עבודת עבודה חלק א קלג

בסמך עיימ"ש לקמן בש"ס דף ל"ו בתוס' תמוה על הראב"ד ייע"ש ובחבורי מה"ת ליו''ד בהשמטות ישבנו דעת הטור בענין נכון בעז"ה

גמרא הא קיבה גופא שריא עיין לקמן בתוס' ד"ה מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה מה שהקשיתי בזה קושיא חמורה על פרכא זו ייע"ש

גמרא והוינן בה אטו דנכרי לאו נבלה הוא קשה לי מהו פריך נימא דמתניתין ר"א הוא דס"ל סתם מחשבת נכרי לע"ז וגם ס"ל דס"ל דזה מחשב וזה עובד נמי אמרינן כמ"ש בחולין דף מ"ם וא"כ משכחת לה בישראל ששחט בהמת נכרי והנכרי כיון לע"ז ובלא"ה סתם מחשבת נכרי לע"ז וא"כ נבלה לא הוי כיון דישראל שחט לה והקיבה אסורה כיון דהוי של ע"ז וקמ"ל לא זו אף זו דלא זו דקיבת נכרי דהוי פרש ע"ז דאסורה רק גם קיבת נבלה דלאו אסורה ואין לומר דלא ניחא לי' לאוקמא כר"א דלא כהלכתא ז"א דהרי לפי מה דמוקי השתא ומוכרח הש"ס לתרץ דמיירי קודם חזרה ומשנה לא זזה ממקומה הוי נמי דלא כהלכתא ועוד בדוחק יותר לומר דמשנה לא זזה ממקומה וטפי הו"ל לתרץ דאתיא כר"א ולא נצטרך לומר דמשנה לא זזה ממקומה וצ"ע שוב ראיתי בספר לב אריה בחולין שם הרגיש בזה אלא שלא ביאור כל הצורך כמו שבארנו

