עבודת עבודה חלק א קלה

הכא רק בגזרה חדשה בזה ראוי להסתירו ובזה י"ל יותר לשון המשנה מה ששאל לו ישמעאל אחי האיך אתה קורא כי טובים דודיך או טובים דודייך דמה נ"מ לו בזה ותירץ הש"ס הוא אינו מובן דמה ענין זה לזה וכי מפני שרצה להזכירו רישא דקרא ישקני מנשיקות פיהו שאלו הסיפא והרישא השמיט תחת לשונו גם מה שהשיב לו שחבירו מוכיח עליו לריח שמניך טובים אין לו הבנה דמה ראיה הוא זה ורש"י ותוס' נדחקו דהכונה על סיפא דקרא פ"כ עלמות אהבוך והוא דוחק אך נראה לפרש והנה לעיל בדף זה ע"א ישבתי זה בענין אחר וכעת כראה כך דהנה זה פשוט לכל האופנים דהקב"ה אומר כן לישראל וכדרך הזה שהביא רש"י במשנה שישראל אומרים שהקב"ה אמר להם כי טובים דודיך מיין ולדברי הכל הוי כי טובים דודיך מיין דבריו ית' לישראל אך הנה הי' מסופק כך אם טוב יותר להיות הת"ח מכסה תורתו בלבו או שטפי עדיף לגלות תורתו לכל ועוד מה דאמרינן בעלמא בפ"ג דמ"ק דף ט"ז דרבי הי' שונה לתלמידו בשוק ואמר ר"י בר"י דכתיב חמוקי יריכיך כמו חלאים מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר ואיהו מה דרוש ברחובות תקרא בראש הומיות תתן קולה וכו' הרי דהוי חד מסתבר ליה טפי להסתיר ד"ת וחד מסתבר לי' לגלות ד"ת כן י"ל דיש סברא בת"ח גופו אם הוי מעלה לו טפי להסתיר ד"ת בלבו או לגלות ד"ת ברבים וכן מורה לשון הירושלמי הביאו התוס' לעיל בפסוק די כבשים ללבושיך דראוי להסתיר ד"ת בלבו לולי שהם מחלקין בין תלמידים קטנים לגדולים והחילוק הוי כך דידוע דהזכר נקרא משפיע והנקבה מקבלת ולכך אם טוב יותר לפרסם ד"ת ולהשפיע לאחרים אז ראוי לת"ח להיות למשל לזכר המשפיע ואם טוב יותר להת"ח להיות מסתיר הד"ת בלבו ולקבל הוא מאחרים תורה לנפשו ולא להיות משפיע לאחרים אז הוי הת"ח כדמות נקבה המקבלת ואינה משפעת ולכך דבר זה יהיה תליא בהך גרסא דאם קורין דודיך בלשון זכר מוכח דראוי לת"ח לפרסם תורה שלו לאחרים ולא להסתיר התורה בלב ואם קורין דודייך בלשון נקבה מוכח דהת"ח ראוי להיות כנקבה המקבלת ואינה משפעת וראוי להסתיר ד"ת ולא לפרסם אותה ולפ"ז הנה ר' יהושיע רצה להוכיח לר' ישמעאל מלשון ישקני מנשיקות פיהו דראוי להשיק שפתותיו זו בזו והיינו שלא לשאול על גזרה חדשה תוך יב"ח אך חשש פן ידחה אותו ר' ישמעאל לומר דהכוונה על הכלל התורה שראוי להסתיר ד"ת בלבו ולא על גזרה חדשה ולכך שאלו אם קורא דודיך לשון זכר או דודייך לשון נקבה דאם קורא לשון זכר מוכח דס"ל בכל התורה ראוי להשפיע ד"ת לאחרים ובע"כ ישקני מנשיקות פיהו להסתיר ד"ת הכונה רק על הגזרה