עבודת עבודה חלק א קו

ידי ישראל י"ל שפיר דניחא לי' לומר שירה אף בשעת המפלה ולכך א"ש כיון דלמשה נמי עמדה החמה א"כ הוי נמי שאלה זו מי יאמר שירה ובע"כ שמשה רבינו אמר שהוא יאמר שירה וא"כ אמר משה נמי שירה בשעת המפלה אך במשה לא הוי חידוש כיון דמלחמת סיחון הוי בידי משה ולא בידו ית' לכך הוי מותר לומר שירה אבל ביהושוע דהוי המלחמה בידו ית' ואעפ"כ הניחו לומר שירה זה הוי חידוש וז"ש ולא הי' כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש לשמוע קול שירה בעת המפלה אף בזמן שני ה' כלחם לישראל לא ישראל עצמן ואעפ"כ שמע שירת יהושיע ואין ראי' ממה שהי' כן בימי משה דשם הוי המלחמה שלא בידו ית' וז"ש הש"ס התם אבני ברד לא הוי והוי המלחמה ביד ישראל לכך אין חידוש ששמע לשירת משה רבינו אבל כאן דהוי אבני ברד ומן השמים נלחמו עמהם ושמע בקול שירת איש זה הוי החידוש וא"ש ובחידושינו בילדותי פירשנו בזה מ"ש מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה היינו שזה הוי מעשה ידי מה שטובעים בים ולכך כיון דנעשה על ידו לכך לא ניחא לי' לומר שירה וזה סיוע לדברינו כאן וא"ש

רש''י ד"ה ספר משנה תורה וכו' הנה בעין יעקב הביא גרסא זו בשם המדרש שזה משנה תורה והיכן רמיזא שנאמר בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ ונראה מה שמחקו רש"י כאן היינו עפמ"ש לעיל בד"ה אתיא אחל אחל כתיב הכא אחל תת פחדך וכו' מה שבמשה נאמר אחל תת פחדך וביהושוע נאמר גדלך היינו דבימי משה הי' מתייראין האומות פן הגיע יום שכולו ארוך ויהיו כלין הכל ולכך נפל עליהם פחד אבל אח"כ כשראו שכבר הי' כן בימי משה וחזר העולם לתקונו שוב בימי יהושיע לא נתייראו עוד לכך נאמר גדלך וכו' ייע"ש ולפ"ז א"ש דהנה מ"ש במדרש בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ דקאי על מה שהעמיד יהושיע השמש מה שהמשיל זה בלשון עמים ינגח והרי נגיחה מורה לרעה והיזק היינו כפי דברינו מחמת שהם נתייראו פן הגיע זמן העולם להיות נחרב לכך אמר בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ ואך הרי כבר ראו כן בימי משה רבינו ולא הוי עליהם פחד עוד ולכך בע"כ המדרש אינו סובר כלל שעמדה לו חמה למשה רק ליהושוע לבד לכך אמר שפיר דיליף מבהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ שנפל עליהם אימה פחד פן יחרב העולם אבל הש"ס דילן ס"ל אח"כ דעמדה לו השמש גם למשה וא"כ לא הי' בימי יהושיע עליהם עוד פחד ולא שייך לקראו בלשון נגיחה בע"כ דלא גריס הכא דזה משנה סורה לכך מחק רש"י זה וא"ש

תוס' ד''ה למשה ויהושוע ולנקדימון וכו' לולי דבריהם נלפע"ד ליישב קושייתם הוא דעיקר החידוש אינו מן עמידת השמש מצד עצמו רק מעכוב השירה מה שהשמש שתקה ולומר שירה ויהושוע אמר במקומה זה הוי החידוש ולכך תינח ביהושוע שעמדה השמש ממש וממילא שתקה מן השירה ג"כ זה הוי החידוש אבל גבי יעקב י"ל דהשמש הלכה ולא עמדה רק דכמה שעות מן הלילה נהפך ליום אבל השמש הלכה בדרך הליכתה ולכך ממילא אמרה שירה וא"כ אין בזה חידוש רק על שינוי הטבע אבל לא על ביטול השירה ולכך אין זה חידוש כל כך ולכך לא מנאה בהדייהו

ע"ב גמ' נכרי אין אשתו משמרתו ישראל אשתו משמרתו יש לדייק על הלשון כיון דבישראל אשתו משמרתו מותר מפורש במשנה ומה שנכרי אין אשתו משמרתו הש"ס הוא שמחדש זה עכשיו וא"כ להיפוך הו"ל לומר ישראל אשתו משמרתו נכרי אין אשתו משמרתו מזה נראה ראי' לפירוש המקנה שהבאתי בתוס' שמפרש כוונת הש"ס דבעשרה ופרוצי מהני אף לרבנן אשתו משמרתו ולכך אליבא דרבנן לא נתפרש בשום מקום שיועיל אשתו משמרתו לכך מחדש הש"ס להיפוך תחלה אוקי להך משנה באשתו משמרתו מוכח דבישראל מהני אשתו משמרתו וכיון דאינו מפורש במשנה רק דמוכח מכאן מדיוקא לכך נקט להיפוך דמנכרי שמעינן לישראל אבל אם הוי כר"ש הרי מפורש כן במשנה דבישראל מהני רק דמחדש בנכרי לא מהני והו"ל לומר להיפוך וזה דיוק נכון בעז"ה

