עבודת עבודה חלק א קכא

ביין נסך ממש הוי מטמא מן התורה דביי"נ ממש הוי אב הטומאה כמ"ש בברייתא זו וא"כ כיון דמשכחת לי' מן התורה הדר הו"ל כמו בנטמא באב הטומאה והוי ספקו לחומרא ויש בזה כ"מ לדינא וא"ש ודו"ק ועוד י"ל בישוב קושיות התוס' הנ"ל דהנה התוס' לעיל דף י"ב כתבו דלכך הוי ס"ד לחוש שמא שדי הנכרי נבלה בקרבה היינו שיכוין להחליף ליטול השמנה כדי להרויח אך היכי דלא שייך להרויח לא חיישינן שיכוין להכשיל ייע"ש וא"כ י"ל ה"נ לחוש שמא יזייף ליגע בו לא חיישינן היכי דליכא הרווחת ממון רק דחיישינן שיזייף ליטול הטוב ויתן בו יין גרוע ולכך הנה כחוש שמא החליפו כולו לא חיישינן דבזה מסתפי דלמא ירגיש הישראל שאין יינו טוב כמו הראשון ועיין כעין זה בש"ך יו"ד סי' קל"ה בשם הר"ן שכתב בכה"ג דהיכי דהוי שינוי רב מסתפין הנכרי ולא מזייף ייע"ש רק דיש לחוש לתערובת שיקח ממנו מעט טוב ויערב בו גרוע ולא יהי' ניכר כל כך הזיוף וא"כ כיון דעיקר החשש הוי כך והרי קיי"ל כרשב"ג דיין סתם שנתערב ביין מותר למכור חוץ מדמי איסור שבו והנה קיי"ל בתערובת שמותר לאכלו שנים שנים אבל לא חדא חדא והיינו דבשנים שנים אמרינן כמו דההוא דהיתרא כן נמי הוי ההוא דהיתרא ויע"ש וא"כ ה"נ בשלמא לענין הנאה הרי אף אם נעשה בו זיוף כולו לא החליף דמסתפי רק דחיישינן שעירב בו יינו וא"כ אף אם עירב בו איסור יש עכ"פ כאן היתר ג"כ שהרי מותר למכרו חוץ מרמי איסור שבו וכיון שיש כאן היתר ג"כ הוי כמו אוכל שתים שתים ולכך אמרינן מדההוא דהיתרא ההוא נמי דהיתרא ומותר למכור כולו בדמים אבל בשתי' אם נתערב בו איסור הו' כולו איסור וא"כ הוי רק כאוכל חדא חדא ולכך חיישינן שמא כולו איסור ולכך שאני בין שתי' להנאה וא"ש

ומ"ש ואע"ג דחיישי לזיוף דנגע בי' ושתי מני' לא החמיר כל כך לחוש לאחלופי בשלו שיאסר גם בהנאה כיון שכל עיקר יינם אינו אסור אלא מדרבנן עכ"ל הנה מזה יהי' מוכח דס"ל להתוס' דאיסור הנאה נקרא שלו וברשותו הוא דאם ס"ל דא"ה אינו ברשותו הוי יכולין ליתן טעם אחר בזה דבשלמא לענין חשש נגיעה דאינו אוסר רק בשתי' ומ"מ מותר למכרו וא"כ ברשותו הוא ואינו ספק ממון רק ספק איסור לכך חששו בספקו כחומרא אבל לענין חשש איסור הנאה לשמא החליפו דאם נימא דהחליפו אסור בהנאה ויצא מרשותו א"כ הוי ספק אם יצא מרשותו או לא בזה כיון דאלים חזקת ממון לא חיישינן שמא יצא מרשותו וכעין שכתב הר"ן בסנהדרין דלכך אין ע"א נאמן לומר ראיתי אביכם שהטמין מעות לומר של מעשר שני הוא מכח דהוי הוצאת ממון מרשותו ייע"ש וא"כ ה"כ כיון דאם נאסר בהנאה