עבודת עבודה חלק א קכח

דחשוב ככלי אחר וכו' וא"כ א"ש דודאי ממה דהוי לי' תקנתא דהחזרת כבשונת לא קשיא לי' די"ל דלא רצה למתני תקנתא ועיקר דינא קמ"ל דאם אינו מחזירו יותץ רק דהם קשיא להו כיון דתנור תשמישו תמיד בהיסק א"כ בלא"ה מוכרח להסיקו וממילא יוכשר בכך ובשלמא בשאר תקנתא דאין הוכרח לעשותן בלא"ה י"ל דלא רצה למתני תקנתא רק דהך תקנתא דהוי תשמישו בכך וממילא כשירצה להשתמש בו יסיקנו וא"כ למה יותץ ובהיות כן י"ל שפיר דמה שחדשו דתנור דדרכו בכך לא נחשב ככלי חדש היינו רק אם מסיקו בפנים לבד כדרך תשמישו אבל אם מסיקו בפנים ובחוץ או מחזירו לכבשונת שאינו דרך תשמישו מהני אף בתנור וכן כתבו להדיא בזבחים וז"ל שם ושמא אף בתנור אם הי' מסיקו בפנים ובחוץ כעין תחלת עשייתו כשהי' יוצר עושהו נותנו בכבשן אפשר שהי' מועיל עכ"ל אם כן מפורש כדברינו דדוקא כדרך תשמישו לא נחשב ככלי חדש אבל אם מחזירו לכבשן מהני אף בתנור וזה כוונתם גם כאן דדוקא להס"ד דהוי ס"ל דכדרך היסקו כמי הוי ככלי חדש שפיר הקשו דאיך שייך יותץ הרי כשיבא להשתמש בו יוכשר ממילא אבל לפי מה שתרצו דסתם הסקה כדרך השמישו לא מהני ואף דיש לו תקנה ע"י החזרת כבשונת י"ל כיון דעכ"פ אין מוכרח לעשותו לא תכא תקנתא ומיהו כיון דעכ"פ מהני לי' החזרת כבשונת פריך שפיר דע"ט עביד של מתכת לעבוד של חרס ואף דאין עושין כבשונות בירושלים כיון דאפשר להסיקו בפנים ובחוץ ויכשר בכך וכיון דיש לו תקנה עכ"פ למה עושה של מתכת והן אמת דדברי הט"ז עדיין מוכרחין מגוף הש"ס דזבחים דפריך ולהדרי' לכבשונת והתם שפיר קשה מהו פריך דלמא התנא לא תנא תקנתא רק עיקר דינא דישבר ובע"כ דאם הוי לו תקנה הוי תנא תקנתא א"כ ה"ה ממש בתרומה אם הוי מהני בי' שאלה לא קתני ירקבו מיהו דברינו בפירוש לשון התוס' א"ש די"ל דדוקא דע"י תקנתא דהתנא נפסד לגמרי כגון בתרומה שאומר ירקבו או בכ"ח שאמר ישבר דבזה מפסידו לגמרי שפיר קשה כיון דיש לו תקנה מי פתי שיפסידנו ולא יעשה לו תקנה בע"כ מוכח דלא מהני תקנתא אבל בתנור כיון שאומר יותץ ולא אמר ישבר בע"כ דמיירי בשל אבנים וכדומה דשייך נתינה וא"כ בזה כיון דיש לו תקנתא לחזור ולהעמידו כבראשונה ואם סתר רק מקצת ממנו נטהר ויוכל לחזור ולתקנו י"ל שפיר דלא רצה למתני תקנתא די"ל דאיכא דניחא ליה בטרחת הנתיצה מלהסיקו בפנים ובחוץ לכך עיקר דינא קמ"ל דבעי נתיצה ובאמת אם מחזירו לכ"ה או מסיקו בפנים ובחוץ מהני רק להס"ד דהסיקו בפנים לבדו מהני לעשותו ב"ח דבזה כיון דתשמישו בכך ואם משתמש בו מוכרח להסיקו בזה שפיר הקשו למה יותץ וא"ש אבל הש"ס פריך שפיר דעכ"פ כיון דיש לו