עבודת עבודה חלק א קלז

יכולין לבטל דברי ב"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין וכו' קשה לי מהו פריך הרי זה ודאי מה דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו היינו רק באם הב"ד הראשון גזרו סתם ולא התנו שיהי' כח ביד ב"ד שאחריהם לבטלו בזה אין כח בידם לבטל אח"כ אא"כ גדולים בחכמה ובמנין אבל אם הב"ד בתחלה התנו שבכל שעה שירצה ב"ד שאחריהם לבטלו יהי' יכול לבטלו בודאי אין אחר תנאם כלום ויכולין כל ב"ד לבטלו וא"צ להיות בזה גדולים בחכמה ובמנין שהרי כמו כן כתבו התוס' בפ"ק דביצה לענין דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו דהיינו דוקא אם לא התנו לזמן אבל אם התנו לזמן א"א מנין אחר להתירו וא"כ ה"כ בזה ובפרט דזה תלוי בזה דהיכי דלא קבעו זמן כיון דצריך מנין אחר להתירו וכיון דבעי מנין אינו יכול לבטלו אא"כ גדולים בחכמה ובמנין אבל בדבר דהתנו מתחלה לזמן דלא בעי מנין להתירו ממילא לא בעינן שיהי' גדולים בחכמה ובמנין וכיון דבקבעו לזמן הוי כן ה"ה אם תתנו שאימת שירצו יכולין הב"ד לבטלו נמי הדין כן ושוה כזה א"כ מהו פריך הרי חזינן דרב דללבו שם ולכל ישראל לא הורה והיינו דמלשון וישם דניאל אל לבו משמע לי' כן דלכל ישראל לא הורה א"כ אף שמואל דס"ל דלכל ישראל נמי הורה אכתי דלמא מפרש כך דללבו שם לאסור לעולם בלי שום התרה ולכל בני ישראל הורה אבל לא עולמות רק התנה אימת שירצו הב"ד אח"כ לבטלו אף שלא יהי' גדולים בחכמה ובמנין יכולין לבטלו ולכך הוי כח ביד ר"י נשיאה אח"כ לבטלו ולא בעינן גדולים בחכמה ובמנין וצ"ע והרי כיוצא בזה כתבו התוס' לקמן דאם פשטה ברוב ישראל בעינן ב"ד גדול בחכמה ובמנין ואם לא פשטה ברוב ישראל לא בעינן ב"ד הגדול מהם בחכמה ובמנין מיהו עכ"פ צריך היתר מב"ד קטן מהם עכ"פ וא"כ נימא דגם בזה יש חילוק דהיכי דלא התנו כלל בעינן ב"ד הגדול בחכמה ובמנין והיכי דהתנו שיהי' כח להתיר בכל עת לא בעינין ב"ד הגדול בחכמה ובמנין ודי בב"ד קטן מהם מיהו עכ"פ היתר בעינן וצ"ע שוב ראיתי שזה משנה מפורשת בפ"ה מס' מ"ש משנה ב' וז"ל שתנאי התנו שאימת שירצו יחזור הדבר כבראשונה ייע"ש בתוי"ט שעשו כן מכח דבלא"ה אין ב"ד יכול לבטל וא"כ מפורש דתנאי מהני וגדלה התמי' דמהו פריך נימא שהי' גם כאן תנאי כן וצ"ע גדול בזה

