עבודת עבודה חלק א יג

מתן תורה ובמתן תורה כבר ראה שאין מקיימין זיין מצות שהרי בא כפה עליהם מכח זה הר כגיגית ואיך אמר בתורה שאם עסק בתורה הרי הוא ככה"ג וא"ש

ואין לומר מאי פריך מר"מ לימא דר"מ מיירי בשאר מצות שלא נצטוו ובזה אין לקנסם והוי ככה"ג אך זיין מצות שקבלו ולא קיימו זה קנסם שלא יקבלו עליהם שכר וצ"ל דפירכת הש"ס הוי מכח דברי התוס' כאן שכתבו דע"כ מיירי בזיין מצות דבלא"ה נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה וא"כ כיון דבע"כ מיירי רק בזיין מצות א"כ פריך שפיר דחזינין דהם מקבלין שכר ובזה מיושב דברי התוס' שכתבו פירוש בז' מצות דידהו והוא תמוה מה חדשו בזה הרי בסנהדרין פריך שם הש"ס קושיא זו ותירצו כן ומה חדשו בזה התוס' ולכאורה צע"ג ולפמ"ש י"ל דאין כוונתם לחדש רק ליישב הסוגיא כאן דמאי פריך דנימא דזה מיירי בשאר מצות ולזה כתבו דבע"כ ר"מ מיירי בזיין מנות דידהו מכח קושיות הש"ס בסנהדרין ולכך פריך שפיר ועדיין צ"ע להבין דבריהם ובאמת על גוף קושיותם כאן ועל הגמ' בסנהדרין היה תמי' לי דמאי פריך הרי י"ל כיון דאמר רבא בשבת מכאן מודעה רבא לאורייתא ואעפ"כ הדר קבלוהו בימי אחשורוש והרי עיקר הטעם דנכרי העוסק בתורה חייב מיתה היינו מדכתיב מורשה והוי כבא על אשת איש או גזל וא"כ תינח לאחר שקבלוהו בימי אחשורוש אך קודם שקבלוהו אם כן לא הוי של ישראל כיון דהוי באונס א"כ אין לה דין מורשה וא"כ הוי ככה"ג וא"כ י"ל דר"מ דקאמר דנכרי שיושב ועוסק בתורה הרי הוא ככה"ג היינו קודם שקבלוהו בימי אחשורוש ומדין תורה הוא מיירי ורבי יוחנן דקאמר נכרי שלמד תורה חייב מיתה היינו אחר שקבלוהו בימי אחשורוש ומאי פריך וע"כ דפירכ' הש"ס הוי רק מלישנא דר"מ דקאמר מנין שנכרי שיושב ועוסק בתורה דמשמע שגם עכשיו הוי כן ולכך פריך שפיר אדר"י וא"ש ודו"ק

והנה בזה יש ליישב מה שהקשו המפורשים והבאתים לעיל דמה טענו אומ"ה כלום כפית עלינו הר כגיגית מה יועיל אם הי' כופה עליהם א"כ הי' להם טענת אונס אך לפי הנ"ל שאומ"ה רוצים שישיב להם טענה זו שהן רוצים לטעון אח"כ תנו לנו מראש ונעשינה ולכאורה איך אפשר ליתן להם הרי כבר מאורסה לישראל ונכרי שלמד תורה חייב מיתה לכך רוצים אומ"ה לטעון טענה זו ממ"נ אם אין טענת אונס א"כ כלום כפית עלינו הר כגיגית ואם יש טענת אונס א"כ אונה מאורשה לישראל ותנה לנו מראש ונעשינה וא"ש

ובמה דמשני הש"ס לומר דאפילו מקיימין אינן מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כאינו מצוה ועושה קשה לי מאי אהני בזה סוף סוף קשה דהרי ר"מ קאמר דהרי הוא ככ"ג וכ"ג מקבל שכר כמו מצוה ועושה הרי עיקר קושייתו הוי מכח מימרא דר"מ ומאי הועיל בתירוצו ולכאורה הי' אפשר ליישב כיון דתלמוד גדול ממעשה כמ"ש בספ"ק דקדושין א"כ שכר התורה באינו מצווה הוי כשכר מעשה במצווה ולכך שקולים הם נכרי שעוסק בתורה כמו כה"ג בעל מעשה והי' מיושב בזה מה שהקשו התוס' דהתם אמרינין דממזר ת"ח קודם לכה"ג עם הארץ היינו דממזר כיון שהוא מצווה ועושה כמו הכה"ג וכיון דלימוד עדיף ממעשה ולכך עדיף מכה"ג אבל בנכרי דכ"א יש לו מעלה זה יש לו מעלה דתלמוד וזה יש לו מעלה דמצווה ועושה ולכך שקולים הם והס"ד דהש"ס הוי סובר כהס"ד דהתוס' דמכח גריעותא דנכרי כא הוי עדיף מכה"ג רק שוה לו והש"ס משני דלאו מכח גריעותא דנכרי רק מכח דעמד והתירן שמקבלין שכר רק כמו אינו מצווה ועושה הוי ככה"ג שוה לו ולא עדיף כן הי' נראה לכאורה אך בהיות כן שהש"ס נחית כאן להך סברא דתלמוד גדול ממעשה קשה לי דלפ"ז לא הוצרך לחדש כלל הך סברא דאין מקבלים שכר רק כאינו מצווה ועושה רק דהוי לי' לתרץ בפשיטות דמאי דקאמר עמד והתירן דאפילו מקיימין אין מקבלין שכר היינו במעשה אם יקיימו התורה רק במעשה בזה עמד והתירן אבל אם ילמדו התורה בזה לא קנס אותם ונשאר כדמעיקרא אם ילמדו יקבלו שכר ואם לא נחית להך סברא דתלמוד גדול ממעשה א''כ קשה שוב מאי קאמר אין מקבלין שכר כמצוה ועושה הרי כה"ג הוי מצווה ועושה ואכתי איך אומר דהוי ככה"ג וצ"ע בזה