יוצא מרשותו א"כ הוי ספק ממון ואלים חזקת ממון לכך לא חיישינן לאסרו בהנאה ובע"כ דהתם ס"ל דא"ה הוי שלו מיהו לולי זה נמי לא קשה מידי כיון דחזק' דכאן נמצא כאן הי' אלים טוב' כדמוכח בכמה דוכתי א"כ בשלמא לענין חשש נגיעה בעלמא באין שינוי בגופו ליכא חזקה להיתר רק חזקת היתר לכך חששו ואסרו אבל לענין חשש אחלופי כיון דאיכא נמי חזקה דכאן נמצא כאן הי' ולא נעשה בו חילוף והוי חזקת היתר וחזקה דכנכ"ה לכך לא חיישינן לאחלופי ממש וא"ש ודו"ק והנה בהיותי בזה הגיע לידי חדושי מהריב"ל ח"ד ויש שם חדושים על מס' זו וראיתי שעמד על דברי תוס' הללו דא"כ מהו פריך הש"ס מהא דתנן המפקיד פירותיו אצל עכו"ם הרי הן כפירותיו לשביעית ולמעשר ומהו פריך נימא הא דאורייתא הא דרבנן וכו' ייע"ש ודבריו תמוהין בקושיא זו דמה דאמרינן דהוי כפירותיו של עכו"ם לשביעית ולמעשר קולא הוא ולא חומרא דאדרבא בנכרי לא שייך שביעית ומעשר ובע"כ דהוי לקולא וכמ"ש כל הפוסקים במשנה ההוא ומטעם דהוי בחזקת שודאי החליף וא"כ פריך שפיר אם ודאי הוא מה לי דאורייתא מה לי דרבנן ואדרבא אם בשל תורה תלינן לקולא מכ"ש דראוי לחוש בזה לחומרא אף דהוי דרבנן וז"פ ונכון:

עוד ראיתי במהריב"ל שהקשה על התחלת דבורם מ"ש ובסמוך משמע שהפקיד בחותם א' וכו' דלמה נ"מ הקדימו זה לקושייתם הרי זה בין אם מיירי בחותם אחד או חב"ח קשה מ"ש הנאה מ"ש שתי' וכו' ועוד הקשה דלמה סיימו התוס' דאפילו בהנאה לתסר דניחוש שמא נגע בו הנכרי ונסכו דלמ"ל זה הרי אף אם ניחוש שהחליפו ג"כ קשה כן ייע"ש שהניח בקושיא ולפע"ד חדא קושיא מתורצת בחבתה ועפמ"ש לעיל בישוב קושייתם דשאני הנאה משתי' די"לל דזה הוי כתרי תרי וזה הוי כחדא חדא א"ש די"ל דגם התוס' הרגישו בזה אך כוונתם כך הוא דהנה קיי"ל כל איסורי דרבנן די בחותם אחד רק ביין נסך אף דסתם יינם דרבנן מ"מ בעי חב"ח דמכח חיבת ניסוך טרח ומזייף ולפ"ז א"ש קושיות התוס' דאם הוי מיירי בלא חותם כלל לא הוי קשיא להו די"ל כמ"ש דכ"ח לנסוך רק לתערובת יין ולכך יש חילוק בין שתי' להנאה אך כיון שהקדימו דמשמע דמיירי בחותם אחד וא"כ קשה אם הוי החשש רק מכח תערובת יין הו"ל כשאר דרבנן ולמה לא יהי' די בחותם אחד אף בשתי' ובע"כ דחיישינן לחיבת נסוך טרח ומזייף א"כ כיון דחיישינן לנגיעה קשה מה לי שתי' מה לי הנאה ולכך האריכו בלשונם לומר ליחוש שמא נגע בו העכו"ם ונסכו דמזה הוא דקשיא להו דאם משום אחלופי לא הוי קשיא לי' די"ל כמ"ש לעיל רק כיון דלא די בחותם אחד בע"כ דהחשש לחיבת נסוך א"כ גם בהנאה לתסיר מה"ט וא"ש ודו"ק ולפי