עבודת עבודה חלק א קכט

כלאים דבזה א"ש יותר ונסייע דברינו שהי' עיקר ספקו אם הותר בו כלאים או לא ועיין בחבורי לתורה שנת תקצ"ג בפ' חוקת מ"ש בזה שם על המדרש מה ראה קרח לחלוק על משה פ' פרה אדומה ראה ועיין ברש"י פ' צו בפ' ויקטר משה המזבחה מ"ש משה רבינו שימוש שבעת ימי המלואים בחלוק לבן שם הבאתי דברי הש"ס הנ"ל ופירושו בע"א ייע"ש

והנה נראה ליישב קושיים עפמ"ש בילקוט פ' משפטים בפסוק ויעלו עולות וז"ל תני דבי אלי' אין כאל ישורון אשרי אדם שיש בו ד"ת לאמתו ולא יצא ממנו שכבת זרע חנם אפילו הוא ישראל ראו להעלות עולה ע"ג המזבח ככהן גדול שנאמר וישלח את נערי בכי ישראל וכו' עכ"ל א"כ מוכח מזה שמי שלומד תורה לאמתו ראוי להיות כה"ג ובזה כבין מ"ש בפ' תצוה במדרש ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך וז"ל הה"ד לולי תורתך שעשועי כשאמר לו הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הרע לו א"ל הקב"ה אל ירע בעיניך שהתורה שלי היתה ונתתי וכו' והנה לכאורה אינו מובן דמה ענין זה לזה אך לפמ"ש א"ש דקאמר כיון דהתורה הוא שלך א"כ אתה כהן גדול ויובן דהנה ידוע משחז"ל דלא בשמים הוא והקב"ה אומר נצחוני בני ואין משגיחין בבת קול ועיין מ"ש הר"ן בדרושותיו בביאור הפלוגתא מתיבתא דרקיע עם הקב"ה בספק בהרת קודם וכו' העלה ג"כ דהלכה כשכל אנושי והנה זה כוונת חז"ל במ"ש דהקב"ה נתן התורה למשה במתנה דהכונה שתתנהג כפי שכל האנושי וכן נראה שפירוש כן היפ"ת ולפ"ז הנה משה רבינו ידע דהלומד תורה לאמתו הרי הוא כה"ג רק שחשש דמי יכול לכוין האמת לדעתו ית' ומי ידמה לו כביכול לעמוד על דעתו להשיג האמת ולכך כיון דלא יהי' לאמהו אינו כה"ג לכך א"ל הקב"ה אל ירע בעיניך התור' היתה שלי ונתתי לך להתנהג כפי דעתך וא"כ תוכל לדבר דברי תורה לאמתו ומעתה הרי אתה כה"ג ולכך א"ש מה דאמרו חז"ל בזבחים דכל ארבעים שנה שימש משה רבינו בכהונה גדולה דכתיב בניו יקראו על שבט לוי ומה יענה למה באמרו חז"ל בפסוק הלא אהרן אחיך הלוי דמאז נעשה משה לוי ואהרן כהן אך לפמ"ש דבאמת משה רבינו נעשה לוי ולא כהן אך מ"מ אף שהי' לוי שימש בכהונה גדולה כי אף ישראל שלומד תורה לאמתו כמשה רבינו ראוי לשמש בכהונה גדולה ולפ"ז מיושב קושיות התוס' דעל אותן ארבעים שנה לא הוי צריך לשאול דזה פשיטא דלא בעי בגדי כהונה דדוקא כהן דאין לו מעלה מצד עצמו רק מצד היותו כהן וכהן בעינן שיהא בכהנותו בבגדים כמו שלמד חז"ל דמחוסר בגדים פסול לעבודה דבעינן כהן בכהנותו אבל הת"ח שאינו כהן והוא ישראל כשר לעבודה