בגמ' אלא כך אומרים עמ"ש לעיל דגירסא זו תמוה ועמ"ש בזה

גמ' דאמר רשב"ל מה דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי הנה לכאורה זה הוי למותר כיון שכבר מביא הך קרא דאם לא בריתי יומם ולילה לווה לי עוד הך מימרא ואפשר דמהך קרא דאם לא בריתי הי' אפשר לומר דזיין מצות ותורתן סבי לקיום העולם ודוקא אם לא הי' שום מצוה כלל לא הי' מתקיים העולם אבל כיון דכבר קיימו זיין מצות אפשר לעולם להתקיים בלתי יתר התורה לכך הביא קרא דיום הששי וקרא דארץ יראה ושקטה דמזה מוכח דאף דכבר קבלו זיין מצות אעפ"כ בלתי יתר התורה לא הי' אפשר לעולם להתקיים

שווים וארץ נוגעין בעדותן הם מזה יש להוכיח דלא כדעת הלבוש בחו"מ בסימן ל"ז דס"ל דנוגע פסיל אף לחובה דא"כ הרי מקרא מפורש האזינו השמים ם ואדברה ומבואר בדברי רז"ל ורש"י שיהי' עדים בדבר וקשה הרי מפורש כאן דשמים וארץ נוגעים בעדותן הן וא"כ כיון דהם נוגעים א"כ אף לחובה פסולים ואיך הזמינם להעיד לחובה ובע"כ דנוגע כשר לחובה דלא כהלבוש ומקרא מלא ואעידה בם את השמים ואת הארץ

גמ' איני והאמר ריב"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם הנה הסוגיא תמוה מאוד דהרי הקב"ה בעצמו אמר להם שוטים שבעולם מי שטרח בע"ש יאכל בשבת אבל מי שלא טרח בע"ש איך יאכל בשבת ואעפ"כ מצוה קלה יש לי וכו' א"כ הרי הקב"ה בעצמו אמר דאינו מן הדין אלא שנושא להם פנים וא"כ מאי פריך ומאי אולמא הך מהך ושוב ראיתי שמהרש"א הרגיש בזה ולפע"ד נראה לפרש דהנה הזהירה שלא להוסיף על ד"ת אף שמקיים המצוה שצותה התור' אלא דהוי שלא בזמנה נמי עובר אבל תוסיף כדפריך הש"ס בר"ה אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה ומסיק דשלא בזמנו בעי כוונה ועכ"פ אם מכוין עובר על בל תוסיף שלא בזמנו ולפ"ז י"ל דמ"ש הקב"ה מי שטרח בע"ש יאכל בשבת אבל מי שלא טרח בע"ש מה יאכל בשבת היינו רק דהתור' יש נה כח וסגול' שאם עושין אותה בעוה"ז הוי הכוונ' שקונה על ידו חיי עוה"ב וזה אם מקיימה בעוה"ז אבל אם עושה בעוה"ב אין בה כח לקנו' על ידה ואין בקיום התור' לעוה"ב הרווחת תועל' אבל מ"מ אין איסור אם ירצה לקיימ' אבל מצד גזה"כ היום לעשותם ולא למחר לעשותם הוי איסור בדבר דלפוטר' לא נצרך דפשיטא הוא מסברא דמי שטרח בע"ש יאכל בשבת אך גזה"כ היום לעשותם ולא למחר לעשותם היינו דאסור לעשותם לאחר ולכך א"ש דהנה אין כח ביד ב"ד לעקור ד"ת בקום ועשה אך היכא דהוי מגדר מלתא כתבו התוס' ביבמו' והובא בב"י יו"ד דרשאין והנה הוא ית' דרכו לשמור התור' תחל' ולכך אם הוי איסור בדבר לא הי' הקב"ה מתיר להם ולכך א"ש דהקב"ה אמר לאוה"ע לפי רעתם שהם רצו לעשו' כדי לקבל שכר לזה אמר הקב"ה להם שאף אם יעשו לא יקבלו שכר כי מי שלא טרח בע"ש מה יאכל בשבת והש"ס פריך לפי האמת כיון דכתיב היום לעשותם ולא למחר לעשותם א"כ הוי איסור לעשו' למחר ולכך איך התיר להם הקב"ה לעשו' דבר איסור קים ועשה ולזה משני דאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו והיכי דהוי מגדר מלתא יש כח ביד ב"ד לעקור בקום ועשה וכן נמי מכ"ש הוא ית' הותר להם לצורך שעה וא"ש