תקנה למה עשהו של מתכת לעבדינהו של חרס וא"ש ודו"ק מיהו בזה לא הועלתי רק לתרץ דבריהם כאן אבל דבריהם בזבחים לא יתורץ בכך דשם כתבו בלשון ושמא אם הי' מסיקו בפנים ובחוץ וכו' אפשר שהי' מועיל ומה ספק הוי בדבר הלא ממקומו מוכרע דמהני כה"ג דאל"כ מהו פריך לעבדינהו של חרס ובע"כ מוכרח דבכה"ג מהני גם בתנור וצ"ע בזה ומהנ"ל יש ראי' גדולה להט"ז דלא כהש"ך בנקה"כ שם ודו"ק ואפשר ליישב גם דברי התוס' דהתם בזבחים די"ל מהו דמספקא להו להתוס' אם מהני היסק בפנים ובחוץ היינו רק מדרבנן די"ל בזה דגזרו בזה אם נתיר ע"י היסקו בפנים ובחוץ וטעה להתיר אף בהיסק בפנים לבד וע"ז נסתפקו אם לדידן לדינא אם סמכינן בפנים ובחוץ או לא אבל מן התורה ודאי מהני היסקו בפנים ובחוץ ולכך כיון דאין שבות במקדש ולא שייך במקדש גזרה וכמ"ש בכמה דוכתא דאף בשאר איסורין שאינו של שבות שייך לומר אין שבות במקדש וכמ"ש הפ"מ באו"ח סי' תרך"ב לענין מיעוט בתרא של הסימנים דלא שייך במקדש ייע"ש וא"כ שפיר פריך הש"ס דלעביד תנור של חרס כיון דיש לו תקנה ע"י היסקו בפנים ובחוץ ומדרבנן הוא דנסתפקו להו אם מהני ובשל תורה ודאי מהני וא"ש ודו"ק ועוד י"ל דבריהם יותר נכון די"ל דמה שחדשו דבתנור כיון דהוי זה דרך איסורו לא מהני לי' הסקה בפנים רק אם נאסר כבר התנור כגון בתנור וכירים יותץ שכבר נטמא וכן בזבחים דמיירי בתנור שהוסק בעלי ערלה וכבר נאסר בזה לתקן להכשירן ע"י היסק לומר פנים חדשות באו לכאן זה לא אמרינן בתנור אבל היכי שמכשירו קודם שנאסר לומר בי' שלא יבא לכלל איסור ולא יחול עליו שם חדש באיסור בזה אף בתנור מועיל היסקו לשוי' ככלי חדש שלא יחול עליו שם חיסור מעולם ובזה א"ש הכל שהם הקשו תחלה שפיר ממה דפריך הש"ס ולהדרי' לכבשונת ומהו פריך דלמא כוונת התנא דכ"ח ישבר מיירי לאחר שכבר נאסר ונעשה כבר נותר בזה ישבר ובע"כ דס"ל אף שכבר נאסר כמי מהני לי' החזרת כבשונת ולכך הקשו שפיר למה בתנור יותץ ולא מהני לי' היסק לכך בזה שפיר תרצו דקדרה שאין דרך איסורו בכך אף אחר שנאסר נעשה כפנים חדשות אבל בתנור שנאסר ע"י היסק בפנים לא נעשה כפנים חדשות אחר שכבר נאסר אבל קודם שנאסר מהני אף בחנור לעשותו ככלי חדש שלא יחול עליו שם איסור ולכך פריך שפיר לעבדינהי לתנור של חרס והיינו שיוכל להכשירו תיכף בו ביום קודם שנעשה נותר ומהני לי' אף בתנור וא"ש ודו"ק היטב כי זה נראה נכון מאוד בישוב דברי התוס' ודו"ק

