עבודת עבודה חלק א קיח

פקע איסורי' בפ"ע אינו ראוי לאדם וע"י מים הרי המים היתר הם ומהו פריך פשיטא ומוכח מזה כהרא"ש שם ולא כהי"א מיהו י"ל דהי"א לא קאמרי רק בחרכו קודם זמנו דהוי קודם איסורו אבל היכי דכבר נאסר בזמן שהוי ראוי ממש לא פקע שם איסורו מני' כל זמן שראוי על ידי דבר אחר ודו"ק מיהו היותר קשה מזה לדעת רבינו יונה שהביא הרא"ש והמג"א סי' רט"ז גבי מוס"ק דחתיכת נבלה הנטמן בדבש ונעשה דבש מותר דהוי נשתנה לדבר המותר והמג"א הקשה עליו מבכורות דאמרינן חלב חידוש הוא דדם נעכר ונעשה חלב ייע"ש והח"י תירץ דהתם אם הוי ס"ד דכל חלב אסור א"כ לא הוי נחשב נשתנה לדבר המותר לכך הוי ראוי לאסרו באמת אבל גבי דבש כיון דדבש היתר הוא א"כ הוי הנבלה משתנה לדבר המותר ומותר ייע"ש וא"כ קשה הכא מהו פריך הרי זה פשוט דחומץ שלנו אין בו מגע נכרי וא"כ כיון דלפי מה שהוא לפנינו חומץ הוא מותר ולא שייך בו יין נסך א"כ אף שמעיקרא הוי יין מה בכך הרי נשתנה לדבר המותר ולמה יגרע מנבלה הנעשה דבש שהוא מותר ומה פריך פשיטא כיון דהחומץ פקע לי' איסורא הרי שאני ושאני דהוי נשתנה לדבר המותר ולכאורה מזה סתירה גדולה לדברי רבינו יונה ומוכח דלא אמרינן אשתני לדבר המותר אך ליישב דברי רבינו יונה הי' נראה דמזה ראי' למ"ש אני בחדושי שם לחלק דהיכי דהוי רק חד גורם להשתנות בזה אמרינן דנשתנה לדבר המותר אסור דמה בכך דנשתנה לדבר המותר אסור כיון דעכ"פ בא מן האיסור וגורם איסור הוא אבל היכי דהוי גם גורם היתר בזה אמרינן ממ"נ אם מצד גופו הרי נשתנה לדבר המותר ואם מפאת גורם איסור הרי הוי גם גורם היתר והוי זוז"ג ייע"ש וא"כ א"ש דהכא כיון דלא הוי גורם אחר רק היין בעצמו נעשה חומץ לכך פריך שפיר פשיטא כיון דאחמיץ פקע לי' איסורא דאין לומר דהוי נשתנה לדבר המותר דמה בכך עכ"פ גורם לו הוי היין ואף הבא ע"י גורם איסור אסור וא"ש אבל לדעת הח"י קשה מסוגיא זו אך ליישב דבריו נראה דא"ש ואדרבא בזה יתיישב מה שהקשו התוס' דהו"ל לתרץ דקמ"ל דבחומץ לא שייך ניסוך והוא דהנה לעיל הקשינו לפי מה שפרשנו בלשון המשנה דלכך נקט שהי מתחלתו יין לאשמועינין דאף בספק שלא ידענו אם בא ליד הנכרי כשהוא חומץ או כשכבר הי' יין נמי אסור מספק א"כ מהו פריך הש"ס פשיטא הרי טובא קמ"ל דאפילו בספק אסור ועיימ"ש בזה לעיל וכעת נראה כך דאדרבא בזה יהי' מיושב גם קושיות התוס' הנ"ל דהנה בפ"ק דנדה ופ"ד דקידושין גבי ורמי חביות אמקוה פריך שם אדרבא העמד יין על חזקתו ופירש שם המרש"א דמה אולמא דהך חזקה מהך חזקה ופירשו המפרשים מכח דחזקת יין הוי כחזקת הגוף