עבודת עבודה חלק א קלא

בהמה זו נשחטה לע"ז או לא ואנו דנין דעכ"פ למפרע קודם שנשחטו לע"ז היו בחזקת היתר והרי אז לא הוי ידוע לנו העגל והחזקה רק עתה אנו דנין על למפרע והוי חזקה שלא נתבררה בשעתה ולא הוי חזקה וזה כוונתם במ"ש דש"ה דאיתרע הך חזקה אחר שחיטה וכו' וא"ש ודו"ק אך קושיא אחרת קשה לי על הש"ס דמהו פריך מהו איריא רוב אפילו מיעוט כמי דהא ר"מ למיעוטא חייש דהנה מבואר ביבמות דף קי"ט ובבכורת דרובא דתליא במעשה לא אמרינן והנה יש להסתפק אם רובא דתלוי בדבור נמי לא אזלינן או לא והנה מצד הסברא הוי נראה דשוין הן דמה לי זה או זה כיון דעיקר הטעם דתלינן כל דבר בחזקת שלא נעשה ה"ה נמי דבר דתליא בדבור ובמחשב' הוי כן וכן מורה לשון הרשב"א בפ"ק דחולי' דף י"ב שכתב בטעם הדבר דמידי דאתי ממילא שכיחי טפי מרובא דתליא במעשה ייע"ש א"כ מוכח דבדבר דהוי ממילא תליא מלתא וא"כ כל דלא הוי ממילא הוי בכלל רובא דתליא במעשה ולא אמרינן אך לכאורה מסוגיא זו יהי' מוכח להיפוך ממה דאמרינן דרוב עגלים נשחטין לע"ז והרי זה הוי רובא דתליא בדבור לפי מה שהעלו אחרונים דמחשבת ע"ז אינו אוסר במחשבה ובעינן דבור א"כ הוי רובא דתלוי במעשה ונחשב לרוב ומוכח לכאורה דבדבור לא הוי רובא דתלוי במעשה אך כד דייקינן הא ליתא דודאי לדינא היכי דבעינן דין רוב לא נחשב רוב התלוי בדבוד אבל הכא כיון דבאמת לא בעינן רוב הרי ר"מ חייש למיעוטא רק דאם הוי באמת רק מיעוט השוחטין לע"ז אז הוי נחשב מיעוטא דמיעוטא בצירוף שאר בהמות שאין נשחטין לע"ז כלל אבל כיון דהוי רוב באמת הנשחטין לע"ז נהי דלדינא אין לו דין רוב עכ"פ כיון דלפי האמת רוב העגלים נשחטין לע"ז עכ"פ לא נחשב מיעוטא דמיעוטא והרי באמת ר"מ חייש למיעוטא לכך אסור ובהיות כן נתחדש לנו קושיא אחת דמהו פריך הש"ס למ"ל רוב אפילו מיעוטא כמי דהרי ר"מ חייש למיעוטא דמהו קושיא דלמא ע"כ ר"מ לא חייש למיעוטא רק היכי דהמיעוט אינו תלוי במעשה כמו הרוב או להיפוך דשניהם תלוין במעשה כיון דשקולים הם בזה חייש ר"מ למיעוטא אבל היכי דהרוב אינו תלוי במעשה והמיעוט תלוי במעשה כגון הכא דאלו שאין נשחטין לע"ז לא בעי דבור ומעשה וסתמן כשרים והמיעוט הנשחטין לע"ז בעינן דבור שיאמר לשם ע"ז כמ"ש האחרונים דבזה בעינן דבור ובפרט לפי מה דמשני ר"ל באומר בגמר זביחה הוא עובדה דודאי בעינן בזה דבור א"כ כיון דהרוב אינו תלוי במעשה והמיעוט תלוי במעשה י"ל דאף ר"א לא חייש דהרי כמו דחזינן דלדידן דאזלינן בתר רובא ומ"מ בתלוי במעשה לא הוי רוב כן י"ל לר"מ אף דחייש למיעוטא מ"מ במיעוט דתלוי במעשה לא חייש למיעוטא