עבודת עבודה חלק א יא

והוא מלחמה גדולה וכל המפורשים פירשו מאמר הפסוק כי תצא למלחמה על אויביך על מלחמת היצר אבל אם כבר נעשה חלל בקרבו אין לו עוד כח לפתותו אז נעשה השלום בקרבו כמ"ש בפסוק ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו וז"ש להם בלעם דהנ' לדידהו הי' קשה אם זה הוי מתן תור' למה הוצרך להיות פירסום כ"כ ולזה אמר להם בלעם דאם לא הי' נעשה בפירסום הי' מקום חלילה לכפור במתן תורה והי' חלילה ישראל תמיד פוסחים על שתי הסעיפים אם לקיים התור' אם לא אם הדת אמת או לא חלילה והי' מקום ליצה"ר להכחיש כל מתן תורה אבל כיון שניתנ' בפירסום כזה אין ליצה"ר מקום להכחיש גוף המתן תורה ולכך יהי' ישראל יושבין בשלום ואין בהם מלחמת על גוף מתן תורה ולכך אמר ה' עוז לעמו יתן ומה שהוצרך לזה קולי קולות ואמר ה' יברך את עמו בשלום בלי ספק ומחלוקת כלל והנה בזה נבין מ"ש בתורה פ' בלק נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים ונרא' הכוונ' דהנה ידוע מ"ש רז"ל ולא קם עוד נביא בישראל לא קם אבל באומ"ה קם ומנו בלעם ונרא' הטעם מה דקם באומ"ה הוי נמי לצורך ישראל ע"פ דברי בעל עקרים הנ"ל אילו לא הוי קם באומ"ה לא הי' יודעין ממתן תורה ולא הי' בפירסום ולא הי' מוכח אמונת תורתינו הקדוש' ולכך נתן להם הש"י את בלעם להיות להם לנביא להודיעם ממתן תורה ונעש' הדבר בפירפוס ונוכח אמונת הדת. והנ' החילוק הוי לפ"ז בין שאר נביאים לבלעם דנחזי אנן אם יבא אחד ויגיד לנו דבר שלא ראינו ולא שמענו כלל רמז ורמיזא לאיש כזה יקרא נביא או מגיד כי הוא מגיד דבר חדש אשר לא ידענו מזה כלל אך אם יעמדו כמה אנשים וישמעו קול צעק' גדול' ולא ידעו מה הוא ואחד יש לו ראי' היטב ורואה מה הוא הצעק' ויספר להם הצעק' שאתם שומעים כך וכך אני רואה לזה יקרא רק רואה וחוזה שרוא' מה שאחרים לא ראו אך לא ינתן עליו שם נביא או מגיד בכך ולזה הנה בשאר הנביאים כאמר נביא לגוים נתתיך מחמ' שנתנבא להם דבר אשר לא ראו ולא שמעו ולא ידעו נקרא נביא לגוים אך בלעם כיון שקול הרעם כולם שמעו רק שלא ראו מה קול הרעם הזה והוא ראה שהקול הזה הוא מתן תורה א"כ אינו נביא רק חוזה שראה מה שאחרים לא ראו לכך נאמר עליו כך כאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון אך לא נעשה לנביא רק אשר מחזה שדי יחזה ויודע דעת עליון רק לחזו' מחזה שדי נופל וגלוי עינים אך לא להנבאו' מהו כי לזה לא נתמנה וא"ש