ד"ה במה שימש משה וכו' ולא יכול להשיב ע"ז בחלוק לבן שאין לו אימרא דלשון בכהונה גדולה משמע בשמונה בגדים ככה"ג וכו' תוספות הנה דבריהם אין להם הבנה דא"כ מה הוי מבעיא לי' אם הלשון משמע בפי' שהי' משמש בח' בגדים א"כ מה הי' לי' למבעיא ומה הקשו דהו"ל למבעיא כל מ' שנה ואם כוונתם להקשות למה מבעיא ליה בזיין ימי מלואים לפשוט מהתם שהי' משמש בח' בגדים דפשט לשונם לא משמע כן והנה לולי דבריהם הי' נראה דלכך לא מבעיא ליה בכל מ' שנה דהנה כיון דבגדי כהונה של כלאים הי' רק דלכהנים אשתרי כלאים והנה משה רבינו נהי שהותר לו הכתוב לעשות עבודה מ"מ לבוש בגדי כהונה לא מצינו שהותר לו ותדע דהרי לפי האמת מסיק הש"ס דהוי בחלוק לבן וא"כ מוכח דאין עבודה והבגדים מעכבין דאז דוקא למ"ד דשמוש בח' בגדים איך הותר לו כלאים בשלמא איסור מעילה י"ל כמסקנת הש"ס ביומא דבגדי כהונה נתנו להכות ממנו ומטעם שכתבנו שם בחדושינו דלבכ"ה מתנה עליהם משא"כ בכלאים לא שייך זה אך י"ל כיון דהותר לו העבודה אף שהוא זר הותר לו בגדי כהונה אף שהוא כלאים כיון דאשתרי אשתרי והנה המעיין בזבחים דף ל"ג קאמר שם ר' יוסף קסבר עולא רובן זבין ונעשו ט"מ והותרו לטומאתן הותרו לזיבתן וכו' ואכתי מי דמי מצורע היתרא הוא כיון דאשתרי אשתרי טומאה דחוי' הוא להא אדחי להא לא אדחי א"ל רבא אדרבא איפכא מסתברא מצורע היתרא הוא להא אשתרי להא לא אשתרי טומאה דחוי' הוא מה לי חד דחוי' מה לי תרי דחיות מכלל דתרוייהו ס"ל טומאה דחוי' הוא בצבור עכ"ל הש"ס והנה אנן קיי"ל כרבא והנה החילוק בין היתרא לדחוי' מוכח בפ"ק דיומא דהיכי דאפשר למהרר אהיתרא אם הוי הותרה לא מהדרינן אהיתרא ואם הוי דחוי' היכי דאפשר למהדר אהיתרא מהדרינן ולפ"ז בכל מ' שנה כיון שכבר הי' אהרן ובניו ראוים לעבודה ואעפ"כ הותר למשה רבינו לעבוד וא"כ בע"כ דהוי הותרה ממש וכיון דהותרה ודאי להא אשתרי ולהא לא אשתרי ובודאי לא הותר לו כלאים אבל בזיין ימי מלואים שלא הוי אפשר לאהרן לעבוד עבודה כלל וא"כ י"ל דלא הותרה למשה העבודה אז דלא עדיף מאהרן ולא הוי רק דרך דחוי' דכיון דלא הוי אחר לעשות העבודה לכך עשה משה העבודה וא"כ כיון דהוי רק דחוי' שפיר י"ל כיון דאדחי אדחי ולכך מבעיא ליה דוקא בזיין ימי מלואים במעשה העבודה אם אז הותר לו כלאים ג"כ כיון דאדחי אדחי או גם אז לא הותר כלאים ולא אמרינן כיון דאדחי אדחי מיהו א"צ לומר דדוקא לסברת רבא אזיל די"ל אף לאביי הוי כן וכוונתו להיפוך דבכל מ' שנה כיון דאשתרי אשתרי פשיטא לי' שהי' משמש בח' בגדים אף דהוי בי' כלאים כיון דאשתרי אשתרי רק בשבעה ימי מלואים כיון דהוי רק דחויא ולא אשתרי לכך מבעיא ליה אם אמרינן כיון דאדחי אדחי או דלמא כיון דאדחי אדחי לא אמרינן רק להא אדחי ולהא לא אדחי ובזה י"ל אף לפי דברי התוספות דס"ל דמלשון שהי' משה