זה לא בעי כהונה וממילא לא בעי בגדים ולכך ליכא לספוקי בזה אבל בזיין ימי מלואים מבעיא לי' שפיר כיון דחייבה התורה במשכן שיהי' כהן וכמו שחייב הוא ית' לעשות משכן כן חייב הוא ית' להיות כהן במשכן וא"כ בשלמא אח"כ שהי' כהנים במשכן ומשה רבינו עבד עבודה לאו במקום כהן רק במקום עצמו בכח עצמו ודאי לא בעי בגדים אבל בזיין ימי מלואים דלא הי' שם עוד כהן אחר בזה מבעיא לי' אם ת"ל חיוב התמנות כהן תיכף ביום הקמת המשכן וממילא משה רבינו במקום כהן עבד אז כיון דלא הי' אחר או שהי' משמש זה במקום אהרן ולכך כיון דהוי במקום אהרן שהוא כה"ג בעי בגדים ככהן או דלמא חיוב כהן לא הוי רק משמיני למלואים ולאו בתורת כהן שימש אז רק בתורת עצמו לכך לא בעי בגדים וא"ש וזה נכון בעז"ה ועיי"מ בהנ"ל בפ' תצוה בחבורי שנת תקצ"ז ייע"ש באריכות וב"פ זה הדבר אשר תעשה להם ייע"ש

תוס' ד''ה דורדייא דארמאי וכו' עיין בת"ח הקשה מחולין פ' כל הבשר דקאמר רמי בר תמרי דהוי אכל כחלי חיץ לתחום דסורא דא"ל ר"ח במהו טויתהנהו א"ל בפורצני ודלמא מיין נסך א"ל אחר יב"ח הוי ואכתי הקשה דלמא לא נתמדו לדעת התוס' דבעינן תרוייהו יע"ש ולפע"ד לק"מ כיון דסתם יינם דרבנן וא"כ היכי דהוי ספק דרבנן ראוי להקל ומה דחשש דלמא מיי"נ הם צריך לומר דמיירי התם ברוב נכרים וחיישינן לרובא אך עכ"פ אכתי הוי ספקא דלמא אחר יב"ח הוי לי' ספק דרבנן ולהקל אך להתוס' אדרבא א"ש כיון דבעינן נתמדו ג"כ א"כ הוי ס"ס דלמא תוך יב"ח הוי ואת"ל לאחר יב"ח דלמא לא נתמדו ולכך הוי ס"ס לאיסורא והך ספקא דשמא מישראל הוא לא נכנס לספק כמ"ש הפוסקים בכמה דוכתא דדבר דלא שכיח אינו נכנס בגדר ספק ולכך הו"ל ס"ס לאיסורא דלמא הוי תוך יב"ח ודלמא לא נתמדו ולכך השיב לו שידע זה דלאחר יב"ח הוי ואין כאן רק ספק דלמא לא נתמדו הדר הו"ל ספק דרבנן ולהקל ועוד י"ל יותר עפמ"ש המג"א בה"פ סי' תל"ז בין היכי דצריך לברורי ובין היכי דא"צ לברורי דהיינו היכי דליכא חזקה דמעיקרא כגון בח"י טרפות דליכא חזקת טרפות בזה א"צ לברר אבל היכי דאיכא חזקת איסור צריך לברר ולכך אם הוא בעיר צריך לשאלו ייע"ש וא"כ מוכח דאף לענין שאלה יש חילוק בין היכי דהוי חזקה לאיסורא או לא ולפ"ז הנה זה ידוע מה דקיי"ל אף היכי דהוי חזקת כל שבידו נאמן ובע"כ מטעם דבזה לא אלים החזקה כיון שבידו לסלק החזקה לא אלים החזקה ונחשב כאלו לא הוי כאן חזקת איסור ולפ"ז ה"נ הנה מה ששאל לו ודלמא מיי"נ הוי אף דספק דרבנן להקל צריך לומר היכי דאיכא לברורי לא אמרינן ספק דרבנן להקל אך הרי עכ"פ הוי ס"ס