תוס' ד"ה בשלמא למ"ד זליפתן של כלים ועוד קשיא אי ס"ל לתנא דמתניתין דנ"ט לפגם אסור וכו' ומה בכך הא תנא דמתניתין מיסר קא אסר וכו' הנה ליישב כל קושייתם הוי נראה דמזה ראי' להסוברים הובא בב"י ויו"ד סי' ק"ג דבשר פוגם בדבש ממש ולכך א"ש דהנה גבי איסור גבינה כתבו הראשונים קושיות הר"י מג"ש דלמה לא יתבטל הקיבה בסמך ותירץ שם הראב"ד דכל דבר שאסרו חכמים בשל עכו"ם לא הלכו בו אחר נתינת טעם ואין מטעימין אותה לקפילא אלא כיון דשכיח בהו טעמא אוסרים חותה לעולם כדי שלא יפרצו עכ"ל הכ"מ בפ"ט מהמ"א בשם הר"ן בשם הראב"ד הרי מוכח מזה דס"ל להראב"ד דנהי דבסתם גבינות יש בו סמך כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מהמ"א הלכה י"ד דסתם קיבה יש בו סמך בגבינה שהקיבה דבר מועט אעפ"כ כתב הראב"ד בפ"ט מהמ"א שאין הקושיא צריכה תירוץ ומטעם שכתב הכ"מ הנ"ל דמה שאסרו חכמים בשל עכו"ם לא הלכו בו אחר נתינת טעם כיון דאפשר להיות בו טעם בשום פעם אסרוהו לעולם וא"כ ה"נ בזה נהי דסתם כאב"י והוי נותן טעם לפגם מ"מ כל מה שאסרו חכמים בשל עכו"ם לא הלכו בו אחר הטעם כיון דעכ"פ משכחת לה לפעמים שיהי' הקדרה בן יומא לכך לא הלכו בו אחר הטעם ואסרוהו לעולם ולא גרע זה מקיבה דתמיד יש סמך ואעפ"כ כתב הראב"ד כיון דאפשר להיות בשום פעם טעם אסרוהו לעולם מכ"ש בזה נהי דסתם כלי אינו בן יומו כיון דעכ"פ משכחת לה שהוי הכלי בן יומא אסרוהו לעולם ולא הלכו בו אחר הטעם ולכך תינח גבי שמן דאם הוי בשר בעין או בן יומא הוי נ"ט לשבח לכך נהי דסתם כלי אינו ב' מ"מ כיון דמשכחת לה לבא לידי נ"ט אסרוהו לעולם אבל בדבש כיון דאף בשר בעין פוגם בדבש א"כ לא משכחת לה כלל לבא לידי נ"ט בזה ודאי דהדרינן לדינא דנ"ט לפגם מותר ולכך א"ש דאף תנא דידן ס"ל נטל"פ מותר רק דס"ל דבשל עכו"ם לא הלכו בו אחר נ"ט כיון דאפשר לבא לידי נ"ט לכך אסרוהו לעולם אבל בדבש דאי אפשר לבא לידי נ"ט הדרינן לדינא דנטל"פ מותר שוב ראיתי בת"ח שהרגיש בזה קצת אך לא כמו שביארנו ודבריו המה מחוסרין טעם אבל לפמ"ש הוא נכון ולדברי הת"ח נשאר קושיא הראשונה של התוס' דאיך בטלו ר"י נשיאה וב"ד תקנות שמאי והלל והוצרך לדחוק בזה ולחלק ייע"ש אך לפמ"ש א"ש כיון דבעלמא מודה הת"ק דנטל"פ מותר היכי דהוי באקראי רק בשל עכו"ם כיון דעשו תקנה לאסרו לא הלכו בו אחר נ"ט א"כ עיקר התקנה בשמן הוי וכיון דהשמן לא פשט הוראתו ברוב ישראל דלא הוי צבור יכולין לעמוד בו שפיר היו יכולין לבטלו כמ"ש התוס' בעצמן וכיון דבטלו התקנה מדינא מותר דהוי נ"ט ל"פ דסתם כלי אינו ב"י וא"ש ויש להסביר הדבר יותר דלפמ"ש יהי' תליא פלוגתת שמאי והלל עם ר' יהודא נשיאה בשמן בפלוגתא דתנאי דהנה הרמב"ם נתן טעם דלכך אינו בטל הקיבה בגבינה מכר דהוי דבר המעמיד ודבר המעמיד אינו בטל והראב"ד נתן טעם דכל שאסרוהו בשל עכו"ם לא הלכו בו אחר הטעם משמע דס"ל דדבר המעמיד בטל וכן