עבודת עבודה חלק א יב

חזרו כמ"ש התוס' לכך שילם להם הקב"ה שכרם וכפה עליהם הר כגיגית אבל אומ"ה שלא אמרו תחלה נעשה ונשמע לא זכו לכפות עליהם הר כגיגית וצ"ע בזה ואפשר ליישב עפמ"ש במדרש פ' אמור בפסוק שור או כשב וכו' הה"ד הן אתם מאין ופעלכם מאפע אומה אחת אתם לי מכל הגוים דכתיב כל הגוים כאין נגדו ופעלכם מאפע כל טובות ונחמות שאני אתן לכם הכל בשביל פועה אחת שאמרתם לפני בסיני נעשה ונשמע ועמ"ש שם בחידושי תורה א"כ מוכח שכל הטובות ונחמו' הוי בזכות נעשה ונשמע ולכך יהי' כוונת האומות כך דהנה הם ידעו בנפשם שעתידין אח"כ לומר ישראל שקבלוהו היכן קיימוהו אך לכאורה הי' בידו ית' להשיב נהי שלא קיימוהו מגיע להם שכר בעבור שאמרו נעשה ונשמע ויקבלו שכר על הקבלה עכ"פ ולכך הקדימו תחלה כלום כפית עלינו הר כגיגית ויומתק יותר דהנה בשאלתו ית' מי בכם מגיד זאת י"ל שני כוונת: האחד דהכוונה על עתה מי בהם עתה מגיד את התור' או דהכוונה על הראשונ' כלום יש בכם מגיד נעשה ונשמע כמו שאמרו ישראל. ולכך ישיבו הם כלום כפית עלינו הר כגיגית כמו שכפית על ישראל ואם יאמר הקב"ה שזה בזכות נעשה ונשמע א"כ יאמרו כבר קבלו ישראל שכר נעשה ונשמע ואין להם שכר עוד עבור זה וא"כ יטענו אח"כ ישראל שקבלוהו היכן קיימוהו ואין לומר שיש להם שכר עבור נעשה ונשמע שזה קבלו כבר עבור שכפה עליהם הר כגיגית

