עבודת עבודה חלק א י

כן הי' רצונו יתב' וא"כ מגיע להם שכר בעד המעשה אף שהוי שלא בכוונה ולכך תינח בכל עשייתם בעסקיהם שלא כוונו כלל לשם מצוה רק להנאת עצמם וא"כ הוי כמתעסק בעלמא לכך לאו בת מינה לא מחריב בה ונחשב לפי דעתם למצוה אף שהם לא כוונו לכך אבל בבנין הבית שכוונו לשם רק לקבל שכר זה הוי בת מינה ובת מינה מחריב בה וזה ודאי לא נחשב להם למצוה כלל כיון דהוי שלא לשמה ובנכרי אינו מצוה כלל לכך לא יכלו לטעון תחלה אנן בנינן. מיהו ליפרוך הק"ו מרומי שפיר הוי פירכא דעכ"פ הן החריבו והן בנאוהו ועכ"פ עדיפא מדידהו וא"ש ודוק והוא נכון בעזה"י

גמ' מי בכם מגיד זאת ואין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התור' אשר שם משה ויש לדייק למ"ל להביא ראי' מזאת התורה אשר שם משה ולא כפשוטו כיון דאמר תחלה שיטול הקב"ה ס"ת בחיקו א"כ י"ל מ"ש מי בכם מגיד זאת היינו ע"כ על זאת שמונח בחיקו וממ"נ אם בלא"ה גמרא גמור לה דיטול הקב"ה בחיקו לא הוצרך כאן ללמוד מזאת התורה רק כפשוטו מי יגיד זאת שמחזיק בחיקו ואם לאו גמר כן מגמ' רק מהך דרישא דמי בכם מגיד זאת למד דיחזיק ס"ת בחיקו הרי א"כ לא נשמע מכאן כלל לפמ"ש ואין זאת אלא תורה א"כ דהוי שאלתו סתם מי יגיד התורה ואין ראי' שוב שיחזיק שוב בחיקו אך כראה דזה ראי' לדברינו הנ"ל שמה שיטול ס"ת בחיקו זה יהי' התשלום שכר וא"כ א"ש די"ל דודאי גמרא גמיר לה שיחזיק ס"ת בחיקו ואעפ"כ א"א לו לפרש מ"ש מי בכם מגיד זאת היינו מה שמחזיק בחיקו שהרי זה יהי' תורה החדשה שישלם בהשכר ומנין ידעוהו תחלה ואף ישראל עדיין לא ידעוהו לכך מוכרח לפרש דמי בכם מגיד זאת הכוונה על התורה שנקראת זאת וא"ש ודוק ועיין ברש"י ד"ה ולאום מלאום יאמץ דמפרש דמקרא דיגיד זאת יליף ס"ת ייע"ש

והנה מה שנקרא התורה כאן בלשון זה דוקא נראה הכוונה עפמ"ש בחידושי תורה בפ' ואתחנן בפסוק אז יבדיל משה שלש ערים וכו' וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל וכתבנו סמיכות הפסוקים היינו דאין התורה ניקנית אלא ע"י יסורין כמ"ש חז"ל גם גלות בעינין להתורה כמ"ש חז"ל בפסוק והם תכו לרגליך ישא מדברותיך וכן במנחות גבי אבימי גמרא איתעקר לי' ואתא לגבי דר"ח לא דכירי גמ' ופריך לשלח לגבי דר"ח דליתי' גבי' ומשני הכא מיסתייע מילתא ובפירש"י וא"כ מוכח דענין הגלות הוי סיוע רב ללימוד התורה וז"ש אז יבדיל משה שלש ערים וכו' וזאת התורה אשר שם משה נמי צריך הוא לגלות ויסורין ג"כ. ולכך א"ש כאן דודאי הי' הרבה באומות שלמדו תורה ובאמת אמרינין לקמן דנכרי שיושב ועוסק בתורה הוי ככ"ג וא"כ הי' בידם לבקש שכר לימוד התורה אך לא עדיפי מישראל ובישראל אין מעלה של לימוד התורה רק הלימוד מתוך הדחק וגלות ולא הלומד מתוך הרווחה ומתוך ריבוי תענוג ולכך יעזבו הם טענת לימוד התירה ויטענו שהיו עושין גשרים וכו' כדי שיעסקו ישראל בתורה וכיון שישראל עסקו בתורה מתוך הדחק והוי ע"י העכו"ם לכך נחשב כאילו הם עסקו כן מתוך הדחק וכשיאמר להם הקב"ה שכולם לא עשו אלא לצורך עצמן אז יאמר להם מי בכם מגיד זאת דאף שיש בכם לימוד תורה אך מי בכם יגיד זאת שילמוד תורה מתוך הדחק כמ"ש וזאת התורה וא"ש