גמרא ותיפוק ליה מכח ש"ד קשה לי מה קושיא הרי איסור דאסור להתיחד עם הנכרי מכח ש"ד הוי רק אם הוי נכרים לבד אבל אם יש ישראלים ג"כ ודאי לא נחשב יחוד וליכא חשש ש"ד וא"כ הרי לעיל פריך דאי בתלתא בפרוצים בישראל נמי אסור ואפילו בעשרה וא"כ נימא דקמ"ל כאן דלא תתייחד אשה עמהם אפילו בזמן שיש שם ישראלים ג"כ והמה פרוצים וגם אשת הנכרי עמו דמצד ש"ד ליכא כיון דאיכא גם ישראל ואף דהם פרוצים בעריות לא חשידי על ש"ד אבל משום עריות אסור דמצד הישראלים ליכא היתר כיון דהם פרוצים בעריות ומצד אשתו עמו כמי ליכא צד היתר דנכרי אין אשתו משמרתו ומהו פריך וצ"ע

גמרא. מאי בינייהו וכו' קשה לי לפמ"ש בש"ס יבמות דף קט"ו גבי נפלו עלינו לסטים הוא מת ואני נצלתי נאמנת ומפרש שם הטעם כדרב אידי דאשה כלי זיינה עלי' והיינו רב אידי דהכא כפירש"י שם והכי קיי"ל בש"ע דבמלחמה קטנה נאמנת דאשה כלי זיינה עלי' וא"כ לימא דאיכא בינייהו מלחמה קטנה דלמ"ד אשה כלי זיינה עלי' נאמנת ולמ"ד דלא ס"ל אשה כלי זיינה עלי' אינה נאמנת ואין לומר דזה אי אפשר לומר דאינה נאמנת במלחמה קטנה דהרי ברייתא מפורשת הוא דנפלו עלינו לסטים נאמנת ז"א דאכתי לימא נ"מ אם נאמנת במלחמה גדולה בהחזיקה היא מלחמה בעולם כדבעי שם ביבמות דלמ"ד אשה כלי זיינה עלי' אינה נאמנת דאין ראיה מברייתא דנפלו עלינו לסטים דהתם טעמא דאשה כלי זיינה עלי' וכו' אבל למ"ד דלא ס"ל כלי זיינה עלי' מוכח מהך ברייתא דנאמנת כדדייק שם הש"ס ולימא הך נ"מ בהחזיקה היא מלחמה בעולם אם נאמנת וצ"ע מיהו למ"ש התוס' דר' ירמי' נמי מודה בזה א"ש ואפשר דזה כוונת התוס' דלר' ירמי' תפשוט ומה קושיא תפשוט ותפשוט והש"ס בעי לר' אידי אך כוונתם דא"כ יאמר כ"מ זו הכא ודו"ק היטב

גמרא שאלו להיכן הולך ירחיב לו הדרך כדרך שעשה יעקב לעשו וכו' י"ל בזה מ"ש לעיל דף י"א עמוד ב' מ"ש סך קירי פלסתר אחונא דמרנא זייפנא מה אהני לי' רמאי ברמאותי' ולזייפנא בזייפותי' והנה הוא כפל לשון מה אהני לרמאי ברמאותי' ולזייפנא וכו' אך לפמ"ש כאן א"ש דקאמרי מה אהני לי' לרמאי ברמאותי' היינו מ"ש לו עד אשר אבא אל אדוני שעירה ולא הלך אליו זה נקרא רמאות כאן כמ"ש תלמידא דיהודא רמאי את הרי דזה נקרא רמאות ולכך אמרו מה אהני לי' לרמאי ברמאותי' שהרחיק לו הדרך ולזייפנא בזייפותי' בענין הברכות

דש"י ד"ה והוציאוה עשרה פרוצים לאשת איש זונה הנה מלשון רש"י משמע דאיסור זה לא שייך רק באשת איש ולא בפנוי' וכן מורה יותר לשון רש"י בקידושין שם דף פ' שכתב ואשת איש היתה משמע להדיא דבפנוי' לא שייך זה והדבר תמוה א"כ מהו פריך הש"ס נימא דמתניתין קמ"ל אף בפנוי' אסור בנכרים בתלתא וזה לא שמענו בישראל ומהו פריך והיותר קשה דלפרש"י בע"כ הש"ס מפרש גוף המשנה דמיירי רק באשת איש דאי בפנוי' איך קאמר עלה ל"ש אלא בכשרים וכו' הרי יתכן להיות דמיירי אף בפרוצי' ובפנדי' ומי דחקו לאוקמ' בא"א לוקמ' בפנוי' ואפילו בפרוצי' ואין לומר דניחא לי' לאוקמא בכל ענין דסתמא קאמר דהרי השתא נמי לא מיירי בכל ענין רק בכשרים א"כ נימא להיפוך דמיירי בכל ענין אף בפרוצים דמיירי בפניו' ובע"כ דמשמע לי' יותר דהמשנה מיירי באשת איש וא"כ מה מתחיל הש"ס כלל להקשות מה איריא נכרי אפילו ישראל כמי נימא דבישראל מיירי באשת איש וכאן בפנוי' וצ"ע וכבר העירותי בזה לעיל ולפרש"י תמוה יותר

