עבודת עבודה חלק א קכג

שאמר משום ר"י בן קפוסאי וא"כ נימא דר' יהושיע כר"ש ס"ל דס"ל כל הגעלה ואף אם שהא מעת לעת כיון דהוי של עור ושייך בי' הגעלה לכך שהוא למכות ולא אמרו כזית רק לענין קרבן וא"כ כיון דלדידי' שלא כד"ה אסור מן התורה לכך אוסר אף בסתם יינם אף שלא כד"ה אבל לדידן דבכל אסורין שלא כד"ה דרבנן לכך מותר בסתם יינם לגמרי ולכך מותר לסמוך בו כרעי המטה וצ"ע ועוד קשה לי לפמ"ש בש"ס פ"ב דפסחים דף ד"ו דהנאה הבאה לו לאדם בע"כ פליגי בה אביי ורבא וקאמר שם דבלא אפשר ולא מכוין לכ"ע לא פליגי דשרי כי פליגי באפשר ולא מכוין ייע"ש וא"כ קשה לפי דעת הש"ך ביו"ד סי' קל"ה ס"ק ל"ג דלא מהני מלוי וערוי רק באם אין ידוע שעמד שם מעת לעת אבל אם ידוע שנשתהא שם מעת לעת לא מהני מלוי וערוי רק הגעלה ובכ"ח אין לו תקנה וא"כ מהו פריך נימא דחרס הדרייני הוי בידוע שעמד שם מעל"ע ולכך כיון דאין לו שום תקכה להנות מן החרסים הוי לא אפשר ולא מכוין להנות מן היי"נ רק מן החרסים לכך הוי לא אפשר ולא מכוין ומותר לכ"ע אבל בהני נודות מיירי באין נשתהא שם מעל"ע בבירור דבזה יש לו תקנה בערוי ועוד דנודות הם של עור ובזה יש להם תקנה בהגעלה וכיון דיש להם תקנה בהגעלה הוי אפשר ולא מכוין ובזה אסור וא"כ מהו פריך למאן דשרי נימא הך מ"ד דשרי ס"ל כמ"ד התם בפסחים דאפשר ולא קמכוין אסור וא"כ י"ל דחרס הדרייני דידוע שנשתהא שם מעל"ע ואין לו שום תקנה והוי לא אפשר ולא מכוין לכך מותר לכ"ע אבל בנודות דיש לו תקנה בהגעלה הוי אפשר ולא מכוין מכוין ובפרט די"ל דר' יהושיע ס"ל כר"מ דדבר שאינו מתכוין אסור לכך אסור רוצה בקיומו ע"י ד"א דנהי דאינו מכוין לקיימו רק ע"י ד"א והוי אינו מכוין עכ"פ אפשר הוא להפריד האיסור ולא לקיימו והוי אפשר ולא מכוין ואסור מכח רוצה בקיומו אבל בחרס הדרייני דאין שום תקנה להפריד האיסור ולכך הוי לא אפשר ולא מכוין לכך מותר כיון דאינו רוצה בקיומו רק ע"י דבר אחר והנה מזה מוכח ראי' ברורה דלא כהש"ך רק בכל ענין מהני מלוי וערוי אף לכ"ח ועוד ראי' דלא כדעת הש"ך דהרי יש דעות המחלקים בין כ"ח לשאר כלים דבשאר כלים דאפשר להפריד האיסור לא אמרינן חנ"נ ובכ"ח דאי אפשר להפריד האיסור אמרינן חנ"נ וא"כ מהו פריך הש"ס למאן דאסר מ"ש מקנקנים דשרי ומה קושיא נימא דקנקנים מיירי בענין דיש לו הכשר בערוי ג' ימים ולכך כיון דבזה אפשר להפריד האיסור לא הוי חענ"נ ולכך הוא גופו היתר הוא לכך מותרין בהנאה אף דרוצה בקיום יין נסך הוי רוצה בקיומו ע"י ד"א ושרי אבל בחרס הדרייני דמיירי בנשתהא בו מעל"ע דאין לו תקנה בערוי והוי אי אפשר להפריד האיסור וחרס עצמו נעשה נבלה וכיון דהוא גופו אסור ורוצה