והנה המפורשים הקשו מה יאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית הרי אם הי' כופה עליהם הי' להם טענת אונס כמו דאמרינין מכאן מודעה רבא לאורייתא וכן הקשו התוס' במסכת שבת אבל הנראה ליישב בשום לב מ"ש הקב"ה ראשונות ישמיעונו. אלו שבע מצות שקבלתם מה ענין זה לזה לתשובת כלל התורה על שלא כפה עליהם הר כגיגית ועיין ברי"ף מ"ש בזה וכוונתי לדעתו ולדידי נראה כך דהנה באמת בכל מצוה ומצוה כלולין כל התרי"ג מצות כמו שניתקן בלשם יחוד וכל תרי"ג מצות התלוין בה ועיין בשיר השירים במדרש זאת קומתך דמתה לתמר וז"ל אמר הקב"ה אף שנתבטל יצרא דע"ז אם אתם מקיימין מצות עריות מעלה אני עליכם כאלו קיימתם שניהם וביארנו שם הכוונה משום דבכל מצוה כלולין כל התרי"ג מצות ולכך במצות עריות כלולין מצות ע"ז והוי כאלו קיימו שניהם ולכך הנה בכל הז' מצות כלולין כל התרי"ג מצות בכללן וא"כ כיון שקבלו עליהם ז' מצות הוי כאלו קבלו עליהם כל התורה ויתר פרטי המצות הוי רק דרך פרט אבל דרך כלל כבר קבלוהו תחלה וא"כ י"ל דאין כאן טענת אונס כלל דמן הדין הי' לכופם כיון שכבר קבלו ז' מצות הוי כקבלה לכל התורה דרך כלל וא"כ הי' מחויבין אח"כ לקבלה בפרטית ואם לא ירצו מן הדין לכופם אך מה דאמרינין מכאן מודעה רבא לאורייתא היינו כיון דראה ויתר גוים דראה הקב"ה דאומ"ה אינן מקיימין שבע מצות עמד והתירן א"כ כיון דהותר קבלה הראשונה לגמרי א"כ כבר פקע קבלה הראשונה לגמרי ולכך שוב מחדש הוי מודעה רבא לאורייתא ולפ"ז דזה הוי כוונתו ית' דהנה הם שפיר שאלו כלום כפית עלינו הר כגיגית ואין לומר דמה הוא מועיל הכפי' הרי הוי מודעה רבא לאורייתא ז"א דלפי מה שהם לא ידעו עדיין תירוצא דראשונות ישמיעונו א"כ הי' ס"ל שקבלתם ז' מצות הראשונות היו קיימין ולכך טענו שפיר כלום כפית לנו הר כגיגית דאם הי' כופה עליהם היו מחויבין לקיים מן הדין דאין בזה טענת אונס ולכך ישיב הקב"ה ראשונות ישמיעונו וכדמפרש הש"ס דראה ויתר גוים שראה הקב"ה והתירן וא"כ שוב אף אם הי' כופה עליהם ההר הי' להם טענת אונס א"כ מאי הוי תו מעלת כפי' זו אך לכאורה יש סתירה לזו דהרי בש"ס מסיק דלא התירן רק שאין מקבלין שכר כמצוה ועושה וכו' אך נרא' דאכתי הרווחנו בזה ליישב לשון הסוגיא דלקמן דקאמר אלא כך אומרין העכו"ם ישראל שקבלוהו היכן קיימוהו והנה לשון אלא כך אומרין העכו"ם אין לו הבנה דמאי לשון אלא הרי תירוץ הראשון נשאר קיים וטענ' זו הוי טענה חדשה וא"כ מאי לשון אלא ולכאור' הי' נראה כגירסא הישינה דלא גרסינין אלא כך וכו' אלא גרסינין אומרים העכו"ם ישראל שקבלוהו היכן קיימוהו והיינו דזה יהי' טענה חדשה אם יראו שאין ממש בטענה הראשונה . אך לפמ"ש יש ליישב כגירסת אלא והיינו לפי הס"ד דהי' סבר דהתירן ממש הי' סבור דאומ"ה ישאלו על הקבלה כמו שאומרין כלום כפית עלינו והקב"ה משיב להם ראשונות ישמיעונו אלו זיין מצות אבל כיון דפריך איתגורי איתגר וע"כ הכוונה כמו דמשני דאין מקבלין שכר מצווה ועוש' וא"כ אם לא התירן ממש מאי זו תשובה שהשיב הקב"ה ראשונו' ישמיעונו אלו ז' מצות מאי ענין שאלה זו לתשובה זו. ועוד כיון דבאמת קאמר רבא בשבת מודעה רבא לאורייתא בשלמא להס"ד דמפרש דהתירן ממש י"ל דרבא קאמר כן למסקנא דידעינין מראה והתירן אבל אומ"ה שלא ידעו מזה וסברו דאם הי' כופה עליהם לא הי' להם טענת אונס אבל לפי המסקנא דלא התירן ממש א כ לפי המסקנא דלא התירן ממש ואעפ"כ קאמר רבא מכאן מודעה רבא קשה איך יתחילו לומר כלום כפית עלינו וכו' ולכך נדחה תירוץ הנ"ל ומפרש בדרך אחר דהם לא יטענו על הקבלה אלא על הקיום כיון שקבלוהו היכן קיימוהו ובזה ישיב להם הקב"ה ראשונות ישמיעונו היינו אבות הראשונים ועדו' עכו"ם הראשונים ישמיעונו יתנו עדיהן ויצדקו שקיימו התורה וכדמפרש בש"ס אח"כ וא"ש ודוק ועיין מ"ש לקמן עוד בביאור תשובת הקב"ה ראשונות ישמיעונו לקמן בש"ס דף ד' ע"א ד"ה משתבח לי' ר"א בר"ס וייע"ש

בפירש"י ראה ויתר גוים נראה בעיניו וישר להתירן פירושו תמוה דנראה שהוא מפרש לשון ראה דהיינו שנרא' בעיניו ישר להתירן והרי בש"ס מפרש בע"א דהרי מפרש שראה שאינן מקיימין והתירן וא"כ הכוונה דראה שאינן מקיימין ויתר גוים והתירן ומי דחקו כרש"י לפרש בע"א דראה דהי' בעיניו ישר להתירן ונ"ע בזה

מתוס' ד"ה אימר וכו' במה עסקתם. הנה לולא דבריהם הקדושים הי' אפשר נפרש מ"ש הקב"ה במאי עסקתם אין הכוונ' על כל ימות חייהם רק הכוונ' על אותו שעה שנתכנסו כולם בערבוביא במה עסקו אז ובאיזה ענין רצו לבא לפניו והוי ע"ד דמצינו בעלמא במאי עסקיתין כן ישאל להם הקב"ה במה עסקתם כשרציתם לבא לפני והשיבו שרצו לטעון טענה זו תקנו גשרים וכו'. או י"ל עפמ"ש הט"ז באו"ח סימן מ"ו בברכת לעסוק בד"ת דלשון עוסק משמע דרך עיון ועמלות וז"ש כאן במה עסקתם דרך יגיעה ועיון ועיקר מגמותם מה הי'

