עבודת עבודה חלק א קמא

וכו' הנה אין לשונם מדוקדק מה שכתבו החמירו להחשיבו דמשמע דרבנן החמירו כן והרי הש"ס קאמר דמחייב עליו משום מבשל מוכח דהוי מן התורה דלא שייך חיוב מדרבנן גם מ"ש אבל לענין בשולי נכרים לא חשוב ואינו חייב עד שיתכוין לבישול גמור מה שייכות בזה לשון חייב וט"ס הוא וצ"ל ואינו אסור עד שיתכוין וכו' ובעיקר קושייתם תמוה לי מה קושיא הרי קיי"ל דאף בדבר שאינו מתכוין אם הוי פסיק רישי' חייב עליו א"כ ה"נ בשלמא לענין שבת נהי שהוא מכוין לשרורי מנא עכ"פ באמת מתבשל ג"כ והוי פסיק רישי' לכך חייב עליו משום מבשל ותינח לענין שבת אבל לענין מאכלי עכו"ם בע"כ פסיק רישי' שרי בי' דאל"כ למה אמרינן לעיל בעכו"ם דחריך רישי' דמותר לאכול אפילו מראש אזנו מכח דלעבורי שער קמכוין סוף סוף הרי ממילא ידוע דהאזניים יתבשלו והוי פסיק רישי' ובע"כ פסיק רישי' לא אסרו בבישולי נכרים ולא גזרו עד שהנכרי מכוין לבישול א"כ ה"כ כיון דלשרורי מנא קמכוין ואינו מכוין לבישול לכך לא נחשב בישולי נכרים ומה הקשו וצ"ע שיב ראיתי בהר"ן שהרגיש בזה ות"ל כוונתי לדעתו בזה

ע"כ גמ' אמר רנב"י ק"ו גמרו ביד נכרי מותר ביד ישראל לא כ"ש עיימ"ש בזה לעיל בש"ס ד"ה התם כגון דאותבי' בסילתא ייע"ש ב גמרא ואמרי לה במילין ע"י כשפים וכו' בתשובת גור אריה הוכיח מזה דדבר הנעשה ע"י כישוף מותר באכילה ובתשובתי ליו"ד סי' קע"ט דחיתי זה וחלקתי בין הנעשה ע"י נכרי שמותר ובין הנעשה ע"י כישוף ישראל דאסור ייע"ש

גמרא משום איערובי מיסרי סרי וכו' אי משום געולי נכרים נטל"פ מותר הנה ידוע פלוגתת הפוסקים בזה דהרמב"ם וסייעתו ס"ל דבשר בעין פוגם בשמן ודבש ומפרש דמשום איערובי היינו ערובי בשר ורש"י וסייעתו מפרשים דבשר בעין משביח בשמן ודבש ומפרש איערובי היינו איערובי יין והנה לכאורה קשה להמפ' דמשום אערובי היינו ערובי בשר א"כ כיון דכבר אמר דאפילו לתערובת בשר בעין לא חיישינן שהוא מסריח מה הוצרך לומר אח"כ דאי משום געולי נכרים נטל"פ מותר הרי אם בעין פוגם מכ"ש בטעמו ולמה הוצרך לומר אי משום געולי נכרים נטל"פ מותר ולכך הי' נראה להוכיח מזה אף אם בשר בשמן ודבש פוגמין היינו רק דאיסור תורה לית בי' אבל מדרבנן עכ"פ אסור והיינו דגזרינן אטו שאר דברים שיבאו לומר דגם בשאר דברים הוא פוגם ואינו דומה לגעולי כלים דהתם בכל דבר הוא נטל"פ לכך לא גזרו בזה רבנן משא"כ בשר ממש דבכל הדברים המה לשבח רק בשמן ודבש הוא לפגם לכך גזרו בזה אטו שאר דברים ולכך מדרבנן אסור בודאי אף בשמן ודבש רק