עבודת עבודה חלק א קכז

שופכו יהי' יין נסך בזה נתן הש"ס טעם דהוי כזורק מים לטיט ואין דרך ניסוך בכך ומשמע הא אם הוי יין נסך מכבר הוי אסור אף בכה"ג אבל מפרש"י שמפרש דכשמת ייבש הזפת כופת מאליו ושוב אינו פולט משמע דמפרש שהוי יין נסך ממש ואעפ"כ מותר דאין כאן חשש איסור כיון דאינו פולט דאלו לדעת הראב"ד לא הוי צריך רש"י לפרש דשוב אינו פולט דיפליט ויפליט הרי היין בעצמו לא נאסר כלל ומה לי אם יפליט ובע"כ דמפרש דמיירי ביי"נ ממש וכן נראה מדברי התוס' בד"ה ההוא נכרי דשדא חמרא לב' מלחי וכו' שכתבו שמתוך כך התירו המלח אע"פ שנותנין בו דם בשעת הרתיחה ללבנו וכו' ואם ס"ל כפירוש הראב"ד מאי ראי' מזה לאיסור דם בשלמא ביי"נ דעד עתה כשר הוי רק שיהי' נאסר ע"י שפיכה זו בזה אמרינן כיון דקאזיל לאיבוד אין דרך ניסוך בכך אבל בדם דאסור מצד עצמו מנ"ל היתר בכה"ג ובע"כ שהם מפרשים ביי"נ ממש ולא כהראב"ד ובאמת פשט הסוגיא מורה כהראב"ד דלפרש"י ותוס' קשה למ"ל ישראל עע"ג ביושב בחוץ ושומר סגי וכעין דפריך הש"ס לקמן גבי חלב שחלבו נכרי וכו' ייע"ש כן קשה כאן הרי ביושב בחוץ ורואה שעכ"פ אחר שנצייבש הזפת לא נתן בו יין ואף יושב לא בעינן רק אם מצאו בעוד שהזפת לח בענין שעכ"פ ידוע שמשנתייבש לא נתן בו יין אין בו חשש שבשעה שעדיין הוא לח היין כלה בו ונפסד ולמ"ל עומד ע"ג ובשלמא להראב"ד א"ש דאם אינו עע"ג יש לחוש דלמא נגע בו ונסכו קודם ששפכו לזפה לכך בעינן עע"ג שיראה שלא נגע בו עד ששפכו אבל לפרש"י ותוס' צ"ע למ"ל עע"ג והנה עכ"פ יש פלוגתא בזה בין רש"י ותוס' לראב"ד וקשה על הש"ע שפסק בפשיטות כהראב"ד בסי' קכ"ו ובפרט שבסי' קל"ד בסופו בהג"ה הביא הרמ"א דברי המרדכי שמלח שנותן בו דם מותר ומקור דבריו הוא מדברי התוס' כאן והנה דין זה אזיל דלא כפירוש הראב"ד וא"כ איך זיכה כבי תרי שבסי' קכ"ו סתם כהראב"ד ובסי' קל"ד כהתוס' ואי הא לא הא וצ"ע שוב ראיתי בהר"ן על האלפסי בסוגיין שכתב כן שפליגי בזה רש"י והראב"ד אך דעת התוס' לא הביא גם ראייתי לפירוש הראב"ד לא הביא ולפ"ז תימא יותר על הב"י ורמ"א איך לא הביאו דעת הר"ן שיש בזה פלוגתא וצ"ע שוב ראיתי בת"ח הרגיש ג"כ בדברינו הנ"ל וכוונתי לדעתו בזה ועיין במהדורא ד' שלי ליו"ד ה' טרפות סי' נ"ז מ"ש שם דרך אגב בנדון הצוקר ישבתי שם זה על נכון ייע"ש