ס"ל להטור בסי' פ"ו והנה דבר זה יהי' תליא בפלוגתא דתנאי בכמה דוכתא גבי טומאה דרבנן ס"ל דלא אזלינן אחר המעמיד ור' נחמי' ס"ל דאזלינן אחר המעמיד עיין בפ"ק דשבת ועיין בב"י ביו"ד סי' ק"כ שכתב שם דקיי"ל כר' נחמי' שם דאזלינן אחר המעמיד ייע"ש ולכך כראה שמכאן הוציאו הפוסקים דינם דדבר המעמיד אינו בטל דאם בטומאה קיי"ל דאזלנין הכל אחר המעמיד ה"ה נמי גבי איסור דהכל הולך אחר המעמיד ולכך אינו בטל והמעיין יעיין דדא ודא אחת הוא דאם באיסור דבר המעמיד בטל גם בטומאה בטל הוא והוי טפל אל העיקר וראוי לילך בתר עיקר הכלי ואם גבי טומא' הולכין אחר המעמיד אף שהוא מיעוט ואינו בטל לגוף הכלי גם באיסור דבר המעמיד אינו בטל ולכך לר"נ דס"ל הכל הולך אחר המעמיד אינו בטל גבי אסורין אבל לרבנן דס"ל דלא אזלינן אחר המעמיד בטומאה גם באיסור מבטל בטל ולדידן דקיי"ל כר"נ ס"ל להרמב"ם ורוב הפוסקים דדבר המעמיד אינו בטל ולכך בזה יהי' תליא פלוגתת שמאי והלל אם אסור שמן של נכרי או לא דהנה באמת דברי הראב"ד תמוהין דס"ל אף דיש סמך אסורין הגבינות מכח דבשל נכרי לא הלכו בו אחר הטעם כיון דאפשר לבא לידי נ"ט וקשה למה ר"י נשיאה וב"ד נמנו על השמן והתירוהו וקאמר הש"ס דלמ"ד זליפתן של כלים אסרתן א"ש שהם התירוהו דס"ל נטל"פ מותר וקשה מהו בכך דנטל"פ מותר סוף סוף הרי בשל עכו"ם לא הלכו בו אחר הטעם מה לי ביש סמך ומה לי נ"ט ל"פ ואדרבא מצד הסברא בסמך עדיף דבזה ליכא מ"ד דאינו בטל במין באינו מינו וליכא טעם כלל ובנ"ט ל"פ יש עכ"פ טעם וכמה מ"ד ס"ל נטל"פ אסור ואם ביש סמך לא השגיחו ולא הלכו אחר הטעם מכ"ש בנטל"פ דהוי ראוי שלא ישגיחו כיון דאפשר לבא לידי נ"ט אם הוא בן יומא ובע"כ דלא כדעת הראב"ד רק כהרמב"ם דטעמו מכח דדבר המעמיד אינו בטל. ועיין לקמן דף ל"ט ע"א בש"ס ובתוס' ד"ה אגב חורפי' דחילתיתא מ"ש ליישב דברי הראב"ד בזה ולכך א"ש מאוד דהנה זה ודאי אמת דגבינות עכו"ם אסרוהו וטעמו כדמפרש שמואל מכח שמעמידין בקיבת נבלה אך הטעם מה שאינו בטל בסמך יהי' מחולקים שמאי והלל ור"י נשיאה בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד ופלוגתתם יהי' תליא בפלוגתא דרבנן ור"נ אם אזלינן בתר המעמיד או לא דשמאי והלל ס"ל כרבנן דלא אזלינן בתר המעמיד וא"כ אף באיסור דבר המעמיד בטל ושוב אי אפשר לומר דטעם איסור הגבינות הוי מכח דדבר המעמיד הוא דהרי מעמיד בטל ובע"כ הוי כטעם הראב"ד מכח דבשל נכרי לא הלכו בו אחר הטעם וא"כ ממילא מכ"ש בשמן של עכו"ם ראוי לאסרו מכח זליפתן של כלים ואין לומר דהוי נ"ט ל"פ דמה בכך הרי בשל נכרי לא הלכו בו אחר