מן התורה הוא מותר והש"ס שפיר קאמר אי משום אערובי מסרי סרי דהרי הוי רק ספק אם נתערב בו או לא ולכך בשלמא אם הוי בזה חשש דאורייתא הוי חיישינן אף מספק אבל כיון דהוי מה"ת היתר גמור אף בנתערב בו בשר ואין כאן רק חשש דרבנן לכך שוב בספק הוי ספק דרבנן להקל וכמ"ש התוס' לעיל דף ל"ה דלכך לא קאמר משום בב"ח דהוי צונן בצונן והוי דרבנן ולא חיישינן לי' א"כ ה"כ בזה ממש כן הוא ולכך קאמר הש"ס אי משום אערובי מסרח סרי ומותר מן התורה רק מדרבנן אסור והוי ספק דרבנן ולקולא אבל בגעולי נכרים הנה פליטת כלים אין זה ספק רק ודאי ולכך אם הוי כאן איסור דרבנן נמי הוי ראוי לאסור כיון דהוי ודאי איסור ולכך קאמר דאי משום געולי נכרים הרי זה נטל"פ לכל דבר וכיון שכן הוי מותר חף מדרבנן לכך אין בזה חשש איסור כלל וא"ש כן היה נראה לפרש הסוגיא ולהכריע בין הדעות וליישב דברי הסוברים דלגמרי מותר אפילו מדרבנן נראה ליישב כפל הלשון בזה די"ל דהרי קשה במה פליגי הפוסקים אם הוי בשר בשמן ודבש לשבח אי לפגם נטעמי' קפילא אם הוי לשבח או לא אך נראה דודאי ע"ד המיעוט כ"ע מודים יתכן להיות נמצא שיהיה לשבח ולא פליגי רק על הרוב אם הרוב הוי לשבח או לפגם ולכך לא שייך לטעמי' קפילא דאין מזה ראיה דע"ד המיעוט יתכן להיות לשבח ומ"מ ע"פ הרוב הוא פוגם ולפ"ז א"ש דהנה חז"ל כשעשו תקנה חששו אף למיעוטא רק למיעוטא דמיעוטא ודאי לא עשו תקנה ולכך ה"נ לערובי בשר הנה אף דהוי רק מיעוטא מ"מ אם הי' לשבח כיון דהוי רק חד מיעוטא הוי חיישינן לי רק כיון דבשר פוגם בדבש ושמן מן הרוב רק דע"ד המיעוט הוא משביח א"כ בהצטרף שניהם הוי מיעוטא דמיעוטא דדלמא אין בו תערובת בשר ואם הוי בו בשר דלמא הוי לפגם לכך לא חיישינן לי' אך הרי יש כאן חשש אחר לזליפתן של כלים וא"כ אם לא הוי נטל"פ בכל דבר בזליפתן של כלים רק מטעם דבשר בשמן ודבש נטל"פ א"כ שוב האיסור הוי מיעוט דשכיח דאיכא חשש דלמא נתערב בו בשר ואת"ל דלא נתערב בשר דלמא הוי בו זליפתן של כלים וכיון דס"ס כרוב א"כ הוי רוב לאיסורא ונהי דהרוב פוגם מ"מ כיון דמיעוטא דשכיח הוי מיעוט דשכיח הוי ראוי לחוש לו לכך הוכרח הש"ס לומר דאי משום געולי נכרים נטל"פ מותר וא"כ זה בכל התורה מותר דהוי נטל"פ ושוב אין לחוש רק לתערובת בשר וכיון דע"פ הרוב הוי לפגם א"כ הוי חשש זה מיעוטא דמיעוטא לכך לא חיישינן לי' ודו"ק היטב

