עבודת עבודה חלק א קמ

ייע"ט שדבריהם סתרי זה את זה יע"ש: תוס' ד''ה והשלקות וכו' ואע"פ דמתניתין תנא פת מקמי' שלקות מ"מ שלקות גזרה קדמוניות הוא זה וכו' הנה לולי דבריהם י"ל לפמ"ש לקמן בד"ה אלא מדרבנן בשם הראב"ד דיש חילוק דבשלקות נכרים בבית נכרי אסורין אבל שלקות נכרי בבית ישראל מותרין ור"ת חולק עליו דאף בבית ישראל אסורין דלא חלקו חכמים וא"כ לפ"ז א"ש דשלקות נכרים בבית נכרי הוי מגזרה קדמוניות אבל שלקות נכרי בבית ישראל הוי גזרה חדשה שנתחדש אח"כ ומתניתין דנקט הפת והשלקות היינו שלקות של נכרים בבית ישראל אף זה אסור וזה גרע מפת לכך נקטו אח"כ והש"ס דפריך מנ"ל היינו דהוי ס"ד דשלקות נכרים בבית נכרים אסור מדאורייתא ממילא ראוי לגזור אח"כ אף שלקות נכרי בבית ישראל אטו שלקות נכרי בבית נכרי אבל אם שלקות נכרי בבית נכרי הוא עצמו דרבנן לא הוי שייך למגזר אח"כ שלקות נכרים בבית ישראל אטו שלקות נכרי בבית נכרי דהוי גזרה לגזרה ולכך מנ"ל דשלקות נכרי בבית נכרי אסורה מן התורה שיהי' שייך למגזר בי' שוב אף שלקות נכרי בבית ישראל ואח"כ משני דהכל מדרבנן הוא והחלה לא גזרו רק בדבר דשייך בי' הרבה חשש חתנות כגון בשלקות ובבית נכרי אבל בפת או בשלקות נכרי בבית ישראל לא גזרו ואח"כ כשגזרו על הפת גזרו אף על שלקות נכרי בבית ישראל דגם בהו שייך חשש חתנות ואתי שפיר ודו"ק היטב

דה ל''ח ע"א גמרא ה"ד אי דלא ידע הי טהור והי טמא מהו איריא עכו"ם וכו' אלא משום בשולי עכו"ם כה"ג מי אסור וכו' אלמא לעבורי שער קמכוין ה"נ לגלוי אגמא קמכוין וכו' קשה לי מהו פריך נימא דודאי ע"ד המיעוט יתכן להיות שהעכו"ם מכוין גם לבישול רק מ"מ כיון דע"פ הרוב אינו מכוין לבישול לא חיישינן לבישול ולכך בסתמא לא חיישינן שכיון לבישול אבל הכא י"ל דמיירי באגם דהוי בי' רוב חגבים טהורים ומיעוט טמאים ולכך אם לא חשש בישולי נכרים הי' מותר דאזלינן בתר רוב שהם טהורים אבל כיון דנתבשלו ע"י עכו"ם א"כ מצטרף תרי מיעוטי להדדי אולי הוי דבר טמא ואולי כיון לשם בישול לכך אסור ולכך נקט עכו"ם דוקא וכעין שכתב הר"ן בחולין גבי ביצים כיון דאיכא מיעוט טמאים ומיעוט נבלים מצטרף להדדי א"כ ה"נ נימא כן ועו"ק להסוברים ביו"ד סי' פ"ו דאף בעכו"ם מהני אם אומר של עוף פלוני ואנו מכירין שהוא טהור וכו' א"כ נימא כאן דהנכרי אומר שהוא כיון לבישול רק דלכאורה לא הי' נאמן דאין נאמן נכרי לא לקולא ולא לחומרא אבל כיון דיש חשש שהוא טמא רק שהנכרי אומר שהוא מחגב פלוני ואנו מכירין אותו שהוא טהור לכך מצד איסור טומאה הי' מותר דהנכרי נאמן אך שוב חיישינן מצד בישול נכרי כיון דהנכרי אומר דלבשל הוא מכוין והרי יש לו מגו דאי בעי אמר שהוא טמא וכל היכי דאיכא מגו אף הנכרי נאמן כמו היכי דאי בעי קלינהו שנאמן כמ"ש ביו"ד סי' ט"ז באוא"ב ובכמה דוכתא וצריך עיון גם בזה