גמ' הכי מצי למימר הכי והכתיב ה' מסיני בא וכו' וכתיב אלוה מתימן יבא וכו' מה בעי הקב"ה בשעיר ומה בעי בפארן אלא מלמד שהחזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוהו עד שבא אצל ישראל וקבלוהו קשה אכתי מנ"ל דהחזיר התורה על כל אומה ולשון דילמא דוקא על שעיר ופארן החזיר שהם מזרע אברהם אבל על שאר אומות לא החזיר כלל וא"כ ל"ק כלום דאפשר לומר מ"ש כלום נתת לנו ולא קבלנוהו פרס ושאר האומות יאמרו כן ולא שעיר ופארן ומאי פירכא אך נראה דבזה יתיישב מה שהקשו התוס' דתרתי פסוקים למה מביא כאן ובחדא סגי אך י"ל דהקושיא מתורצת בחברתה די"ל דהנה הוי קשה להש"ס תרי קראי ל"ל כיון דכתיב בתורה ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן למ"ל אידך קרא דאלוה מתימן יבאו קדוש מהר פארן לזה מפרש הש"ס דהקב"ה הי' בשעיר ופארן שני פעמים דהנה בראשית כל הי' הקב"ה בשעיר ופארן אולי הם יקבלו התורה כי הם זרע אברהם ולהם משפט הבכורה ולכך יהי' אצלם תחלה ואח"כ כשסרבו הלך אצל כל אומה ולשון וכשגם הם סרבו חזר הקב"ה לשעיר ופארן טרם שנתנה לנו וטעם הדבר כיון ששעיר ופארן שונאי ישראל יותר מכל האומות כידוע כמ"ש במדרש פ' תולדות בפסוק שני גוים בבטנך וז"ל שני שנואי גוים בבטנך הכל שונאים את יעקב והכל שונאים את עשו וא"כ כיון דהכל שונאים את ישראל יותר מכל האומות ובאמת ע"י מתן תורה שקבלו ישראל זכו בכל העולם מן ההפקר כמ"ש לעיל כיון שהם קיימו כל העולם וכל האומות נתנו להם לעבדים ולכך הי' ביד שעיר ופארן מקום לומר שלא סרבו בדבר מלקבל התורה רק מכח שסברו ששאר איזה אומ"ה יקבלוה לכך להם מחלו הדבר וניחא להם להשתעבד להם אך לישראל לא ניחא להו להשתעבד ואם היו יודעים שלא יקבלו אותה רק ישראל הי' הם טפי מקבלים אותה ולכך כשחזר הקב"ה מכל אומה ולשון חזר ונמלך בשעיר ופארן והודיע להם ששום אומה אינם רוצים לקבל אותה ואם גם הם לא יקבלו אותה והנה לישראל וגם הם הסכימו ליתנה לישראל ולכך אין להם שום מענה אח"כ כמ"ש אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו וזה כוונתן של חז"ל דאין שאלתן על כלל הדבר מאי בעי בשעיר ופארן דידע שהלך להם שיקבלו התורה דפשוטו של מקרא מורה כך רק דשאלתן הוו דתרי קראי ל"ל ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וקרא שני דאלוה מתמן יבא ותרתי ל"ל וע"כ קמ"ל דשני פעמים הי' בשעיר ופארן ולכך שואל בשעיר ופארן מה בעי פעם שנית שכיון שכבר הי' שם פעם אחת וסרבו מה הוצרך להיות שם שנית דלכך מתרץ דלכך הי' שם שנית שהחזיר הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוהו ולכך שפיר הי' שם פעם שנית שלא יהי' להם טענה זו לומר אילו ידעו ששום אומה ולשון לא יקבלו אותה הי' המה מקבלים אותה אבל אם לא החזיר על כל אומה ולשון רק על שעיר ופארן א"כ תיכף כשהם סרבו היתה מוכנת לישראל אם כן בחד התראה הוי סגי להו ולא הוצרך להיות שמה פעם שנית וממה שהי' שם ב' פעמים מוכח שהחזירה על כל אומה ולשון ולא על שעיר ופארן לבד ולכך הוצרך להביא ב' הפסוקים וא"ש ודוק כי נכון הוא בפשט הסוגיא בעזה"י