תוספות ד"ה מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה וכו' הכה לולי דבריהם נראה ליישב קושייתם והוא דהנה ודאי לחוש שמעמידין אותה בקיבת נבלה מיעוטא הוא מיהו נהי דרבנן לא חיישי למיעוטא היינו דרך פרטי על צד הזדמן בזה לא חיישי למיעוטא אבל דרך תקנה לכל העולם שפיר מצינו דעשו תקנה אף למיעוטא מיהו היינו דוקא למיעוטא דשכיח אבל למיעוטא דלא שכיח או מיעוטא דמיעוטא שפיר לא חיישינן כלל ולפ"ז הרי התוס' לעיל דף ל"ד ע"ב ד"ה א"א רוב איכא מיעוט כתבו דהיכי דהוי חזקה בהדי רוב נחשב מיעוטא דמיעוטא והנה התוס' ביבמות דף פ"ג גבי שני קופות הקשו דלמה לא נוקמא להקופה בחזקת היתר ותרצו כיון דלמה שנפל בה לא הו"ל חזקת היתר יון דהוי עלי' ספק אם הוא חולין או תרומה ייע"ש ולפ"ז א"ש דבשלמא לענין חשש שהעמידוהו בעור קיבת נבלה אף דרובן אין מעמידין כן רק בדברים אחרים מ"מ חששו למיעוטא ותקנו לאסרם דהוי מיעוט דשכיח והיינו דוקא גבי חשש נבלה דאם הוי נבלה לא הו"ל מעולם חזקת היתר דהרי בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת א"כ להקיבה לא הי' לה חזקת היתר מעולם דהרי הספק הוא במה הועמד ואם הועמד בנבלה לא הו"ל חזקת היתר מעולם וכיון דלמה שהועמד בו ליכא חזקה לא נחשב חזקה כלל אף להגבינות כמו בקופות ההם ביבמות ולכך ליכא רק רוב לבד וחששו למיעוטא ואסרוהו אבל אם נימא דהחשש הוי מכח בב"ח א"כ הרי בין להגבינה בין להקיבה הוי חזקת היתר דקודם שנתערבו הי' מותרין שוב יש כאן חזקה ורובא והוי מיעוטא דמיעוטא כיון דרוב מעמידין אותה בשאר דברים ולמיעוט דמיעוטא לא חששו ולא עשו תקנה וא"ש ודו"ק אך בהיות כן נתחדש לי קושיא אחת חזקה בש"ס לקמן דקאמר לשמואל דקאמר מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה ופריך הא קיבה גופה שריא וכו' ומהו פריך נימא לעולם קיבה נמי אסורה רק דקיבת נבלה כיון דעכ"פ קודם שנתרבלה או שינקה היתה מותרת א"כ יש לה חזקת היתר ושוב כיון דהוי רוב להיתר וחזקה להיתר לא חיישינן שמא העמידוהו בקיבת נבלה אבל עור קיבת נבלה כיון דהעור אין לה חזקת היתר אדרבא בחזקת איסור עומדת וכיון דמה שהעמידו בו ליכא חזקת היתר לא מהני רוב לבד וחיישינן למיעוטא ואסרוהו ומהו פריך וצ"ע גדול בזה והנה בהיותי בזה ראיתי בחולין דף קי"ו ע"ב במה דאמרי' שם אין מעמידין בקיבת נבלה והקשה שם המהרש"א לדבריהם הכא ובחולין שתרצו דלכך לא נקט החשש בשביל שחיטה ובב"ח מכח דהוי דרבנן, א"כ תינח לענין ספק וחשש בעלמא אבל התם דמיירי לענין ודאי א"כ מה איריא מכח נבלה אף בשחיטה יתסור מכח בב"ח ייע"ש ולדעתי י"ל כך דהתוס' יסברו כדעת הרמב"ם בהמ"א דעור הקיבה מיעוט הוא ומסתמא יש סמך וגם יסברו כדעת הראב"ד בטעמו שהביא הר"ן דלכך בנבלה אין בטל בסמך מכח כל היכי שעשו חז"ל תקנה לא הלכו בו אחר הטעם ייע"ש ולכך תינח דרך תקנה אבל מה יענה הראב"ד למ"ש בש"ס חולין הנ"ל דאין מעמידין בקיבת נבלה הרי בזה דרך מקרה ראוי שיתבטל בסמך אך באמת לק"מ דהרי הש"ס מיירי לענין לכתחלה ואין מבטלין איסור לכתחלה וא"כ הנה ידוע דעת הרמב"ם דס"ל איסור דרבנן מבטלין לכתחלה וא"כ י"ל דכן ס"ל להתוס' ולכך שפיר תרצו דהוי דרבנן וממ"נ גבי התקנ' אף דלא מהני ביטול כדע' הראב"ד מ"מ בזה הוי ספק דרבנן ולקולא וגבי אין מעמידין דהוי ודאי התם שוב כיון דהוי דרך מקרה י"ל בדרבנן מבטלין לכתחלה גם י"ל דס"ל להתוספות דדוקא איסור ממש שהוא בפ"ע אסור אין מבטלין לכתחלה אבל לענין אין מבטלין איסור לכתחלה שפיר י"ל כיון דכל חד בפ"ע שרי ורק ע"י תערובת נאסרו כיון דאיכא סמך ההוא לחודי' קאי וההוא לחודי' קאי ומבטלין לכתחלה וכעין חילוק זה חלקו הפוסקים כאן לענין דבר המעמיד דלא בטל ובב"ח בטל כן י"ל חילוק זה ממש לענין דין אין מבטלין איסור לכתחלה המסתבר טפי לחלק כן דבב"ח מבטלין לכתחלה ודו"ק ועיין בלב ארי' על חולין דרך קצת כדרך הנ"ל אך דבריו דחוקים ייע"ש ומ"ש הוא נכון בעז"ה בא"ד ואע"ג דאוקומי קאמוקים אינו אסור אלא מדרבנן הנה לכאורה דבריהם תמוהין דהרי לקמן קאמר הש"ס דר"ח נתן טעם אחר לאיסור הגבינה מכח שמעמידין אותה בחומץ והרי החומץ של סתם יינם נמי אינו אסור אלא מדרבנן ומה לי חומץ יין ומה לי בב"ח ושוב ראיתי בספר ת"ח שהרגיש בזה ע"פ דרכו שם ומה שתירץ הוא דוחק גדול ייע"ש אבל לדעתי י"ל הכונה כך דהנה התוס' יהי' סוברים כדעת הרמב"ם בפ"ג מהמ"א שכ' וז"ל אבל בימי חכמי המשנה גזרו על גבינות העכו"ם ואסרום מפני שמעמידין אותה בעור קיבה של שחיטתן שהוא נבלה ואת"ל הלא עור הקיבה דבר קטן הוא מאוד בחלב שהועמד בו ולמה לא יבטל במיעטו מפני שהוא המעמיד הגבינה והואיל ודבר האסור הוא שהעמיד לכך הכל אסור כמו שיתבאר עכ"ל הרמב"ם דס"ל דעור הקיבה הוא קטן מאוד והוי ראוי להתבטל רק מכח דדבר המעמיד אינו בטל לכך אסור גם כתב הרמב"ם בפ"ח מה' מאכלות אסורות הלכה י"ו שהמעמיד בעור קיבת שחיטה בטל בסמך דמחמת שהוא עצמו היתר רק אינו אסור אלא בנותן טעם וכן קיי"ל ביו"ד סימן פ"ז והפוסקים ביארו יותר הדבר כיון דכל חד בפ"ע שרי רק בצירוף אסורין לכך כל דליכא נותן טעם הוי ההוא לחודי' קאי וההוא לחודי' קאי ייע"ש ונראה דכן ס"ל גם להתוס' רק דהוי קשה להו דהנה הש"ך בסי' פ"ז ס"ק למ"ר הקשה בחלב שנמלח בקיבה ואח"כ הועמד בו למה יועיל סמך הרי כיון שכבר נאסר ע"י מליחה משום בב"ח חשוב כגופו של איסור ושוב נימא בי' דבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל ותירץ שם שני תרוצים אחד דלענין דבר המעמיד לה כחשב בב"ח כגופו של איסור והשני דאף אם בב"ח נמי נחשב גופו של איסור לענין דבר המעמיד מ"מ כיון דאינו נאסר רק ע"י צונן לא נחשב גופו ייע"ש ונראה דהתוס' ס"ל כטעם השני דבב"ח הוי גופו של איסור אף לדבר המעמיד ולכך הקשו כך כיון דבאמת לא ידעינן אם העמידו בבינה זו בקיבת נבלה רק דחיישינן לשמא העמידוהו בקיבת כבלה א"כ למ"ל למנקט נבלה הו"ל למנקט שמא העמידוהו בקיבת שחיטה ואף דבשחיטה כיון דהעור מיעוט הוי מסתמא סמך והיתר בטל בסמך מ"ע הרי יש לחוש שמא קיבה זו כבר נמלחה בקיבתה תחלה ונאסר משום בב"ח וכבר נעשה כגיפו של איסור ואינו בטל ולזה תרצו שפיר כיון דהוי רק צונן והוי רק דרבנן לא חשוב כגופו של איסור וממילא בטל בסמוך ולכך אי אפשר למינקט מכח בב"ח דא"כ די בנ"ט והרי העור מסתמא הוי בו סמך דריעוט הוא כמ"ש הרמב"ם ולכך מוכרח ליתן טעם מכח כבלה דהוי איסור נופו לכך אינו בטל בסווך דהוי דבר המעמיד וכן כמי בחומץ אף דהוי דרבנן כיון דהוי איסור גופו ממש אינו בטל דהוי דבר המעמיד לכך מתרץ שפיר מכח שמעמידין אותו בחומץ וא"ש ודו"ק כן נראה ביאור דבריהס