גמרא. א"ל ר' ירמי' כך הורה ר"א הלכה למעשה מערן ג"י וכו' קשה לי מה זו שאלה ומה הוצרך להוראה הרי מפורש הוא לקמן בברייתא דקנקנים של נכרים וכו' ישינים ומזופתים אסורין נותן לתוכו יין ישראל נותן לתוכן מים וכו' א"כ מפורש אומר דמהני בי' עירוי ג' ימים ואין לומר דמן הברייתא לא הוי ידע דבעינן ג' ימים ולזה אתא ושאל כמה ימים הוא צריך לערות וע"ז אמר דהורה ר"א דבעינן ג' ימים וא"כ מה זה שאמר אח"כ שסבר מנה הנ"מ דידן אבל דידהו לא א"כ משמע שס"ד שלדידהו לא מהני ג' ימים וכן אח"כ שאמר שסבור מנה הנ"מ נודות אבל קנקנים לא ומשמע דהוי ס"ד דבקנקנים לא מהני ג' ימים והרי מפורש בברייתא בקנקנים של נכרים ומפורש דמהני בהו ערוי ואין לומר דהוי ס"ד דכונת הברייתא הוי ערוי יותר מג' ימים זה אינו דיותר משלשה פעמים לא מצינו בשום מקום ואם ג' ימים לא מהני ודאי אפילו מאה לא מהני ועוד אם הוי כוונתו בברייתא יותר מג' ימים לא הוי שתיק התנא מלפרש שיעורו ובשלמא אם הוי כוונתו ג' ימים לא הוי צריך לפרש דסתם כוונתו ג"פ אבל יותר מג"פ לא הו"ל למסתם אלא לפרש ובע"כ הכונה רק ג"פ וא"כ קשה מה שאלו כולם ואטו לא ידעו מהברייתא וצ"ע

ע"ב גמ' החזירן לכבשן וכו' קשה מה זו שאלה הרי מפורש בא"ח סי' תנ"א דאפילו לכ"ח דבלעי בחמין מהני החזרת כבשונות וא"כ יש ק"ו מה בשאר איסורין דלא מהני שום תקנה לכ"ח ולא ערוי ג' ימים אעפ"כ מהני החזרת כבשונות מכ"ש ביין נסך דמהני ערוי ג' ימים דמהני החזרת כבשונות ואטו גרע יי"נ מכל האסורין הנבלעים בחמין והרי לענין ערוי מקילין יותר ביין נסך משאר אסורין ומה זו שאילה וצ"ע בזה

דף לד ע"א גמ' וכ"ת חמץ דאורייתא יי"נ דרבנן הא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון קשה לי הרי הך כללא דכל דתקון רבנן לא הוי רק בדבר שבדאורייתא הוי כן מן התורה בזה אף בדרבנן כעין ד"ת תקון אבל במה שבדאורייתא גופו הוי רק דרבנן בזה בדרבנן הקילו דהם אמרו והם אמרו כדמוכח כן בכמה דוכתא וא"כ מהו פריך נימא דמה דאוסר גבי חמץ דאינו יוצא מידי דפיו לעולם אין הכונה דנשאר בו הרבה די"ל דודאי ע"י הגעלה נפלט ממנו גוף האיסור רק עכ"פ נשאר בו דאינו נפלט לגמרי ולכך כיון דחמץ בפסח הוי במשהו לכך אסורין דמשהו עכ"פ איכא אך לפ"ז כיון דבחמץ גופו הוי רק מדרבנן במשהו שפיר י"ל דבחמץ דאורייתא החמירו וחששו אף למשהו הנשאר בתוך הכ"ח אבל ביי"נ דהוא גופו דרבנן נהי שגם הוא במשהו מ"מ בפליטת כלים לא החמירו כולי האי ולא חששו למשהו שבו מיהו שבתי וראיתי דזה לק"מ דהרי מוכיח בלשונו שאמר והתורה העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דפיו לעולם א"כ משמע שראייתו הוי מכלי חטאת שאמרה התורה ישבר וא"כ משמע דס"ל דיש בו הרבה בלוע דהרי מן התורה במשהו מותר וגם מדרבנן קדשים בטלים במשהו א"כ בע"כ מה דאמרינן שאינו יוצא מידי דפיו לעולם דלהדרי' לכבשונת כדאמרינן בזבחים וכו' ולדעתי י"ל כך די"ל כמו דחזינן דשאני כ"ח משאר כלים לענין הגעלה דבשאר כלים נפלט האיסור ובכ"ח לא נפלט כן י"ל אף בליבון נשתנה שאר כלים מכ"ח דבכ"ח נהי דנפלט ממנו גוף האיסור משהו עכ"פ נשאר בו וכמו דאמרינן בשאר כלים בפסח דלא מהני הגעלה כיון דעכ"פ בולע משהו כן י"ל בכ"ח נהי שמלבן אותו אותו משהו עכ"פ נשאר בו גם י"ל דזה דומה למה דאמרינן ריחא לאו מלתא ומ"מ ס"ל להרי"ף דמשהו עכ"פ הוי כן י"ל בזה דמשהו עכ"פ הוי אחר הליבון וכיון דחמץ בפסח במשהו וגם עכ"פ גם בשאר איסורין אין מבטלין איסור לכתחלה לכך לא מהני לי' ליבון והתם בקדשים דבטל בסמך הוי אחר הליבון ומן התורה מבטלין איסור לכתחלה לכך פריך שפיר למה מן התורה ישבר הרי מן התורה להדרי' לכבשונת וכו' מיהו א"כ לא א"ש הראי' שמביא מ"ש והתורה העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דפיו לעולם משמע שראייתו הוי מחטאת אך נראה דא"ש די"ל דמזה יהי' ראי' לדעת הראב"ד דאין מבטלין איסור לכתחלה הוי מן התורה וגם הכה ידוע פלוגתת הפוסקים הובא בט"ז סי' צ"ט דהיכי דאי אפשר לבא לידי נ"ט דהוי רק משהו אם מבטלין לכתחלה או לא ויהי' מוכח מזה כדעת הסוברים שאף היכי שאי אפשר לבא לידי נתינת טעם כמי אין מבטלין לכתחלה מיהו היינו דוקא אם חל עליו שם איסור בעוד הי' הרבה כדי נתינת טעם אז אף אח"כ שנפלט ממנו הטעם ונשאר בו רק משהו חל עליו שם איסור ואין מבטלין אף משהו שבו אבל אם בעודו היתר לא נשאר בו רק משהו א"כ לא חל עליו שם איסור מעולם ותיכף כשחל עליו שם איסור תיכף אין בו רק משהו ואי אפשר לבא לידי נ"ט בזה מותר לבטלו לכתחלה והנה מעתה א"ש הכל דהרי קשה למה דמשני הש"ס בזבחים דאין עושין כבשונות בירושלים דאכתי להוציאו מירושלים לאהדרי' לכבשונת אך י"ל כך דהנה בשלמא אם הי' אפשר להחזירו תיכף בירושלים לכבשונת אז בזמן היתר הי' עיקרו נפלט ואף שהי' נשאר בו רק משהו מ''מ כיון דמתחלה היתר הי' ולמחר כשנעשה נותר כבר אין בו רק משהו ולא חל עליו שם איסור מעולם ולא שייך בו אין מבטלין איסור לכתחלה אבל אם הי' מוציאו חוץ לירושלים א"כ הוי נאסר מכח יוצא וכיון שחל עליו שם איסור כשהי' הרבה אף שנפלט ממנו ונשאר בו רק מעט אין מבטלין איסור לכתחלה לכך לא מהני לי' החזרת כבשונת חוץ לירושלים ולכך א"ש דקאמר כאן דהתורה העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דפיו לעולם שהרי לא מהני לי' חזרת כבשונות חוץ לירושלים בע"כ הטעם שמשהו נשאר בו ואין