עבודת עבודה חלק א קכד

הדרייני הי' ידוע ששהא הרבת ימים ייע"ש והוא סיוע לדברינו

תוס' דיה והא הכא דרוצה בקיומו ע"י ר"א תימא אדמותיב מברייתא לותיב ממתניתין עיימ"ש בזה בש"ס ועוד נראה ליישב בפשיטות לפמ"ש בגמרא דלכך מותר לסמוך בו כרעי המטה דהוי שלא כד"ה ובסתם יינם דרבנן התירו שלכד"ה א"כ א"ש די"ל במשנה מיירי במכירה דהוי כדרך הנאתו לכך אסור אבל לסמוך בו כרעי המטה הוי שלכד"ה לכך מותר ומכח זה אני תמה עמ"ש בשם ר"ת שמביא ראי' מהך סוגיא לכלים שנתבשל לנכרי בב"ח שמותר להשים בהם פירות וכו' ומה ראי' מלסמוך כרעי המטה דהוי שלא כד"ה להשים פירות בקדרה או להחם בו חמין לחוף הראש דהוי כד"ה ואף לשלא כד"ה מה ראי' מסתם יינם לבב"ח דבב"ח כיון דמן התורה אסור לשלא כד"ה כמ"ש בפ"ב דפסחים וביו"ד קנ"ה ולכך אסורין הקדרות להשתמש בהם שום דבר משא"כ בסתם יינם נהי דאסרוהו בהנאה י"ל דלא החמירו בי' משאר איסורי הנאה ושלא כד"ה מותר בי' ולכך מותר לסמוך בו כרעי המטה וצ"ע בזה ועיימ"ש בזה לקמן דף ס"ה בזה ייע"ש

ע"כ גמ' הלכה מכלל דפליגי אמר לי' מה נ"מ לך מני' וכו' קשה מה זו שאלה מה נ"מ לך מני' הרי י"ל דנ"מ גדולה לדינא לפמ"ש התוס' דהני אמוראים לא ס"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו מדהוצרכו כאן לפסוק כמותו ייע"ש וא"כ י"ל דזה הוי שאלתו לענין מהו קאמר הלכה כרשב"ג אם מכח דס"ל דבכל דוכתא אין הלכה כרשב"ג במשנתינו רק כאן הלכה כמותו או י"ל דבכל מקום ס"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו ומה דקמ"ל כאן הלכה היינו רק לאשמעינן מכלל דפליגי דאם לא הוי אומר הלכה לא הוי ידענו דפליגי חז"ל לבך קמ"ל הלכה לידע מכלל דפליגי אבל לעולם בכל ענין הלכה כרשב"ג במשנתינו ומה זו שאלה מהו כ"מ לך מני' ואפשר דשאלתו הוי דע"כ יש לך להכיר מה שאני אומר הלכה היינו ללמוד בכל מקום בעלמא אין הלכה כרשב"ג דאין לומר דכוונתו בהלכה הוי לאשמעינן מכלל דפליגי זה לא הייתי צריך לאשמעינן דמה נ"מ לך מני' ובזה י"ל על נכון מה דקאמר גמרא גמור זמורתא תהא והנה רש"י פירוש אביי תלמידו וקא"ל אתה מלמדנו לומר הלכה כמותו ותהא כזמר בעלמא דאי אין חולקין הלכה למ"ל עכ"ל והנה לפי דברי התוס' הנ"ל פירוש זה תמוה דנהי דלא פליגי אכתי אינו כזמר דהרי נ"מ ללמוד ממנו לעלמא דבעלמא אין הלכה כרשב"ג במשנתינו ולכך פירושו תמוה לפי שיטת התוס' ולכך נראה הכונה להיפוך דאפילו אם הכונה דבא לאשמעינן דפליגי נמי צריך להשמיענו דנדע דחכמים פליגי עליה דהרי גמרא גמור זמורתא תהא ולא יהא דהוי כזמר בעלמא דלומדין אותו אף שאין