עבודת עבודה חלק א קלו

המקשן והתרצן ונראה דהם מחולקים בדינא אם הביאו לישראל פת פלטר אם מחויב לדרוש ולחקור אם הוא מפלטר ישראל או עכו"ם מטעם דכל היכי דאפשר לברורי מבררינן או אינו מחויב לשאול כלל רק כיון דספק דרבנן להקל יוכל לתלות ששל ישראל הוא והנה לכאורה נראה דודאי א"צ לברר כלל וק"ו הוא מספק ערלה דהוי דאורייתא ואעפ"כ אמרינן כיון דהלמ"מ דספק ערלה מותר בח"ל ממילא מותר לקנות פירות מכרם של עכו"ם שיש בו ערלה ובלבד שיראנו לוקט א"כ מוכח דכל שאינו רואה האיסור ממש יוכל לקנות ממנו אף שבידו לברר לילך ולראות מאיזה הוא לוקט שא"צ לילך ולראות כלל ואינו חייב לברורי מכ"ש בפת עכו"ם דקיל טובא דמותר לקנות מן הסתם ואינו חייב לשאול מאיזה פלטר הוא רק כל שלא ראה בבירור שהוא מעכו"ם מותר והנה זה יהי' מחולקין המקשן והתרצן דהנה זה ודאי מדאמר רבי סתם פלטר ולא אמר אם יש כאן פלטר ישראל מוכח דאינו חושש אם יביאו לו משל עכו"ם דאם הוי חושש מספק פן יביאו לו משל עכו"ם הי' לו לפרש אם יש כאן פלטר ישראל ומדאמר סתם אם יש כאן פלטר בע"כ דלא חשש אם יביאו לו משל נכרי ולכך המקשן הוי סבר דלהאוסרים הפת הוי דינו חמור כשאר אסורין דהיכי דאיכא לברורי חייב לברר וא"כ ה"נ אם הוי רבי אוסר הפת של עכו"ם הוי לו לפרש פלטר של ישראל פן יטעה אחד ויביא לו מנכרי ומדלא חשש לפרש שלא יבא לידי טעות בע"כ באמת הוא חולק על גוף הדין ומתיר גוף פת פלטר נכרי אבל התרצן מתרץ לו דרבי לא התיר פת נכרי וכוונתו הוא על פלטר ישראל ומה דלא פירוש של ישראל שלא לבא לידי טעות היינו דלא חשש להטעות וכשהוא אינו רואה ויודע שהוא של נכרי מותר לו לאכול סתם וא"צ לשאול אם הוא של נכרי או לא כמו גבי ערלה ובזה מיושב מה שעמדנו לעיל להסוברים דגבינות עכו"ם ושלקות של נכרים מותר לערבם בידים וא"כ למה הוצרך הש"ס לומר דרבי פלטר ישראל קאמר נימא דלעול' פת פלטר נכרי קאמר והכונה שרצה לערבו בפת ישראל ולפמ"ש כאן א"ש דזה תליא בזה כיון דהטעם דאין מבטלין איסור לכתחלה הוי דהרי עיקר הביטול מטעם רוב הוא והרי קיי"ל ברוב כל היכי דאיכא לברורי מברינן וא"כ אם כבר נעשה הרוב מחויב לברר היכי דאפשר מכ"ש היכי דלא נעשה הביטול עדיין דאין לערבו ולסמוך על הרוב כיון דאפשר בלא"ה ולכך תינח היכי דבעינן לברורי ממילא היכי דעדיין לא נתבטל דאין לבטלו לסמוך על הרוב אבל אם גם היכי דאפשר לברורי א"צ לברר ממילא מותר לבטלו לכתחלה ג"כ ולכך א"ש דודאי לדעת המקשן דהוי ס"ל דפלטר עכו"ם קאמר והיינו דהוי ס"ל דלהאוסרים פת נכרי מחויב לברר אם הוא של ישראל או נכרי א"כ כיון דצריך לברר אף בספק מכ"ש שלכתחלה אסור לערבו בידים ולכך בודאי אם קאמר רבי סתם פלטר ולא חשש שמא יביאו לו מנכרי בע"כ ס"ל דמותר לגמרי רק לדעת התרצן דהשיב לו פלטר ישראל קאמר והוא הוא המחדש דפת עכו"ם ספקו מותר וא"צ לברר כלל לדידי' שפיר כתבו ממילא מותר לערבו בידים ג"כ ולכך מזה לפי המסקנא שפיר העלו דמותר לערבו בידים והתרצן לפי מה שמחדש לו שספקו מותר וא"צ לברר שוב א"ל לתרץ לו דכוונת רבי הוי לערבו ברוב דבלא"ה א"ש כיון דעיקר קושייתם הוי ממ"ש רבי סתם ולא פירוש פלטר ישראל וכיון דלפי דעת התרצן בלא"ה א"ש דלא הוי צריך לפרש פלטר ישראל דבלא"ה א"ש בסתמא למה לי' לדחוקי דלבטלו ברוב קאמר כיון דבלא"ה א"ש לפי"ז ודו"ק היטב כנלפע"ד נכון