גמרא מצוה קלה יש לי וסוכה שמה עמ"ש בזה בחדושי תורה פ' האזינו שנת תקצ"א בפסוק כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה מ"ש בזה בכמה פסוקי תנ"ך יעו"ש והנה מה דקאמר הש"ס נהי דפטירי בעוטי מי בעטי הטעם בדבר דהעובד מחמת יראה אם נפטר מן העבדות הוא שמח כיון דעיקר עבודתו הוי מחמת הכרח ולכך אם הוא נפטר מן העבדו' הוא שמח יותר אבל העובד מאהב' אם אינו יכול לעבדו הוא מצטער ולכך ישראל אוהבים גוף המצוה ולכך אם נפטרו הם מצטערין על ענין זה בעצמו וז"ש המשורר כ"ז ד' אירי וישעי ממי אירא כו' כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו בצור ירוממני ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי והכוונ' דזה מדבר מענין המפורש בש"ס הנ"ל דישראל מבקשין גוף המצו' שלו ית' ולא השכר כעין שדרשו ז"ל במצותיו ולא בשכר מצותיו ולכך כשם שמקבלים שכר על קיום המצוה כן מקבלים שכר על מניעתם מקיום המצו' כיון שיוצאין ממנה בכפיפת ראש ובהכנע' וצער נחשב להם ביטולם מן המצו' כקיומם ויקבלו שכר הליכתם מן המצו' כמו על קיום המצו' וז"ש לדוד ד' אורי וישעי כו' בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי היינו בעוה"ב כשיבואו כל האומו' לקטרג על ישראל ויאמרו תנה לנו מראש ונעשנה הנה עיקר כוונתם להרע לנו וז"ש צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו אם תחנה עלי מחנה כו' אם תקום עלי מלחמ' בזאת אני בוטח היינו במ"ש מי בכם יגיד זאת היינו התור' וז"ש בזאת אני בוטח והיינו דאחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש שזה אני שואל מהקב"ה שאהי' מבקש גוף המצו' ולא השכר וז"ש שאות' אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו שאבקש גוף קיום המצו' ולא השכר ואז הוי הנ"מ בזה בזמן כי יצפנני בסוכה שמצו' לי על הסוכ' ולפעמים מזדמן שביום רעה שאם הוי רעה לי בסוכו יסתירני מן הסוכ' ואני פטור ממנה ובזמן שפטור ממנה מחוייב לילך ממנה כמ"ש חז"ל שהפטור ועושהו נקרא הדיוט וז"ש שאם ביום רעה יסתירני מן הסוכה אז בסתר אהלו בצור ירוממני וישלם לי שכר בעבור יציאת הסוכ' כמו על הישיב' בסוכ' מחמת שצער לנו על ביטול' כמו שיש שמח' בקיומ' ולכך ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי כי הם אם יצטערו בסוכ' יבעטו בה מחמת שהם לא יקיימו רק מחמת מורא ולכך אם יפטרו ממנה ישמחו ויבעטו בה ולכך בזה ירום ראשי על אויבי סביבותי כי אנחנו אין מבעטין בה רק מצטערין על ביטול' ולכך נקבל שכר על ביטול' כמו על קיומ' וא"ש והבן זה וע' בחדושי לקהלת שנת תקצ"ג מ"ש ביאור מאמר זה ובדרושים שלי מכבר כתבנו בזה ג"כ בכמה מקומו' בדרושים לסוכו' יע"ש

בפרש''י ד''ה נמרוד השליך את אברהם וכו' ואברהם בן נ"ח הי' הנה רש"י דייק בלשונו כאן ולקמן גבי יעקב ויוסף בכולם דייק דקושיות הש"ס הוי דהם נצטוו על כך וקיימוהו ולכאור' הוא תמוה ולמותר הוא דאדרב' אם לא היו נצטוין על כך ואעפ"כ קיימו הי' מעלה יותר גדולה