בקיומו לכך אסור לסמוך בו כרעי המטה ולא הוי רוצה בקיומו ע"י ד"א כיון שהוא גופו אסור ויהי' מוכח מזה דלא כהש"ך מיהו כד שבתי וראיתי די"ל דאדרבא עזה יהי' מוכח כהש"ך והוא דנאמר דבאמת לא גרסינן אח"כ למאן דאסר מ"ש מקנקנים דשרי ולפ"ז י"ל כך דבדברינו יתיישב קושיות התוס' דמ"ט לא פריך הש"ס ממתניתין דקננים של נכרים וכו' והוא די"ל דמתניתין מיירי בנשתהא מעת לעת בודאי כיון דאי אפשר להפריד האיסור לכך הוי חנ"נ והוא עצמו אסור בהנאה לכך אסור להנות ממנו אבל בחרס הדרייני אין ידוע אם הי' שם מעל"ע לכך כיון דהוי אפשר להפריד האיסור לא הוי חנ"נ לכך מותר ולכך פריך רק מ"ש מנודות דשם נמי אפשר בהגעלה והוי אפשר להפריד האיסור ואסור לעשות ממנו שטיח לחמור ושוב אין לתרץ להיפוך מכח דנודות אפשר בהגעלה והוי אפשר ולא מכוין וחרס הדרייני יהי' מיירי בנשתהא בו מעל"ע דאין לו הקנה בערוי דאם נפרש כן דחרס הדרייני אן לו תקנה בערוי אין לו תקנה קשה ממתניתין וממ"נ קשה אם חרס הדרייני יש לו תקנה בערוי ויש לו הקנה עדיף קשה מברייתא ואם חרס הדרייני אין לו תקנה בערוי ואין לו תקנה עדיף קשה ממתניתין דקננים ופריך ממ"נ ואף דבמשנה נקט ג"כ נודית מ"מ א"ש דהרי י"ל כמו דאמרינן בעלמא דגזרינן קדרה שאב"י אטו ב"י כן י"ל בזה דגזרינן נודות אטו קנקנים משא"כ בחרס הדרייני לא גזרו בזה די"ל דוקא מכירה דשכיחא נזרו בו רבנן אבל לסמוך בו כרעי המטה דלא שכיחא לא גזרו בי' רבנן ואוקמוהו אדינא לכך פריך מלעשות ממנו שטוחין לחמור דהוי נמי לא שיכחא ואסור ובע"כ דיש כאן איסור גופו מיהו ז"א דהרי באמת משני הש"ס גזרה שמא יעשה ממנו תפירה ע"ג נודו א"כ חזינן דאך בכה"ג גזרו מיהו כד דייקינן נראה דמיושב בדברינו הנ"ל קושיות התוס' בלי דוחק והוא דהנה להך לשנא דבפ"ב דפסחים דקאמר דלר"ש ודאי מותר באפשר ולא מכוין רק לר"י אסור בזה ודאי דלא קשה קושייתינו הנ"ל דנימא דר' יהושיע כר"י ס"ל בדבר שא"מ ומאן דשרי ס"ל כר"ש דמתיר די"ל דקושיות הש"ס מדזכר תחלה מה שהעיד וכו' בשם ר"ג ולא הודו לו ואח"כ זכר דברי רשב"ג בשם ר"י סתמא משמע דעל זה הודו לו כל סייעתו וכדמפרש לקמן מהו לא הודו לו כל סייעתו משמע דבזה הודו לו כל סייעתו ואם יהי' זה תליא בפלוגתא דר"י ור"ש אם דבר שא"מ אסור או מותר קשה מ"ט הודו לו הרי אנן קיי"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר ולמה הודו לו ואם כולם כר"י ס"ל דדבר שא"מ אסור קשה למה איפסקא הלכתא כר"ש דמותר במ"ש בפ"ב דשבת והרי הלכה כרבים ובע"כ דכאן דהודו לו היינו דאף לר"ש דמתיר בדבר שאינו מתכוין אוסר בזה א"כ פריך שפיר מ"ט מאן דשרי אך להך לשנא דקאמר דאף לר"ש אפשר ולא מכוין אסור