ומיבמות דף קי"ט משם אין ראי' דחייש אף בתלוי במעשה שהרי כתבו שם התוס' דתשמיש אדם לא נחשב תלוי במעשה דהוי ממילא ייע"ש וא"כ הכא קשה שפיר דלתרץ כן ובפרט כיון דכאן גופו משני הש"ס דלמעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ והרי הרשב"א כתב בחולין והבאתיו לעיל דעה דהוי ממילא שכיח טפי מרובא דתלוי במעשה מוכח שם מדבריו דמיעוט דנא תליא במעשה שכיח טפי מרובא דתליא במעשה וא"כ מכ"ש דשכיח טפי רובא דלא תליא במעשה ממיעוט דתליא במעשה והו"ל להש"ס לומר דזה הוי מיעוטא דמיעוטא כיון דתליא במעשה לכך הוצרך לומר דרובן נשחטין לע"ז נהי דהוי רובא דתליא במעשה ומיעוט דלא תליא שכיח טפי עכ"פ הו"ל מיעוט ור"מ חייש למיעוטא ולמ"ל לחדש מכח דאיכא גם שאר בהמות דאין נשחטין לע"ז וצ"ע גדול בזה והנה לכאורה יהי' מוכח מזה דמה דתלוי בדבור לא הוי תליא במעשה אך זה דוחק דמ"ש ובפרט שמדברי הרשב"א הנ"ל לא מוכח כן וגם עכ"פ מנ"ל להש"ס להקשות דלמא גם זה הוי תליא במעשה הן אמת שבהיותי בזה נתקשיתי על הרשב"א בחולין שם שמי דחקו לומר כן דמיעוט דלא תליא במעשה שכיח טפי מרובא דתליא במעשה דכן מוכח שם מלשונו דעל הסוגיא דבכורות שם דמשני הש"ס דהוי רובא דתליא במעשה סיים הרשב"א שם דמה דהוי ממילא שכיח טפי מרובא דתליא במעשה משמע דכוונתו דמיעוט דלא תליא במעשה חשוב טפי מרובא דתליא במעשה ומי דחקו לכך לומר כן ולו יהא דנימא דשקולים הם כמי הוי ספק איסורא לחומרא ומי דחקו לחדש דמיעוט דלא תלוי במעשה יחשב רוב נגד רובא דתליא במעשה וזה חידוש דין ומי הכריחו לכך וצע"ג בזה עוד נלפע"ד ליישב קושייתם וכן מה שהקשו כיוצא בזה בחולין דף פ"ו ע"ב ד"ה נאמר ספק איסור להתיר ועיין במהרש"א שביאר כן כוונתם ייע"ש והוא די"ל דבשלמא התם גבי יבמה לשוק דאית לה לדידה גופה חזקה ורובא להיתר לכך נחשב האיסור מיעוטא דמיעוטא אבל כאן נהי שכתבו התוס' דלעגלים יש חזקת היתר קודם שחיטה מ"ע הרי אין אנו דנין על העגלים אם המה מותרין או אסורין רק על הגבינות אנו דכין והרי הגבינות לית להו חזקה ורוב להיתר לכך לא נחשב זה למיעוטא דמיעוטא הן אמת שלכאורה תקשה שהרי גם להגבינות יש חזקת היתר שמקודם שהעמידוהו בקיבה זו היתה מותרת בודאי וזה נראה דלכך דייקי בתוס' בלשונם בחולין דף הנ"ל וכתבו וז"ל ומה קושיא אם אין רוב נשחטים א"כ מיעוטא דנשחטים הוי מיעוטא דמיעוטא דאיכא לגבינה חזקת היתר דמסייע לרוב בא וראה שדייקו בלשונם וכתבו דאיכא לגבינה חזקת היתר ולא כתבו כלשונם, כאן דאיכא לעגלים חזקה היתר והיינו מכח דנראה שהרגישו בסברא זו דיש לחלק בין נדון דהתם