גמרא וע"ש ממורייס דשרי רבנן בהנאה ופירש"י דרובא דעלמא שדו ביה חמרא והוי כידוע הנה נחה מוכח להדיא דלא כדעת השיטה מקובצת בפ"ק דב"מ גבי עשירי ודאי ולא עשירי ספק שמתרץ שם דרוב כמי נקרא ספק רק התורה התירה ספק כזה ייע"ש ולדבריו קשה מהו פריך הש"ס ממורייס הרי שאני ושאני דהתם אין ידוע רק דהרוב הוי כן והרי הרוב אינו ודאי רק ספק לכך מתירין רבנן בהנאה אבל בידוע ממש אסור אף בהנאה ועכ"פ מה מדמה רוב לודאי ובע"כ מוכח דרוב בתורת ודאי הוא לא ספק והוי כידוע ממש וק"ל

גמרא התם לעבורי זוהמא הוא דעבידי הכא למתוקי טעמא הוא דעבידי קשה לי מן הש"ס דלעיל דף ל"ה ע"א דקאמר שם ולהדר לי' משום דליתי' לאיסורא בעיני' דהא מורייס דרבנן לא אסרוהו בהנאה מ"ט לאו משום דליתי' לאיסורא בעיני' וקשה מהו פריך נימא כדמתרץ כאן דבמורייס לא הוי רק לעבורי זוהמא משא"כ בקיבה דלא הוי לעבורי זוהמא לכך אסורה אף בהנאה כדמשני כאן ומהו פריך ולכך הסוגיות סתרי אהדדי וצ"ע ועוד קשה לי לפי דעת הרמ"א ביו"ד סי' קי"ד דאם ידוע דנכרי אחד לא עירב אז מותר הכל ולמדו ממחבואה אחת שמצלת על כל הנהגת וביאר הט''ז הענין דכל שיש מעלה אחת נגד הריעותא אזלינן לקולא כמו ו דמותר לאכול שנים שנים ייע"ש א"כ ה"נ מהו פריך נימא בשלמא במורייס נהי דרובן מערבין הרי יש כנגדו מעלה אחת דמיעוטן אין מערבין וא"כ הוי כמו מחבואה אחת שמצלת על כל הכהנת א"כ ה"נ כמו דמצד הסברא שרובן מערבין כן ה"כ ידוע שמיעוטן אין מערבין לכך הוי כמו מחבואה אחת שמצלת ע"כ הכהנות וא"כ תינח אם אין ידוע ממש רק ע"פ אומדנא והוי כידיעה בלי ראיה אם כן כמו שידוע לנו מצד השכל שרובן מערבין ידוע לנו גם בזה שמיעטן אין מערבין לכך הוי כמו מחבואה אחת שמצלת על הכל אבל אם ידוע ממש שהם מערבין ואם כן האיסור הוי ידוע ממש בחוש לא מסברא וההיתר אין ידוע לנו לכך אינו דומה למחבואה אחת לכך אסור ומהו פריך וצ"ע והנה ראי' להמתירין כשנודע שאחד בודאי אינו מערב נראה ראי' לזה קצת מלשון הראב"ד הובא לשונו בהר"ן בסוגיין וז"ל והקשה הראב"ד ז"ל כיון דבידוע אסור מספקא נמי יהא אסור בהבאה ואפילו לרבנן כיון שדרכן לתת בהם יין כדאסר ר"מ גבינות בית אונייקי וכדתנן מפני מה לא אסרוהו בהנאה ותירץ ז"ל דהתם שאני כיון דכ"ע מעמידין בקיבה חיישינן לקיבת ע"ז ולר"מ חיישינן אפילו למיעוטא אבל הכא כיון דלא ידוע אי רמא בי' חמרא אי לא מספיקא לא מחמירינן כולי האי לאסרו בהנאה ותנן נמי גבי טומאה כה"ב הי' ב' רוקין אחד טמא ואחד טהור תולין על מגען ועל הסיטן ברה"י וכו' הי' רוק א' והסיטו ברה"ר שורף עלי' ברה"ר ואצ"ל ברה"י ש"מ אע"ג דב' רוקין חדא ספקא וברוק אחד חדא ספקא כיון דהכא