עבודת עבודה חלק א קיט

כפרש"י שהי' יין ביד נכרי הו"ל לפרש כן שהי' מתחלתו יין ביד נכרי ולכך נראה כוונתו דהנה זה ידוע הכלל בכמה דוכתא דהיכי דיש חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא דסתרי אהדדי אזלינן בתר חזקה דמעיקרא דעדיפא מחזקה דהשתא אבל היכי דליכא חזקה דמעיקרא אז אזלינן בתר חזקה דהשתא וא"כ לכאורה הוי קשה למה יהי' נאסר חומץ הנמצא ביד נכרי מספק הרי הוי ספק דרבנן להקל ואין לומר דאזלינן בתר חזקה דהשתא דנמצא ביד נכרי ואמרינן כנכ"ה דא"כ הרי עתה נמצא חומץ א"כ נימא כמו דהשתא הוי חומץ כן הוי גם מעיקרא חומץ ביד נכרי מתחלה ואם לא נלך בתר חזקה דהשתא א"כ שוב הוי ספק דרבנן להקל לכך קאמר דאעפ"כ אסור החומץ מספק ואין להתירו מכח דדלמא קנאו חומץ מיד ישראל דהרי יש חזקה דכנכ"ה ואין לומר דא"כ נימא שהי' חומץ מתחלתו כמו השתא זה אינו דהרי הי' תחלתו יין דתחלתו הוי ודאי יין וא"כ לענין אם הי' יין תחלה ביד נכרי או לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא ואמרינן שהי' יין עד השתא והשתא הוא דהחמיץ ולענין ספק אם קנאו חומץ מיד ישראל או לא בזה אזלינן בתר חזקה דהשתא דכנכ"ה וגם בלאו חזקה דמעיקרא הוי א"ש דבשלמא אם הי' אפשר לומר דחומץ זה נולד מתחלתו כך שפיר הוי שייך ממ"נ זה דאם לא נלך בתר כנכ"ה הוי ספק דרבנן ואם כלך בתר חזקה דכנכ"ה הוי ראוי לומר כמו דהשתא הוא חומץ כן הוי חומץ מעיקרא אך התנא קאמר שמתחלתו הי' יין א"כ לומר שהי' חומץ מתחלתו זה דבר נמנע דכל חומץ הוי יין מתחלתו או עכ"פ רוב חומץ הוי יין תחלה ורוב עדיף מחזקה וא"כ כיון דיין הי' ודאי לענין אם קנאו מן הישראל או הי' מתחלה ביד הנכרי אזלינן בתר כנכ"ה לכך אף ספק דרבנן להחמיר ולפ"ז הנה הפר"ח חולק על הש"ך ביו"ד סי' ק"י והביא בשם הרמב"ם שמחלק דספק דרבנן בים לו עיקר מן התורה הוי לחומרא באיתחזק איסורא אבל דרבנן דלא הוי עיקרו מן התורה הוי ספקא לקולא אף דאיתחזק איסורא ולפ"ז מוכח היכי דאין לו עיקר מן התורה אף ביש חזקה המסייע לאיסור הוי ספקו לקולא וא"כ מוכח שפיר דיין הוי לו עיקר מן התורה ולכך הוי ספקו לחומרא כיון דיש חזקה המסייע לו דחזקה דכנכ"ה אבל אם נימא דלא הוי עיקרו מן התורה א"כ מה בכך דהוי חזקה דכנכ"ה סוף סוף ראוי לומר בי' ספקא דרבנן לקולא ולכך פריך הש"ס שפיר דממתניתין דאסרה חומץ אף בספק מוכח דיש לו עיקר מן התורה וקשה יין מנ"ל וא"ש ודו"ק מיהו בהיות כן קשה לי מהו פריך אח"כ פשיטא וכי משום דאחמיץ פקע לי' איסורא מהו פריך פשיטא הרי י"ל דטובא קמ"ל דאף בספק אסור וצ"ע