ואלים טפי משאר חזקות ייע"ש והנה מה שחזקת יין הוי חזקת הגוף היינו אם נימא דחומץ הוי מין אחר מיין ואינו ממין הראשון הוי כנשתנה לדבר החדש ממש וראוי לילך בתר חזקה דמעיקרא דהוי חזקת הגוף אבל אם חומץ לא הוי מין אחר נגד יין א"כ לא נקרא חזקת יין חזקת הגוף ואינו רק כשאר חזקה ולא אלים משאר חזקה ואף אם נחשב חזקת הגוף מ"ע להיות אלים מחזקת היתר לא שייך רק אם הוא מין אחר לגמרי אבל אם אינו מין אחר ממש להיות נחשב נשתנה לא אלים מחזקת היתר דהוי נמי חזקה דמעיקרא ודו"ק והנה לפ"ז י"ל דמה דאיצטריך התנא לאשמוענין דאף ספק חומץ של נכרי אסור אף דיש לו חזקה דמעיקרא שהרי מתחלה הוי יין וראוי לומר השתא הוא דהחמיץ היינו דהוי ס"ד כיון דיש חזקת היתר דמעקרא להיפוך דהרי מקודם שנגע בו הנכרי הוי מותר וספק אם נגע ונאסר וראוי לילך בתר חזקת היתר או עכ"פ סלק חזקה נגד חזקה והוי ספק דרבנן להקל לכך קמ"ל דאף ספק חומץ אסור אך זה אם נימא דחזקה יין לא הוי חזקת הגוף אבל אם נימא דחזקת יין הוי חזקה הגוף פשיטא דחזקת הגוף עדיף מחזקת היתר וא"כ קשה פשיטא דגם ספק אסור דראוי לאוקמא אחזקה דמעיקרא והשתא הוא דאחמיץ וזה הוי קושיות הש"ס למ"ל שהי' מתחלתו יין לאשמוענין דאף ספק אסור הרי אף אם הוי נקט סתם חומץ נדע נמי דאף ספק אסור דאין לומר דאזלינן בתר חזקת היתרא דהוי ספק השקול וספיקא דרבנן לקולא דהרי זה ודאי דחזקת הגוף עדיף משאר חזקה וראוי לומר העמד יין על חזקתו דאין לומר דהוי ס"ד דחזקת יין לא נחשב חזקת הגוף דא"כ קשה פשיטא דחומץ של נכרי אסור דאטו כיון דאחמיץ פקע לי' איסורי' ואין לומר דהוי ס"ד כיון דנשתנה לדבר המותר מותר דא"כ אם קמ"ל זה בע"כ מוכח דחומץ הוי ענין אחר מיין והוי כגוף חדש דבלא"ה לא הוי נשתנה לדבר המותר ובע"כ מוכח דחומץ הוי מין אחר א"כ ממילא הוי חזקת יין חזקת הגוף ממילא מוכח דאף בספק אסור ולמ"ל למתני שהי' מתחלתו יין במה שמתני רק חומץ של נכרים אסור ממילא נדע דאף בספק אסור וע"ז משני הש"ס דהוי ס"ד דלעולם חזקת ייו לא הוי חזקת הגוף דחומץ לא הוי כמין אחר ממש ולכך יש כנגדו חזקת היתר ומה דנקט דחומץ של נכרים אסור היינו לרבותא אחרת דחומץ שלנו מותר בחותם אחד ולעולם י"ל דחומץ לא הוי כמין אחר ולא הוי חזקת הגוף והוי ס"ד דכנגד חזקה יין יש חזקת היתר והוי ספק דרבנן להקל לכך קמ"ל שהי' מתחלתו יין אזלינן טפי בתר חזקת יין והשתא הוא דאחמיץ ואף ספיקו אסור וא"כ בזה מיושב גם קושיות התוספות די"ל דמה דנקט שהיה מתחילתו יין יהי' הכונה כפרש"י דקמ"ל שהי' ביד הנכרי יין אבל אם הוי יין ביד