חדשה אבל אם יהי' קורא דודייך לשון נקבה א"כ ס"ל דבכל התורה ראוי להסתיר הדבר אין ראי' מישקני מנשיקות פיהו על גזרה חדשה וזה יהי' כוונת הש"ס דשאלתו הוי מקרא דישקני מנשיקות פיהו דנשוק שפתותיך זו בזו רק שלא לדחותו דהכוונה על כלל התורה לכך אמר לו האיך אתה קורא טובים דודיך או דודייך וכשהשיב לו ר' ישמעאל שהוא קורא דודייך א"כ ס"ל דכל התורה ראוי להסתירו א"כ שוב אין לו ראי' מישקני מנשיקות דקאי על גזרה חדשה לכך אמר לו שאי אפשר לומר כן דבע"כ הוי לשין זכר דראוי לת"ח לפרסם תורתו שהרי חברו מוכיח עליו דכתיב לריח שמניך טובים דהיינו כדדרש ר"נ כאן דת"ח אם הוא מגולה ריחו נודף וזוכה לכל הני מעלות א"כ מוכח דראוי לגלות תורתו ברבים ובע"כ הוי דודיך לשון זכר ומוכח דישקני מנשיקות פיהו הוי רק על גזרה חדשה שזו ראוי להסתירו וא"ש כל הענין וגם דלא סתרי דברי ר"נ כאן לדברי המשנה כמו שהקשיתי בתחלה וא"ש ודו"ק היטב בזה ומ"ש למה ת"ח דומה לצלותית של פלייטין מגולה ריחה נודף מכוסה אין ריחה נודף עיין פירש"י והנה לולי דברי קדשו י"ל כך דהוא ע"ד משחז"ל במס' ברכות דר"ג הי' אומר כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבהמ"ד ייע"ש הרי דיש ת"ח דהוי תוכו כברו ויש שאין תוכו כברו והנה זה הת"ח דהוי תוכו כברו זה הוי מגולה שהרי מה שבפנים הוא בחוץ אבל הת"ח שאין תוכו כברו אינו מגולה כי הוא מכוסה שאין כראה בחוץ מה שהוא בפנים ולכך אמרו חז"ל ת"ח שהוא תוכו כברו והוי מגולה זה זוכה להיות ריחו נודף אבל זה שאין תוכו כברו אין זוכה להיות ריחו נודף וק"ל

שם ולא עוד אלא שמלאך המות אוהבו י"ל טעם הדבר דהנה המות הוי טובה מצד ורעה מצד טובה הוי ע"ד אמרם ז"ל בפ"ק דבואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא חטאו אנו כמי שלא באנו לעולם א"כ מוכח דהמיתה הוי טובה לדורות הבאים וכן אמרו במדרש והנה טוב מאוד זה המות ופרשו המפרשים מכח דשם ינוחו יגיעי כח אבל מצד אחד הוי המיתה רעה לעולם מצד הסתלקות החכמה מן העולם שהרי בהסתלקות החכם מסתלק החכמה עמו כמ"ש ועמכם תמות חכמה ולכך הנה כשהחכם מת ולא הוריש חכמתו לאחרים אחריו ומסתלק מן העולם הוא וחכמתו הוי המיתה רעה לעולם מצד הסתלקות החכמה עמו אבל אם החכם משייר חכמתו בעולם א"כ הוא לבדו מת וחכמתו נשאר בתלמידיו הוי המיתה טובה לעולם דאל"כ לא הי' התלמידים נחשבין בעולם לכלום כמ"ש בש"ס ולכך הנה לחכם שהוא מכוסה ואינו מלמד לאחרים כשמת הוי המיתה רעה לעולם שמסתלק עמו החכמה והוי המלאך מות פועל רע ולבוז יחשב לו אבל אם