שמא לא נגע בטמא והכא ודאי נגע בי' זה טמא וזה תולין והכא כמי גבי קיבה שהעמידו בה גבינה זו לרוק אחד ספק טמא ספק טהור דמיא דאף הוא ספק של ע"ז ספק של נבלה גרידא ואין כאן קיבה שהוחזקה בהיתר הנאה כרוק טהור כי היכי דנדמי' לב' רוקין ויש שתרצו דכי אמרינן בגבינה מפני מה לא אסרוהו בהנאה היינו טעמא משום דאוקמו קא מוקים כמאן דאיתי' לאיסורא בעיני' דמיא הלכך כל שודאי אסור בהנאה ספקו נמי אסור אבל בכבשין דליתי' לאיסורא בעינא אע"ג דודאי אסור בהנאה דיינו לגזור איסור אכילה בספקו עכ"ל הר"ן בשם הראב"ד והנה כיון שכתב הראב"ד דאין כאן קיבה שהוחזקה בהיתר הכאה כרוק טהור כי היכי דנדמי' לב' רוקין א"כ היכי דידוע לנו שאחד לא עירב והוחזק אחד בהיתר דמיא ממש לב' רוקין וא"כ נחתינן חד דרגא ואם היכי שלא הוחזק לנו בהיתר אינו אסור רק באכילה אף דדמיא לחד רוקא ממילא אם ידוע לנו חד בהיתר נחתינן חד דרגא ומותר אף באכילה ויש סמך להך דינא מדברי הראב"ד הנ"ל אך קושיות הראב"ד תמוה לי דעה התחיל להקשות הלא כעין קושיא זו פריך הש"ס בעצמו למ"ד דבידוע נמי מותר דפריך מ"ש ממורייס ומשני התם ידוע ממשן הכא לא ידוע ממשן וא"כ תירוץ זה הוי נמי ממש לקושיות הראב"ד גבי ספק דלכך כאן מקילין בספיקו ובגבינה מחמירינן כיון דאמרינן התם בגבינה כיון דאוקמו קא מוקים חשוב כאלו הוא בעינא ח"כ התם ידוע ממשן והכא לא ידוע ממשן והן אמת שנראה שהיש מתרצים כוונו לכך אבל למה להו אריכות הזה כיון שמפורש בש"ס התירוץ והוא כדברי הש"ס ממש ואין להקשות להמקשן דלא ידע מהך סברא דיש חילוק בין ידוע ממשן או לא למה פריך דוקא למ"ד דאף בידוע מותר הו"ל להקשות אגוף המשנה למה כאן מקילין בספקו ובגבינה הוי אסור בהנאה ג"כ דזה לק"מ די"ל דודאי בגבינה דהוי דבר המעמיד ממש וקאמר לעיל כיון דאוקמו קא מוקים חשוב כאלו הוא בעינא זה ודאי ידע הש"ס דיש חילוק בין ידוע ממשן או לא אך במורייס הוי ס"ד דכיון דאינו מעמיד גם זה לא ידוע ממשן לכך משני דגם זה ידוע ממשן ומה הקשה הראב"ד בזה וצ"ע

דה ל"ט ע"א בתוס' ד"ה התם ידוע ממשן וכו' וי"ל כיון דהתם נפלט היין מן הקנקנים בשל ישראל הוי כמו בעין וידוע ממשן אבל יין לתוך הכבשים לא ידוע ממשן שנתבטל היין בכבשין וכו' הנה אין דבריהם מובנין וכוונת דבריהם נראה ע"פ מה שמשמע מדברי הש"ך ביו"ד סי' ס"ט ס"ק ס"ד דאם הקליפה נגד כל הקערה אז אף דהדבר אי אפשר לקלוף כיון דהקערה בעין שייך בה קליפה אסור התבשיל אבל אם בעינן קליפת רק נגד קליפת התבשיל אז כיון דאינו