת נבלה הוי רק ליתן טעמא אפילו לרבנן דס"ל מב"מ בטל למה אסרו גבינות עכו"ם ולכך הוצרך ליתן טעם לדידהו מכח קיבת נבלה אבל למ"ד דס"ל מב"מ במשהו בלא"ה אסורה הגבינה מכח חלב טמא דביני אטפי א"כ גם בגבינה הוי חשש דאורייתא זה אינו חדא דהתוס' כתבו שם דף ל"ה ע"ב דבגבינות שהנכרי עושה לצרכו לא שייך כלל חשש חלב דביני אטפי ואף אם לא נאמר כדבריהם רק כמ"ש בחדושי שם בע"א עכ"פ הוא גופו קשיא א"כ באמת יש בגבינה איסור תורה וחלב נמי איסור תורה וא"כ למה די לרב בחותם אחד כיון דס"ל מב"מ לא בטל ובע"כ אין הטעם לחלק בין דאורייתא או דרבנן רק או כמ"ש רש"י דדמי' יקרים או בדעת דס"ל לחל' בין איסור גופו לע"י תערובת ולחם וברים דבין דרבנן לדאורייתא תליא מלתא צע''ג מהנ"ל שוב ראיתי בדגול מרבבה הרגיש בזה וגם להסוברים דהחילוק הוא בין איסור גופו לאיסור ע"י תערובת קשה לי להסוברים דבכל התורה אמרינן חנ"נ וגם הביא הש"ך ביו"ד סימן קל"ד דהיכי דהוי יותר מסמך לא אמרינן חנ"ב א"כ מהו מדמה חלב לגבינה הרי בגבינה מפורש ברמב"ם פ"ג מהמ"א דסתם גבינה הוי הקיבה מיעוט נגדה ובטל בסמך רק דדבר המעמיד אינו בטל א"כ בזה כיון דהוי יותר מסמך לא שייך חנ"נ לכך הוי רק איסור ע"י תערובת ולא איסור גופו לכך די בח"א אבל בחלב יש בו חשש דיש בו תערובת פחות מסמך ובזה שייך לומר חנ"נ וכיון דהוי עצמו נבלה הוי כאיסור גופו לכך בעינן חבת"ח ומהו פריך מיהו זה י"ל דהר"ן הוא דס"ל הך חלוקא בין דבר שאיסור גופו גרם לו או תערובת והר"ן לשיטתו שהביא הש"ך בשמו בסי' קל"ד דס"ל דבצונן לא אמרינן חנ"נ וא"כ גם בחלב לא שייך חנ"נ ופריך שפיר וא"ש ודו"ק והנה אין ליישב קושייתי די"ל כיון דהקיבה הוא מעמיד נחשב כמין במינו כיון דבא לתקן הדבר וכמ"ש התוס' כעין זה בפרק ד' דביצה במים ומלח בעיסה וכו' וא"כ כיון דהוי מב"מ ממילא למ"ד מב"מ לא בטל מן התורה גם בזה לא בטל אך ז"א דא"כ קשיא לדידן מנ"ל דדבר המעמיד אינו בטל הר' עיקר הראי' הוי רק מדברי שמואל דאמר מפני שמעמידין בעור קיבת נבלה ומה ראי' דלמא דוקא שמואל לשיטתו דס"ל מב"מ במשהו לכך ס"ל שפיר כיון דהוי מעמידן הוי מב"מ אבל לדידן דמב"מ בטל י"ל אף דבר המעמיד בטל ובע"כ דלא בחשב בזה כמב"מ והתוס' לא כתבו רק לענין דרבנן ודשיל"מ אינו בטל הוא מדרבנן לכך בדרבנן עשיהו כמב"מ אבל מן התורה הוי ודאי מבא"מ ובפרט דמין במינו אזלינן בתר שמא ולא בתר טעמא ולכך מהו בכך דיהיב טעמא והוי המב"מ כיון דאינו שוה בשמא לכך ודאי דמן התורה הוי מבא"מ ומהו פריך מ"ש חלב ומ"ש גבינה וצ"ע כנ"ל