דהנדון שאנו דנין עליו יש לו חזקת היתר וכאן העגלים יש להם חזקת היתר אבל הגבינה אין לה חזקת היתר ואנו דנין רק על הגבינה לכך כתבו דגם להגבינ"יש חזקת היתר אך לרבנן יש עדיין להחזיק סברתינו הנ"ל די"ל דהש"ס פריך כך דהרי לקמן קאמר הש"ס לרבנן הטע' דלכך אסורין מכח שמעמידין אותה בקיב' נבלה וא"כ לר"מ י"ל דג"כ ס"ל כך דודאי באכילה ראוין לאסרו מכח חשש שמעמידין אותה בקיבת נבלה רק דה"ט לבד הוי די לאסרו באכילה ולא בהנאה אך לפ"ז שוב שפיר חיישינן לשמא העמידוהו בעגלי ע"ז דאסור בהנאה מה אמרת דהוי מיעוטא דמיעוטא מכח דלגבינה יש חזקת היתר ז"א דהרי החזקת היתר של הגבינה איתרע דהרי עכ"פ באכילה ודאי נאסרה ע"י העמדה זו ובשלמא התם ביבמה לשוק דאם נלך בתר חזקה דמעיקרא לא איתרע לה כלל והיא בחזקת היתר כמקדם לכך הוי חזקה מעלייא והוי רובא וחזקה ונחשב האיסור מיעוטא דמיעוטא אבל בזה עכ"פ לענין איסור אכילה ודאי יצאה מחזקה ע"י העמדה זו דהרי נאסרה מתק"ח ע"י שהעמידוהו בקיבת נבלה וא"כ כיון דיצאה מחזקה איתרע לה חזקה לגמרי ושפיר ראוי לחוש למיעוטא שמא הועמד בעגלי ע"ז וראוי לאסרו בהנאה ושפיר פריך לר"מ למ"ל רוב במיעוט כמי סני וא"ש ודו"ק ועיימ"ש ע"פ דבריהם בזה לקמן בתוס' ד"ה מפני שמעמידין אותה בקיבת נבלה

תוס', ד"ה ר"ל אמר מותרת פ"ה אפילו באכילה הנה בפירש"י שלפנינו ליתי' כן ואפשר בגרסתם הוי כן וצ"ע

תוס', ד"ה מפני שמעמידין בקיבת עגלי ע"ז כראה דר"י לא הי' מתכוין כ"א לדחותו וכו' הנה דבריהם סותרין זה את זה למ"ש בד"ה אי איכא רוב איכא מיעוט וכו' ששם כתבו דאפילו לר"י דלא חייש התם אסר הכא וכו' שוב ראיתי במהר"מ לובלין שעמד בזה ונדחק מאוד ולפע"ד י"ל כונתם ויתיישב בזה דלא לחנם ציינו כאן והרי זה שייך להמשנה ולמה המתינו עד כה אך נראה דזה יהי' תליא בפלוגתת ר"י ור"ל דלר"י דאמר דמחשבין מעבודה לעבודה לדידי' שפיר שייך לומר דהוי כאן ודאי איסור דהרי רוב עגלים נשחטין לע"ז ולכך שפיר כתבו דהוי כאן ודאי איסור אבל לר"ל ס"ל אין מחשבין מעבודה לעבודה ומוקי לה כאן באומר בגמר זביחה הוא עובדה הנה לדידיה ליכא ודאי דנהי דרוב עגלים שבאותו מקום נשחטין לע"ז עכ"פ ליכא הוכחה אם אמר בגמר זביחה הוא עובדה ואין כאן ודאי לאיסור ולכך תחלה כתבו שפיר לדידן דקיי"ל כר' יוחנן דמחשבין מעבודה לעבודה שפיר עכ"פ הוי מיעוט בודאי לכך כתבו די"ל אפילו ר"י דפליג התם מודה כאן דיש כאן ודאי לאיסור אבל אח"כ הקשו לר"ל דס"ל באומר בגמר זביחה הוא עובדה ולדידיה ליכא ודאי לאיסור ולכך הקשו שפיר דאיך יפרש הוא הך משנה שהשיב לו ר"י מפני שמעמידין