מבטלין איסור לכתחלה וא"כ ה"ה במאני דקוניא דלא מהני ליה הגעלה ולא ליבון דעכ"פ משהו נשאר בו וחמץ בפסח במשהו גם אין מבטלין איסור לכתחלה וא"ש ודו"ק מיהו הא קשיא לי איך משמע כאן בתוס' ד"ה חזרת כבשונות לא מהני והרי עיקר לימודו בזה הוי מכ"ח ובכ"ח גופו אמרינן לעיל דמהני החזרת כבשונות שכן השיב ר"א לר"י נשיאה וא"כ מוכח דהחזרת כבשונות מהני ואין לומר דדוקא ביי"נ מהני החזרת כבשונות אבל לא בחמץ והתוס' כאן מיירי בחמץ דא"כ אם בזה יש חילוק בין חמץ ליי"נ א"כ מהו פריך הש"ס כאן מחמץ ליי"נ הרי נשאר תירוץ הש"ס במקומו חמץ דאורייתא יי"נ דרבנן ואין לדחות כדדחי דכל דתקון רבנן כעין של תורה תקון דהרי החזרת כבשונות יוכיח דמהני ביי"נ ולא מהני בחמץ ומהו פריך וצ"ע שוב ראיתי בצאן קדשים זבחים דף צ"ה ע"ב מ"ש כעין סברתינו הנ"ל די"ל מה דכ"ת אינו יוצא מידי דפיו היינו דמשהו עכ"פ נשאר וכונתי לדעתו בזה וא"ש מאוד דברינו הנ"ל

תוספות ד"ה שאינו יוצא מידי דפיו לעולם וכו' ואר"ש משנץ וכו' אבל תנור וכירים שאיסורן בא ע"י היסק וכו' הנה ראיתי בספר חוות דעת סי' צ' שתמה עליהם דהרי בזבחים שם פריך נמי גבי תנור דלא עבדינהו של חרס דהוי היסקו בפנים א"כ משמע דאף בתנור שייך לומר פ"ח באו לכאן והוא תמוה באמת ומה שרוצה להוכיח מזה דהתוס' ס"ל דצלי לא הוי בישול וכו' הוא תמוה מן הש"ס לעיל שם דף צ"ה ע"ב דקאמר הש"ס כיון דאיכא שירי מנחות דהוי בישול ובלוע עבדינן של מתכת א"כ מוכח דבכה"ג הוי בישול ובלוע וא"כ בע"כ מה דפריך אח"כ לעבדינהו של חרם היינו אף בשירי מנחות דהוי בישול ובלוע מהני היסקו בפנים א"כ מוכח דאף בתנור שייך לומר פ"ח באו לכאן ובודאי בתוך התנור יש משקה ג"כ והוא בתוך כלי ודאי הוי כבישול ממש ומה שהי' כראה בישוב דבריהם הוא כך דהנה הט"ז ביו"ד סי' שכ"ג הביא ראיה דלא מהני שאלה בחלה שנפלת לתבשיל ממה דתנא במשנה סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה ירקבו ולא תנא תקנתא שישאל עלי' וכו' והנקה"כ תירץ דבאמת מהני לי' שאלה והתנא מיירי אם לא ישאל והנה לכאורה מן דברי התוס' הנ"ל יהי' מוכח כדברי הט"ז דאם כנקה"כ מה הקשו התוספ' ממה שאמרה התורה תנור וכירים יותץ דלהדרי' לכבשונת דלמא באמת יש לו תקנה רק דהתנא או התורה לא תנא תקנתא ובאמת מהני לו תקנתא ובע"כ מוכח כדברי הט"ז אך באמת מדברי התוס' בזבחים למדתי תירוץ ע"ז דהנה שם שכתבו וז"ל ואע"ג דלגבי כ"ח טעון שבירה ואמרינן תנור חילקו לשלשה כדכתיב תנור וכירים יותץ ולא אמרינן אמאי יותץ והלא כשמסיקו לאפות בו זו הוא טהרתו