הת"ח מגולה ומשייר חכמתו לאחרים ומת הוא לבדו והחכמה נשארה בעולם הוי המיתה טובה ונקרא מה"מ פועל טוב ולכך אמר שאם הת"ח מגולה אז המלאך מות אוהבם דהוא עושה לו טובה שמהפכו מפועל רע לפועל טוב וא"ש ודו"ק ומ"ש ולא עוד אלא שנוחל שני עלמות יש לדייק אטו וכי בשביל שאינו לומד לאחרים לא יהי' זוכה לשני עולמות אם יגיע לו מן הדין שני עולמות אך נראה הכונה ע"ד אמרם ז"ל בפסוק אגורה באהליך עולמים וכי אפשר לאדם לגור בשני עולמות אלא אמר דוד יה"ר שיהי' אומרים דבר הלכה בשמו ונחשב לו כאלו הוא חי ייע"ש וא"כ מוכח דבכה"ג היכי שאומרים דבר הלכה בשמו אחר מותו נחשב כאלו חי בשני עולמות יחד וז"ש כאן דאם אינו מלמד לאחרים א"כ כשמת נשכח גם תורתו ואין אומרים דבר הלכה בשמו ממילא אינו דר בשני עולמות יחד רק כשהיא חי בעולם הזה אין לו בעולם הבא ואם מת הרי הוא בעוה"ב ואינו בעולם הזה אבל כשהוא מלמד לאחרים א"כ כשמת נמי אומרים תלמידיו דבר הלכה בשמו וא"כ דר בשני עולמות יחד כמ"ש דוד אגורה באהליך עולמים ולכך אמר ולא עוד אלא שנוחל שני עולמות דהיינו שנוחל שניהם יחד העוה"ז והעוה"ב הם יחדיו בידו וא"ש ודו"ק ועיימ"ש ביאור כל האגדה הנ"ל בעז"ה בחבורי על התורה פ' תולדות בפסוק ראה ריח בני כריח השדה בשנת תקצ"ז ייע"ש גמרא. אי משום אערובי ניקום דאמר מר חלב טהור עומד חלב טמא אינו עומד וכו' הנה מלשון זה משמע דלא פשיט ליה ממעשים בכל יום דאל"כ למ"ל לאמר מר הו"ל להקשות בפשיטות הא חלב טהור עומד טמא אינו עומד ומדפריך מדאמר מר משמע דלאו ממעשים בכל יום פריך וא"כ קשה מה קושיא דלמא בפ"ע אין חלב טמא עומד אבל עם חלב טהור גם הוא עומד והרי כיוצא בזה מצינו גבי חמץ דמי פירות אין מחמיצין ועם מים ממהרים להחמיץ יותר מאלו הי' מים לבד וא"כ חזינן שע"י מים גם המי פירות גורמין להחמיץ יותר מאלו הי' מים לבד וכן גבי אורז שערבו עם הדגן שיוצא בה י"ח בפסח ומבואר בירושלמי והביאו קצת פוסקים מכח שהחיטין גוררין האורז ומוכח שם דע''י החיטין גם האורז נחשב בא לידי חימוץ ולכך מצטרף לצאת בו י"ח מצה שבלא"ה לא הי' מצטרף מכח דכל שאינו בא לידי חימוץ אין יוצאין בו י"ח בפסח וכו' וא"כ מוכח דהחיטין גורמין שגם האורז יהיה מחמיץ ה"כ נימא דאף שחלב טמא אינו עומד היינו בפ"ע אבל עם חלב טהור עומד ולכך חיישינן לאערובי גם קשה כיון דלפעמים החלב עומד בפ"ע ופעמים הוא עומד ע"י דברים אחרים כגון ע"י קיבה וחומץ כמ"ש כל זה לעיל והנה העומד ע"י ד"א הוא עומד בזמן מיעוט אבל אם בפ"ע אינו עומד רק בשהיות איזה ימים כידוע וא"כ מהו