תוס' ד"ה ל"צ באשתו עמו לכאורה מוקי לה כר"ש וכו' הנה לפום ריהטא סותרין דבריהם למ"ש במס' קידושין דשם כתבו דבע"כ לא אתיא כר"ש דממ"נ אם אתיא כר"ש בע"כ דלא גרסינן ובזמן רק בזמן שאשתו עמו וא"כ בעינן ב' נשים ואשתו ג"כ וכאן מיירי בחד אשה ואם גרסינן ובזמן שאשתו עמו והוי זה ענין בפני עצמו א"כ אתיא אף כרבנן ואיך כתבו כאן דאיתא כר"ש הרי הוי ממ"נ דלכך בעינן ב' נשים ג"כ ונראה ליישב דבריהם כך ויתיישב לשון לכאורה שכתבו כיון דלא סתרו זה כאן למה כתבו לשון לכאורה גם יתיישב בזה המשך וסדור דבריהם דמה שייכות קושייתם אח"כ לכאן וזה הי' יכולין להקשות לעיל תיכף בקושיות הש"ס אך כוונתם כך דלולי קושייתם כאן ודאי הוי אפשר לפרש דגרסינן ובזמן ואתיא כר"ש ומיירי באמת כאן בב' נשים ואשתו עמו אך לפי קושייתם ממה דלא משני בקטנה דע"כ מוכח דמשמע לי' דמתניתין ביחידה וא"כ שוב אי אפשר לומר דאתיא כר"ש דא"כ בעינן ב' נשים ג"כ ולכך בע"כ כמ"ש בקידושין דגרסינן ובזמן ואתיא אף כרבנן ולכך כן יהי' המשך דבריהם לכאורה אתיא כר"ש וכגרסתינו במשנה שם דדברי ר"ש הוא ומיירי האמת בב' נשים אך באמת זה אינו דהרי קשה לתרץ בקטנה עמה ובע"כ כתרוצם דמשמע לי' דמיירי דליכא רק היא א"כ מכ"ש דמיירי דלא בב' נשים וא"כ גם כר"ש לא אתיא בע"כ דגרסינן בזמן שאשתו עמו והוי ענין בפ"ע ואתיא אף כרבנן כן נראה המשך כוונתם מיהו לולי דבריהם בקידושין הי' נראה דודאי י"ל דגרסינן התם כגרסתינו בזמן שאשתו עמו והוי דברי ר"ש ורבנן אסרי אף באשתו עמו ואף דר"ש בעי ב' נשים י"ל היינו דוקא היכי שהוא יחיד אז לא מהני רק אם יש שתי נשים אבל באם יש עוד שני זכרים ומכ"ש תלתא דנהי דבפרוצי אפילו עשרה לא מהני מ"מ אם אשתו עמו נמי מותר דלא גרע כמה זכרי' ופרוצי' מתרי נשים דהרי בשתי נשים נמי אסור להתייחד ואשתו עמו לבד נמי אסור ואעפ"כ בצירוף תרוייהו מתיר ר"ש א"כ ה"ה נמי בזכרים נמי הוי כה"ג נהי דבתלתא ופרוצי חשידי מ"מ אם אשתו עמו והוי תלתא מתיר ר"ש דכך לי זכרים פרוצים כמו נקבות דהוי סתמא כפרוצי דדעת' קלות ומ"מ בצירוף אשתו עמו מתיר וה"ה בזה וא"כ נהי דבשתי נשים אי אפשר לפרש כן כמ"ש התוס' כאן דלא תתייחד משמע שאין שני רק הוא מ"מ בזכרים מוכח כאן אדרבא די"ל שפיר דמיירי בהרבה רק דפריך בפרוצים לא מהני ולזה משני באשתו עמו מהני שפיר ואתיא כר"ש וא"ש ודו"ק שוב ראיתי במקנה קידושין כתב כן וכוונתי לדעתו בזה מיהו מ"ש שם הוא דאפילו לרבנן הוי כן אין נראה רק כר"ש אתיא שפיר וכך לי פרוצים כמו שתי נשים ואפשר דזה כוונתם כאן מ"ש לכאורה משמע דאתיא כר"ש היינו דמיירי בפרוצים הרבה וכדקדוק המקנה שם ממה דלא קאמר אלא באשתו עמו מוכח דלא הדר מתרוצא קמא דמיירי בתלתא ייע"ש וזה יהי' כוונתם דאם הוי גרסינן כפי מ"ש הם בקידושין דגרסינן ובזמן א"כ אתיא אף כרבנן ואשתו לבד מהני ולמה לא קאמר אלא מזה משמע דגרסינן ובזמן ודברי ר"ש הוא