גמרא התם כגון דאותבי' בסילתא וכו' קשה לי למ"ל כולי האי הו"ל לתרץ בפשיטות דבלאו נכרי לא הוי בישול דהרי תחלה פריך אי דלא היפך לא הוי בישול אמאי מותר בשולי עכו"ם הוא הו"ל לתרץ בקיצור דבלאו איהו לא הוי בישול לכך אסור והנה נראה שמזה הוכיח הרמב"ם דינו עה שהעתיק הדין בסתם באם התחיל הישראל וגמרו הנכרי מותר ולא ביאר מה דמפורש בש"ס דבעינן דוקא דבלאו הנכרי נמי הי' מתבשל רק שהיה מתבשל בתרי שעי וכו' אבל אם לולי הנכרי לא הי' מתבשל אסור וכבר המה כן בב"י ביו"ד סי' קי"ג והניח בצ"ע ולפמ"ש י"ל דהוי קשה להרמב"ם קושיא הנ"ל גם הוי קשה לו מה דקאמר אח"כ איבעיא להו הניח נכרי והיפך ישראל מהו אמר רנב"י ק"ו גמרו ביד נכרי מותר גמרו ביד ישראל לא ב"ס וכו' והוא תמוה דמה ק"ו הוא זה אדרבא דהרי מ"ט גמרו ביד נכרי מותר מכח כיון דבלאו הנכרי נמי הוי מתבשל הוי מעשה הנכרי רק קרובי בשולא וקרובי בשולא לאו מלתא הוא א"כ מה"ט אדרבא ראוי לאסור גמרו ביד ישראל כיון דבלאו הישראל נמי הוי מתבשל הו"ל בשולי נכרים וקרובי בשולא ע"י ישראל לאו מלתא הוא ואף אם ס"ל דבכל צד אזלינן לקולא עכ"פ ק"ו ליכא ושוב ראיתי בר"ן שהרגיש בזה ות"ל כוונתי לדעתו ונדחק בישובו לכך נראה דזה הכריח להרמב"ם דבע"כ רנב"י חולק על סוגיא הנ"ל וס"ל דגמרו נכרי מותר אף אם בלי הנכרי לא הוי מתבשל סוף סוף כיון שהעמידו ישראל שם ולא עשה הנכרי מעשה חדש להעמיד התבשיל במקום הראוי להתבשל מותר ולכך שפיר יליף ק"ו מה גמרו ביד נכרי אף שלא הוי מתבשל ע"י ישראל והוי עיקר בשולו ע"י נכרי מ"מ כיון שהתחיל הישראל רק קצת בישולו שהעמידו שם נחשב מעשה ישראל מכ"ש גמרו ביד ישראל אף דבלעדו נמי הוי מתבשל מ"מ עדיף גמרו מהתחלתו ביד ישראל כיון שבשניהם בלא הנכרי לא הוי מתבשל ודאי עדיף גמרו מהתחלתו והוי ק"ו ממש ולכך כיון דמוכח דרנב"י מתיר אף שבלי הנכרי לא הוי מתבשל והש"ס רוצה לתרץ דגרי ר' יוחנן במלתא פסיקא לכ"ע לכך מתרץ כגון דאותבי' בסילתא שבזה כיון שעשה הנכרי מעשה חדש והעמידו בתנור לכ"ע הוי בשולי ככרים אבל לא מצי לתרץ דבלא הנכרי לא הוי מתבשל דאכתי לרנב"י דמתיר אף בזה קשיא מר' יוחנן לכך מתרץ מלתא דפסיקא לכ"ע וכיון דיש בזה פלוגתא ומלתא דרבנן הוא פסק לקולא לכך התיר בכל ענין בהניח ישראל והיפך הנכרי וא"ש ודו"ק זה נראה ברור שיטת הרמב"ם