והנה בזה יובן מ"ש בתורה ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלקים יעננו בקול והנה כבר כתבנו בחידושי תורה לדייק מ"ש משה ידבר ולא קאמר משה מדבר וע"ש מ"ש וכעת נראה כך דהנה ודאי אם היו כולם שומעים ממנו ית' כל התור' לא הי' צריכין לעדו' הפירסום כלל אך כיון שצפה הקב"ה שעתידין לשמוע מפי משה ולא מפיו ית' וא"כ יש חשש שיפקפקו במתן תורה לכך ראה ד' לפרסם מתן תורה להיו' בפרסום גדול להיו' זה חיזוק האמונ' וז"ש ולכך ויהי קול השופר הולך וחזק מאד מחמ' שצפה הקב"ה שמשה ידבר לעתיד ולכך והאלקים יעננו בקול ורק ע"י הקול והפרסום בזה ענהו הקב"ה להחזיק דבריו להיו' אמונה לעולם רק ע"י הקול וא"ש ובזה. נבין מ"ש במדרש יתרו בפסוק וידבר אלקים את הדברים האלה הה"ד ארי' שאג מי לא ירא כשהי' הקב"ה מנדבר עיף לא צפצף וכו' והוא תמוה מאי בעי המדרש בזה ומאי שייכו' המדרש זה לכאן וכבר מלתי אמורה בזה וכעת כראה כך דהנה הוי קשה להמדרש מה שהקשו כל המפורשים למה אמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אמר אשר בראתיך ולזה מפרש כך דהנה הקב"ה רצה לפרסם התור' שיהי' בפרסום ולא הספיק הפרסום למין אנושי בלבד רק לפרסם לפני כל הבריו' אף לפני חיות ועופו' ודומם וצומח וכמ"ש משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה א"כ מוכח דגם הארץ הרגיש' מקבל' התור' ולכך רצה הקב"ה לפרסם הדבר לפני הכל ולזה אם הי' אומר אשר בראתיך הנה זה גופו מאן יימר אך האדם מצד שכלו יכול להבין הדבר בעצמו שהקב"ה בראו כמ"ש ומבשרי אחזה אלוה ואברהם הבין הדבר מצד שכלו כן אך זה למין אדם בעל שכל יכול להבין בעצמו אשר הקב"ה יצרו ובראו אבל שאר בע"ח שאין להם שכל זה ואין להם לב לחקור גוף בריאתם ומי בראם לכך לא זכר להם זה אבל יציא' מצרים הרגישו הכל כי הביא הקב"ה מכות מכל הברואים מדומם צומח חי מדבר כדי שידעו הכל מיצ"מ כמו שהי' המכו' בדם וכן כנים והי' בבע"ח כגון ערוב דבר וא"כ כולם הרגישו ביצ"מ ולכך כיין שרצה הקב"ה לפרסם מתן תורה אף ליתר הברואים שאין מין אדם לכך זכר יצ"מ כי זה נודע לכל וז"ש המדרש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא קאמר אשר בראתיך הה"ד ארי' שאג מי לא יירא והרגישו הכל במתן תורה וכיון שרצה לפרסם לכל ולכך זכר הניכר לכל והגלוי לכל וא"ש ונכון

גמרא כלום קבלנוהו ולא קיימנוהו ועל דא תברתהון מ"ט לא קיבלוהו. יש לתמוה דדבר זה סותר מאמר המדרש פרש' יתרו על פסוק בני אם ערבת לרעך וז"ל רבנן אמרי בני אם ערבת לרעך אלו ישראל שהן ערבין בינן לבין הקב"ה וחביבים ישראל שנקראו רעים שנאמר למען אחי ורעי ומה הי' ערבותן אלא בשעה שקבלו ישראל את התורה לא קבלוה אחת מן האומו' אלא ישראל משל למלך שהי' לו שדה והי' מבקש לו אריסין למוסרה להם קרא לראשון ואמר תקבל ממני שדה זו ואמר אין בי כח קשה הימני וכן לשני וכן לשלישי וכן לרביעי ולא קבלוה ממנו קרא לחמישי ואמר תקבל אתה שדה זו ואמר לו הן ע"מ לפלחה א"ל הן משנכנס לתוכה הובירה ע"מ המלך מקפיד אם על אותן שאמרו אין אנו יכולין לקבל' או על אותן שקבלו הימנו ומשקבלא הימנו נכנס והוביר' לא על זה שקבל' כך כשנגל' הקב"ה על הר סיני לא הני אומה שלא בא אצלה ולא קבלוהו עליהם לשמרה וכשבא אצל ישראל אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ולכך בדין הוא שתשמעו ולכך שמעו דבר ה' בית יעקב ואם לאו תענשו בערבות הוי בני אם ערבת לרעך עכ"ל והנה היוצא מן המדרש הזה מפורש דעל מי שלא קיבל ליכא כעס כ"כ כמו על המקבל' ולא קיימוה וא"כ מאי פריך ועל דא תברתהון מ"ט לא קבלוהו הא שפיר טענו אם קבלוהו ולא קיימוה יש עליהם עונש יותר חזק אבל בלא קבלוהו אין עליהם חיוב כ"כ אף דכמה אגדו' חלוקו' הן אבל בזה קשה דדברי המדרש הם מילי דסברא וכמ"ש הראי' ממשל הנ"ל דהשכל מסכים כן וא"כ מאי פריך ועל דא תברתהון וצ"ע כעת בזה לדעתי

והנה ע"פ הנ"ל נראה לפרש מ"ש בפרש' האזינו הלד' תגמלו זאת עם כבל ולא חכם הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור בהנחל עליון גוים וכו' יצב גבולו' עמים למספר בני ישראל:

והנה התרגום פירש עם נבל ולא חכם עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו והוא תמוה וכבר מלתי אמורה בזה בעזה"י וכעת נראה כך דהנה כל דבר הטפל נקרא נובלות והנה ישראל יבקשו היתר לעבור על התור' כיון שעשאן הקב"ה טפל לקבל' התור' כיון שהחזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה אז נתנה לישר' ע"ז בטוחין ישראל שאף אם יעברו ח"ו על התור' לא יענוש אותם ד' כיון דליכא דעדיף מינייהו והרי האומו' לא רצו לקבלה כלל בשלמא אם הי' נותן להם התור' תחל' הי' להם פחד דלמא כשיעברו על התור' ח"ו יחליפם באומ' אחר' אך כעת שרואים שהחזיר הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוהו ואותם עשה רק לכובלו' וטפל א"כ אף אם ח"ו יעברו אין להם במה להחליפם. אך באמ' זה אינו שכבר כתבו המפרשים שאם הי' באמ' הקב"ה מגלה להם מעלת התור' והתענוג שבה הי' גם הם מקבלים אותה רק שבכוונ' דחאס הקב"ה ולא הגיד להם רק הרע להם כדי שלא יקבלוהו ולכך אם הי' רוצה הקב"ה עכשיו לקרב את האומו' ולגלו' להם עיקר התור' הי' מקרבן לו ית' ויש להם אחריו' שלא יחליפם באומה אחרת ומה שהחזיר הקב"ה כלל התורה על האומו' כיון שלא רצה ליתנה להם זה הוי לטובת ישראל וכמש"ל ד"ה מאן גרם להו תברא עדו' שהעידו בעצמן ובחיבורי ספר החיים יעויין שם וז"ש הלה' תגמלו זאת עם נבל מחמת שעשה אותם הקב"ה לנובלות וטפל:

ולכך הם אינם חכמים וסוברין שבאמת הם רק כנובלות ולכך אין חוששין אם יעברו את התורה יאמר שבאמת הם טועין שמה שהחזיר הקב"ה על כל אומה ולשון לא שעשה את ישראל לנובלת וטפל אלא אדרבה הוא אביך קנך ואתה עיקר לו והוא עשך ויכוננך בכך במה שהחזיר הקב"ה עליהם בזה עשך ויכוכנך ולטובתך עשה כן ולא שעלה על דעתו שהם יקבלו את התורה וראי' שהרי זכור ימות עולם וכו' בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם גם מתחלה יצב גבולות עמים למספר בני ישראל ואם מתחלה לא הי' דעתו לישראל למה עשאן מתחלה כמנין ב"י וע"כ דמתחלת בריאת עולם הי' דעתו רק לישראל ומה שהחזיר התור' עליהם הוי רק לטובתך והבן כי קצרתי:

והנה עוד טעם י"ל מה שהחזיר הקב"ה על כל אומה ולשון תחלה להגדיל שבח ישראל ומעלתם שהם קבלו מה שכל האומות לא רצו לקבלה לכך ניכר עי"ז גודל אהבתן אותו ית' שקבלו עליהן דבר קשה מה שכל אומה ולשון לא קבלוהו ויגדל בזה מעלת ישראל ושכרן בזה ויש לפרש בזה מ"ש בתפלת רגלים אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות והוא כפל לשון במילות שונות ולפי הנ"ל א"ש שאמר אתה בחרתנו מכל העמים וכדי שלא תקשה הרי החזיר ה' התורה על כל אומה ולשון תחלה ולכך אמר דלעולם אהבת אותנו ורצית בנו ולא בהם ומה שהחזיר אותה עליהם הוי לרומם אותנו מכחם מה שהם לא רצו לקבלו מזה נתרומם אנחנו יותר וז"ש ורוממתנו מכל הלשונות ויומתק בזה לשונו שאמר ורוממתנו מכל הלשונות היינו מתשובותיהם מה שהשיב כ"א בלשונו למה אין בידם לקבל התור' מזה נתרוממו ישראל וז"ש ורוממתנו מכל הלשונות היינו הלשון של כ"א כדרכו למה מסרבין לקבל התור' בזה נתרומם קרן ישראל והוי רק לטובתינו

כלום כפית עלינו הר כגיגית הנה לפמ"ש במדרש תנחומא פ' נח דהכפי' הוי רק על תורה שבע"פ אבל תורה שבכתב קבלוהו ברצון ודאי לפ"ז קשה מה שאלו כלום כפית עלינו הר כגיגית הרי עכ"פ הי' להם לקבל תורה שבכתב. ואף לפמ"ש התוס' בפ"ט דשבת דלכך כפה עליהם הר כגיגית דאמרו תחלה נעשה ונשמע שמא אח"כ חזרו בהם וכו' קשה ג"כ מה זה שאלה כלום כפית עלינו הר כגיגית אם ס"ל דכפיית הר כגיגית הוי לטובה כמו ששואלין כלום כפית עלינו הר כגיגית א"כ מה זו שאלה כלום כפית עלינו וכו' הרי י"ל ישראל כיון שאמרו תחלה נעשה ונשמע ולכך אף שאח"כ מכח יראה חזרו גמ'