בו צורך ולכך לא תהא תורה שלנו גרוע מזמר בעלמא דלומדים אותו וכן מפרש רש"י בעצמו בכמה דוכתא ומהם במס' ביצה דף ד"ד וז"ל שם אומרים לתלמוד שוטה למוד הן אמת הן שיבוש ויהא לך לזמר ושיר עכ"ל בפירושו שם משמע דקאמר שראוי ללמוד אף בדבר שאין בו צורך ויהא כזמר בעלמא וכן ה"נ יהי' הכונה כן והדבר תמוה על רש"י מ"ט שינה מפירושו התם ולכך לפ"ז א"ש די"ל דאביי קא"ל דאף אם הכונה ללמדו הלכה מכלל דפליגי כמי ראוי לאומרו דגמרא גמור זמורתא תהא ולכך שוב יש מקום להסתפק אם כוונתו באמרו הלכה הוי מכלל דפליגי או כוונתו הוי בהלכה ללמוד דבעלמא אין הלכה כרשב"ג במשנתינו וא"ש כן י"ל כוונת הש"ס

והנה מידי דברי בזה אזכיר דבסוגיא זו יש להוכיח מה דנסתפקו בו חכמי ווילנא הובא בפר"ח וב"ה ביו"ד סי' ק"י בנמצא טרפה במקולין מקצתו פירוש קודם שנולד הספק ומקצתו אחר שנולד הספק דיש מתירין הכל כיון דמה שפירוש קודם שנולד הספק מותר אי אפשר לחלק ביניהם ומותר הכל ויש ס"ל להיפוך כיון דמה שפירוש אחר שנולד הספק אסור שוב גם מה מפירוש תחלה אסור ויס"ל דמה שפירוש קודם מותר ומה שפירוש אח"כ אסור ועיימ"ש בזה בחבורי למס' נדה רפ"ק וכעת נראה כך דהנה לכאורה קשה דמהו פריך הלכה מכלל דפליגי נימא דודאי יש פלוגתא דהנה י"ל דודאי אף במשוך הקרע כיון שהקרע נגד הלב יש לחוש דלמא עשו כן לע"ז אך י"ל כיון דספק הוא מוקמינין בחזקת היתר ודוקא בעגול שניכר שהוא לע"ז אסור אבל במשוך דהוכחה ליכא נהי דמידי ספק לא נפקא מ"מ מוקמינן לי' אחזקת היתר ולפ"ז הרי בפ"ק דחולין אמרינן שם גבי ספק בשחיטה דמשום ר' ינאי אמרו נבלה ואסורה באכילה במתניתא תכא נבלה ומטמא במשא וקאמר שם בש"ס דפליגי בדר"ה דאמר בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת מ"ד ס"ל בחזקת איסור אמרינין בחזקת טומאה לא אמרינן ומ"ד בחזקת טומאה כמי אמרינן ייע"ש הרי מוכח דלמ"ד בחזקת טומאה נמי אמרינן אף דבחי' לא היתה מטמא מ"מ מחזיקינן לדידי' מאיסור לטומאה מאיסור אבמ"ה לטומאה והוי כמי בחזקת טומאה ובע"כ ס"ל מחזיקינן מאיסור לאיסור וא"כ י"ל ה"נ לענין הנאה להך מ"ד דס"ל נבלה ומטמאה במשא ומחזיקין מאיסור לאיסור ה"נ אסורה בהנאה מחשש תקרובת ע''ז דמחזיקין מאיסור אמ"ה לאיסור הנאה אך למ"ד דאסורה באכילה אבל אינה מטמא במשא ולא מחזיקין מאיסור לטומאה ה"ה דלא מחזיקין מאיסור אכילה להנאה ואם כן יש לומר שפיר רשב"ג ס"ל כמ"ד נבלה ואסורה באכילה לכך ס"ל דבהנאה מותרת דמעמידין לה אחזקת היתר אבל כיון דבמתניתא תנא דמטמאת במשא וס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור א"כ ממילא דראוי לאסרו בהנאה מה"ט דמחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ כיון דאיכא דפליגי על רשב"ג שפיר הוצרך לומר הלכה מכלל דפליגי ומה זו שאלה אך באמת זה אינו דהרי אנו דנין על העור והעור לא הוי לה חזקת איסור מעולם וא"כ להעור ודאי יש חזקת היתר וליכא פלוגתא כלל בדבר ולכך פריך הלכה מכלל דפליגי אך אם נימא דאנו דנין על שני דברים התולים זה בזה אם אחד אסור גם השני אסור א"כ שפיר יש כאן פלוגתא דהרי אם אנו דנין על הבשר שבעור הזה הנקרע כנגד הלב ראוי לאסרו למ"ד התם דמטמא במשא דמחזיקין מאיסור לאיסור מאיסור אמ"ה לאיסור הנאה וכיון דהבשר אסור גם העור נאסר דהוי תרתי דסתרי אהדדי דאם הוי תקרובת ע"ז גם העור נאסר ואם לא הוי תקרובת ע"ז גם הבשר מותר וכיון דהבשר נאסר גם העור נאסר רק למ"ד דאין מחזיקין מאיסור לטומאה גם הבשר מותר דאין מחזיקין מאיסור אכילה להנאה וא"כ אים פלוגתא ושפיר קאמר דפליגי ומהו פריך ובע"כ כהסוברים דמחלקינן בינייהו ומה דאסור מדינא אסור ומה שמותר מותר אף דסתרי אהדדי ולכך לענין העור דליכא חזקת איסור לכ"ע מותרת וליכא פלוגתא ולכך פריך הלכה מכלל דפליגי וא"ש וזה ראיה נכונה בעז"ה להנ"ל אך הנה מדברי התוס' יש להוכיח להיפוך וכמו שאבאר דהנה מן הש"ס הנ"ל אין ראי' כל כך דשאלתו לא הוי רק אם הלכה מכלל דפליגי במתניתין דזה שייך הוי לאשמועי' דהלכה כמותו דהוי ס"ד דהלכה כת"ק אבל אם אין פלוגתא במתניתין אף אם הוי פלוגתא בברייתא בעלמא כא שייך לאשמועינין עבורו הלכה כרשב"ג דפשיטא דהלכה כמותו נגד תנא דברייתא והרי לדידן באמת הלכה בכל מקום כרשב"ג במשנתינו ואף אם הוי פלוגתא במשנה לא הוצרך לאשמועי' בזה הלכה והתוס' הרגישו בזה וכתבו דהוא לא ס"ל דהלכה כרשב"ג בכל מקום וא"כ תינח במשנתינו אבל לנגד פלוגתא דברייתא גם הם ס"ל בפשיטות דהלכה כרשב"ג ולא הוי צריך להשמיענו דהלכה כמותו נגד תנא דברייתא ואין ראי' מן הש"ס בזה אך מדברי התוס' יש להביא שפיר דהנה הם הקשו בד"ה דלא כר"א תימא דלעיל גבי עורות לבובין דמשמע הא שאין לבובין אין נשחטין לע"ז וכן לקמן גבי גבינות אפילו אינם מבית אונייקי הם אסורים לר"א דכולה נשחטין בסתמא לע"ז וא"כ תכא בית אונייקי דלת כר"א וכו' ולפי הנ"ל י"ל כך דמה דס"ל לר"א דסתם שחיטת עכו"ם לע"ז דטעמו הוי דודאי מידי ספק לא נפקא ובודאי יתכן להיות דיש נכרי שאין שוחט לע"ז רק עיקר טעמו דהוא יסבור כתנא דמתניתא בחולין דהוי נבלה ומטמא א"כ ס"ל דמחזיקין מאיסור אכילה לטומאה וא"כ ה"ה נמי דמחזיקין מאיסור אכילה לאיסור הנאה ולכך ס"ל דסתם שחיטת