והנה אחר כותבי זה ראיתי בדגול מרבבה סי' קי"ד שנראה שהרגיש קצת בקושייתינו על הש"ך דאכתי לר"י דס"ל מב"מ לא בטל למה די בחותם וכן לרב דס"ל כר"י ותירץ ממ"נ לא הוי חלב טהור וטמא מב"מ דממ"נ למ"ד בתר מבטל אזלינן הרי אי אפשר לחלב טהור להיות כטמא ולמ"ד בתר בטל אזלינן לא שייך לומר דלכי מסרח יהי' היתר כיון דהוי משקה וכמ"ש התוס' במנחות דף ך"ג ד"ה אי כר"י ייע"ש כן תוכן דבריו בקצרה והנה באמת אין דבריו נראין כלל חדא דזה לא הועיל רק כפי קושייתו שהקשה בקיצור למה די בחותם אחד לרב שפיר תירץ די"ל שהוא ס"ל כמ"ד בתר מבטל או בטל אזלינן ולא הוי מב"מ אך לפי מה שהקשיתי אני דמהו פריך הש"ס מ"ש חלב ומ"ש גבינה נימא דשאני ושאני זה דאורייתא וזה דרבנן בזה אין לתרץ כתירוצו ואכתי קשה כיון דעכ"פ יש תנאים דס"ל דתמיד הוי מין במינו אף באי אפשר להיות כמוהו לא המבטל ולא הבטל וכמ"ש התוס' במנחות שם דף כ"ג והוא מוכרח ממה דאמרינן אין דם מבטל דם גבי כסוי בדם חי' ודם בהמה וכן אין רוק מבטל רוק והתם אי אפשר להיות כמוהו לא המבטל ולא הבטל ובע"כ דאית תנאי דס"ל דלא כר"ח ולא כר' חייא רק תמיד הוי מב"מ א"כ מוכח דאיכא תנאי בזה ונימא דרב נמי ס"ל כן וא"כ הוי חלב דאורייתא וגבינה דרבנן ומהו פריך ועוד בלא זה דברי הדגול מרבבה תמוהין דהנה אין לומר דרב ס"ל בתר בטל אזלינן דא"כ מהו פריך הש"ס לרב בחולין דף ק"ח דחלב אמאי מותר חלב נבלת והו"ל מין במינו ייע"ש בפירש"י ומה קושיא נימא דרב ס"ל בתר בטל אזלינן וכאן אי אפשר לחלב נבלה דהוי משקה להיות כמוהו ולא הו"ל מין במינו ואין לומר דדוקא בחלב טמא אינו עומד כתב כן הדגול מרבבה אבל בחלב טהור שעומד אפשר להיות גבינה ואח"כ תתעפש זה טעות דאם יהי' גבינה תחלה מכ"ש שיהיה מין אחר ממש ולא יחשב מין במינו עם החלב ההיתר למ"ד בתר בטל אזלינן ובע"כ דמשמע להש"ס דרב לא ס"ל בתר בטל אזלינן ומטעם שאכתוב לקמן וגם אין לומר דרב ס"ל בתר מבטל אזלינן דא"כ למה קאמרו רב ושמואל בחמץ בפסח או שעבר עליו הפסח דמין במינו במשהו הרי אי אפשר למבטל היינו המצה להיות נעשה חמץ עוד כיון שכבר נאפה או נתבשל מצה ובע"כ דס"ל לרב דבכל התורה מין במינו לא בטל וכן נראה באמת מלשון רב ושמואל דאמרו כל אסורין שבתורה מין במינו במשהו ומדקאמרי כל אסורין שבתורה משמע דהן אוכל הן משקה הן באפשר להיות כמוהו או דאי אפשר להיות כמוהו אינו בטל ולא פליגי ר"ח ור"ח אם בתר מבטל או בטל רק לר' יהודא אבל רב ודאי ס"ל דבכל התורה הומב"מ במשהו וא"כ נשאר קושייתינו בדוכתא דמה פריך לרב מ"ש חלב ומ"ש גבינה הרי לרב שאני ושאני דלדידי' זה דאורייתא וזה דרבנן וצ"ע ודברי הדגול מרבבה נסתרין מכמה מקומות בזה ודו"ק

גמרא לשמואל חתיכת דג היינו בשר וכו' קשה לי מ"ט לא משני דיש חילוק בין איתחזק איסורא או לא דדבר דלא איתחזק איסורא די בח"א ובאיתחזק בעינן ב"ח ולכך בבשר דהוי חשש נבלה ובהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת וספק אם הותרה או לא או גבי תכלת כיון דהבגד חייב בציצית בודאי וספק אם יוכל לפוטרו בתכלת זה או לא כבר כתבו הפוסקים כמה פעמים דכעין זה נחשב חזקת חיוב ואיתחזק איסורא לכך בעינן חב"ח ויין משום חיבת ניסוך כדס"ל לפוסקים בלא"ה כן אבל בחתיכת דג דלא איתחזק איסורא לכך די בחותם אחד וצ"ע בזה