גמ' מה בעי בשעיר ומה בעי בפארן אלא מלמד שהחזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון כי הנה טעם שהחזיר הקב"ה על כולם לא שרצה באמת שהם יקבלוה ולא ישראל רק עיקר הכוונ' הוי לטובת ישראל ומה שהחזירה עליהם י"ל חוץ מדברינו מכבר טעם חדש ע"פ דברי בעל עיקרים מאמר א' פ"ב וז"ל שם השייך לסוגיא דידן ותוכן כוונתו בקיצור כי הפירסום מורה על הדת שהוא אמיתות בלי ספק ולכך לא נתנה התורה לאברהם יצחק ויעקב מחמת שהם הי' יחידים בעולם ולא הוי פירסום בדבר לא כן אח"כ שנתנה לס' רבוא ישראל יהי' פירסום גדול ולא יהי' שום חשש וספק בלב המקבלים ונטפלים אליהם ולא בלב הבאים אחריהם כלל ותהי' הקבלה נכונה ואמיתית בלי ספק וביאר בזה מאמחז"ל כאן מה שיאמר להם הש"י מי בכם מגיד זאת וז"ל שם בסופו יש בכם מי שיאמר שקיים תורת אלהים והם ישובו ויאמרו לפניו כי כמו ישראל יש להם לקבל שכר על קיום תורתם שקיימו מצד קבלתם כן הראוי להם לקבל שכר על קיום תורתם שקיימו מצד קבלתם והש"י ישוב להם מי בכם מגיד זאת הראשונות ישמיעונו יתנו עדיהן ויצדקו כלומר כי העכו"ם האומרים שסומכין על קבלתם ראשונות ישמיעונו כלומר ראוי להם שיודיעינו התחלת דתם שקבלו וסמכו עליהם כיצד נתבארו אם נתבארו מן החוש בפירסום גדול כמו שנתבאר התחלת תורת משה יתנו עדיהן ויצדקו וישמעו המקבלים ויאמרו אמת כמו שיתנו עדיהן מקבלי תורת משה שנתפרסם התחלת דתם בס' רבוא המקבלים את התור' וזה שסיים אתם עדי נאם ה' כלומר כל ישראל עדים בנתינ' התורה ומן השמים שהם שמעו את קול אלהים מדבר אליהם עשית הדברים ועבדו אשר בחרתי בו רומז אל משה הנקרא עבד ה' וכולכם עדים שהתור' הוא מאת ה' מן השמים עכ"ל בקיצור והנה העולה מן המכוון שם שעיקר אמונת התורה הוי ע"י מה שנעש' בפירסום גדול ולכך י"ל דלכך החזיר הקב"ה התורה ע"כ אומה ולשון כדי לפרסם הדבר. כדי להיות נעשה בפירסום גדול יותר להחזיק אמונת התורה יותר ויותר ובזה י"ל מ"ש המשורר ק"ד מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר וכו' הכוונ' דהתורה נקראה קנין כמ"ש בפ"ה דאבות חמשה קנינים וכו':

תורה קנין אחד וז"ש מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית כלומר מה שמלאה הארץ קניניך ונתפרסמה התורה זה הוי חכמה גדולה ובזה נתחזק אמונת התורה ולא לבני אדם לבדן נתפרסם רק אף לכל יתר הברואים נודע כן וז"ש הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר וכו' גם הם ידעו ממתן תורה ויובן בזה מ"ש בפ' בראשית והנחש הי' ערום וכו' ותאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן והנה לא נודע מה הי' ערמימותו גם מ"ש אף כי אמר אלקים לא תאכלו מן כל עץ הגן הוא שקר וחז"ל אמרו כדי ליכנס עמה בדברים אך לפמ"ש יובן כיון דכל דת שלא ניתנה בפירסום אינו דת א"כ כשצוה הקב"ה לאדה"ר שלא לאכול מעץ הדעת הי' כל הברואים שומעין צווי זה ונתנה בפירסום אך הנחש שרצתה להטעו' את חוה אמרה לה בכוונה ועשתה עצמה כלא ידעה מאמרה' יתב' ולא שמעה וכאלו סברה'' שהש"י צוה לאסור הכל ואז תאמר חוה אם לא ניתן הדת בפירסום אינו דת ולכך זה הי' ערמימותו שידעה שכל דת שאינו בפירסום אינו דת ולכך הטעה את חוה. והנה בזה נבין מאמר המשורר ד' עת לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום וחז"ל דרשו מקרא זה על שעת מתן תורה שהי' קולות ורעמים ונתכנסו כל האומות אצל בלעם ואמרו לו שמא הקב"ה מביא מבול לעולם והשיב להם בלעם ד' למבול ישב והקולות הוי משום ד' עוז לעמו יתן והנה לפי דרכם אין להם הבנה מה שסיים ד' יברך את עמו בשלום וכבר מלתי אמורה בזה בכמה אופנים וכעת נראה כך דהנה אדם המסופק באיזה דבר אם לעשות או לא לא ישקוט רוחו בקרבו ותפעם רוחו בקרבו כאשר ינוד הקנה במים ובפרט בעסק התורה שיש לאדם שני יצרים והוא