דלמא הם של ישראל ודלמא נשתהו י"ב חודש הוי ס"ס ואף דס"ס הוי מטעם רוב וברוב נמי היכי דאיכא לברורי מבררין מ"מ בזה היכי דליכא חזקת איסור דמעיקרא א"ל לברר היכי דהוי חזקה לקולא מכ"ש ברוב וצריך לומר דממ"נ מכח הך צד א' לבד דשמא של ישראל הוא הרי הוי ספק א' ובספק דרבנן צריך לברך ומכח צירוף הך ספקא דשמא הוי לאחר יב"ח הוי ס"ס ושוב בזה הספק הוי איתחזק איסורא כיון דקודם יב"ח הוי אסור ולכך מחויב לברר ולכך שאלו דלמא מיי"נ הוא וא"כ א"ש דתינח בהך ספקא אבל באידך ספק דשמא לא נתמדו הנה בזה כיון דבידו לתמדו ולסלק החזקה שוב הוי כליכא חזקת איסור ושוב כיון דהוי ס"ס דלמא דישראל נינהו ואת"ל דנכרי דלמא נתמדו הוי כמו רוב ועדיף מחזקה ולכך א"צ לברר ולכך לא היו מחויב לשאלו כלל אם תמדו או לא והכלל העולה מדברינו כך דהרי המג"א מחלק דהיכי דסמכינן אחזקה ולא הוי להיפוך חזקת איסור מעולם בזה א"צ לברורי אבל היכי דהוי חזקת איסור אף דסמכינן אחזקה לקולא מ"מ צריך לברר ולכך צריך לשאלו וא"כ ה"נ בס"ס דהוי מטעם רוב והיכי דאפשר לברורי מבררינן נמי הוי כן דיש חילוק בין איכא חזקת איסור או לא אבל בספק דרבנן בליכא ס"ס בזה בכל ענין צריך לבררו לכך ה"נ מה ששאלו דלמא מיי"נ הוא ולא סמך על ספק דרבנן להקל אך בזה צריך שאלה ולברורי ההיתר אך הרי הוי ס"ס דלמא מישראל ודלמא שהו יב"ח אך בזה שוב הוי חזקת איסור וצריך שאלה ותינח לענין שהי' יב"ח דהוי דבר שאין בידו אבל לתמדו דהוי דבר שבידו ובזה כל שבידו לא שייך חזקת איסור שוב הוי ס"ס וא"צ לברר ולכך לא שאלו יותר וא"ש ודו"ק היטב והנה שבתי ועיינתי בש"ס דחולין שם וראיתי כי תירוץ הראשין שכתבנו אין לו מקום מדפריך הש"ס שם אח"כ ודלמא גזל הוי ואם הוי ברוב נכרים לא שייך חשש גזל ובע"כ דהוי במחצה ישראל אך התירוץ השני יש לו מקום שפיר דאף שר"ח לא אכל ממנו רק ששאל לרמי בר תמרי היכי עביד הכי מ"מ א"ש דבשלמא לענין חשש דלמא יי"נ הוי דאם הוי אמת יי"נ לא הוי בידו של רמי לסלק האיסור לכך שפיר שאלו דהאיך לא חשש דלמא דיי"נ הוא ואף דהוי ספק דרבנן מ"מ לכתחלה הי' לו לדקדק ולשאל ולברר הדבר דהיכי דאפשר לברורי לא סמכינן אס"ס וחזקה והוי לי' לדקדק ולשאול אם הוי דיי"נ או לא אבל כיון שאמר לו דאחר יב"ח הוי א"כ בזה בידו של רמי להסיר מהם האיסור ולתמדן ולצאת בהם שוב א"צ לברר ולכך סמך אס"ס ולא דקדק כלל ונטלם כפשוטו וא"ש ודו"ק והנה לכאורה יש סתירה לדברינו במ"ש דהיכי דהוי בידו לסלק החזקה לא בעינן לברורי א"כ הרי בחמץ כמי הוי בידו לסלק החזקה ולבדקו