והנה ביו"ד סי' קי"ג סעיף י"א העתיק הדין באם הניח ישראל קדרה ע"ג האש והניח נכרי לשמרו ואין יודע אם סלקו הנכרי קודם שהגיע למב"ד או לא מותר ומזה משמע הא אם ידוע שסלקו הנכרי אסור וכן הוא באמת דעת הרשב"א והב"ח חולק עליו דמה בכך שסלקו הנכרי מי ביקש ממנו לסלקו לכך מותר בזה ואינו אסור רק בסלקו ישראל והחזירו נכרי וגם תמה על הש"ע בסעיף ח' העתיק הדין באם סלקו ישראל והחזירו נכרי אסור משמע הא אם סלקו נכרי מותר ואח"כ כתב להיפוך והניח בצ"ע והט"ז וש"ך חולקין עליו דאף בסלקו נכרי אסור ייע"ש והנה לכאורה הי' נראה מוכח מן הש"ס כדעת הט"ז וש"ך דאל"כ מהו פריך הש"ס לעיל דאי בלאו איהו נמי בשיל פשיטא דמותר נימא דמיירי בסלקו הנכרי והחזירו לכך קמ"ל דאעפ"כ מותר וכסברת הב"ח ומדלא משני כן מוכח דבאמת אסור אף כה"ג מיהו מן תירוץ הש"ס מה דמשני כאן אדברי ר' יוחנן דמיירי באותבי' בסילתא ובא נכרי ואתבי' בתנור ולמה לא משני כך דהישראל נתנו בתנור ובא נכרי וסלקו והחזירו לתנור דאסור ובע"כ דבכה"ג מותר ואין לומר בזה כסברת הט"ז דסלקו נכרי גרע וקמ"ל רבותא דאף בסלקו ישראל אסור זה אינו דבשלמא אם הוי זה דרך מימרא שייך לומר דקמ"ל רבותא דאף זה אסור הרי זה אינו מימרא רק דרך תירוץ שמתרץ דברי ר' יוחנן וא"כ הוא גופו קשיא אם סלקו נכרי גרע מסלקו ישראל מנ"ל באמת דאף בסלקו ישראל אסור ומי מכריחו לכך נימא דבאמת בסלקו ישראל מותר ור' יוחנן מיירי בסלקו נכרי ובע"כ מוכח כדברי הב"ח דסלקו נכרי עדיף טפי ולכך משני בסלקו ישראל אבל סלקו נכרי באמת מותר ומה דהקשינו לעיל מ"ט לא משני לעיל דמיירי בסלקו נכרי י"ל דהא נמי פשיטא שמותר וכדברי הב"ח כיון דבלאו הנכרי הי' נמי מתבשל מי ביקש ממנו לסלקו לכך זה כמי פשיטא דמותר ומה קמ"ל וא"ש ומה שהקשה הב"ח על דברי הש"ע שסתרי אהדדי הי' נראה דס"ל להש"ע לחלק כך דהנה שני עניני סילוק יש דלפעמים מסלק התבשיל ע"ד להחזירו ופעמים מסלקו שלא ע"ד להחזירו והנה הסילוק ע"ד להחזירו לא נחשב סלוק כדמוכח בכמה דוכתא גבי הלכות ציצית וכן בתבשיל גופו בה' שבת סי' רנ"ג ולכך בסלקו נכרי יש חילוק דאם סלקו ע"ד שלא להחזירו כבר פקע מעשה ישראל ונתבטל ואם אח"כ נמלך הנכרי וחזר ונתנו על האש הוי זה מעשה הנכרי מחדש והוי בשולי עכו"ם אבל אם סלקו הנכרי ע"ד להחזירו לא פקע מעשה ישראל והוי כאלו לא סלקו הנכרי כלל ומותר אבל בסלק ישראל אף שסלקו ע"ד להחזירו סוף סוף כיון שבאמת לא החזירו רק הנכרי