ישראל וחומץ ביד נכרי מותר ונשמע מזה דמגען בחומץ שלנו מותר ולכך פריך הש"ס למ"ל למתני שהי' מתחלתו יין לאשמענין בקיצור שחומץ של נכרים אסור וממילא נדע כי חומץ שלנו מותר דאל"כ קשה פשיטא דאסור דמהו קמ"ל כיון דאחמיץ פקע לי' איסורי' ובע"כ דהוי ס"ד דנשתנה לדבר המותר א"כ תינח אם מגען בחומץ שלנו מותר הוי נשתנה לדבר המותר אבל אם מגען בחומץ שלנו אסור א"כ לא הוי נשתנה לדבר המותר ופשיטא כיון דאחמיץ פקע כי' איסורי' ובע"כ מדין חומץ של נכרים דאסור נשמע דמגען בחומץ שלנו מותר ולמ"ל עוד שהי' מתחלתו יין לאשמענין דמגען בחומץ שלנו מותר בלא"ה אם נקט רק חומץ של נכרים אסור נדע דמגען בחומץ שלנו מותר ולמל עוד שהי' מתחלתו יין וא"ש ודו"ק ומיושב קושיות התוס' ודו"ק

והנה ע''פ דברינו י"ל קושיות התוס' לעיל ד"ה יין מנ"ל שהקשו דהרי סתם יינם הוי דרבנן משום בנותיהן וכו' ולפמ"ש י"כ הכונה כך די"ל דשני הכללים איתנהו דהכלל של הח"י אמת דלא שייך לומר נשתנה לדבר המותר רק אם משכחת לה שם ההיתר בפ"ע אבל אם לא משכחת לה שם ההיתר בפ"ע לא שייך לקראו נשתנה לדבר המותר וגם כלל שני אמת דהיכי דהוי רק חד גורם איסור אף בנשתנה לדבר המותר אסור כיון דעכ"פ הוי גורם איסור ובזה יתיישב הכל דהנה התוס' הקשו דלמה ולד טרפה מותר הרי עובר ירך אמו ותרצו כיון דהטעם דטרפה אסורה דאינה חי' ועובר זה חי הוא א"כ מוכח אף דלכל דבר הוי כירך אמו כיון דבא ממנו לענין דבר התלוי בטעם היכי דלא שייך אותו הטעם לא הוי כירך אמו וא"כ ה"נ בשלמא ביין נשך ממש שאסור מצד איסור גופו כך אף שנעשה חומץ אסור אף דנשתנה לדבר המותר וראוי להיות מותר מ"מ הרי הוי גורם איסור עכ"פ כיון דעכ"פ בא מיין ולכך אסור אף דנעשה חומץ אבל בסתם יינם דאינו אסור מצד גופו רק מכח בנותיהם א"כ תינח היכי דהוי יין שייך בו חשש בנותיהן אבל כיון דנעשה חומץ ובחומץ לא שייך חשש בנותיהן דאל"כ גם מגען בחומץ יתסר ובע"כ דבחומץ לא שייך חשש בנותיהן א"כ אף שהי' יין תחלה כיון דנשתנה לחומץ ראוי לומר דנשתנה לדבר המותר הוי מהו אמרת הרי עכ"פ הוי גורם איסור הרי עיקר הטעם של גוף האיסור הוי רק מכח בנות הן וכיון דבחומץ לא שייך זה ראוי להיות מותר ובע"כ הטעם דאסרו אף בנעשה חומץ היינו מכח דנהי דמתחלה גזרו בסתם יינם משום בנותיהן מ"מ כשכבר גזרו עליו עשאוהו כיין נסך ממש ויין נסך ממש יש בו איסור גופו ואסור אף בנשתנה מכח גורם איסור ולכך פריך הש"ס שפיר יין מנ"ל דהוי איסור גופו מן התורה דאם משום בנותיהן הי' ראוי להיות מותר כיון דאחמיץ ונשתנה לדבר המותר ובע"כ דגזרו אטו