מה שתרצו דריב"ב לשטתו צריך לומר אף דלדינא ס"ל דליכא חשש נסוך בזה דאין מנסכין אלא בפני ע"ז מ"מ הנכרי עצמו אף שלא בפני ע"ז דרכו לנסך וחיבת נסוך עליו רק דלדינא אין עליו תורת נסוך כיון דלא הוי בפני ע"ז ומ"מ הנכרי מכוין לנסך אף שלא בפני ע"ז דאל"כ קשה למה לא יהי' די בחותם אחד ככל אסורי דרבנן בע"כ כנ"ל ודו"ק ועיין בק"א סי' ק"ל מ"ש בזה

תוס', ד"ה דאמר רב הלכה כר"א וכו' הנה לפי חלוקם בין לר"ת בין לאידך פירושא קשה למה לא קאמר הש"ס דר"א ור' יוחנן לא פליגי ומר מיירי בנכרי ומר מיירי בישראל חשוד או מר מיירי במפקיד ומר מיירי בשולח והנה לולי דבריהם הי' נראה לחלק עוד בין לכתחלה בין דעבד די"ל דבדעבד די בחותם אחד אבל לכתחלה בעינן ב"ח ובזה הי' אפשר ליישב שיטת הרי"ף והה"ג שהביא הרא"ש שהם תמוהין שפסק כר"א דדי בחותם אחד ואח"כ הביא דברי ר' יוחנן ופוסק כר"י דבעינן חב"ח ולפמ"ש הוי א"ש דכאן לכתחלה כאן בדעבד דלענין בדעבד פסק כר"א דדי בחותם אחד ולענין לכתחלה פוסק כר' יוחנן דבעינן שתי חותמות מיהו קשה א"כ מ"ט לא משני כן הש"ס דר"א ור"י לא פליגי כאן לכתחלה כאן בדעבד וצ"ע

והנה לכאורה קשה לי למה צריכין ביין ב"ח הרי במלתא דרבנן די בחותם אחד רק ביין אף דהוי דרבנן כתבו הטעם מכח דחיבת נסוך טרח ומזייף וקשה הרי בסתם יינם לולי גזרות בנותיהן הוי מותר לגמרי ולא הוי חיישינן לנסוך כלל רק מכח בנותיהן אסרוהו רק כיון דכבר גזרו משום בנותיהן אסרוהו אף בהנאה וא"כ אם מכח עיקר התקנה דהוי משום בנותיהן הוי די בחות' אחד למה נצטרך בזה חב"ח מכח חיב' נסוך הרי בשביל חוב' ניסוך לבד הוי מותר לגמרי ולא הוי חיישינן לי' כלל רק מכח בנותיהן חיישינן לי' ואם משום בנותיהן הי' די בחותם אחד למה נצטרך משום חיבת כסך ב"ח ומה שהי' נראה לי בזה הוא די"ל דוקא ביין שלו ממש בזה כיון דהנכרי חס על ממונו לא עביד לנסכו מן הסתם ולא חיישינן לנסוך זולתי אם חזינן שנסכו אבל בסתם לא חיישינן לניסוך אבל ביין של ישראל כיון דאינו שלו חשוד הוא לנסך טפי ואף בסתמא חיישינן לניסוך ולכך בעי חב"ת שוב מצאתי דבר זה בהר"ן בסוגיין בשם הרמב"ן דבשל ישראל חשודי טפי לנסוך שרוצה להנות לע"ז שלו משל ישראל אבל בשלו אם איתא דנסכי' לא הוי מזבין לי' לכך ליכא חשש רק מכח בנותיהן ייע"ש ות"ל כוונתי לדבריו בזה ובהכי מיושב מה שהקשו התוס' לעיל דף כ"ט דמה פריך הש"ס יין מנ"ל הרי סתם יינם אסור מדרבנן מכח בנותיהן ייע"ש מ"ש בזה לעיל וכעת נראה דא"ש דהנה לקמן שם פריך הש"ס גבי והחומץ שהי' מתחלתו יין פשיטא כיון דאחמיץ פקע