בתוס' ד"ה וארי וכו' מ"מ דוב הוא עז יותר ובעל תחבולות כדאמר בפ"ק דברכות גבי צרות האחרונות משכחת הראשונות הניח מעשה ארי וספר מעשה דוב הנה מהתם לא מוכח דדוב הוי עז מארי שהרי לא קאמר שם רק מכח צרות האחרונות משכחת הראשונות ואין ראי' דדוב עז יותר אדרבה הי' מוכח להיפך דלמה לא נקט להיפך דתחלה פגע בו דוב ואח"כ ארי בע"כ דמזה לא הי' מוכח מה שמספר והולך מעשה ארי דצרות אחרונו' משכחת ראשונות רק די"ל מכח דמעשה ארי אלים טפי לכך עוזב הראשון אבל ממה שפגע בו הארי תחלה ואח"כ הדוב ומספר מעשה דוב ועוזב מעשה ארי מוכח דצרות אחרונות משכחת הראשונות וח"כ יש הוכח' להיפך דמעשה ארי גדול ולא ידעתי מנין להם משם דדוב עז יותר ואפשר דהם פשיטא להו דגלות הזה קשה משל מצרים כיון שהמשיל הש"ס גליות שלנו תחלה לארי ואח"כ לדוב מוכח דרוב קשה מארי ועדיין לא הונח בזה דעתי וצ"ע

בתוס' ד"ה ואנן בנינן וכו' תמוה לי על קושייתם דבשלמא אם הי' הקב"ה שואל להם על שכר קיום המצות הוי קשה שפיר דלמה לא זכרו בנין בהמ"ק אך הרי הקב"ה לא שאל רק מי שעסק בתור' יבא ויטול שכרו א"כ לא זכר רק שכר עסק התורה ולא שאר מצות וכן הם לא יאמרו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל ולא אמרו בשביל שיקיימו המצות רק בשביל שיעסקו בתורה והיינו דעכשיו אין עוסקין רק בשכר עסק לימוד התורה וכן בדין כיון שאמחז"ל בפ"ב דשבת דתחלת דינו של אדם על דברי תורה דכתיב פוטר מים ראשית מדון וכיון דמדה טיבה מרובה ממדת פורעניות בודאי שכר עסק התורה נמי הוי תחלה ולכך ישאל הקב"ה תחל' על שכר עסק התורה ולכך בזה ישיבו שבנו בהמ"ק בתמי' אין זה ענין לעסק התורה ולכך מוכרחין להשיב שעשו שווקים וכו' כדי שיעסקו ישראל בתורה ובזה יובן גוף הפסוק בישעי' שם מ"ש נקבצו גוים וכו' מי בכם יגיד זאת הראשונות ישמיעונו והכוונה שהקב"ה ישאל להם מי בכם יגיד זאת היינו עסק התורה הנקראת זאת יאמר מה שואל להם עסק לימוד התורה ולא שאר מצות לא ששאר מצות קיימו שפיר ואין בהם חסרון רק עסק התירה כי גם שאר המצות הם חסרין רק אני שואל על עסק התורה שזה דין הראשון וז"ש הראשונות ישמיעונו כי תחלת דינו של אדם על זה ואח"כ יהי' על שאר התורה ולכך תחלה לא יטענו שהם בנו בהמ"ק דמזה לא מיירי השתא אך בסוף קאמר שפיר דמרומי דאינהו אחריב בהמ"ק ולכך נהי דלפי האמת יש צורך לישראל בשווקים וגשרים לעסק התורה הם לא כוונו לכך ואין להם חלק בעסק התורה אך אנן בנינן בהמ"ק וע"י הבהמ"ק שהתפללו שם ישראל והקריבו קרבנות זכו לירש ארץ האומות ושווקים ורחובות שלהם והי' עוסקין בתור' שם וא"כ יש להם חלק בעסק התור' שע"י בנין בהמ"ק ירשו השווקים וכסף וזהב שלהם וע"כ עסקו בתורה א"כ יש להם חלק בעסק התורה וא"ש ודברי התוס' צ"ע כעת

דף. ג' גמרא והתניא ר"מ אומר מנין שאפילו נכרי וכו' הנה צ"ל דעיקר קושייתו הוי מלישנא דר"מ דקאמר מנין שאפילו נכרי שיושב ועוסק בתורה דהרי הוא ככ"ג דמשמע שגם עכשיו הוא כן ולכך פריך שפיר לרבי יוסף אבל מדרשת הקרא גופא לא קשיא כלל די"ל דקרא זה דאשר יעשה אותו האדם בתורה נאמר קודם שראה הקב"ה שאינן מקיימין שבע מצות שלהם אז הוי ככה"ג וקרא זה דראה ויתר גוים היינו בדברי קבלה אחר שכבר ראה הקב"ה שאין מקיימין אז עמד והתירן לענין שלא יקבלו עליהן שכר ובע"כ דקושיתו הוי מלישנא דר"מ דקאמר סתמא דמשמע דאף זמנו הוי כן מיהו לפמ"ש לעיל בביאור כוונתו ית' הראשונות ישמיעונו דהכונ' דלכך לא כפה עליה' הר כגיגית משום דראה דגם זיין מצות אינן מקיימין א"כ בע"כ בשעת מהן הורה כבר ראה הקב"ה שאין מקיימין זיין מצות והתירן א"כ פריך שפיר מקרא דתורה שנאמר בו דאפילו נכרי שעוסק בתורה הוי ככה"ג והרי כבר הי' מקודם לזה מתן