קושיא נימא דקאמר חלב טהור עומד חלב טמא אינו עומד היינו בפ"ע אינו עומד אבל ע"י דברים אחרים הוא עומד וא"כ הרי קיי"ל דכבוש כמבושל ובמעת לעת הוי כבוש וא"כ ממ"נ אסור חלב של נכרי דאם יעמידנו ע"י דברים אחרים י"ל דבזה גם דבר טמא עומד ויש לחוש לתערובת ואם יעמידנו בעינו הרי גם הטהור איכו עומד רק אחר מעת לעת וא"כ נהי שהטמא אינו עומד עכ"פ הטהור נאסר ממה שנכבש עם הטמא יחד ונבלע בו טעם הטמא והנה אין לומר דפרכת הש"ס הוי רק דרך נסיון דניקום החלב ונראה אם יהי' כולו עומד נדע דהוי כולו טהור ואם יהי' כשאר ממנו נדע שיש בו טמא ולא יאכל כולו זה אינו דהרי א"כ זה כבר תירץ הש"ס כיון דאיכא נסיובי דחלבא ליכא למיקם עלה דמלתא וא"כ לפ"ז גם לגבינה ראוי שיתסור מה"ט גופו דממ"נ להתיר מכח שיפרש הטמא מן הטהור הרי עכ"פ נכבש עמו יום שלם ונבלע בו טעם הטמא ולומר דהוי הוכחה אם יש בו טמא או טהור הרי זה ליכא להוכיח כיון דאיכא נסיובי דחלבא ולמה קאמר לל"ב דאבע"א לגבינה הרי גם לל"ק הוי כן ועוד דא"כ למה הוצרך הש"ס לומר אח"כ דאבע"א לגבינה ומכח הני דקאי ביני אטפי טפי הו"ל לומר משום דנבלע בו טעם הטמא ע"י כבוש ואם הכונה רק דרך נסיון א"כ מה בכך דקאי ביני אטפי הלא אם יראה שנשאר שם טמא באמת יפרוש ממנו ולא יאכל רק כשיראה כולו עומד ומוכח דאין בו טמא א"כ מה חשש דקאי ביני אטפי מיהו זה אפשר לומר דהחשש הוא שיש בו מעט טמא וכולו נשאר ביני אטפי ואין ניכר אם עמד או לא מיהו קושיא ראשונה קשה וצ"ע טובא

כסבורים העם לומר פלטר עכו"ם קאמר ולא הוא רבי פלטר ישראל קאמר הנה מכאן יש ראי' ברורה דלא כדעת הסוברים דאיסור דרבן כגון גבינות עכו"ם ושלקות דמותר לערב בידים ולבטלו והובא ברשב"א בתה"ה ובב"י סי' צ"ט ומכאן יהי' מוכח להיפוך דאם מותר לערבו בידים מי דחקו לומר רבי פלטר ישראל קאמר נימא לעולם כסברתם דלפלטר עכו"ם כיון ואעפ"כ לא התיר הפת דכוונתו הוי רק לבטלו ברוב היתר שהרי תחלה קאמר שהי' במקום שהי' הפת דחוק להלמידים משמע שהי' להם פת רק שהי' בדוחק ואין בו כדי צרכו וא"כ לכך שאל אה יש כאן פלטר עכו"ם ויקח ויבטלו ברוב ומותר לכ"ע ובע"כ דאיסור דרבנן כגון גבינות ופת עכו"ם כמי אין מערבין אותו לבטלו ובע"כ אם שאל על פת עכו"ם היינו שס"ל שהוא מותר לגמרי דבלא"ה אף לערבו הוי אסור ולכך הוצרך לדחות דעל פלטר ישראל שאל וזה ראי' גדולה לפענ"ד ועיימ"ש לקמן ליישב זה: גמרא שם פלטר עכו"ם קאמר וכו' הנה לפום ריהטא הדבר תמוה דקארי להו מה קארי ואיך לא אסקי אדעתייהו דפלטר ישראל קאמר ובעת מחולקים המקשן