ולמה בעי התם שאלה אך נראה דאדרבא בזה נתחזקו דברינו יותר דהנה המג"א שם כתב כנ"ל בפירוש הרב"י דלא כהב"ח ונראה דזה באמת טעם הב"ח דלא ניחא ליה בפירוש דברי המג''א מוכח דהוי קשה לו כיון דבידו לסלק החזקה לא נחשב איתחזק איסורא ובפרט דהמג"א שם גופו הביא אח"כ בסוף הסי' דברי הרמ"א ביו"ד סי' קנ"ז דחמץ לא הוי איתחזק איסורא רק שהוא תמה עליהם דהרי חמץ איתחזק איסורא ומה שנאמנין הוי מכח דהוי דבר שבידם ובאמת לפמ"ש לק"מ דחדא טעמא הוא דלכך בדבר שבידו נאמן להעיד נגדה מכח כיון דבידו לסלק החזקה לא נחשב לחזקת איסור כמו דאמרינן בעלמא כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ולכך לא נחשב לחזקת איסור וזה עצמו כוונת הרמ"א כיון שבידו בכל עת לסלק החזקה לא נחשב איתחזיק איסורא וזה עצמו כוונת הב"ח דס"ל כדעת הרמ"א דחמץ לא נחשב איתחזיק איסורא וא"כ הוי ממש כח"י טרפות לכך לא פירש כפירוש המג"א ובזה נתחזקו דברינו יותר דלענין אם שהו יב"ח דהוי איתחזק איסורא ואין בידו לסלק החזקה לכך בעי לברורי אבל אם ידעינן שנשתהו רק שספק שמא לא נתמדו זה הוי בידו תמיד והוי כמו חמץ דלא נחשב איתחזק איסרא וכיון דהוי ספק ספקא לכך לא בעי לברורי יותר וא"ש ודו"ק היטב כי הוא דבר נכון מאוד בעז"ה ובנידון מ"ש התוס' בשם ר"א לענין יבוש בתנור עיימ"ש בזה בעז"ה לחבורי ליו"ד סי' פ"ד לק"ק זינקייף במהדורא תליתאי שנת תקצ"ט ייע"ש

ע"ב גמ' מהו איריא רוב אפילו מיעוט נמי דהא ר"א חייש למיעוטא קשה לי לשיטת הסוברים דר"מ לא חייש למיעוטא רק באיכא חזקה בהדה אבל בליכא חזקה בהדה גם ר"מ לא חייש למיעוטא וא"כ מהו פריך הרי הכא ליכא חזקה לאיסור הנאה בהדי מיעוט ואינו דומה לשורש פלוגתא דר"מ גבי קטן וקטנה דהתם איכא חזקת איסור בהדה מיעוט שהרי בחיי אחיו היתה אסורה לאחיו וכו' ולכך כיון דאיכא חזקה בהדה מיעוט לכך חייש למיעוטא ומנ"ל כאן היכי דליכא חזקה בהדי מיעוט דחייש למיעוטא וצ"ע

גמ' א"ל תרמינך שעתך באומר בגמר זביחה הוא עובדה קשה לי הרי בזה תקשה קושיא הראשונה כיון דאיכא מיעוטא דאין שוחטין לע"ז והשוחטין לע"ז נמי אין מחשבין בגמר זביחה רק לדם וחלב וכמ"ש התוס' דסתם כוונתם הוי לדם וחלב וגם איכא בהמות דאין נשחטין לע"ז וא"כ נהי דמיעוטא מחשבין בגמר זביחה הוי רק מיעוטא דמיעוטא ואף ר"מ לא חייש ולא מבעיא לפירוש התוס' ודאי דקשה אף גם לפרש"י דמשמע דס"ל דכל נכרי מחשב בשעת שחיטה מ"מ כיון שפירוש דלכך נקט באומר בגמר זביחה הוא עובדה מכח דס"ל לר"ל דאין לשחיטה אלא בסוף וכו' א"כ סוף סוף נהי