תוספות ד"ה ומי אמר שמואל הכי וכו' הנה לולי דבריהם היה נראה ליישב דהנה לא הוי פריך הש"ס אידי די"ל כיון דיש נבלה דהוי כבלה בחיים כמ"ש בש"ס ופוסקים וא"כ י"ל דמה דס"ל לשמואל דעור קיבת נבלה אסורה הא קיבה גופה שרייא היינו בלא ינקה אחר שנתנבלה כגון שנתנבלה בשחיטתה וא"כ הפרש הזה בא לה קודם שנתנבלה לכך הקיבה מותרת והעור אסורה אבל המשנה מיירי שנתכבלה מחיים כיון שינקה אחר שנתנבלה לכך גם הקיבה אסורה אבל בחששא דגבינות דלחוש שמעמידין אותה בקיבה של נבלה שנתנבלה מחיים זה אין לחוש דהוי מלתא דל"ש ובע"כ דלא חיישינן רק לסתם נבלה וסתם כנבלה שמתה מיד באמת קיבתה מותרת רק העור אסורה אבל משמואל אדשמואל פריך שפיר דאם ס"ל לשמואל לחלק בין נתנבלה מחיים או לא לא הוי צריך לומר חדא קתני רק י"ל כך דקיבת ככרי היינו דאתיא כר"א דסתם מחשבת נכרי לע"ז ובזה אסורה הקיבה אף מה דהוי בקיבתה מטעם שנאסרה בשחיטתה מכח דניחא ליה בנפחי' ולכך נאסר אף מה שהוי מ אודם אבל שאר נבלה מה דהוי קודם שנתנבלה לא נאסר רק של נבלה דהוי נבלה מחיים והקיבה בא שם אחר שנתנבלה בזה אסורה ולא הוי צריך לומר דחדא קתני ובע"כ דמשמע ליה לשמואל דאין לחלק בין בא לתוכו הקיבה קודם שנתנבלה או אח"כ שוב לא הוי אפשר לו לתרץ דמתניתין כר"א דהוי קשה לו דהוי ק"ו אם של כנבלה אסורה מכ"ש של ע"ז ואין לומר דלא זו אף זו קתני דהתוס' בפ"ב דקידושין כתבו דבשני דבורים סמוכין לא שייך לא זו אף זו ולכך אם נבלה אסורה מכ"ש של ע"ז ולכך הוכרח לומר דחדא קתני וא"כ מוכח דס"ל לשמואל דאין לחלק בין נתנבלה מחיים או לא ולכד פריך דשמואל אדשמואל וא"ש

תוס' ד"ה חדא קתני קשה לי לפי חלוקם דלהעמיד גבינה הוי דוקא בקרוש אבל סתם קיבת נבלה הוי כשהיא צלול א"כ מה קאמר רבא לעיל דתרווייהו תנינהו וקשה מה ראי' ממתניחין הרי י"ל דהמשנה דקאמר מהני שמעמידין אותה בקיבת נבלה בע"כ מיירי בקרוש ולזה שפיר השיב לו דהרי קיבת עולה חמורה מקיבת נבלה והיכי דהוי קרוש כהן שדעתו יפה שורפה והיינו הכל בקרוש ובע"ז אף קרוש אסור משום לא ידבק וכו' אבל לרב דקאמר העקדש בפרש ע"ז אינה מקודשת בפרש שור הנסקל מקודשה מלתא דפסיקא נקט דבע"ז אינה מקודשת אסילו בקרוש מכ"ש