גמרא מסייע ליה לריב"ל וכו' הנה לכאורה יש לדייק דלא מבעיא דלא הוי סייעתא רק אדרבא הוי עוד תיובתא מדקמ"ל דוקא אם נתארח אצלו אוכל עמו ולא קמ"ל רבותא יתירא דאפילו בשולח לביתו מותר וממילא נדע מכ"ש דאם נתארח אצלו שאוכל עמו כיון דעיקר טעמו דמכח שממה שאוכל משגר לו מוכח מכ"ש שהוא עצמו אינו חשוד לאכלו וא"כ מוכח להיפך מדברי ריב"ל אך נראה שמזה יהיה מוכח כדעת הסוברים ביו"ד סי' קי"ט שאף ממי שאינו חשוד רק שאינו בחזקת נאמן נמי אסור לקנות ממנו ולכך א"ש שבזה יהיה חילוק בין מי שאינו מוחזק בנאמן ובין חשוד ממש שבחשוד ממש אין סומכין עליו רק בחזקה זו שהוא לבדו אינו אוכל ממנו אבל לצרף עוד חזקה אחרת לומר שממה שאוכל הוא משגר לו לא סמכינן בזה כיון דחזקה דידי' גופו לא אלים כל כך לא סמכינן עוד על חזקה הבאה מכח חזקה אבל במי שאינו חשוד ואינו נאמן בזה סמכינן אף על הך חזקה שממה שאוכל הוא משגר לו ולכך ריב"ל מיירי ממי שאינו חשוד ואינו נאמן בזה אף אם משגר לביתו מותר רק לקנות ממנו אסור והברייתא מיירי בחשוד ממש לכך אין היתר רק בנתארח אצלו ולא כשמשגר לביתו לכך שפיר קאמר דעכ"פ זה מסייע לריב"ל דהוא עצמו אינו חשוד לאכול שהרי אף בחשוד ממש ס"ל לברייתא דמותר לאכול עמו מכ"ש באינו חשוד ואינו נאמן שאינו חשוד לאכלו והוי בזה סיוע לריב ל אבל להסוברים דבאינו חשוד ואינו נאמן מותר לקנות ממנו וכן להסוברים דאף בחשוד אם משגר לו מותר לאכול קשה מן הש"ס הנ"ל דאדרבא הוי תיובתא לריב"ל ולא סייעתא וצ"ע

והנה. לכאורה קשה מה ראי' הוי מזה לריב"ל הרי לפי מה שכתוב ביו"ד סי' קי"ב דמי שהוא נזהר מפת נכרים ואוכל עם אנשים שאינן נזהרים מותר לאכול עמהם מכח איבה א"כ ה"נ דלמא דוקא בנתארח אצלו מותר לאכול עמו משום איבה אבל במשגר לביתו דליכא איבה שפיר חיישינן שמא יאכל הוא משל נכרים ומנ"ל דהוא בחזקה שאינו אוכל דבר איסור אך נראה דמזה ראיה לדברי המהר"ל בתשובה שהביא הרמ"א ס"ס קי"ב שדוקא בפת שייך איבה ולא בשאר איסורין א"כ א"ש דכאן דמיירי בשאר אסורין לא שייך איבה ומוכח שפיר כריב"ל

והנה להביא ראיה להלכה בין השיטות אם הכוונה דוקא בחשוד או גם במי שאינו מוחזק בנאמן נראה בעיני דמוכח מן הש"ס דבעינן דאף במי שאינו נאמן אסור ליקח ממנו דהנה להסוברים דדוקא בחשוד אבל כל שלא וידענו שהוא חשוד אף שאינו מוחזק לכו בנאמן מותר ליקח ממנו קשה למה הוצרך הש"ס לומר כדברי ריב"ל וכי קא משגר ליה ממה דאכיל קא משגר לי' משמע דבבירור הוי כן דממה שהוא אוכל הוא משגר וכדמוכח בפ"ק דחולין במה דקאמר שם ותהוי נמי ר"ש מי קתני מפני שאני אומר שהחליפו מפני שמחליפין קתני דודאי מחליפין וא"כ ה"כ מדנקט וכי קא משגר ליה ממה דאכיל קמשגר ליה ולא אמר שאני אומר דממה דאכל קא משגר ליה משמע דדוקא מכח דהוי חזקה ברורה דממה שהוא אוכל קמשגר וכן כתבו הפוסקים וביו"ד סי' קי"ט דחזקה ממה שהוא אוכל הוא משגר משמע הא אם לא הוי חזקה לא הוי תלינן לקולא מספק וקשה במה מיירי אם בידעינן שהוא חשוד אף על זה לשגר לו דרך דורן מדברים אסורים בודאי לא מהני בזה חזקה כיון דהוחזק להיפוך ובע"כ מיירי בסתם אדם שלא הוחזק על כך לחשוד וא"כ קשה למ"ל חזק' שמשגר לו ממה דאכיל אפי' אם הוי רק ספק נמי ראוי להיו' מותר דהרי