כותי לע"ז מכח דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת וכמו דמטמא מכח הך חזקה ה"ה נמי דאסור בהנאה מכח הך חזקה ולכך אוסרו בהנאה וא"כ כיון שכן תינח בבשר דהו"ל חזקת איסור לכך מחזיקין מאיסור לאיסור אבל גבי עורות וכן גבינה דלא הו"ל חזקת איסור כלל ואדרבא יש לו חזקת היתר לגמרי בזה מודה ר"א שמותרין בהנאה ולכך בשלמא כאן בבשר שפיר קאמר דהוי דלא כר"א אבל גבי עורת וגבינת בית אונייק דיש להם חזקת היתר מודה ר"א דלא חיישינן לע"ז ומה הקשו ובע"כ דס"ל דאי אפשר לחלק ביניהם וכיון דאנו דנין על הבשר והעור וכיון דהבשר נאסר דאין לו חזקת היתר ואדרבא יש לו חזקת איסור ואסור בהנאה ממילא גם העור אסור ואי אפשר לחלק ביניהו וא"כ ה"נ במעשה דוילנא כיון שמה שנשאר במקולין ליכא רוב דהוי קבוע ואסור גם מה שרודם שפירוש דהוי רוב כמי אסור והנה הן אמת דיש לדחות וי"ל דאיסור הנאה דכאן אין לו דמיון לטומאת משא דהתם י"ל דעיקר טעמו דמטמא במשא אינו מכח דמחזיקין מאיסור לאיסור רק דטעמו כיון דאם לא הוי נעשה בו מעשה המכשיר המוציאו מידי נבלה ממילא עומדת למות בשום פעם ותהי' נבלה ומטמא במשא ולכך כיון דסופו לטמא ממילא טומאת נבלות לולי אם נעשה בו מעשה המוציאו מידי נבלה לכך מוקמינן לי' בחזקת שלא נעשה בו מעשה המכשיר כמו בכל דוכתא דמוקמינן בחזקת שלא נעשה מעשה כן ה"כ בזה ולכך ס"ל דאף מטמא אבל לענין איסור הנאה דממילא אינה עומדת לאסור בהנאה זולת אם מכוין בה לשם ע"ז לכך אף הוא מודה דאין מחזיקין מאיסור לאיסור אך לפ"ז י"ל להיפוך דלפ"ז י"ל דהך מ"ד דס"ל בחזקת איסור אמרינן בחזקת טומאה לא אמרינן בע"כ הוא לא ס"ל הטעם דמוקמינן לי' בחזקת שלא נעשה מעשה דא"כ לטמא ג"כ ולמה אינו מטמא בע"כ דהוא ס"ל דטעמא מכח דמחזיקין מאיסור לאיסור כדעת רש"י שם רק דס"ל דטומאה ואיסור ענינים נפרדים הם ואין מחזיקין מאיסור לטומאה אבל מאיסור לאיסור מחזיקין ולכך מחזיקין מאמ"ה לנבלה ואידך ס"ל דטעמא דר"ה מכח בחזקת שלא נעשה מעשה ולכך מטמא ג"כ ולפ"ז הוי אפשר לומר להיפוך דר"א ס"ל כמ"ד דאסורה ולא מטמא ומחזיקין מאיסור לאיסור לכך מחזיקין נמי לאיסור הנאה ולכך ס"ל סתם מחשבת כותי לע"ז ורבנן ס"ל כמ"ד דמטמא במשא ומכח דמוקמינן לי' בחזקה שלא כעשה מעשה אבל מחזיקין מאיסור לאיסור לית לי' לרב הונא ולכך ממילא לאיסור הנאה דלא בעי מעשה המכשיר ממילא מותר בהכרה וכן ברשב"ג י"ל דהוא ס"ל כמ"ד דמטמא במשא ואין מחזיקין מאיסור לאיסור לכך מותר אבל הך מ"ד דס"ל מחזיקין מאיסור לאיסור ולא מטעמא בחזקת שלא נעשה מעשה לכך י"ל דאסור בהנאה ולכך