והנה. לכאורה הי' נראה לפרש הסוגיא בע"א לפי מה דקיי"ל ביו"ד סימן קי"ד באם ידוע שנכרי אחד אינו מערב תלינן לקולא ומותר הכל שתלינן שזה מן הנכרי שאינו מערב דהוי כמו מחבואה אחת שמצלת על כל הכהנת א"כ ה"נ י"ל בפת עכו"ם אף שיש הרבה פלטרין נכרים אם יש פלטר אחד ישראל תלינן שמשל ישראל הוא וא"כ י"ל דאדרבא ר' יוסף לחומרא קאמר דרבי שאל אין כאן כלטר וסברו העולם ששאל אם אין כאן פלטר נכרי דהם הי' סבורים שרבי מחמיר מאוד בפת נכרי ורצה לידע דוקא אם אין שם שום פלטר נכרי אז יקח שם פת אבל אם יש שם פלטר נכרי אף שיש פלטר ישראל ג"כ לא יקנה שם מחשש שמא משל נכרי הוא והיו סבורין שרבי מחמיר אף בזה ובאמת לא היא דשאלת רבי הוי להיפוך דאין כאן פלטר ישראל אז לא יקנה אבל אם יש כאן פלטר ישראל אף שיש נכרי ג"כ יקנה מכח שיתלה לקולא דמישראל הוא ורבי לקולא קאמר כן הי' נראה לפרש הסוגיא מיהו ממה דקאמר לעיל רבי התיר הפת ועלה קאמר ר' יוסף לא כך הי' מעשה לא משמע לפרש כפירושינו רק דהעם ס"ל דרבי התיר לא שהחמיר

תוס' ד"ה לגבינה איכא דקאי ביני אטפי הנה לולי דברי קדשם י"ל בענין אחר די"ל דודאי הך דקאי ביני אטפי הוי דבר מיעוט ובטל בסמך וכעין שכתב הרמב"ם לגבי עור נבלה דהוי מיעוט ובטל בסמך בן ה"כ מכ"ש הני דביני אטפי דהוי דבר מיעוט ובטל בסמך ומעמיד לא הוי רק י"ל כיון דאין מבטלין איסור לכתחלה ואף שכבר נתערב אסור להוסיף עליו ולבטלו וא"כ מה לי אם הי' ההיתר מיעוט ומרבה על ההיתר שיהי' נחשב האיסור נגדו מיעוט ומה לי אם הוי האיסור הרבה וממעט האיסור שיהי' נשאר מעט כדי שיתבטל הוי נמי בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה דהרי עד הנה שהי' הרבה לא נתבטל ונחשב כאלו הוא בעינא וע"י שימעטנו יתבטל הוי נמי בכלל מבטלין איסור לכתחלה והרי כן מצינו גבי נפלה ונתפצעה דבמזיד אסור הרי דבאם עושה מעשה לבטל האיסור מחשיבותו נחשב מבטל איסור לכתחלה וכן נמי בהפיל א' לים וכו' א"כ מה לי אם מבטלו מחשיבותו באיכות או בכמות לכך אם ממעט את האיסור מרבויו נחשב מבטל איסור לכתחלה ולכך א"ש דכאן בקונה החלב דבעת שהוא קונה אותו יש בו הרבה חלב טמא רק דהש"ס פריך דהרי אפשר להפריד האיסור מן ההיתר ע"י שיעמידנו בזה שפיר משני דבשלמא אם הי' אפשר להפריד כל האיסור ממנו לא הי' בו חשש כלל הי' מותר לעשות כן אך הרי עכ"פ מעט יהי' כשאר בו דקאי ביני אטפי רק דיהי' בטל בסמך וא"כ כיון דעכ"פ עתה יש בו הרבה רק דיעמידנו וימעט האיסור להיות בטל בסמך א"כ שוב הוי מבטל איסור לכתחלה ואסור א"כ תינח לקנות החלב שיש בו עתה הרבה והוא יעמידנו למעט האיסור הוי מבטל איסור לכתחלה אבל בקונה גבינות הנכרים שכבר נעשה גבינה ביד הנכרי א"כ הנכרי ביטל האיסור ועתה אין חשש שכבר הוא מיעט ובטל בסמך וא"ש ודו"ק ואין צריך לחלק כחלוקם של התוס' בין אם מכוין הנכרי לעצמו או לצורך ישראל וא"כ תקשה באם תחלה כיון הנכרי להעמיד לנפשו יהי' מותר לישראל ליקח ממנו גם החלב וא"כ לא הו"ל להתנא למסתם רק לפרש ובפרט בסיפא דנקט אלו דברים המותרין חלב שחלבו נכרי וישראל רואהו הו"ל לאשמוענין דאף באין ישראל רואהו יש היתר אם חלבו לביתו אך לפמ"ש א"ש דהן לביתו או לישראל חיישינן בשוה לעירוב דבר טמא רק דזה הוי אין מבטלין איסור לכתחלה וזה לא הוי בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה וז"ב אך הנה מה דפשיטא לי דכמו דאין מבטלין איסור לכתחלה כן ה"כ אסור למעטו האיסור שיהי' נשאר בו פחות מסמך ראיתי דיש משמעות להיפוך בירושלמי הובא