משמש בכהונה גדולה משמע כדין כה"ג בח' בגדים ולפ"ז הוי קשה מה מבעיא לי' כאן בזיין ימי מלואים ולמה לא פשיט ליה מהתם ולפמ"ש א"ש די"ל דכאן ס"ל כסברת אביי התם כיון דאשתרי אשתרי אמרינן טפי מהואיל ואדחי אדחי ולכך הוי א"ש לו דבכל מ' שנה דהוי היתר גמור לכך אמרינן כיון דאשתרי אשתרי אבל בשבעת ימי מלואים דהוי רק דחוי מבעיא ליה אם אמרינן כיון דאדחי אדחי או דלמא להא אדחי להא לא אדחי ולפי מה דמסיק דהי' משמש בחלוק לבן שאין לו אימרא יהי' מוכח דס"ל דלא אמרינן כיון דאדחי אדחי ובאמת אנן קיי"ל כרבא דזבחים אך א"ש דבזה נתחזק גרסת רש"י שהביאו התוס' דגרס מר עוקבא ולא ר"ע והיינו דאם הוי ר"ע שהוא תנא קשה איך פליג עלי' רבא אך אי גרסינן מר עוקבא א"ש דמר עוקבא יסבור כדעת אביי ורבא פליג עלה ומ"מ לא תקשה לרבא דס"ל דלא אמרינן כיון דאשתרי אשתרי איך אמרינן דשימש בכהונה גדולה מ' שנה דמשמע בח' בגדים אף דהוי כלאים די"ל דהנה התוס' במנחות כתבו די"ל דבגדי כהונה לא שייך בהם כלאים דקשין הם אך בחדושינו בפ"ז דיומא כתבנו די"ל דאעפ"כ כיון דהתורה קראם לבישה א"כ אחשבי' רחמנא ללבישה לכך שייך בהו איסור כלאים ייע"ש א"כ תינח היכי דקראו הכתוב לבישה אבל היכי דלא קראו לבישה לא שייך בי' כלאים וא"כ לגבי משה דלא קראו הכתוב לבישה ממילא לא שייך בי' איסור כלאים כלל ולכך יהי' א"ש דסוגיא דידן ס"ל כסברת אביי דהואיל ואשתרי אשתרי אמרי' טפי הואיל ואדחי אדחי ולכך דברי התוס' דמנחות בעצמן מבעיא לי' כאן אם הוי שייך כלאים בבגדי כהונה ועיקר הטעם שהי' משמש בבגדי כהונה מ' שנה הוי הטעם דהואיל ואשתרי אשתרי וממילא בזיין מלואים דהוי רק דחוי להא אדחו ולהא לא אדחי והי' משמש בלי בגדי כהונה או דלמא לכך שימש כל מ' שנה בבגדי כהונה דלא שייך כלאים בהם דקשין הם וליכא איסורא בהו רק מכח דקראם לבישה וממילא במשה רבינו דלא קראם לבישה ליכא בהו איסור כלאים וא"כ אף בזיין מלואים הי' מוהר ללובשם ולכך הני אמוראים סברי כאביי דאשתרי אשתרי אמרינן ואדחי אדחי לא אמרינן ממילא ס"ל דשייך כלאים בבגדי כהונה והתם שהי' משמש הי' מכח הואיל ואשתרי אשתרי וממילא בזיין מלואים שהוי רק דחוי להא אדחי ולהא לא אדחי לכך מסיק שהי' משמש בחלוק לבן וכו' אבל רבא ס"ל דהואיל ואשתרי אשתרי לא אמרינן ומה שהי' משמש כל מ' שנה בבגדי כהונה הוי מכח דלא שייך איסור כלאים בבגדי כהונה דקשין הם לכך ממילא מכ"ש בזיין מלואים הי' משמש בהם וס"ל דגם בזיין מלואים הי' משמש בהם וא"ש ודו"ק היטב ומה יומתק פירוש זה לפירוש התוס' דבור שאח"ז דמ"ש שאין לו אימרא הוי בענין שלא הי' בו כלאים