יין ממש והש"ס פריך שפיר פשיטא דהיינו מה דנקט שהי' מתחלתו יין לאשמועינין דבבא ליד עכו"ם כשכבר החמיץ שמותר כפירש"י זה הוי למותר דממה שתנא רק וחומץ של ככרים נמי יהי' מוכח דמגען בחומץ מותר דאז שפיר הוי ס"ד כיון דנשתנה לדבר המותר יהי' מותר קמ"ל דאסור אבל אם מגען בחומץ שלנו אסור לא הוצרך למתני חומץ כלל דפשיטא הוא כיון דאחמיץ פקע לי' איסורי' הרי לא נשתנה לדבר המותר וא"ש ודו"ק כן נראה לפרש הסוגיא דרך פלפול. יהא רעווא שיהי' אמרינו לרצון לפני אדון כל

רש"י ד"ה שמעמידין אותה בקיבת ע"ז שאסורה מפני תקרובת וגבי ע"ז אפילו פירשא בעלמא אסורה דניחא לי' בנפחא כמ"ש בגמרא בעניי לא הבנתי פירש"י הללו דהש"ס לא קאמר לחלק כן רק בין קיבת ע"ז לקיבת שור הנסקל דלכך בשור הנסקל מותרת הקיבה ובע"ז אסור מכח דבע"ז ניחא לה בנפחא ולא בשור הנסקל אבל בין עולה לע"ז לא קאמר חילוק זה דודאי גם בעולה שייך לומר ה"ט דניחא לי' בנפחא ועוד אם נימא דבעולה לא שייך ניחא לי' בנפחא קשה מהו קאמר לעיל והרי קבת עולה חמורה מקיבת נבלה וכו' מה בכך שהוא חמורה סוף סוף יש לחלק בזה דגבי עולה בדעתו תליא מלתא והמקדיש אין דעתו על הפירשא לכך מותר מן התורה דסתם מקדיש אין דעתו על הפירשא אבל בנבלה דהוי איסורא דממילא ולאו בדעתו תליא מלתא לכך גם הפירשא אסור ומה פרכא הוא זה ובע"כ דס"ל דגם בעולה שייך ניחא לי' בנפחא והוי דעתו גם על הפירשא ומוכח דלא כדעת רש"י והש"ס דנקט הך טעמא היינו רק לחלק בין ע"ז לשור הנסקל בזה קאמר די"ל טעמא אחרינא וא"צ לבא לטעם נא ידבק בידך מאומה וכו' אבל בין עולה לע"ז ודאי הוי רק טעם השני המפורש בש"ס לקמן מכח דשאני ע"ז דכתיב בי' לא ידבק בידך מאומה ופרש"י צ"ע בזה

תוס' ד''ה יין מנ"ל וכו' הנה לולי דבריהם הי' נראה כיון דבמשנה נקט והחומץ של נכרים שהי' מתחלתו יין והנה רש"י פירוש שהי' יין מתחלתו ביד נכרי לאפוקי היכי דזבין הנכרי חומץ מיד ישראל והנה יש לעיין בחומץ ביד נכרי וספק אם הי' יין בידו הו קנהו חומץ מה דינו ולכאורה נראה כיון דסתם יינם הוי רק דרבנן ח"כ הו"ל ספק דרבנן ולהקל אך כד דייקינן נראה דאף זה אסור כיון דיש כאן חזקה דכאן נמצא כהן הי' א"כ כיון דיש כמה דעות דס"ל דספק דרבנן באיתחזק איסורא אסור א"כ מוכח דהיכי דיש חזקה אף בספק דרבנן אזלינין לחומרא א"כ ה"נ כיון דיש כאן חזקה דכנכ"ה ומתחלה הי' ביד נכרי אזלינן בספקו לחומרא ונראה דכן יהי' מוכח מלשון המשנה דנקט והחומץ שהי' מתחלתו יין וקשה מה כוונת התנא בזה דפשיטא דכל חומץ שבימי הש"ס הוי תחלתו יין ואם כוונתו כפרש''י