לי' איסורי' ומשני הא קמ"ל דחומץ שלנו שהופקד ביד עכו"ם די בחותם אחד מוכח מזה דביין ממש בעינן חב"ח וכן כתב הר"ן בשם הקדמונים להוכיח מן המשנה הזו דקיי"ל בעי ב' חותמות ביין דאין לומר דקמ"ל דחומץ לא בעי כלל חותם בזה פשיטא דעכ"פ חותם אחד בעינן דאטו מי גרע מכל אסורי דרבנן ובע"כ אף בחומץ בעינן חוחם אחד וממילא מוכח דביין בעינן ב' חותמות וא"כ פריך שפיר אם משום בנותיהן יהי' די בחותם אחד ככל אסורי דרבנן ובע"כ מה דבעי ביין שהפקידו ב"ח הוי מכח חיבת נסך דביין של ישראל שייך טפי חיבת נסוך משלו וא"כ מוכח דנסך ממש אסור לכך פריך יין מנ"ל וא"ש ודו"ק

והנה עוד הי' נראה ליישב שיטת הרי"ף והה"ג הנ"ל במה שתמה עליהם הר"ן והרא"ש שפסקו כר"א דבחותם א' מותר בשתי' והעתיקו דברי ר"י שיין משתמר בחב"ח והוא דהנה י"ל כיון דקיי"ל באסורי ד"ת בעינן חב"ח ובאיסורי דרבנן מהני חותם אחד והוא לכאורה מחוסר טעם דמ"ש זה מזה אם בחותם אחד בחזקת משתמר יהי' מועיל אף באיסור תורה ואם אינו בחזקה משתמר למה יועיל בדרבנן ודוחק לומר דבדרבנן הקילו וכו' אך נראה טעם הדבר דהנה הוא משנה מפורשת והובא בסוגיין דהמפקיד פירות אצל עכו"ם הוי כפירותיו של עכו"ם לשביעית ולמעשר א"כ מוכח דהוי בחזקת שהחליפו ודאי ואין ספק בדבר דהרי אף לקולא מחזיקינן לי' כן וכ"ש הוא דפליגי שם ומשוי לי' ספק מוכח דלרבנן הוי בחזקת שודאי החליף ולפ"ז נראה דזה החילוק בין חותם אחד לב' חותמות אחד אינו בחזקת משתמר בודאי אך עכ"פ מרע לי' לחזקה דאינו בחזקת מחליף בודאי דאפשר דלא טרח לזייף א"כ חותם אחד אינו מועיל רק דמרע לה לחזקה שהוא בחזקת מחליף ונשאר הדבר בספק אבל בשתי חותמות הוי בחזקת משתמר בודאי בלי ספק ולפ"ז א"ש דבלא חותם כלל כיון דהוי בחזק' שהחליף בודאי אף בדרבנן אסור אבל בחותם אחד דמשויהו לספק עכ"פ א"כ בדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא ובב' חותמות דהוי בחזקת משתמר בודאי לכך מותר אף בשל תורה ולפ"ז א"ש כיון דבזמן הזה חייבין במעשרות ומדרבנן הוא והנה קיי"ל כל היכי דהוי הספקות סתרי אהדדי אף בדרבנן אזלינן בשניהם לחומרא וא"כ א"ש דמה דקיי"ל כר"א דדי בחותם אחד היינו בח"ל או בארץ כשהיין כבר נפטר ממעשר וכדומה בענין דאין לנו ספק רק לענין יי"נ בזה אמרינן כיון דהוי סתם יינם דרבנן הוי ספק דרבנן להקל ודי בחותם אחד אבל ביין בא"י וכשלא נפטר עדיין מן המעשר א"כ אם הוי ספק לנו לענין מעשר בלבד הוי ראוי לומר ספק דרבנן להקל ולתלות שהחליפו עכו"ם ופטור מן המעשר ואם הוי ספק לנו לענין יי"נ הוי ראוי