החזירו ולולי מעשה הנכרי לא הי' מתבשל רק שהי' מחזירו ישראל והרי זה מחוסר מעשה שעדיין לא החזירו ישראל לכך נחשב בשולו ע"י נכרי ואסור אבל בסלקו נכרי הרי לולי מעשה הנכרי נמי הי' מתבשל שהרי אם לא סלקו הנכרי הי' מתבשל ע"י מעשה ישראל ולא הוי מחוסר מעשה דמי ביקש מהנכרי לסלקו לכך לא נחשב מתבשל ע"י נכרי רק ע"י ישראל רק מה אמרת הרי סוף סוף סלקו הנכרי ונתבטל מעשה ישראל לענין להתבטל מעשה ישראל לא שייך רק בסילקו ע"ד שלא להחזירו אבל בסלקו ע"ד להחזירו לא בטל מעשה ומותר ולכך א"ש דבסעיף י"א קמ"ל דלא חיישינין שסלקו הנכרי ע"ד שלא להחזירו דספק דרבנן להקל הא אם הוי ידענו שסלקו ע"ד שלא להחזירו הוי אסור ובסעיף ח' קמ"ל בסלקו ישראל אף ע"ד להחזירו נמי אסור ובזה אם סלקו הנכרי באמת מותר כן נראה ישוב שיטת המחבר מיהו לפי הוכחתינו מן הש"ס ממה דלא משני בסלקו נכרי כה"ג שסלקו ע"ד שלא להחזירו נראה מוכח דבכל ענין מותר וכדעת הב"ח והנה ע"פ הנ"ל נראה ליישב נ"כ מה שהקשינו לעיל ומצאתיו כן בהר"ן דמה קאמר רבנ"י ק"ו גמרו ביד נכרי מותר גמרו ביד ישראל לא כ"ש הרי ק"ו פריכא הוא דאדרבא מה"ט דגמרו ביד נכרי מותר דקריבי בשולי לאו מלתא הוא ראוי לאסור גמרו ביד ישראל ולכך נראה דמזה יהי' נמי ראי' לדעת הב"ח דסלקו נכרי והחזירו מותר והטעם נראה דהוא מכח הואיל כיון דאמרינן בכל דוכתא הואיל א"כ ה"נ בזה דהואיל ואם לא הי' הנכרי מסלקו הי' ראוי להתבשל ע"י מעשה ישראל לכך לא נחשב בשולי נכרי ולכך שפיר יליף רנב"י ק"ו דהנה מה דמבעיא לי' בהניח הנכרי הקדרה ובא ישראל והיפוך בה היינו ודאי באם לא סלקו הישראל והחזירו אח"כ אבל בסלקו הישראל מן האש והחזירו בזה ודאי לית נפקא במלתא ולא מבעיא ליה כלל רק באם לא סלקו ישראל רק היפך בה לבד ולכך שפיר יליף רנב"י דמה גמרו ביד נכרי אף שסלקו הנכרי והחזירו מותר ומכח דאמרינן הואיל ואיבעיא לא הוי מסלקו ונחשב נכח הואיל לבישול ישראל מכ"ש גמרו ביד ישראל אף שלא סלקו כיון דהוי בידו ואי בעי הי' מסלקו ומחזירו והוי בישול ישראל דזה פשיטא לך דהוי בישול ישראל לכך אף בלא סלקו רק היפך בה מהני הואיל ובידו לסלקו לבטל מעשה הנכרי שהוא מותר ונחשב בישול ישראל והוי עיקר ק"ו שלו מגמרו ביד נכרי וסלקו הנכרי דאף בכה"ג מותר וכדמוכח ממה דלא משני דברי ר' יוחנן כה"ג כנ"ל וים הוכחה מזה ג"כ לדברי הב"ח ובלא"ה סברת הט"ז הוא דחוק בסברא למבין לכך העיקר כדברי הב"ח בפרט במלתא דרבנן כנלפע"ד בזה

בתוס' ד"ה קמ"ל לשרורי מנא קמכוין וכו' וגבי שבת החמירו להחשיבו וכו'