אותו בקיבת עגלי ע"ז ובע"כ יהי' מוכח מהך משכה דלא בעינן בגמר זביחה הוא עובדה ותקשה לר"ל וא"ש ודו"ק והנה לעיל הקשינו למה דמשני באומר בגמר זביחה הוא עובדה דא"כ הדרא קושיא לדוכתא דהרי הוי מיעוטא דמיעוטא ולא חייש ר"מ וכעת נראה ליישב דהחילוק כך הוא דע"כ לא אמרינין דהיכי דהוי מיעוטא דמיעוטא גם ר"מ לא חייש רק היכי דהרוב הוי בענין אחד ממש וכולם דהיתרא בזה לא חייש ר"מ היכי דהוי מיעוטא דמיעוטא אבל אם אין הרוב בענין אחד והמיעוט החשוב נמי הוי דרך איסור ונהי דיש בו עדיין צד היתר מ"מ שוב חיישינן למיעוטא דמיעוטא דהוי כולו לאיסורא ולכך ה"נ בשלמא להס"ד דהוי רק מיעוט עגלים לע"ז שפיר הוי נחשב מיעוטא דמיעוטא כיון דהוי רוב עגלים ורוב שאר בהמות אין נשחטין לע"ז והוי הרוב בכולו דרך היתר לא הוי חייש אף ר"מ למיעוטא דמיעוטא אבל כיון דרוב עגלים נשחטין לע"ז א"כ ממ"נ נגד ספק אם נשחטו עגלים לע"ז יש כאן מיעוט חשוב כיון דעכ"פ רוב עגלים נשחטין לע"ז ונתחדש לנו החשש דלמא הוי מקיבה זו שנשחט לע"ז ונהי דבזה י"ל דעכ"פ כיון דמעבודה לעבודה אינו נאסר שוב הוי חשש בפ"ע ונגד אלו שנשחטין לע"ז מעבודה לעבודה הוי הך מיעוטא דבגמר זביחה הוא עובדה רק חד מיעוט ולא מיעוטא דמיעוטא ולכך שוב חיישינן שמא אמר בגמר זביחה הוא עובדה ודו"ק

תוספות ד"ה בשרו אסור וכו' וי"ל דתרתי שמעית מנה קשה לי א"כ מנ"ל דפרש שור הנסקל שנסקל ממש מותר הפרש דלמא לעולם היכי שנסקל ממש אף הפרש אסור ומה דגלי קרא דבשרו אסור פרשו מותרת היינו רק היכי דעבדי כעין בשר ושחטי' בזה נהי דגלי קרא דבשרו אסור מ"מ גלי דפרשי מותר דהרי המעיין שם בב"ק דף מ"א פריך שם אימא דהיכי דשחטו לאחר שנגמר דינו שרי באכילה והאי לא יאכל את בשרו להיכי דסקלי' מסקלולא היכי דשחטי' דבזה טפי מסתבר להתיר וא"כ נהי דגלי קרא דבשרו דאע"ג דעבדי' כעין בשר אסור דלמא בזה דוקא גלי קרא דבשרו אסור הא פרשו מותרת אבל בנסקל ממש אף פרשו אסור ומנ"ל דאף בסקלי' פרשו מותרת ואין לומר דבאמת הש"ס מיירי רק בשחטי' כעין בשר דא"כ הו"ל לחלק בשור הנסקל עצמן דלפעמים מקודשת ולפעמים אינה מקודשת ומדלא מפליג משמע בכל ענין מקודשת וצ"ע כנ"ל ועוד הוי קשה לי דלמ"ל קרא כאן דבשרו אסור הא פירשו מותרת הרי בע"כ עורו הוי טפי לאסור בהנאה מפרשו דאם פרשו מסתבר לאסרו טפי א"כ מה חזית למדרש בעל השור נקי להנאת עורו ובשרו למעט פרשו דבשרו אסור ופרשו מותרת נדרש להיפוך דבעל השור נקי מרבה דפירשו אסור ובשרו ממעט הנאת עורו דמותר כדס"ד בב"ק שם דקאמר שם מה"ד בשרו אסור הנאת עורו מותרת קמ"ל בעל השור נק'