בזה קשה לכאורה קושייתינו נימא דהך ברייתא מיירי באין ידוע ששהו מעת לעת דלא בעי הוי אפשר ולא מכוין ואסור אבל בחרס הדרייני מיירי בשהא מעל"ע והוא כ"ח דאין לו תקנה והוי לא אפשר ולא מכוין לכך שרי אך זה שוב מיושב בדברינו הנ"ל דהרי קשה קושיות התוס' ממשנתינו דר"ע אוסר בנודות וקנקים אך מזה לק"מ די"ל דהך משנה אתיא כר"י ור"מ כר"י ס"ל בהא דדבר שא"מ אסור ולכך אסור ממ"נ דנודות אף דאפשר להפריד האיסור ולא שייך בי' חנ"נ והוי כרוצה בקיומו ע"י ד"א דשרי אך בזה אסור דהוי אפשר ולא מכוין דאסור ובקנקנים דאין לו תקנה בהגעלה והוי לא אפשר ולא מכוין אך בזה כיון דאי אפשר להפריד האיסור שוב שייך חענ"נ והוא עצמו אסור בהנאה ואסור ברוצה בקיומו ולא נחשב רוצה בקיומו ע"י ד"א אבל מאן דשרי בחרס הדרייני ס"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר וא"כ מיירי בלא ידענו שנשתהא מעת לעת וכיון דיש לו תקנה ע"י ערוי לא נעשה נבלה כיון דאפשר להפריד האיסור לא נעשה נבלה והוי רוצה בקיומו ע"י ד"א ואפשר ולא מכוין שרי ולכך מתיר ולזה שוב פריך הש"ס שפיר מ"ש מנודות דהרי אפשר להגעילו ג"כ והתם כיון דהודו לו מוכח דאף לר"ש אסור א"כ קשה מחרס הדרייני ואין לומר דחרס הדרייני מיירי בלא אפשר להפריד האיסור לכך מותר מכח לא אפשר ולא מכוין ומתניתין מיירי באפשר להפריד האיסור ואסור מכח אפשר ולא מכוין וס"ל כהך לשנא דאף ר"ש אוסר בזה זה אינו חדא דבלא אפשר להפריד לא שייך לומר דהוי רוצה בקיומו ע"י ד"א כיון דחנ"נ בזה הוא גופו אסור וזה פשוט מסברא ולא שייך לומר בי' רוצה בקיומו ע"י ד"א ועוד אף זולת זה א"ש דהנה קשה למה נקט במשנה נודות וקנקנים תרתי למ"ל ווה לי נודות מה לי קנקנים למה דלא ידע הש"ס עתה הגזר' דיעשנו תפירה ע"ג נודו וא"כ תרתי למ"ל אך בע"כ דקמ"ל תרוייהו לרבותא נודת קמ"ל לרבותא דר"ע דאף דאפשר להפריד האיסור אסור וקנקנים נקט לרבותא דרבנן דאף באי אפשר להפריד האיסור מתירין וא"כ מיירי קנקנים בענין דאין לו היתר בערוי ואין לו תקנה וא"כ אם נימא דחרס הדרייני מיירי באין לו תקנה בערוי קשה ממתניתין מ"ש מקנקנים ואם מיירי חרס הדרייני באפשר להפריד קשה מ"ש מנודת רק דממתניתין לא הוי קשה די"ל ר"וו כר"י בדבר שא"מ והך מ"ד כר"ש דמתיר לכך פריך מברייתא דמשמע דבזה הודו לו ואסור לכ"ע אף לר"ש ולכך פריך ממ"נ ולפמ"ש דברייתא יהי' מוכח דכ"ע ס"ל כן בע"כ דס"ל מה דחכמים מתירין היינו רק בקנקנים וכמ"ש התוס' דהוי ליתי' לאיסורי בעינא אבל היכי דאיתי' לאיסורי' מודים רבנן א"כ י"ל גבי נודות כיון דיש לו תקנה בהגעלה כיון דקיי"ל היכי דאפשר להפריד האיסור הוי כניכר האיסור כמ"ש ביו"ד סי' צ"ח