הטעם ולכך אוסרין אף השמן אבל ר"י נשיאה ס"ל הלכה כר"נ דהכל הולך אחר המעמיד ולכך הוי טעם איסור גבינות עכו"ם מכח דדבר המעמיד אינו בטל אבל היכי דליכא מעמיד גם בשל עכו"ם הלכו אחר הטעם וממילא השמן מותר דהוי נטל"פ דסתם כלי אינה בן יומא וא"כ א"ש דלא בטלו תקנות שמאי והלל רק בדינא פליגי בטעם תקנות גבינות עכו"ם ושמואל כאן אזיל לשטתו דלעיל דס"ל משום עור קיבת נבלה אסרוהו לכך ס"ל כאן משום זליפתן של כלים וא"ש ולכך תינח בשמן דאם הוי בן יומא הוי לשבח לכך אוסר הת"ק אפילו באב"י דס"ל כל מה שאסרו בשל עכו"ם לא הלכו בו אחר הטעם אבל בדבש דאף בבן יומא פוגם ולא משכחת לה טעם כלל לכך גם הוא מתיר מכח כ"ט ל"פ ומיושבים בעז"ה כל קושיות התוס' ודו"ק היטב ועיימ"ש לקמן דף ל"ט ע"ב בש"ס גבי חלב שחלבו נכרי וישראל רואהו מ"ש בזה ע"פ הנ"ל ייע"ש

תוס' ד"ה והתנן אין ב"ד יכול לבטל וכו' עיין במהרש"א מה שהקשה דלמה לא הקשו על גוף הדין דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו היכי משכחת לה אם כשפשט הוראתו ברוב ישראל אף גדול אין יכול לבטל ואם לא פשט הוראתו אף קטן יכול לבטל ייע"ש שנדחק ולפע"ד לק"מ דמה דתליא מלתא בפשט הוראתו ברוב ישראל או לא פשט היינו כשיש כבר זמן רב כשנגזרה הגזרה וכבר נודע מסתמא לרבים הגזרה ואעפ"כ לא קבלוהו מזה מוכח שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה ולא ניחא להו בזה לכך לא חלה הגזרה ואף קטן ממנו יכול לבטלה אבל אם בקרב הימים נתחדש הגזרה בזה אפשר דלכך לא פשטה הוראתו ברוב ישראל מכח דלא נודע להם עדיין לכך לא נהגו בה ואם הוי ידעו או יוודע להם אחר כך גם הם יקבלוהו לכך בזה אין קטן יכול לבטלה כיון דאם יוודע אח"כ יתפשט הוראתו ברוב ישראל ומ"מ גדול יכול לבטלה כיון דעכ"פ השתא לא חלה הוראה עדיין ברוב ישראל לכך יכול לבטלה וב"יח דבר ה"ט דא"י הגדול לבטל מכח דבזה כבר פשט הוראתו ברוב ישראל ואם כבר נתפשט הוראתו וחלה אף גדול אין יכול לבטל אבל היכי דהוי גזרה חדשה ועדיין לא הוי שהות להתפשט ברוב ישראל בזה קטן א"י לבטל דהרי אפשר שנתפשט ותחול הוראתו וגדול יכול לבטל כיון דעתה לא פשטה עדיין ולכך לא הוי קשה מברייתא דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין דזה מיירי היכי דהוי גזרה חדשה ולא הוי לי' שהות להתפשט ברוב ישראל בזה תליא בגדול וקטן אבל מפרוזבול הקשו שפיר דהרי שמואל הרבה דורות הי' אחר הלל וכבר הוי שהות להתפשט ברוב ישראל ולכך הקשו שפיר ממ"נ וא"ש ודו"ק כי הוא ברור בעז"ה

ע"כ גמ' יחוד דבת דאורייתא הוא וכו' קשה לי מהו פריך הרי מפורש