ואפשר כיון דבלא"ה כתבו התוס' דהוי מצי לתרץ דקמ"ל לדיוקא אלא דקמ"ל חדא דאית בה תרתי א"כ גם בזה י"ל כן ועדיין צ"ע בזה ועיין בק"א סי' קכ"ג מ"ש בזה ג"כ בק"א שלי והנה ע"פ דברינו הנ"ל די"ל דפרכת הש"ס הוי יין מנ"ל ולמה מחמירין בספקו כיון דאין לו עיקר מן התורה י"ל גם מה שהקשו התוס' אח"כ דמהו פריך יין מנ"ל מי נפיק יין מכלל זבח ולפמ"ש י"ל כך דבשלמא השתא דכתיב יין נסך מפורש לאיסור לכך אמרינין אף סתם יינם נחשב עיקרו מן התורה ולכך אף ספקו לחומרא אבל אם לא הוי לנו מקרא מפורש ביין נסך רק הא דהוי ככל זבח א"כ איך נימא דספק יי"נ אסור אף בסתם יינם מכח דהוי עיקרו מן התורה הרי לזה אין לו עיקר רק מכח היותו בכלל זבח והרי זבח גופו לא אסרו בסתם בהמה וסתם בהמה של עכו"ם מותרת ולא אסרו רק בידוע שהוא זבח וא"כ איך נימא להחמיר בסתם יינם אף בספק ממ"נ אם נדון בפ"ע שהחמירו ביין יותר א"כ הוי ספק דרבנן להקל ואם נאמר דהוי עיקרו מן התורה הרי עיקרו מן התורה אינו רק מכח היותן בכלל זבח וזבח גופו מותר בו בסתם בהמה הן בחיים הן בשחוטין ואיך יהי' טפל חמור מן העיקר לכך לח שייך לומר בזה דיש לו דין עיקר מן התורה ולכך איצטריך לגלות דיש קרא בפ''ע דיין נסך אסור לכך שוב מחמירין בספקו מכח דהוי ספק דרבנן ביש לו עיקר מן התורה ואפשר דאין כוונת התוס' בקושייתם על הש"ס דלמ"ל קרא לאסור רק על גוף התורה קשה לו דלמה כתבה התורה יין בפ"ע כיון דהוי בכלל זבח ועל גוף התורה לא שייך התירוץ שלי כיון דזה הוי רק דרבנן ועלה תרצו דגם מן התורה צריך קרא בפ"ע דהוי ענינים שונים דילפינן מני' כל דדמי לניסוך כגון זריקה המשתברת ודו"ק מיהו אם קושייתם הוי על התורה י"ל דקמ"ל לענין רביעית דאם הוי בכלל אכילה הוי בכזית כיון דכתיב ישתו יין נסיכם אינו חייב רק ברביעית וא"ש ודו"ק

בא"ד וא"ת יין שנתנסך למ"ל קרא מי יצא מכלל זבח הנה לעיל ישבתי קושיות התוס' די"ל דהש"ס פריך דאם אין יין מפורש בכתוב בפ"ע בשביל מה דהוי בכלל זבח לא הוי נחשב עיקרו מן התורה ואח"כ כתבנו די"ל דקושיו' התוס' הוי על התור' עצמ' למה כתבה ליין בפ"ע ותפוק ליה דהוי בכלל זבח אך כתבנו די"ל דהתור' כתב' כן ללמוד לשיעור יין ברביעית כיון דכתי' ישתו הוי בכלל שתי' ברביעי' אבל אם הוי נלמוד מכלל זבח דכתי' לשון אכילה הוי בכזית וא"כ ממ"נ לק"מ על התורה לא קשה די"ל דקרא לקולא קאתי ללמוד דשיעור שתי' הוי ברביעית ועל הש"ס דפריך יין מנ"ל אף דבש"ס לא נזכר השיעור במשנה מ"מ כוונת הש"ס הוי לענין ספק אם יש לו עיקר מן התורה והנה בדרך הנ"ל נראה דמיושב גם מה שהקשו התוס' בתחלה דמה פריך יין מנ"ל הרי אסור משום בנותיהם וא"צ לבא לתרוצינו הנ"ל מכח עיקרו מן התורה רק י"ל דהנה מן המשנה גופו מוכיח דשיעור יין הוי רביעית דאל"כ קשה למה נקטה המשנה תחלה דין יין ואח"כ דין עורו לבובין דאסור משום תקרובת ע"ז והרי תקרובת ע"ז אסור מן התורה וסתם יינם רק דרבנן ואף אם הוי מן התורה הן אם הוי בכלל זבח או מקרא דישתו יין נסיכם הכל נאמר ברישא תקרובת והו"ל לאשמענין תחלה דין תקרובת ואח"כ דרך לא זו אף זו לאסור אף סתם יינם ובע"כ מדנקט תחלה יין מוכח דהמשנה מיירי מיין האסור מן התורה וכיון דיין הוי שיעורו ברביעית דהוי טפי מכזית לכך נקט להיפוך יין תחלה דהוי שיעורו ברביעית דהוי טפי ואח"כ קמ"ל דרך לא זו אף זו דאף בכזית אסור והיינו בתקרובת ע"ז דהוי בכזית והוי לא זו אף זו וא"כ שפיר פריך כיון דמוכח דמיין של תורה מיירי שיעורו ברביעית קשה יין מנ"ל וא"ש ודו"ק ועיימ"ש בש"ס ד"ה והחומץ פשיטא וכו' גם עיין דף ל"א מ"ש בישוב קושייתם עוד ייע"ש

תוס' ד"ה אתיא שם שם מעגלה ערופה וכו' עיין במהרש"א מ"ש ולא מצאתיו בגיטן ואין לדבריו הבנה כלל דגיטן מאן דכר שמי' הכא ובפ' נגמר הדין באמת איתא שם הך מלתא דילפינן מת מע"ז ואין לומר דדבריו שייכין אל דבור הקודם הנה גם זה איתא שם בגיטן ייע"ש ולא ידעתי מקום לפתרו והנה כוונת קושייתם למה צריך ללמוד תקרובת ע"ז ממת ומת מעגלה ערופה ניליף מת מע"ז עצמה דודאי אסורה בהנאה ואח"כ ניליף תקרובת ע"ז ממת אך לדירי תמוה לי תרוצם מ"ש דהתם משתשין משמשין גמרינן דבשלמא התם שפיר קאמר דאביי רוצה ללמוד דהזמנה מלתא במת מעגלה ערופה ורבא רוצה ללמוד מע"ז דהזמנה במת לאו מלתא לכך שפיר קאמר דאין ללמוד הזמנה במת מעגלה ערופה דשאני עגלה ערופה דהיא גופה קדושה אבל תכריכי המת דהוי רק משמשין ראוי לדמות לשמש ע"ז דלא שייך בהו הזמנה אבל כאן הרי סוף סוף משמשי עכו"ם אסורין בהנאה ג"כ וא"כ שפיר ראוי ללמוד גז"ש דעת מע"ז עצמה דאם משמשי עכו"ם אסורין מכ"ש מת עצמו וסוף סוף ניליף מת מע"ז עצמה:

בא"ד אתיא שם שם מעגלה ערופה וכו' הנה המשל"מ בפי"ד מה' אבל הביא שם דברי הרמב"ם דס"ל דמה דמת אסור בהנאה הוי רק דרבנן וקרא דגז"ש הוי רק אסמכתא ייע"ש שנדחק מאין הוציא הרמב"ם כן ולפע"ד נראה דהרמב"ם הוכיח כן מקושיות התוס' הנ"ל דהוי קשה לו קושיות התוס' הנ"ל לילף מע"ז עצמה דאסור מת בהנאה ומה שתרצו התוס' לא ניחא לי' כמו שתמהתי לעיל על זה ולכך ס"ל להרמב"ם כך דהנה לכאורה אין מקום לקושיות התוס' בזה די"ל כיון דמפורש בתוס' פ"ב דפסחים דף כ"ז דבע"ז אף שלא כדרך