בתויו"ט פ"ב דכלאים משנה א' ד"ה ימעט וז"ל ירושלמי כיצד ימעט או יוסיף על סאה או פחות מרובע לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל האסורין שריבה עליהם שוגג מותר מזיד אסור תמן את מרבה לבטל איסור תורה וכה את מרבה לבטל מפני מראית עין עכ"ל התיו"ט בשם הירושלמי והנה מריהטת לשון הירושלמי דלא פריך כן תיכף על המשנה דקתני ימעט והרי אין מבטלין איסור לכתחלה משמע דעל המשנה לא הוי קשה לו כיון דממעט את האיסור אינו בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה רק על מה דמפרש הש"ס דדי באחת משתי אלה דהיינו שיוסף על הסאה בזה פריך ממ"ש ר' יוחנן דכל אסורין שריבה עליהן במזיד אסורין א"כ משמע דס"ל דדוקא להוסיף היתר אסור אבל למעט מן האיסור שרי ואינו בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה אך באמת הוא הפך השכל והסברא וגם הוכחתי לעיל מנפלו ונתפצעו להיפוך ונראה דא"ש דהנה יש חילוק בין תערובת איסור בהיתר ובין תערובת היתר בהיתר וע"י חיבורן נאסרו דהנה זה ודאי דיש סברא לומר דלהוסיף עליו גרע יותר מלמעט את האיסור דאם מוסיף עליו היתר הוא עושה הביטול בידים משא"כ אם ממעט האיסור א"כ אדרבא הוא נוטל האיסור משם רק דהמותר נשאר ממילא בלי מעשה בידים ובזה נדחה ראייתי מנפלו ונתפצעו ומהפיל לים ודו"ק היטב רק יש סברא כנגד זה להיפוך דאם מוסיף על ההיתר הוי בהיתרא קעביד אבל באם ממעט את האיסור באיסורא קעביד מעשה ולכך שקולים הם ואסור לבטל הן באופן זה או באופן זה א"כ תינח היכי דהוי חד איסור וחד היתר אבל גבי כלאים שניהם היתר הם כ"א בפ''ע רק ע"י חבורן נאסרו א"כ לא שייך לומר באיסורא קעביד מעשה שהרי שניהם הם היתר וכ"א הוי איסור לחברו לכך בזה שפיר יש לחלק דלהוסיף עליו דהוי בידים אסור אבל למעט האיסור דהוי ממילא לא נחשב בכלל מבטל איסור לכתחלה ומ"מ לא נחשב באיסורא קעביד מעשה שהרי שניהם היתר הם זה כזה וא"ש ודו"ק ועוד יש להסביר הדבר יותר דהנה דעת הט"ז בה' סוכה סי' תרכ"ו דבזמן שעדיין הוא היתר רק שאח"כ יהי' נאסר מותר לבטלו לכתחלה כמו גבי סכך פסול וחמץ ייע"ש והנה באמת הירושלמי הנ"ל סותר דבריו דמה פריך מכל האסורין שריבה עליהם מזיד אסור הרי י"ל התם כבר נאסר לכך אסור להוסיף עליו אבל כאן הרי כלאי זרעים אין נאסרין רק בזריעה והשרשה אבל קודם לכן הוא היתר עדיין וא"כ הך משנה דקתני ימעט בע"כ מיירי שלא נזרע ונשרש עדיין דאל"כ מה מועיל מיעוט הרי כבר נאסר בכל ובע"כ שלא נשרש עדיין וכן מצאתי מפורש ברשב"ם ב"ב דף נ"ד ע"א שכתב להדיא כדברי דמיירי בלא נזרע עדיין או נזרע ולא נשרש דבנשרש כבר נאסר ייע"ש וא"כ הוי עדיין זמן היתר והרי מותר לבטלו ומה פריך הירושלמי ובע"כ מוכח דלא בהט"ז רק אף בזמן היתר כמי אסור להוסיף עליו מכ"ש לבטלו בידים אך לפ"ז תינח להוסיף עליו דקא עביד מעשה בידים אבל באם ממעט האיסור הרי ביטול בידים ליכא דהוי ממילא בוא"ת רק שכתבנו כיון דבאיסור קעביד מעשה הוי נמי בכלל מבטל איסור א"כ זה שייך לומר היכי דהוי כבר אסור אז שייך לומר באיסורא קעביד מעשה אבל היכי דהוי בזמן היתר עדיין א"כ לא שייך לומר עכ"פ באיסור קעביד וכיון דאינו עושה מעשה בידים מותר בזה כנלפע"ד נכון לחלק הענינים ולהשוות דברינו עם הירושלמי ונתחזקו דברינו בישוב קושיות התוס' ודו"ק היטב

דף ל"ו ע"א גמ' אלא לדידך דאמרת דניאל גזר עליו דניאל גזר ואתי ר"י נשיאה ומבטלו והא אין ב"ד יכולין