א"כ מודים רבנן בנודת דאסורין ולא פליגי רק אקננים וא"ש ודו"ק היטב כי זה דרך נכון וחריף בישוב קושיות התוס' ועיימ"ש בתוס' בדרך אחר ליישב קושייתם והנה ע"פ דברינו הנ"ל יש כמי לקיים גרסת התוס' דלא גרסי ולמאן דאסר מ"ש קנקנים דשרי והיינו עפמ"ש בתחלה דזה לא קשה די"ל דמ"ד דאסר מיירי בידוע דנשתהא מעת לעת ואי אפשר להפריד האיסור לכך הוי חנ"נ ובקנקים דשרי מיירי באין ידוע דכשתהא מעל"ע וכיון דאפשר להפריד האסור לא נעשו נבלה ואין לומר אי מיירי בחרס הדרייני באי אפשר להפריד האיסור קשיא ממתניתין למאן דשרי מקנקנים זה אינו דשוב י"ל דהמשנה מיירי שניהם באפשר להכשירו דהוי אפשר ולא מכוין והוא מיירי באי אפשר להכשירו דידוע דנשתהא מעל"ע דהוי לא אפשר ולא מכוין לכך מתירין ובשלמא להס"ד פריך כן שפיר דלמה דלא ידע מהך סברא דגזרה שמא יתפרנו ע"ג נודו והוי קשה לו למ"ל למתני תרתי נודות וקנקני' ובע"כ דמיירי בידוע דנשתהא מעל"ע וקמ"ל קנקנים לרבותא דרבנן דאף דאין לו הכשר מתירין ונודת לרבותא דר"מ אף דיש לו הכשר אוסר או להיפוך לפי סברת מ"ד דאפשר ולא מתכוין אסור וכיון דעכ"פ מוכח דמתניתין מיירי בענין דאין הכשר לכ"ח א"כ קשה אם איירי חרס הדרייני בלא אפשר להפרידו קשה מן המשנה בע"כ מיירי באפשר להפרידו ולכך פריך שוב מן הברייתא כנ"ל אבל למה דמשני דבנודות יש חשש שיתפרנו ע"ג נודו שוב אפשר לומר דמתניתין מיירי הכל באין ידוע שנשתהא מעל"ע ומה דנקט תרוייהו היינו דנודות קמ"ל לרבותא דחכמים דאף שיש חשש שיתפרנו אעפ"כ מתירין וקנקנים נקט לרבותא דר"מ אף דלא שייך גזרה דיתפרנו כמ"ש התוס' אעפ"כ אסור ולעולם שניהם מיירי באפשר להכשירו ופלוגתא דחרס הדרייני מיירי בלא אפשר ולכך לא קשה מקנקנים די"ל דחרס הדרייני דלא אפשר להכשירו הוי חנ"נ והוא עצמו נאסר בהכאה וקנקנים דשרי מיירי באפשר להכשירו לכך לא נעשה נבלה ולכך אין לגרסו וכדי שלא לשוי' הגרסא טועה לגמרי נראה לומר לדרכנו דהך קושיא דמאן דאסר מ''ש מקנקנים דשרי הי' כתוב לעיל גבי הך פרכא דפריך למאן דשרי מברייתא אז פריך נמי להיפוך למאן דאוסר מ"ש מקנקנים דשרי ולא הוי מצי לתרץ דחרס הדרייני מיירי באי אפשר להכשירו וקנקנים מיירי באפשר להכשירו דא"כ תקשה למאן דשרי ממתניתין וקשה ממ"נ אבל כיון דמתרץ שאני נודו דחיישינן שיתפרנו ע"ג נודו מתורץ הכל דשוב י"ל בחרס הדריינית אי אפשר להכשירו ומתניתין מיירי נמי הכל באפשר להכשירו ותנא נודות וקנקנים כל חד לרבותא כנ"ל וא"ש ודו"ק דבתירוץ דהגזרה שיתפרנו ע"ב נודו מתורץ שניהם בין הקושיא למאן דשרי והקושיא למאן דאסור ודו"ק היטב ועיין בפירוש המשניות להרמב"ם במשנה דחרס הדרייני מפורש שם דחרס הדרייני