הנאתו אסור כיון דלא כתיב ביה אכילה שכתבו שם דבקדשים מותר שלא כד"ה כיון דעיקר מעילה ילפינן חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיב אכילה ייע"ש וא"כ לפ"ז י"ל כיון דעיקר איסור דעגלה ערופה הוי מכח דכפרה כתיב בה כקדשים א"כ ממילא מותרת שלא כד"ה דהרי בקדשים עצמן מותר שלא כד"ה וא"כ אם ילפינן מת מע"ז הוי אסור בי' אף שלא כד"ה אבל אם ילפינן מעגלה ערופה לא נאסר רק כדרך הנאתן ושלא כדרך הנאתן מותר לכך ילפינן מת מעגלה ערופה להתיר שלא כדרך הנאתן אך קושייתם הוי כיון דקיי"ל היכי דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן וא"כ הוא גופא קשיא למה נלמדנו מעגלה ערופה להתיר שלא כד"ה ניליף מע"ז לאסור אף שלא כד"ה אך זה אם נימא דהוי איסור תורה אבל אם הוי רק איסור דרבנן אז הוי להיפוך דבדרבנן אזלינן לקולא ולכך שפיר אסמכי' לעגלה ערופה ולא אסמכי' לע"ז כדי להורות דמותר במת שלא כד"ה ומקושיות התוס' הנ"ל הכריח הרמב"ם דהוי רק דרבנן דאל"כ נלמוד מע"ז עצמה

והנה גם אם כאמר דאיסור מת בהנאה הוי מן התורה יש ליישב קושייתם בדרך הנ"ל דהנה במת כתיב שני פעמים שם דהרי כתיב ותמת שם מרים ותקבר שם וכיון דכתיב שני פעמים שם מוכח דגלי קרא שני גז"ש דהיינו לרבא דס"ל שם הזמנה לאו מלתא הוא ויליף שם שם מע"ז וא"כ שם ילפינן מת מע"ז וכאן ילפינן שם שם מעגלה ערופה והנה ידוע מה דפליגי הרמב"ם והרשב"א במת עכו"ם אם אסור בהנאה או לא עיין בבה"י יו"ד סי' שמ"ט ובמשל"מ פי"ד מאבל והנה טעם המתירין הוא דס"ל דהאי קרא דוהמת שם מרים בישראל מיירי אך אם נאמר דילפינין מת מע"ז עצמה לענין איסור הנאה ודאי אף מת נכרי אסור כיון דבע"ז מיירי שם מגוים כמ"ש שם בהך קרא את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים ואז אף מת גוי יהי' אסור אבל אם ילפינן איסור הנאה מעגלה ערופה אז ממילא כיו?ן דבמרים בישראל מיירי ולהיפוך נכרי לא נרמז לא בזה ולא בעגלה ערופה לכך יהי' מותר בנכרי ולכך כראה דדין זה יהי' תלוי בפלוגת' דאביי ורבא הנ"ל דלרבא דס"ל דלענין הזמנה לא מסתבר ללמדו מעגלה ערופה רק מע"ז מכח דמשמשין ממשמשין גמרינן וא"כ כיון דגלי קרא במת ב' פעמים שם מוכח דחד ללמדו מע"ז וחד מעגלה ערופה וא"כ אם הוי ילפינן גם איסור הנאה מע"ז למ"ל גז"ש דעגלה ערופה ובע"כ דגלי קרא דלענין איסור הנאה לא ניליף מע"ז דא"כ גם שלכ"ה יהי' אסור וכן יתסר אף בנכרי לכך גלי קרא דניליף טפי מעגלה ערופה ומותר מת שלא כד"ה וה"ה דמת נכרי מותר ובפרט כיון דלרבא מקשינן לקולא לענין הזמנה דלאו מלתא והוי הך גז"ש דשם